http://www.news1.co.il/Archive/003-D-34727-00.html?tag=00-04-10

האם הבועה “גדעון לוי” מתחילה לפקוע? האם מדובר בעצם באדם רע, מחושב בדקדקנות לכיסו, מעמדו ופילגשותיו-מעריצותיו, דל מצפון למעשה, ממזר ממולח, ופלגיאריסט לא קטן בחסות “העומד מעל לכל חשד” עקב חזקתו העיתונאית ב”הארץ”, מעמדו והמוניטין שלו?

יואל מרקוס היום על גדעון לוי ועל המבצע בעזה   http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1055057.html

מי אתה גדעון לוי?

ניזכור כיצד בימי אינטיפאדת אל אקצה, הוצפנו תחת הכותרת “איזור דימדומים” בתאורים של גדעון לוי, המציגים את דמות הפלשתינאי כחסר תכלית, תוהה, בוהה, תכופות מאז’נון. כל זאת מבעד לעירפול של הצצה בדמות מבעד לזכוכית סדוקה ורקע ערפילי. גדעון לוי, דוברו של שימעון פרס לשעבר, בנה לו שם תוך המשכת הדהומניזצייה שעשתה הציונות לדמות הפלשתינאי, בהציגו אותו לאליטה הישראלית כאדם מסדר אחר, בעל תחושות שונות משלנו, המרחף במין איד של מאז’נוניות חסרת מטרה. בכך היכשיר לוי, אולי מבלי משים,  את הטבח הנעשה היום בעם הזה, שכן ראיית הפלשתינאי כיצור שונה התקבלה גם על חוגים נירחבים כאן.

לוי היה תומך נילהב של ברק בשנת 2007 למשל, ומיתוגו הנוכחי, מבוסס כפי שלוחשות שמועות אמינות למדי, גם על ניכוס של קניין רוחני מאחרים, שאת זהותם הוא מטשטש.

התפלאתי אגב לראות שפיזית האיש נראה כמו סוחר טריקוטאז’ מהוה או רוכל אלטעזאכן, חרף השמועות על הצלחתו הגברית המרשימה אצל עיתונאיות השותפות הן לגישותיו והן להתרברבויותיו האינטימיות על “ממזריותו” בחסות מעמדו כלוחם מצפון…

גדעון לוי – טרגדיה של אדם שהתקרנף בשנות העשרים שלו.

בשנת 2007 פירסם מאמרים בזכות ברק… מצטייר שהוא רכיכה מצפונית לא קטנה, חרף מצג דביק של לוחם לזכויות הפלשתינאים ללא חת.

האמנם? או אדם שעושה לעצמו, לכספו ולמעמדו על חשבון אסון העם האומלל הזה?

וגם עורמה?

גדעון לוי מתוודה היכן התקרנף בצעירותו וגם אודות הרומן שלו עם שמעון פרס: “זה היה ביתי” (בית מפא”י, הירקון 110).

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1045813.html

________

דמותו של העיתונאי המהולל כפלגיאריסט

מאמרו של גדעון לוי מה-28 ינואר, “בריון שכונתי” יום לאחר תקיפת ח”א בעזה  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1050566.html 

גם כאן שזורים פה ושם אלמנטים ספציפיים של פלגיאט, בנוסף לרוח הכללית של הדברים, העשוייה אף היא להיות “מושאלת”.

להלן מאמר המקור, מה-27 ינואר, יום תקיפת ח”א, שהוזמן ממני על ידי עורך עיתון אינטרנט של השמאל, אך מאמרי הושעה, פורסם רק כעבור 5 ימים, בעוד מאמרו של לוי, שהינו בחלקים ממנו פלגיאט על מאמרי, התפרסם למחרת.

המשך המצור באמצעים אחרים

http://www.global-report.net/msharon/?l=he&a=343043

שימו לב לדימיון, למשל:

“עזה הנצורה והענייה, עירם של הפליטים, תשלם את המחיר העיקרי, אבל גם אצלנו יישפך הדם לשווא”. (מאמרו של לוי)

ומתוך מאמרי, יום קודם:

“מי מהם מצאו מקלט אז בעזה, עיר הפליטים החיים על קטניות ואבקת חלב של אונר”א?”

ומוטיב הדם ה”נישפך לשוא”  – מוטיב חשוב במאמרו של לוי, הופיע לראשונה במאמרי:

“זעקת-דם חסרי המגן השפוך לשווא ניבלעה ברגבי האדמה”

המשוררת והמבקרת גב’ יהודית מליק-שירן, יו”ר וועדת אתיקה של אגודת הסופרים העיבריים, כתבה בשולי תרגום שלי, על תופעת הפלגיאריזם הזאת כלפי עבודתי ועבודת יוצרים מקוריים מצד בעלי חזקה ומעמד:

“אנחנו חיים בישימון אינטלקטואלי. ואם יש כבר מחשבה מעניינת אחת שמתפרסמת, עדר של בהמות עט עליה ומאמץ לעצמו קניין רוחני של מישהו אחר”.

יהודית מליק שירן, רשימה בשולי תרגומי לשירו של וו. י. אודן “משורר בלב הליל”

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?file=article&name=News&sid=4153