אורוות הברון רוטשילד
אורוות הברון רוטשילד
“אורוות הברון” בראשון-לציון, מבנה משנת 1888 המיועד לשימור, הוא כיום חורבה נטושה ומזוהמת שעל רצפתה מוטלים פגרי חיות. בעירייה מבהירים כי זהו מבנה פרטי שלו בעלים רבים – וכי אין לה סמכות לפעול במתחם המוזנח. אתר היסטורי? סתם היסטוריה
אתר האינטרנט של עיריית-ראשון לציון מציג את “אורוות הברון”, מבנה היסטורי משנת 1888, כאתר תיירות – וממליץ למבקרים בעיר לפקוד אותו. אך מי שייענו להמלצה, יגלו שחלליו הפנימיים של הבניין אינם פנינה תיירותית אלא מפגע סביבתי ותברואתי: פסולת, שברי רהיטים, מזרקים ואף פגרי חתולים הם דייריו הנוכחיים של המבנה ששימש את פקידות הברון אדמונד דה-רוטשילד בעיר, ולימים הוקמה בו המחלבה הראשונה בישראל.
כיצד הפך המבנה ההיסטורי – שתוכנית השימור שלו כבר אושרו – לחורבה נטושה ומוזנחת? בעיריית ראשון-לציון מבהירים כי הסיבה לכך היא ריבוי הבעלויות על המקום והיעדר סמכותם לפעול בשטחו. “יותר מ-90% משטחן של ‘אורוות הברון’ שייך ליורשים הנמנים על ראשוני המושבה ומשפחות ותיקות”, נמסר מהעירייה. “מאז ומעולם הוא היה בבעלות פרטית, שהתחלקה עם השנים בין עשרות יורשים. עם זאת, חלקו הצפוני של המבנה שייך לעירייה והוא מתוחזק היטב ומהווה חלק מהמוזיאון העירוני”.
“יש תוכנית שימור מפורטת למבנה”
בחודשים האחרונים השלימה עיריית ראשון-לציון את הכנת תיק התיעוד והשימור של המתחם ההיסטורי, עליה הופקד האדריכל סעדיה מנדל. הכנת תיק השימור, מדגישים בעירייה, בוצעה בשיתוף עם אדריכלית העיר והבעלים הרבים. “למרות שהמבנה לא בבעלותנו לקחנו על עצ
תמר טוכלר, מנהלת מחוז המרכז במועצה לשימור אתרים, איננה מופתעת. “המבנה הזה, כמו מבנים רבים שהיו בבעלות פרטית בארץ, מוזנח”, היא מסבירה. “במקרים רבים מי שאחראי להזנחה הם הבעלים – שלא פעם אף עושים זאת באופן מכוון”. עם זאת, טוכלר תולה את מצבן העגום של האורוות גם בתרבות הישראלית. “בעיניי, הבעיה המרכזית היא המודעות הציבורית”, היא פוסקת. “אין לנו מורשת בנייה או מורשת אדריכלית. הניסיון הראשון ליצור אדריכלות עברית היתה גימנסיה הרצליה, ו-50 שנה אחרי שהוקמה הרסנו אותה”.
“אורוות הברון”, טוכלר מציינת, הוא אחד המבנים ההיסטוריים החשובים ביותר שעדיין ניצבים על תילם. “אין ספק שזהו אחד המבנים היפים ביותר בארץ”, היא מדגישה. “כבר בסקר שימור האתרים הראשון שבוצע בישראל, בהנחיית ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, הוא היה אחד המועמדים הבולטים לשימור”.
לדברי טוכלר, עיריית ראשון-לציון אמנם אינה יכולה להתערב בנעשה בין כותלי האורוות, אולם יש בידיה כלים להשפיע על גורל המקום. “תיק התיעוד והשימור גובש על-ידי העירייה, והוא עומד בכל הסטנדרטים של משרד הפנים והמועצה לשימור אתרים. כשפרויקט השימור יחל, יש לעירייה מספר כלים לאכוף על הבעלים הפרטיים את הטיפול במקום – בין השאר באמצעות צווים”, היא מסכמת.