ב”ה

 

פרס והכל-יכל                 

 

 

 

אינך מוסרי, אינך אנושי, אינך צודק, אין בך טיפת חמלה, כי אין בך שמץ של אהבת האדם. וכאן, אתה תקפוץ. זהו שקר! אני אוהב מאד את שמעון פרס. נכון, את זה כולנו יודעים, אך הבעיה היא, ששמעון פרס לא בן אדם.

 

 

פרס, האם עלה אי פעם בדעתך, שהחיים קדושים מן ה”שלום”? האם הרהרת פעם ברעיון, שקיום העם היהודי חשוב מן ה”שלום”? האם מעולם לא עלה הספק בלבך(?), ש”שלום” אינו דוחה מולדת ליהודים? האם לא חשבת מעולם, שהאמת, המוסר, הצדק, החמלה והאנושיות קודמים ל”שלום”? ובכלל, לא נמאס לך מהעלאת גרת ה”שלום”? לא חטפת עדיין רעלת-שלום, מעודף מיצי קיבה? האם כל הדם של “קרבנות השלום”, אין בו כדי להסיט אותך ממשעול המוות-ליהודים, אותו אתה מגדיר “תהליך שלום”?

 

אחת הבעיות שלנו היא, שגם חכמה אין בך, לבד מן החכמה להרע.

 

אילו קראת את הדברים, לא היית מבין כלל על מה אני מדברת! כי אינך מוסרי, אינך אנושי, אינך צודק, אין בך טיפת חמלה, כי אין בך שמץ של אהבת האדם.

וכאן, אתה תקפוץ. זהו שקר! אני אוהב מאד את שמעון פרס. נכון, את זה כולנו יודעים, אך הבעיה היא, ששמעון פרס לא בן אדם.

ואם כך, למה אני משחיתה עליך את מילותי לריק. על כן, אעבור כאן אל בני האדם.

 

 

נשיא חדש ל”ישראל”        

 

 

ואם יש סיבה למסיבה במנגנון התעמולה להשמדתנו, זה אומר, שאובאמה רע ליהודים.

 

 

התיקשורת הישראלית חוגגת. יש נשיא חדש! גם זה בלי להתאמץ. העם היושב בציון אפילו לא נדרש להטריח את עצמו לקלפי, וזכה בנשיא חדש. איזה כייף ואיזו הילולה בתיקשורת. ואם יש סיבה למסיבה במנגנון התעמולה להשמדתנו, זה אומר, שאובאמה רע ליהודים.

 

עוטף עזה מופגז? נו, אז מה? למה, מה קרה, זה חדש? יש לנו נשיא חדש. חלון ההזדמנויות המסתובב של פרס הביא לנו הזדמנות הסטורית חדשה. אין עוד עם שהאירועים ההסטוריים רודפים אותו, במהירות כזו, דבר יום ביומו. כל יום אירוע הסטורי חדש. בקצב הזה, נגיע במהירות לקץ ההסטוריה.

התיקשורת יוצאת מדעתה. חוגגים, בהתאם לתעמולת שונאי ישראל, שרק באמריקה מבטחנו. אין לנו על מי לסמוך, אלא על אמריקה שעל הארץ. ארץ-רבה, יש לציין. ועל כן, מה הם כמה קילומטרים עלובים, שעליהם יושבים כמה יהודונים עלובים יותר, לעמוד בינינו לבין הנפט?

 

אצל פרס ה”שלום” מעל לכל. ולא עולה בדעתו, וליתר דיוק, הוא ממשיך לשחק כלא יודע, שהדבר האחרון שמעניין את ארה”ב, השקועה בצרותיה שלה, הוא השלום ליהודים. שלום ליהודים מעניין אותם בדיוק כפי שהוא מעניין את עוכר ישראל, שמעון פרס, ואת יועציו היהודונים של אובאמה, חבריו הטובים של שמעון פרס, המלשינים המוסרים והרודפים – קרצר, אינדיק וגרוס. די בבחירת היועצים כדי להבהיר לאן פניו של הממשל בראשות אובאמה.

                                                                                     

מה שחשוב לו, והיה חשוב לכל הממשלים בארה”ב, הוא הנפט, שזה אומר – השבעת רצונם של הרובצים על מרבצי-הנפט במזרח התיכון ובכל מדינות האיסלאם. “ישראל” מעניינת את ארה”ב, רק כאמצעי תשלום ל”ערבים” תמורת הנפט. זה הכל!! וכל הפטפוטים של כל יודעי דבר, בתיקשורת, בפוליטיקה ובשאר מוקדי הכפירה בכל דבר שהוא טוב ליהודים, הם עורבא פרח.

כשהם מקווים שאובאמה יהיה טוב ל“ישראל”, הם מקווים שהוא יקדם את “תהליך השלום”, כלומר, יקדם את תכנית השלבים של פרס והפארטנרים שלו ל”שלום”.

 

הדבר הראשון שיעשה אובאמה, והוא יהיה ראשון, רק אם אין דבר אף דחוף מזה לצרכיה של ארה”ב, יהיה – הפעלת “לחץ” על “ישראל”, לשמחת לבם של כל העוסקים בלוחמה הפסיכולוגית האלימה נגד העם היהודי.  

 

התלות של “מדינת ישראל” בארה”ב היא מטעמי מדיניות עריצה ומושחתת, היא איננה אובייקטיבית. “ישראל” פיתחה תלות בארצות-הברית, בכוונה תחילה ולא מתוך אילוץ,  מסיבת יצר השלטון ואהבת ההון. זו היתה תמיד מדיניות ה”מדינה”, וזוהי מורשת בן-גוריון; רק לחצים מחוץ, יוכלו לקיים את הממשל המושחת ב”ישראל”. המושחתים יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם; מול כל התנגדות, יקפיצו את התירוץ, שזה מה שרוצה ארה”ב, ובלי ארה”ב, אנו אבודים. האמת היא, שלמרות מאמציהן של “ישראל” וארה”ב אנו עדיין קיימים, כי זה רצונו של הקב”ה, בינתיים, כל עוד יש לו סבלנות בשבילנו.

 

 

GOD BLESS AMERICA

 

פרס שולח מברק לכבוד הנשיא:            

 

Dear Mr. President,

The world needs a great leader.

It is in your making.

It is in our prayers.

God bless you.

 

פרס, וירטואוז השקר, הוא גם וירטואוז החנופה. זו כרוכה בזה. השקר הוא תוכן החנופה. במקרה הזה, פרס מפגין גם ענווה, שאינה אפיינית לו, בתוך ה”ישראלים”, אך אפיינית מאד, בהתחככויותיו בגויים; אין מאושר כפרס, כאשר אלה מתייחסים אליו, גם אם ביריקות.

המברק הזה, כמו כל דבריו של פרס, בכתב ובע”פ, מעורר קבס. אפילו במברק קטן כזה, מצליח פרס להכניס את הפאתוס המזויף שלו.

 

פרס קובע שהעולם זקוק למנהיג גדול, ומבטיח לאובאמה שזה ביכלתו. השאלה היא – מה ביכלתו? להיות אותו מנהיג, או להביא לעולם את המנהיג הדגול, למשל, את שמעון פרס…

 

עוד מוסיף פרס – זה בתפילותינו… אל מי מפנה הכופר, פרס, את תפילותיו? על מה בדיוק, מתפלל פרס? על ה“שלום”, כמובן, שאובאמה, לדבריו, יכל להביא. ומי הם המתפללים עם פרס, שהרי הוא מדבר בשם רבים? טוב, זו לא שאלה כי – המדינה זה אני. מה שבטוח הוא, שאין שום התאמה בין התפילות של פרס לאלו של עם ישראל.

 

ופרס חותם בברכה שתמצא חן בעיני אובאמה והעם האמריקני – יברכך האל – . פרס יודע על הפתק של אובאמה בכותל, פרס יודע שאזרחי אמריקה שמים מבטחם באל ומתפללים: GOD BLESS AMERICA. אל ברך את אמריקה. כי להבדיל מ”מדינת ישראל”, שלה יש צה”ל “קדוש”, לאמריקנים יש כל-יכל קדוש במרומים; יודעת מעצמת הענק, אמריקה, שכל כוחה, לא בא לה בעוצם ידה, אלא, בעוצם ידו של בורא שמים וארץ, שהוא המנהיג לו זקוק העולם.

 

הבעיה של העמים כולם היא – שנאת ישראל. גם ארה”ב בשונאות. אלא, ארה”ב הצליחה להתגבר על האנטישמיות המולדת בה, כאשר ראתה בישראל נכס אסטרטגי. משחדלה “ישראל” להיות כזו, בלחץ “שוחרי השלום”, והיתה לרפובליקת-בננות מתבכיינת – נטל אסטרטגי חסר תועלת כלשהי, הנשען בכל כבדו על ארה”ב, שאיננה אלטרואיסטית ולא פילאנטרופית, לא היתה עוד מניעה להתפרצות האנטישמיות של מחלקת-המדינה. היום, מחלקת-המדינה ו”מדינת-ישראל”, פועלות יד-ביד לחורבן ישראל, כשעל כל התועבה הזו, מנצח הכהן הגדול לשנאת ישראל, שמעון פרס.

 

רק אחד יכל לברך את עמו בשלום, וזה הקב”ה. והוא מברך בשלום רק כאשר עם ישראל מוכן לקבל את מה שקודם לשלום – העוז! העוז לקדש שם שמים ברבים. העוז להאמין בצידקת הדרך, העוז להיות חזקים וריבוניים, העוז להכות באויב עד הכרעתו הסופית לעפר, לפני זה, לא יבוא שלום על הארץ.

 

ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום.