עינת צור , עו”ס מינוי 3342 הינה פקידת סעד בלשכת לב העיר למשפחה. במסגרת תפקידה היא אמורה להעניק סעד ועזרה למשפחות במצוקה ולראות את טובת הילדים לנגד עיניה. כפקידת סעד אין ספק לברנש סביר שרגישות לבני אדם, חמלה, הקשבה ורצון לעזור הינם חלק מנתוניה הטבעיים שהביאו אותה לעסוק במקצוע זה.

כך היה חושב האדם הסביר, או בעצם כך חושב כותב שורות אלו שחושב האדם הסביר.

לפני מספר שנים היה כותב שורות אלו תחת השגחתה העקיפה של גברת נכבדה זו כאשר פקידת הסעד הישירה הייתה גברת העונה לשם רות פרל.

במסגרת “ההכרות” עם שתי הגברות זכיתי לטעום הפרות חוק גסות מצידן שכללו הפרת חובת סודיות, ניסיון לבזות את שמי ולהכפיש את כבודי וכן הפרת חובת חקוקה.

מתוך כתב תביעה שהגשתי לבית המשפט לתביעות קטנות תביעת נזיקין בגין תסקיר לקוני ובלתי מפורט שהגישה הגברת רות פרל שהייתה תחת השגחתה של עינת צור . לא אלאה אתכם בכל הפרטים אשר נתפרסמו בכתבה  ב”ידיעות אחרונות” אלא רק בסעיף שעסק בגברת עינת צור :

נתבעת מספר 2 (עינת צור, א.פ.ג) הינה הממונה על הגברת רות פרל. מחובתה היה לוודא כי נתבעת מספר 1 מבצעת את עבודתה כראוי, מעיינת במסמכים ושוקלת לנגד עיניה את טובת הבנות בלבד. באי עשייתה זו התרשלה ומעלה באימון.

סכום התביעה היה המקסימום שניתן לדרוש : 17,800 ₪.

עינת צור ורות פרל פנו אלי בהצעה שישלמו לי את מלוא הסכום תוך  מבלי שהן מכירות בטענות אשר הוכחשו על ידן ומבלי נטילת אחריות.

אדם סביר היישוב יכול לשפוט בעצמו מה המשמעות של ההסכמה לשלם את מלוא הסכום וכך עשיתי גם אני ובית המשפט נתן תוקף חוקי להסכם הפשרה ללא דיון ואני קיבלתי את מלוא הפיצוי.

בכל המפגשים שהיו לי עם הגברת עינת צור חשתי במשהו משונה, חשתי שאותן מחשבות על פקידת סעד,  שהיו לי טרום הפגישה: רגישות לבני אדם, חמלה, הקשבה, ראיית טובת הילדים, הקפדה על כבוד האדם ורצון לעזור ברגעי מצוקה – אינם מתאימים ואינם מתלבשים בדיוק על דמותה ועל התנהגותה.

והנה לפני מספר ימים נפל לידי מסמך מעניין, פסק דין בעבירת תנועה שהמשפט הפותח בו אומר:

“הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות שבכתב האישום. מדובר בתאונת דרכים במהלכה, פגעה הנאשמת בשני הולכי רגל , שהיו על מעבר חציה והיא גרמה להם חבלות. הנאשמת, הגם שהייתה מעורבת בתאונה, כאמור לעיל, נטשה את המקום, בלא למסור פרטיה לנפגעים ובלא להגיש להם עזרה“

ומי הנאשמת: גברת עינת צור ולא אחרת!

ובכן מדובר בתאונת “פגע וברח” קלאסית שבו הנאשמת, פקידת סעד, אשר האדם הסביר חושב, שייעודה הוא לעזור לאנשים ולהעניק להם סעד, פוגעת בשני אנשים ונוטשת בלא להגיש עזרה”.

פתאום הבנתי שלמחשבות המשונות שלי – היה בסיס.

פתאום קלטתי שגם אני קורבן של “פגע וברח” – רק שבמקרה שלי הפגיעה הייתה בנפשי ובנפש ילדיי  ולא בגופנו פיזית.

אבל עדיין איני מבין מדוע מי שזו התנהגותו משמש עדין בתפקיד שבו המיומנת הראשית אמורה להיות הרצון הכן לעזור לאנשים..

אולי אתם מבינים?