סמרטוט אדום – טור שבועי, 31 באוגוסט, 2008: “מלחמת עולם שלישית”

סמרטוט אדום – טור שבועי, 31 באוגוסט, 2008: “מלחמת עולם שלישית”

גדעון ספירו
14.10.2008 11:59
סמרטוט אדום – טור שבועי, 31 באוגוסט, 2008: "מלחמת עולם שלישית"


“מלחמת עולם שלישית” *** השב”כ ממשיך לספק לציבור מחתרות *** אייבי נתן *** ללמד הורות *** אידיוט של הוד מלכותו *** הרפולית יחימוביץ



“מלחמת עולם שלישית”

ידיעה ב”הארץ” (31.8.2008) תחת הכותרת: “בכיר איראני: כל התקפה צבאית על עלינו תחולל מלחמת עולם שלישית”.

בגוף הידיעה הקצרה (שלא זוכה לצערי להבלטה הראויה) נכתב כי הקצין הבכיר מסעוד ג’זרי “הזהיר אתמול שכל התקפה צבאית על איראן תחולל מלחמת עולם שלישית”.  בהמשך הידיעה אומר סגן הרמטכ”ל האיראני עבד אל-רחים מוסאבי שאיראן תחשוף כלי נשק נוספים במקרה של התקפה עליה. “חלק מהציוד שיש לכוחותינו כבר נחשף, אבל יש דברים חשובים אחרים שמוחבאים, שההשפעה שלהם תתגלה ביום ההתקפה” –אמר.

אינני יודע מה יש לאיראנים במרתף, אבל ראוי שההנהגה הצבאית והמדינית של ישראל תפסיק את מסע האיומים של נקיטה בפעולה צבאית נגד איראן, ותוריד את האופציה הצבאית מסדר היום.

הדרך לאיראן ללא נשק גרעיני עוברת דרך פירוק חימושה הגרעיני של ישראל במסגרת מזרח תיכון מפורז מנשק השמדה המונית.

ישראל לא תשרוד מלחמת עולם שלישית.

השב”כ ממשיך לספק לציבור מחתרות

השב”כ לא נח. הוא ממשיך לספק לציבור את ליטרת הבשר של מחתרות ערביות. באתר YNET של “ידיעות אחרונות” (29.8.2008) קראתי ידיעה בנדון הנפתחת באלו המלים:

בית משפט השלום בעכו הורה הבוקר (יום ו’) להאריך בחמישה ימים את מעצרם של אניס צפורי, בן 20 משפרעם, סטודנט לתקשורת באוניברסיטת ביר-זית ברמאללה, וחוסאם חליל, בן 19 משפרעם, סטודנט להנדסת חשמל בירדן. השניים חשודים שתכננו להתנקש בטייסים ומדענים ישראלים. השניים מכחישים את החשדות המיוחסים להם”.

כבר כתבתי בטור קודם  שאני מתייחס בספקנות למפל ששוטף אותנו לאחרונה על גילויי תאי ריגול וחבלה אצל אזרחים ערבים.  כל גלישה לאתר ערבי יכולה בקלות רבה להתנפח במניפולציה שב”כית לממדים חבלניים. כוחו של הגוף הזה הוא למעשה בלתי מוגבל, ואין כל בעיה לשב”כ לתת פרשנות מרושעת גם לפעולה התמימה ביותר.  שופטים  יתנו ידם לכל גחמה של השב”כ, שהרי הם יודעים כי מינויים לא היה מתאפשר ללא אישור השב”כ.  

בהמשך הידיעה שאת הפתיח שלה הבאתי לעיל נמסר כי אביו של אניס צפורי, ג’מיל צפורי,  סבור כבנו שאין יסוד להאשמות,  אולם במקביל הוא מבחין בין פגיעה בטייסים צבאיים לבין פגיעה באזרחים. בעוד הוא שולל את הפגיעה באזרחים הוא מצדיק פגיעה באנשי צבא הכיבוש  כחלק מזכותו של עם כבוש להיאבק נגד מדכאיו.

אבחנה זו חשובה מאד, והיא גם עולה בקנה אחד עם חוקי המלחמה הבינלאומיים. דין טייסים צבאיים הזורעים מוות בקרב אוכלוסייה אזרחית, כפי שעושים טייסי הצבא הישראלים בקרב האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בירי הטילים והפצצות ממסוקים ומטוסים,  אינו כדין  אזרחים שאינם שייכים לכוח הלוחם.

