המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

שמחה ניר, עו”ד
14.10.2008 21:15
המהומות בעכו, יום כיפור התשס"ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי


האם הג’ניוס הערבי, יוסי, “מסובב על אצבעו הקטנה” את הג’ניוס היהודי?



המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (א): איך נגרר הג’ניוס היהודי אחרי הפרובוקציה הערבית (אם הייתה כזאת); גם למשטרת ישראל מגיע צדק; אשרי הגפרור

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ב): על הנהג הערבי ועל הנקודה הארכימדית

יוסי בלום הלוי: על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט 

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי (אתה נמצא כאן)

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ד): הסבריו של הנהג הערבי, והאינטליגנציה של חה”כ אפי איתם

תחת הכותרת על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט מנתח ידידנו יוסי בלום הלוי את אשר התרחש בעכו, יחד עם פתרון לבעיות כאלה – הכל על רקע השקפתו הפוליטית.

מאמרו של בלום הלוי מאופיין בכך שהוא שוזר למאמר הרב-מפרקי שלו שלל דברים שהם אמנם בעלי טעם רב, אבל לא כל כך ברור מה הקשר ביניהם.

כך, למשל, הקביעה ש”שלטון המדינה היהודית הולך ומתפורר” – אמירה נכונה, אבל מה הקשר בין התפוררות השלטון לבין יהדותה של המדינה, ובין שניהם למהומות היהודיות-ערביות בעכו?

ואם המהומות היו בין יהודים ליהודים (ע”ע ואדי סאליב, כיכר השבת) או בין ערבים לערבים, השלטון ה”הולך ומתפורר” לא היה הולך ומתפורר?!

והוא הדין גם באשר לקשר שבין “הוואקום השלטוני” לבין “משטר אוסלו”: האם בלי אוסלו לא היה לנו “וואקום שלטוני”?

ונניח – כיוון שמדובר בשאלה פוליטית, איני נוגע בדברים כאלה – ש”ציפורה” הנחמדת אכן “נבחרה על ידי אמצעי התקשורת ומערכת בית המשפט”, האם זה אומר שהיא נבחר “(כדי) להמשיך את מסע ההרס המתמשך של מדינת ישראל, על אפו וחמתו של העם, בשעה כה גורלית לקיומו הפיזי והלאומי כאחד”, או שזו רק התוצאה אותה חוזה הכותב?

ייתכן מאוד ש”האינתיפאדה הערבית השלישית היא כבר בפתחנו”, אבל כאשר מצמידים לזה כמובנת-מאליה את ההנחה על “הפוגרום המאורגן מראש והמתוכנן לפרטיו בעכו”, זה כבר רתימת העגלה לפני הסוסים, משום שה”תכנון מראש” הוא דבר המצריך הוכחה עצמאית, נקודה ארכימדית שאינה תלוייה בהשקפה פוליטית זו או אחרת.

ולא זו בלבד, אלא שאנחנו לא בדיוק יודעים מי תכנן מה, ואם לא הייתה כאן הידרדרות שאיש לא תכנן אותה מראש, ואף לא חשב עליה.

אכן, האירוע בעכו “תפס את ממשלת ישראל ואת משטרת ישראל, לא ערוכים להרס שנזרע בעכו”, אבל אלה נתפסים לא-ערוכים יום-יום ובכל התחומים, בלי קשר לבעיית ערביי ישראל.

“התקשורת הרשמית שוב מתגייסת” – מה חדש בזה, ומה הקשר בין זה לבין הסכם אוסלו?

ומה הקשר בין אלה לבין הפקרתו-למוות של מד’חת יוסף – אירוע מביש בפני עצמו?

הדיבור על”ועדת אור הביזיונית – זו שהצדיקה את הפורעים ושללה הגנה וכבוד משוטרי משטרת ישראל, ומיהודים חפים מפשע שנרצחו בגללם, תוך גרימת נזק עצום ברכוש פרטי וציבורי” לא יכולים להישאר “באוויר” כדבר המובן-מאליו, ומי שרוצה לפתח את הנושא הזה – שישלח לנו מאמר מסודר, רצוי מנותק מהשקפתו הפוליטית של הכותב (אלא אם הוא מצפה מוועדות-החקירה שתהיינה מוטות-פוליטית).

וא-פרופו ועדת אור: העובדה שמסקנותיה של הוועדה הזאת, נכונות וצודקות, או כוזבות ומטומטמות, לא יושמו, גם היא חלק מהתפוררות השלטון, אלא שעל ההתפוררות הזאת בלום הלוי לא מלין כלל במסגרת קינתו (המוצדקת!) על “התפוררות השלטון”, ומן הסתם הוא גם מברך עליה.

מה מציע הכותב כנגד ה”וואקום השלטוני”? מבט לעבר, עם המלצות לעתיד:

“כמו לפני שמונה שנים, מי שעצר את הפוגרומים ההרג וההרס, {שבחלקו הופנה מצד המוסלמים גם כלפי האוכלוסייה הנוצרית בגליל} לא היו כוחות הביטחון ולא המשטרה, שפעולותיה באו מעט מדי, חלש מדי ומאוחר מדי. בדומה ליתר מלחמות ישראל העם הפשוט, הטוראים האלמונים של צבא העם במיטבו, הצעירים היהודיים בנצרת עילית, ביפו, בחיפה, ביישובי הגליל ונחל עירון, הם שבמתקפת-נגד מאולתרת ובלתי מתוכננת יצאו לרחובות כנגד התוקפים והשיבו להם בהרס ובמהלומות נגדיות. כך שכך המרד הערבי הזה לאחר מספר ימים, בלא שכוחות הביטחון עשו את מלוא חובתם כדי להגן על הציבור, חייו ורכושו.

מעניין: כאשר נהג ערבי יחיד נוסע בפראות וברעש בשכונה יהודית, בערב יום כיפור, סמוך לחצות, והג’ניוס היהודי “משחק לו לידיים”, מבחינת הערבי זה “פוגרום מאורגן מראש ומתוכנן לפרטיו”, אבל כאשר היהודים מגיבים, זה “מתקפת-נגד מאולתרת ובלתי מתוכננת”.

האם הג’ניוס הערבי, יוסי, מסובב על אצבעו הקטנה את הג’ניוס היהודי?

מכאן מביא אותנו בלום הלוי אל ההמלצה:

“אל מול הוואקום הזה שיצר משטר אוסלו הכושל, חייבים היהודים כולם להתאחד ולצאת להגנת כבודם, חייהם ורכושם בלא רתיעה”.

והביסוס המשפטי:

“זו איננה לקיחת החוק לידיים לשם הרס, ביזה וונדליזם דוגמת הפרעות שערכו ערביי עכו בשכניהם היהודים. זו זכות וחובה המעוגנת בחוק  למטרה של הגנה עצמית על פי דין, בכל מקום שקצרה ידו של ‘שלטון החוק’ למלא אחר חובתו”.

כחובב-אנרכיה ידוע אני אומר לך, יוסי: זה יכול להיות מרתק: הציבור הלא-סטאטוטורי יעמיד את עצמו במקום השלטון הסטאטוטורי הכושל והרופס, בכל התחומים: בריאות, תחבורה, חינוך, משפט וכו’ – וגם בטחון הפנים ובטחון החוץ של המדינה.

אני אומר זו למרות – ואולי בגלל – שגם בקרב;הציבור הזה (אשר נוטל את החוק לידיים לא “לשם הרס, ביזה וונדליזם דוגמת הפרעות שערכו ערביי עכו בשכניהם היהודים”, אלא “למטרה של הגנה עצמית על פי דין, בכל מקום שקצרה ידו של ‘שלטון החוק’ למלא אחר חובתו”) יכולים לצוץ חילוקי-דיעות: חילוקי-דיעות טאטקטיים ואסטרטגיים, חילוקי-דיעות באשר לסדרי-קדימות ועדיפויות, מאבקים על התקציב, וכו’, אשר בסופם יחליטו מנהיגי ההגנה העצמית “ללכת לבחירות, והדרא קשיא לדוכתיה.

הרעיון ש”אל מול הוואקום הזה שיצר משטר אוסלו הכושל, חייבים היהודים כולם להתאחד ולצאת להגנת כבודם, חייהם ורכושם בלא רתיעה” – אפשר להתייחס אליו ברצינות ובאהדה, אם יובטח לנו כי אחרי לילה אשר בסיומו מוטלות ברחובות עכו 30 או 50 גוויות של ערבים יבוא, באיווחת-החרב הזאת, הקץ לבעיית ערביי ישראל, ולמאווייהם הפוליטיים, וישכון שלום-נצח בין יהודי ישראל לערבייה, אבל בצד התרחיש המפתה הזה צריך לתת גם את התרחיש הגרוע ביותר הצפוי, למקרה שמשהו ישתבש.

אז לפני שאנחנו קונים ממך, יוסי, את הרעיונות שלך, אתה מוזמן להציג לפנינו גם את התרחיש הגרוע ביותר.

סיכום

מהומות עכו, יום הכיפורים, התשס”ט, היו (ובשעת כתיבתן של השורות האלה: עדיין) אירוע מתגלגל, אבל לא היחיד במקומותינו.

גם מלחמת לבנון השנייה הייתה אירוע מתגלגל, אשר התחיל בחטיפתם של אודי גולדווסר ואלדד רגב ז”ל, המשיך במבצע-בזק שאמור היה להימשך יומיים-שלושה, וההמשך ידוע.

ולא רק מלחמת לבנון השנייה התחילה כך, אלא גם מלחמת לבנון 2א’, אשר התחילה בחטיפתו של גלעד שליט, וההמשך ידוע.

ההבדל בין שתי המלחמות הוא שהראשונה הסתיימת תוך 48 שעות בהשגת המטרה (החזרת הבנים הבייתה, בכל מחיר), ואילו השנייה כבר נמשכת למעלה מ-800 ימים, סופה עדיין אינו נראה באופק, מטרותיה לא הושגו, וגלעד עדיין נמק בשביו.

לכן אני מצדיק את יהודי עכו, אשר הגיבו לפרובוקציה ב”מתקפת-נגד מאולתרת ובלתי מתוכננת”, אבל זה בדיוק מה שבלום הלוי מציע לנו, ומה לו כי ילין על הנהג הערבי, אשר בערב יום הכיפורים, סמוך לחצות, הרים לנו להנחתה את משאת-הנפש הזאת.

________________

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (א): איך נגרר הג’ניוס היהודי אחרי הפרובוקציה הערבית (אם הייתה כזאת); גם למשטרת ישראל מגיע צדק; אשרי הגפרור

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ב): על הנהג הערבי ועל הנקודה הארכימדית

יוסי בלום הלוי: על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט 

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי (אתה נמצא כאן)

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ד): הסבריו של הנהג הערבי, והאינטליגנציה של חה”כ אפי איתם



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר