דמדומי הנציבה שטרסברג-כהן (ד)(1): תשובה ליו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
חה“כ מנחם בן–ששון, יו“ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, עונה למכתבי אליו: הוא רוצה “לבצר את מעמד הנציבות” *** אני עונה לו: הנציבות מבוצרת יותר מדי!
מבוצרת יותר מדי
שמחה ניר, עו“ד
משעול גיל 1-ג‘, כפר סבא 44281
טל‘ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 18.8.2008
לכבוד
הפרופ‘ מנחם בן–ששון
יו“ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
הכנסת
ירושלים
נכבדי,
הנדון: לקראת חילופי המשמרות בנציבות תלונות הציבור על שופטים (נתל“ש):
הצורך בתיקון חוק הנתל“ש
תודה גם לך, על מכתבך מיום 5.8.2008.
כנראה שכשלתי בהבהרת כוונותי, במכתבי מיום 1.8.2008, אל שר המשפטים ואליך.
כשאמרתי כי מוסד הנציב הוא גוף מייעץ בלבד, לא התכוונתי לומר כי בגלל כך אין מתייחסים אליו, אלא לכך שלגוף מייעץ אין צורך בתותחים הכבדים ביותר.
כאשר הנציבה – בשר מבשרה של מערכת המשפט – דוחה 91% מהתלונות, אכן, אין פלא ש“עמדתה של הנציבה חשובה בעיני המערכת המשפטית“, כלשונך, אבל אותנו, הציבור לא מעניינות התלונות שהיא מקבלת כמוצדקות, כי הן הינן על דברים של מה–בכך אשר כל פרקליט זוטר היה רואה אותן כך. אותנו מעניינות התלונות אותן אין היא מקבלת כמוצדקות(ונציב אשר לא רואה עצמו כמגן על “מדורת השבט” דווקא כן היה מקבל אותן כמוצדקות).
הנתל“ש, הוא אחד הגופים הבודדים במדינה שהחוק מעניק להם חסינות מפיקוח שיפוטי כלשהו, ולכן, כמוסד, הוא אינו צריך “ביצור“, משום שהוא מבוצר דיו. מבוצר מדי.
כאשר הנציבה קובעת שענייני היושר האינטלקטואלי של השופטים אינו בתחום טיפולה, ושהתעלמות מטענות הצדדים, אפילו במכוון,היא “לגיטימית“ – מה יעזור לנו ה“ביצור” שלה, כאשר היא–עצמה, כשופטת, הייתה מתעלמת מטענות שאינן נוחות לה?
וכאשר היא אומרת כי, “כידוע, בית המשפט העליון אינו חייב לנהל פרוטוקולים” (הדבר היה לפני החוק החדש בעניין זה) – מה יעזור לנו ה“ביצור” הזה, כאשר היא מגינה גם על עברה–שלה?
עיקר טענתי היה על כך “הצורך בהסכמת נשיא ביהמ“ש העליון למועמד המוצע, דבר הנוגד את העיקרון שאדם אינו בוחר את שופטיו“. “תארו לעצמכם“, כך אמרתי, “שמועצת העולם התחתון תדרוש ייצוג ‘פריטטי‘ בוועדה לבחירת שופטים, או בוועדת–האיתור למועמדים לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או מפכ“ל המשטרה … אבסורד“.
האמנם הדיון בחוק (לפחות בהיבט של בחירת הנציב) יכול להיות מנותק מחילופי–האישים בתפקיד הזה?
אנחנו מכירים את הדינמיקה של דברים כאלה: החשוב נדחה מפני הדחוף,ומשייבחר הנציב החדש יהיו על סדר יומה של הוועדה שבראשותך דברים פחות חשובים אבל יותר דחופים, והדיון בחוק הנתל“ש יידחה ל“מחר–מחר“…. ובעוד חמש שנים, כאשר הדבר שוב יהיה דחוף, יבואו האומרים ויגידו כי המוסד הזה “הוכיח את עצמו” במשך עשר שנים, עם שני נציבים,ואף יוסיפו: if it works, don’t fix it…
ועל כגון דא אמרו חכמינו בכייה לדורות.
הרשה לי, לסיום, להציע לך משהו פראקטי: להקים ועדת משנה לנושא, שתשב ברציפות, תשמע את כל מי שיש לו מה להגיד, ותגיש בהקדם חוות–דעת לוועדה–האם.
כדי להבהיר למה אני מציע לך את זה, ראה את הדיון בוועדה ביום 28.8.2005, בנוכחות הנציבה: ראה כמה שטחי היה הדיון, אשר רובו הוקדש להתפארותה של הנציבה, וכמעט שלא היה מי שיחלוק עליה.
בברכה,
שמחה ניר, עו“ד