כלל זה נכון גם לגבי המקרה של גלעד שליט. שבייתו של החייל שליט, שנמנה עם הצבא שצר על עזה, היא פעולת התנגדות  שעולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי, בניגוד לחטיפה של אזרח שאינו נמנה עם המערכת הצבאית.

כאשר לוחמי הגרילה הפלסטינים שבו את שליט הם עשו זאת מתוך הנחה שממשלת ישראל לא תיתן לחייל מצבאה להיכלא בשבי הפלסטיני לאורך זמן ותסכים במהרה לחילופי שבויים. בהנחה זו גלומה מחמאה לישראל שמתבררת כשגויה.  החמאס לא צפה שמדינת ישראל המופרטת איבדה זה מכבר את הסולידריות, גם כאשר מדובר בחיילים, ולמנהיגיה לא אכפת להשאיר חייל בשבי הפלסטיני שנים, על תקן של “מחיר”.

פעולות המחאה הצמחוניות של הוריו וחבריו, כמו ציון יום ההולדת השלישי של גלעד שליט בשבי הפלסטיני בהדלקת נרות, הן חסרות משמעות. העובדה שהוריו, מוריו וחבריו של גלעד שליט מבית הספר לא מטיחים בפני אולמרט, ברק מופז וחבריהם שיפסיקו לדבר על “דם על הידיים” שהרי ידיהם טובלות בדם פלסטינים חפים מפשע, ולא קוראים לסירוב להתגייס לצבא שמפקיר את חייליו, מוכיח כי גם הם נוהגים על פי  “דוקטרינת המחיר”, כלומר, הם לא מוכנים לנקוט בצעד דרסטי שמאתגר את המערכת, זהו מחיר שאינם מוכנים לשלם.  מי שמשלם את המחיר הוא גלעד שליט.

אייבי נתן

מותו של אייבי נתן הוא יום עצוב לכל מי שנמנה עם מחנה הנאבקים למען השלום. עם מותו הוא קיבל חיבוק לאומי. הנשיא שמעון פרס, חבלן שלום עם מניות בכורה בנושא, נשא דברים לזכרו. בטקס  שנערך באולם צוותא נשאו דברים ראש עיריית תל אביב  רון חולדאי, שאינו מוכר כפעיל שלום מובהק,  ראש מרצ הציונית ח”כ חיים אורון (“שלום לייט”) וחברים אישיים שלו, חלקם עוד מימי טרום פעילות השלום כשהיה בעל המזללה האופנתית “קליפורניה”. איש מפעילי השלום היותר רדיקלים, שהיו בני בריתו האמיתיים של אייבי בימים שעמד מול הממסד הפוליטי, וממשיכים בפעילותם גם היום, לא הוזמן לשאת דברים. הכנסת אייבי נתן תחת כנפי ההסכמה הלאומית ציונית, עושה עוול לאיש וממסמסת את פעילותו.  אייבי פעל כסיעת יחיד, לבד אבל לא בודד, בעל יוזמות לא שגרתיות , כמו טיסת השלום למצרים ב-1966 והפלגת הפרחים של אניית קול השלום למצרים, במטרה לעבור בתעלת סואץ בספטמבר 1975.  

אייבי היה מיודד עם אנשי בוהמה רבים וידוענים אחרים, ואלה התייחסו אליו באהדה לא מחייבת, שנתנה להם את ההרגשה הטובה של “תמיכה בשלום” תוך מתן פטור עצמי מכל פעילות ממשית שמעמתת אותם עם הממסד הצבאי והפוליטי.

אייבי נתן, ככל שצלל יותר לתוך פעילותו מצא עצמו ניצב מול המערכת הפוליטית, והדבר בה לידי ביטוי בהעמדתו לדין ושליחתו ל-15 חודשי מאסר ב-1991 בגין פגישתו עם אנשי אש”פ בניגוד לחוק שאסר מפגשים עם מנהיגי הארגון.

בקורותיי יש גם פרק של פעילות הקשורה ל”קול השלום” ששידר מאניית השלום שעגנה מחוץ למים הטריטוריאליים  של ישראל. ערכתי ראיונות עם אישים שונים ששודרו בקול השלום, ונמניתי עם העיתונאים שהצטרפו להפלגת הפרחים של אניית קול השלום לעבר מצרים בספטמבר 1975 במטרה לעבור בתעלת סואץ ולהעביר לעם המצרי את אלפי הפרחים שאזרחי ישראל הביאו לאנייה בטרם הפלגה. את רשמי מההפלגה פרסמתי ב”העולם הזה” (24.9.1975) בכתבה שנשאה את הכותרת “לחנוק אותם בפרחים”.  

אני נושא את זכרו באהבה.

ללמד הורות

עוד בטרם הספקנו להתאושש מרצח (משוער- כל עוד לא נמצאה הגופה) של הילדה רוז בת ה-4 וחצי בידי סבה, נחשפנו לרצח מזעזע נוסף של אולגה בוריסוב שהטביעה את בנה אלון בים.

הגם שאני סבור שיש קשר בין משטר קפיטליסטי פראי כמו בישראל, שההפרטה פורמת את האחריות והסולידריות החברתית ומפקירה את הפרט לגורלו, לבין מעשי זוועה, הרי גם במשטר סוציאליסטי למהדרין, שארוג לרוחב ולאורך ברשת צפופה של מוסדות סיוע ועזרה ציבוריים, אין יכולת של מאה אחוזים למנוע מעשי זוועה כאלו.

לפני שנים כתבתי מאמר בו הצעתי לחוקק חוק לפיו יש לחייב כל מי שעומד להיות הורה לראשונה, לעבור קורס הכנה להורות.  האקטואליות של ההצעה לא פגה. כפי שמקובל על הכול  שאסור לאדם לנהוג במכונית מבלי שעבר שיעורי הכנה, כך על אחת כמה וכמה יש לפעול עם מי שעומד להיות הורה. הורות צריך ללמוד. האינסטינקטים הטבעיים אינם תמיד מורה הדרך הנאות והנכון, מה עוד והורים עתידיים רבים אינם מודעים לקשיים ולמבחנים שעומדים בפניהם. גידול ילדים אינו רק מצעד גאווה על הגאון שנולד ולעתים הקשיים והבעיות מתסכלים ולא כל אחד יודע איך מתנהגים וכיצד נחלצים מהם.

כפי שקורס נהיגה לא חיסל את תאונות הדרכים, אבל לבטח ללא הקורס מצב התאונות היה חמור בהרבה, כך גם קורס הורות לא יוכל למנוע לחלוטין מעשי טרוף, אבל יסייע לרבים לפעול נכון ברגעי מצוקה.  הקורס ימומן באמצעו תקציב המדינה. די לנו שקורסים כאלו ימנעו מהורה אחד לעשות שטויות שאין עליהן כפרה, והרווחנו את כספנו.

אידיוט של הוד מלכותו

בהצגה המפורסמת “החייל האמיץ שווייק” על פי ספרו של ירוסלב האשק, מופיע המשפט “אידיוט של הוד מלכותו”.  סגן ניצב שמעון נחמני, מפקד תחנת המשטרה בשדרות, בהחלטתו לעצור את פעיל השלום פרופסור ג’ף הלפר לאחר שחזר לישראל מרצועת עזה דרך מחסום ארז ב-26.8.2008, פעל כאידיוט של הוד מלכותו.

ג’ף הלפר היה כידוע בין עשרות פעילי השלום שהגיעו לנמל עזה עם שתי ספינות במטרה לשבור את המצור על עזה ולהביא לילדי עזה סיוע רפואי. העילה הפורמלית למעצר, שהייה בעזה בניגוד לצו אלוף הפיקוד, הוא חסרת שחר ונודפת ממנה צחנה של רדיפה  פוליטית  בניגוד לחוק, שהרי האיש נכנס לעזה לאחר שממשלת ישראל החליטה לאפשר לספינות להגיע ליעדן תוך ידיעה ברורה שנמצא עליהן גם אזרח ישראלי.

לעצור אדם שכל חטאו שסייע לבני אדם במצוקה הוא מעשה היאה למשטרי עריצות בה ממלאים עובדי מדינה את תפקיד האידיוט של הוד מלכותו. מתברר כי גם בתחום האידיוטיזם יש רמות של חומרה. בסמכותו של סגן ניצב נחמני  היה לשחרר את ג’ף הלפר לאחר החקירה, אולם הוא העדף  לעצור אותו ללילה בבית הכלא שיקמה באשקלון ולשחררו למחרת באמצעות בית משפט השלום.

המעצר בכלא שיקמה היה לא רק החלטה אידיוטית ברמה של אידיוט מדופלם, אם להשתמש בדימויים הלקוחים מההצגה, אלא החלטה מטומטמת שסיכנה את חייו של ג’ף. הוא הוכנס לתא בו היו כלואים עבריינם “פטריוטים” מהזן הימני, שברגע ששמעו כי מדובר  בפעיל שלום שהגיע לעזה עם הספינות, איימו על חייו, ולמזלו רק הימצאותם של אסירים פלסטינים שהגנו עליו, ניצלו חייו.

מעת לעת,  בהינתן מצב מתאים, אני מצטט מפסק דינו של מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט חיים כהן. דומני כי הפעם יש הצדקה להביא את הדברים:

“בלשוננו המודרנית משמש התואר מטומטם לציון סתימתן של דרכי המחשבה, אם דרך קבע ואם לעניין פלוני; ואין נפקא מינה אם סתימה זו באה לו לאדם מטבע ברייתו או מרוע לב או מזלילה וסביאה או (כפי שיש גורסים) מרוב שררה. על כל פנים עלבון לו לאדם, וגם קלון, שנסתמו דרכי מחשבתו, שהרי מה מותר לו לאדם כזה מן הבהמה.” (ערעור פלילי 523/72).

 הבה נקווה שאצל סגן ניצב נחמני לא מדובר בסתימת דרכי המחשבה דרך קבע אלא לעניין פלוני בלבד, כמאמר השופט כהן, ועל כן אני מאחל לו החלמה כדי שבעתיד ינהג על פי אמות מידה דמוקרטיות, למען לא יחול עליו המשפט “שהרי מה מותר לו לאדם כזה מן הבהמה”.

הרפולית יחימוביץ

התגובה המצורפת התפרסמה במקומון מעריב “זמן תל אביב” (29.8.2008). אני מביא אותה למען אלה שאינם גרים בתל–אביב או גרים בה ולא קוראים את העיתון.

“על פי הלכה חדשה של הרבנית החילונית  ח”כ שלי יחימוביץ יש לשלול את זכותו של ח”כ דב חנין להיות ראש עיריית תל-אביב משום שהוא אנטי ציוני, לא שר התקווה ולא עומד דום בעת השמעתה ומטיף לסרבנות (זמן תל-אביב 22.8.2008).

יש כאן חידוש עולמי מעניין באשר  לכישורים הדרושים לניהולה של עיר.

מה היתרון שצומח לנו, תושבי תל-אביב, מכך שרון חולדאי שר התקווה, הוא ציוני ותומך בצבא הכיבוש, אם רחובות תל-אביב  מלוכלכים, העיר פקוקה, זיהום האוויר עולה ומקצר כל שנה את חייהם של מאות תושבים, קשישיה העניים נזנחים, סטודנטים וצעירים מגורשים מהעיר משום שאינם יכולים לעמוד ביוקר השכירות והעיר הופכת לגן עדן של בעלי ממון החיים במגדלים מאובטחים על ידי חברות שמירה.

אם ח”כ דב חנין, יו”ר השדולה הירוקה בכנסת, ימצא מזור לחוליי העיר, אז מה אכפת לי אם הוא ציוני או שר התקווה?

מעבר לכך,  יש כאן מסר גזעני. לפי הלכת  יחימוביץ ערבי לא יכול להיות ראש העיר משום שגם הוא לא ציוני ובוודאי לא שר “נפש יהודי הומייה” הכלולה בהמנון,  וגם חרדי לא ראוי לכך, שהרי גם הוא לא שר התקווה. יפוטרו מיד ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי ושר המדע התרבות והספורט ראלב מג’דלה. ואם נלך עוד צעד במסלולה של יחימוביץ, יש לשלול את זכות הבחירה מכל המתנגדים לקחת חלק בדיכוי זכויות האדם בשטחים הכבושים, כפי שהציע בשעתו גאון אחר, הרמטכ”ל והשר המנוח “רפול”. עם “סוציאל דמוקרטית” כזו, לא צריך ימין.

גדעון ספירו (ציוני לשעבר שהפסיק לשיר את התקווה)”.  

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר