אבל כאן יש לנו מקרה מיוחד: הנציבה טובה שטרסברג-כהן היא אידיוטית במידה המונעת ממנה לבצע את תפקידה על פי חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (להלן – חנתל”ש).

אני פונה אליך בתוקף סמכותך עפ”י סע’ 8(א) לחנתל”ש להציע לוועדה לבחירת הנציב להעביר את הנציב מכהונתו.

על מה אני מתבסס?

לפי סעיף 14(א) לחנתל”ש רשאי להגיש תלונה לנציב “כל אדם הרואה עצמו נפגע בשל התנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו“.

ביום 21.2.2008 פניתי אל הנציבה בתלונה על נשיאת ביהמ”ש העליון, דורית ביניש, על כך שהיא דחתה ערעור-פסלות שהגשתי, בלי דיון פומבי, באולם.

האם תלונה מוצדקת? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, ולשם כך יש לנו נציב תלונות הציבור על שופטים (נתל”ש).

עוד התלוננתי, באותה ההזדמנות, על הנשיאה על כך שהיא דחתה את בקשתי שתפסול את עצמה, אבל לא בהחלטה נפרדת, המאפשרת לי לערער עליה, אלא בגוף פסק-הדין הדוחה את ערעור-הפסלות המקורי, לגופו. תוך התעלמות מבקשתי להפריד בין הדבקים, כדי לאפשר לי לערער על החלטתה (הצפוייה) של הנשיאה שלא לפסול את עצמה – בטרם תעבור היא לדון בערעור-הפסלות עצמו.

האם תלונה הזאת מוצדקת? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, ולשם כך, כאמור, יש לנו נתל”ש.

ומה אומרת הנתל”ש – הטובה-למי שטרסברג-כהן?

הנה, במילותיה-היא:

“השאלות … המועלות על ידך, הן שאלות משפטיות מובהקות, שאין הנציבות מוסמכת לטפל בהן. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס”ב-2002, מסמיך את הנציבות לטפל בהתנהגות שופט ובדרך ניהול המשפט על ידיו (ס’ 2) אלא שהוא מחריג מן הסמכות, טיפול בשאלה משפטית (סעיף 17(3)). …

“אשר על כן, נדחית תלונתך על הסף”.

סעיף 17(3) לחנתל”ש, זה לשונו:

תלונות שאין לברר אותן

17. הנציב לא יברר תלונה שהיא כמפורט להלן:

—

(3) ענינה של התלונה בשאלה משפטית או ראייתית מהותית;

תשובתה של הטובה-למי היא אידיוטית לחלוטין, והיא סופר-אידיוטית לגבי מי שנדרש ממנו כשירות של שופט ביהמ”ש העליון והוא שאמור להכיר ולהבין את החוק שעל פיו הוא פועל.

היא אידיוטית, משום שכל תלונה בעניין התנהגות ראוייה של שופט “מעוררת שאלות משפטיות”, ולעניין סע’ 17(3) אין נפקא מינה בין שאלות משפטיות “מובהקות” או כאלה שאינן “מובהקות”, ואם כל תלונה המעוררת שאלות משפטיות תידחה “על הסף” (דהיינו בלי להיכנס לנכונותה העובדתית) לא תהיה תלונה אחת שתגיע לבירור.

היא אידיוטית, משום שהיא “מדלגת” על המילה “מהותית” אשר בסע’ 17(3).

והיא אידיוטית משום שהיא מחייבת את המסקנה שהנתל”ש יכול לקבל משכורת במשך חמש שנים (זאת הקדנציה שלו) בלי לעשות דבר – פרשנות אידיוטית המרוקנת מכל תוכן את חוק הנתל”ש (חוץ מהוראת סעיף 25, לפיה “שכרו, תנאי שירותו וגמלאותיו של הנציב יהיו כשל שופט בית המשפט העליון”).

על כל אלה אני חוזר אל הנציבה בהשגה על החלטתה:

א. סע’ 17(3) לא מדבר על טיפול “בשאלה משפטית”, אלא על בירור תלונה כאשר “ענינה של התלונה בשאלה משפטית או ראייתית מהותית“;

ב. עניינה של תלונתי לא היה בשאלה משפטית – לא “מהותית” ולא בכלל – אלא בהתנהגות של שופט;

ג. מטרתו של סע’ 17(3) היא למנוע תלונות “ערעוריות” בכסות של שאלות משפטיות ערטילאיות;

ד. כל השאלות שהצגתי לא היו אלא שאלות רטוריות;

ה. כל היזקקות לשאלה אם התנהגות פלונית – של שופט או בכלל – היא ראוייה, אם לאו, טומנת בחובה גם “שאלות-רקע” משפטיות, ולא בכדי קבע המחוקק שהנתל”ש חייב להיות “כשיר להתמנות שופט של בית המשפט העליון”.

ומה עונה לי הנתל”ש?

“קראתי עיון את מכתבך מ-30.3.08 ובדקתי מחדש את תלונתך ואת החלטתנו (גוף ראשון, רבים! – ש’ נ’). הגעתי למסקנה שאין מקום להוסיף עליה, או לשנותה”.

מה אומר ומה אדבר – הנמקה לתפארת!

ואם היא לא מסוגלת להבין את הדבר הזה, גם אחרי שנתתי לה את ההסבר “בכפית”, על כרחנו נגיע למסקנה שהיא אידיוטית שאינה מסוגלת לבצע את המוטל עליה על פי החוק ממנו היא מקבלת את המשכורת הגבוהה ביותר בשירות המדינה.

אני לא רוצה להלעיט אותך בדוגמאות נוספות, כי לדעתי זה מספיק, אבל אם האמור לעיל אינו מספיק כדי לקבוע שטובה שטרסברג-כהן היא אידיוטית – רק תגיד, ואספק לך “עיבוי”.

לסיום אני רוצה להפנות ל”שחקן חיזוק” המחייב את פיטוריה המיידיים של הטובה-למי הזאת: מאמרי דמדומי הנציבה (א): איכה הייתה לזונה, או: הפאוץ’ הכפול של הטובה-למי שטרסברג כהן, המראה עד כמה האישה הזאת מושחתת.

בברכה,

שמחה ניר, עו”ד

נ”ב: אני מזמינך לקרוא את האוף-טופיק, למטה מכאן, תוך הבעת-צער שלא התייחסת לתזכורת בעניין, ששלחתי אליך ביום 2.10.2007, תחת הכותרת הנדון: שחרור מחבלים – לא בדרך של חנינה “נשיאותית” (המשך מצעד האיוולת). אם הדרגים ה”מקצועיים”} במשרדך לא היו מיירטים את התזכורת הזאת בדרכה אל הדרג המדיני, הבעייה הייתה נפתרת מזמן, ולא הייתי צריך לחזור על הדברים האלה כמו קאטו הזקן בכל מסמך היוצא מתחת ידי.

__________________

זה אוף-טופיק, אבל חשוב!

כמו קאטו הזקן, הרשו לי לחזור שוב ושוב על הקריאה לממשלה אידיוטית, בעניין שחרור מחבלים

תמצית הנושא:

עסקות לחילופי מחבלים תמורת חיילינו ואזרחינו אשר נפלו בידי האוייב הן הכרח בל-יגונה. כך היה וכך יהיה – עד אשר יבוא שלום עלי-ארץ, אם וכאשר.

גם המחיר לעולם לא יהיה אחד-לאחד. את זאת הכל יודעין.

אבל השאלה החשובה היא מדוע להעניק למשוחררים, מלבד החופש, גם חנינה נשיאותית בלתי-הפיכה, כאשר אפשר, על פי החלטה מנהלית של הממשלה, “להפסיק את הביצוע” של המאסר, ולזרוק אותם החוצה עם מכתב-אזהרה שאם הם יוחזרו, אוטומטית, ל”המשך הביצוע” – בלי שום הליך משפטי.

הסברים נוספים אפשר למצוא במכתב-התזכורת שלי, מיום 2.10.2007, אל שר המשפטים, דניאל פרידמן (“הנדון: שחרור מחבלים – לא בדרך של חנינה “נשיאותית” (המשך מצעד האיוולת)“).

הבעייה הכי כאובה היא שהפקידים במשרד המשפטים מיירטים את כל הפניות אל השר, ולא מוכנים להודות בכך שכל השנים הם וקודמיהם נהגו בנושא הזה (כמו בעוד נושאים, מן הסתם) בצורה מטומטמת ואידיוטית.

עוד פחות מזה הם מוכנים להודות שהילד שאומר “המלך עירום” הוא לפעמים צודק.

גם ראש הממשלה ונשיא המדינה ממלאים פיהם מים.

כל הקורא את הדברים האלה מוזמן להעתיקים ולהפיצם בכל העולם – ובמיוחד לראש הממשלה ושריו – גם בממשלה הזאת וגם בכל ממשלה עתידית – עד שהם ילמדו.

רצוי גם לשלוח את זה לנשיא המדינה, שמעון פרס, ולכל הנשיאים שיבואו אחריו – עד שהם ילמדו.

עד שהם ילמדו, סוף-סוף, שגם כאשר יש הכרח לשחרר אסירים כחלק מהסדר מדיני – לא צריך לתת להם במתנה גם חנינה בלתי-הפיכה, בחתימתו של נשיא המדינה.

העתיקו והוסיפו את זה בשולי כל מאמר שאתם מפרסמים וכל מייל שאתם שולחים.

תודה, שמחה

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- נציב/ת תלונות הציבור על שופטים, תold post

דמדומי הנציבה, הטובה-למי שטרסברג-כהן (ב): להעיף את האידיוטית, לאלתר!

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל