ב”ה

הראשונות שהעלו את השאלות הקשות היו לאה ודליה רבין. לא היה זה משום אהבתן היתרה ל”ימין”, להיפך, שנאת ישראל שלהם שפעה על גדותיהן, לאה, למשל, דרשה לרשום על המצבה – נרצח על ידי חובש כיפה –  ובכל זאת, דרשו את חקירת הרצח. הן לא נענו.

גם אילולא עורר הרצח שאלות, שמתחילה זעקו לשמים, וכיום, אין כל בעיה לפתור אותן, הרי, עצם המאמץ לחסום את השאלות ואת התשובות עליהן, מלעלות אל פני השטח, מעידות על העובדה, שהרוצחים פוחדים מן האמת שתקבור אותם סופית. וזה לא ה”ימין” ולא יגאל עמיר. חוקרי הרצח, הלא ממסדיים, אינם באים להצדיק אותו, אלא, להעלות את השאלות, ששום אדם אינו יכל להישאר אדיש כלפיהן, ולנסות לענות עליהן. ובקיצור, מבקשים לפתור את התעלומה ולגלות את האמת. מה זכותו של מישהו, לסתום לאנשים כאלה את הפה? איך זה, שבמשך כל השנים, סמך המימסד את ידיו על פיצוץ כל הרצאה בנושא? איזו אשמה אפשר לפברק נגד מחפשי האמת? למה מחרימים מחשבים וחמרים? את האמת לא יוכלו עוד לחנוק. אולי, הרוצחים עצמם/שולחיהם, יימלטו מחשיפה ומעונש, בגלל כוחם הדמוני, אך האמת לא תימלט עוד מן העם והעולם. חלק גדול בעם ישראל, אם לא רובו הגדול, יודעים מי הוא, או מי הם האחראים, ישירות, לרצח! והדבר שבו אין לעם שום ספק כלל היא העובדה, שהשמאל רצח את רבין!

הראשונות שהעלו את השאלות הקשות היו לאה ודליה רבין. לא היה זה משום אהבתן היתרה ל”ימין”, להיפך, שנאת ישראל שלהם שפעה על גדותיהן, לאה, למשל, דרשה לרשום על המצבה – נרצח על ידי חובש כיפה –  ובכל זאת, דרשו את חקירת הרצח. הן לא נענו. היום, לאה איננה ודליה אינה משמיעה קול ואינה מצפצפת.

כשנשאלה דליה אם היא חושדת במישהו, היא השיבה בחיוב, אך סירבה לציין שם. ובאמת, למה להתעסק עם רוצח מסוכן? אבא איננו. אמא איננה. יואב קוריאל “התאבד” בשבעה(!) כדורים, ועוד כמה נעלמו מעל פני השטח, בשנים שלפני הרצח ובשנים שלאחריו, כי זאת לדעת, השמאל אינו בוחל באמצעים, ועל אחת כמה וכמה, אינו בוחל באמצעים הנושאים אתם רווחים…

החוצפה שיש למובילי העם כצאן לטבח, לדרוש מן הקרבנות לעשות חשבון נפש

הענין העקרוני איננו בחשיפת הקונספירציה. כלומר, יהיה מעניין לדעת, אך למה להתאמץ כל כך? מה עקרוני כל כך בחקירה כזו? לא חשוב כל כך להתעסק בקונספירציה הזו. מה שעקרוני הוא – החוצפה שיש למובילי העם כצאן לטבח, לדרוש מן הקרבנות לעשות חשבון נפש…. האם ידוע לכם, שכל המרגלים לטובת מדינות האויב סביב, וגם למען רוסיה, יצאו מן השמאל, בלי יוצא מן הכלל? האם השמאל נדרש לעשות חשבון נפש על כל הנפשות שדמן בראשו?

רוצחי ישראל, אם במישרין ואם על ידי שכירי חרב, הם אנשי “מחנה השלום”!

ל”ימין” אין אחריות ליזמות פרטיות של פרט זה או אחר, במיוחד, כשהן, בדרך כלל, עלילות דם מפוברקות על ידי השמאל, להבדיל מן השמאל, שכל פשעיו נגד העם היהודי ונגד האנושות, תמיד, מימסדיים, מימי ה”סזון” והטבח ב”אלטלנה”, דרך “תהליך השלום”, כולל הקמת צבא מרצחים וחימושו, ועד חורבן התישבויות בארץ ישראל! אבל השמאל, מעולם לא דרש מעצמו, ונמושות ה”ימין” מעולם לא דרשו ממנו, לעשות חשבון נפש, לפחות, אם לא סֶפּוּקו (בפי העם – חראקירי). יהודי המקלל חיילים, לא קבל הוראה כזו, אבל חייל שמחריב את ההתישבות היהודית בארץ ישראל, קבל פקודה מממסד פושע!

היו להם סיבות “טובות”, מה שאין כן ה”ימין”, שלא די שלא היתה לו שום סיבה, בוודאי לא בעת ההיא, לחסל את הטפלון שעמד להימרח על הקרשים, אלא, היה ברור מראש שזה יביא נזק עצום ליהודים.

רבין היה קרבן ה”שלום” שלו. כך או כך. בין ש”פעיל ימין” בקש לשים קץ לתהליך השמדתנו, ובין שחלאת ה”שלום” בקשה לזרז את תהליך השמדתנו. בשני המקרים, רבין אשם!  

הפושעים, דאז, כל אנשי רבין, נגרריהם ומנהיגיהם, הם הפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, דהיום. אז נמנה עליהם גם רבין, היום נפקד מקומו, הם דאגו לכך. היו להם סיבות “טובות”, מה שאין כן ה”ימין”, שלא די שלא היתה לו שום סיבה, בוודאי לא בעת ההיא, לחסל את הטפלון שעמד להימרח על הקרשים, אלא, היה ברור מראש שזה יביא נזק עצום ליהודים.

ה”ימין” לא הסית נגד רבין! ה”ימין” הזהיר מפני השואה המתרחשת על ראשנו, הזהרה שהיא צו החיים וחובת כל אדם, קל וחומר חובתו של כל יהודי ובוודאי חובתו של המובל לטבח. זה היה נכון אז, זה נכון היום, וזו אינה הסתה. ואולי לא היינו מגיעים לזוועה העכשווית, אילולא סתמו הפושעים את פי היהודים. השמדת העם היהודי, גם אם היא נעשית על ידי ה”ממלכתיות”, וליתר דיוק, דווקא כשהיא נעשית על ידי ה”ממלכתיות”, היא הפשע האולטימטיבי, אין שפל ומתועב ממנו.

מי שהסית בצורה פרועה נגד רבין היו “שוחרי שלום” ידועים, שקצב הרדיפה של רבין את היהודים לא סיפק אותם.. אך את זה השכיחו מן העם מזמן. ומכיוון שכבר הבאתי פעמים הרבה את דברי ההסתה משמאל, למשל, את דבריהם של משה נגבי, יוסי שריד ושונאי ישראל מתועבים אחרים, לא אחזור עליהם כאן. חברים במפלגת “העבודה” קבעו ש”צריך להיפטר ממנו”. איש לא חשד אז, ש”להיפטר”, זה להפוך אותו לנפטר… אבל זה מה שהם עשו!

כך, גם נפטרו ממנו, וגם הרויחו רחבת ריקודים ענקית לרקוד על דמו ריקודים מקאבריים, סביב היורה הרותחת בה מתבשלים היהודים “פורעי החוק”.

מעולם לא צריכים היו היהודים לעשות חשבון נפש, גם אם יהודי חיסל את רבין, כי הפושעים הם, כאמור, מהרסינו ומחריבינו, המלשינים, המוסרים והרודפים, מטפחי רוצחי הג’יהאד, מחריבי ארצנו, ממשלות “ישראל”, ת”פ השמאל הפלסטאלינאצי.

רבין, שהיה חדל אישים, לא היה מגיע לגדולה, אילולא היה בן-גוריון חייב לו את הטבח ב”אלטלנה”. רבין נתגלה כתולעת פחדנית כבר במלחמת תש”ח. אבל מה, היה, בינתיים, ל”ראש ממשלה בישראל”, אשר על כן הוא “קדוש”, כמו צה”ל.

הריקוד משכר החושים טמטם את חושיו של העם הזה; בהוויה האורווליאנית המרחפת כעורב שחור על המדינה שהשמאל בנה, שולטות אקסיומות שקריות ומתועבות למכביר, של”ציונות הדתית” יד בהם, כמו ה”קדושה” שהם מייחסים ל”מדינה” ולצה”ל. “קדושה” המקדשת כל מעשה תועבה; אמרת “ראש ממשלה בישראל”, אמרת – קדוש, קדוש, קדוש. חובה היא לקפוץ לדום. ואין זה משנה אם אותו “ראש ממשלה בישראל” הוא רוצח, או, משתף פעולה עם האויב, הוא ראש ממשלה, אז צריך לתת לו את הכבוד הלא מגיע לו! אמרת – “ראש ממשלה בישראל”, אמרת –  I REST MY CASE, אני את טיעוני סיימתי במשפט המחץ, שאחריו אין עוד להעלות שאלות או השגות. זה המשפט הזוכה.

כמו – כמה נורא, מקללים את חיילי צה”ל. ייהרג ולא יקלל את ה”קודש”. יגורש, ולא יקלל את ה”קודש”. חורבן ארץ ישראל, בפקודת ה”ממלכתיות” על ידי חיילי צה”ל, זה קידוש ה’, הטלת מארה על אותם פושעי מלחמה, חיילי צה”ל, זה חילול ה’. למה? ככה. כי ה”ציונות הדתית” קבעה. “אלימות נגד חיילי צה”ל” – ייהרג ואל יעבור! צה”ל קדוש. הצבא היחיד בעולם הנלחם בעם היהודי, הוא “קדוש”, כמו רבין.

מי יודע, אולי אחד מ-16 האנשים שרבין השתתף ברציחתם היה הופך במשך הזמן לראש ממשלה בישראל? אכן, סיכון, על כן דאג רבין לרציחתו, לפני שיהיה “ראש ממשלה בישראל”, ואז תתעורר הבעיה של “רצח ראש ממשלה בישראל…”. רבין רצח סתם יהודים, ולא “ראש ממשלה בישראל”, וזה לגיטימי…

קחו את שלהבת-תחיה פס, הי”ד, שעל קברה בבית העלמין בחברון עמדתי לפני כשבוע וחצי; לא רק שלא היתה “ראש ממשלה בישראל”, אלא, אפילו לגן הילדים לא גדלה להגיע. לטבח הזה אחראים יצחק רבין ושמעון פרס! ראש ממשלה ונשיא בישראל – חתני פרס נובל לשלום. בחסותם ועל פי מורשתם, מתנהלת רדיפה נפשעת של היהודים בחברון, כבר עשרות בשנים… אבל, זה בסדר, המנוולים האלה זו ה”ממלכתיות”, והיא קדושה..

רבין, שהיה חדל אישים, לא היה מגיע לגדולה, אילולא היה בן-גוריון חייב לו את הטבח ב”אלטלנה”. רבין נתגלה כתולעת פחדנית כבר במלחמת תש”ח. אבל מה, היה, בינתיים, ל”ראש ממשלה בישראל”, אשר על כן הוא קדוש, כמו צה”ל.

האיטלקים לא חשבו שמוסוליני קדוש! הצרפתים לא חשבו שפטן קדוש. אפילו הגרמנים לא חשבו שהיטלר קדוש, רק אצל המיסטיקנים ה”ישראלים” יש “קדושים”. רבין זכה להיות “ראש ממשלה בישראל”, כי הוא רצח יהודים! אז מה? היה או לא היה “ראש ממשלה בישראל”? ונשאלת השאלה, אם רצח יהודים הוא הקריטריון לתפקידים בכירים במדינה שהשמאל בנה, למה יושב יגאל עמיר בכלא, ולא על כס “ראש ממשלה בישראל”?

ובקיצור וברצינות – רבין היה רוצח מתועב פי כמה מרוצחו. רוצח רבין רצח יהודי אחד. רבין רצח אלפי יהודים. בבחרותו רצח אותם במו ידיו, לעת זקנה נתן את הרובים ואת בסיסי התקיפה לשכירי החרב שלו, לעשות את העבודה. האיש היה רוצח. העובדה שהיה “ראש ממשלה בישראל”, היא תעודת עניות נוספת על כל תעודות העניות בהן מחזיקה המדינה שהשמאל בנה, שאחת מהן היא – רצח “ראש ממשלה בישראל”! תעודת עניות-מרודה נוספת היא – עובדת כהונתו של הפארטנר של ערפאת, כ”נשיא המדינה”!