מי מנהל את משרד המשפטים (ב): איך יודעים אם השר/היועץ המשפטי/פרקליט המדינה בכלל ראה את הפנייה אליו?

מי מנהל את משרד המשפטים (ב): איך יודעים אם השר/היועץ המשפטי/פרקליט המדינה בכלל ראה את הפנייה אליו?

קימקא
שמחה ניר עו”ד 29.09.2007 00:03
יישר כח!

יישר כח!


שבע פניות בחמישה נושאים שונים תוך תקופה של כשנה (ולא בטוח שהרשימה הזאת משקפת את כל פניותי) אשר, ככל הנראה, “יורטו” על ידי “הדרגים המקצועיים”, ולא נראה שיש איזו כוונה להביא אותם אל שולחנו של השר, או אפילו להתייחס אליהן בצורה כלשהי.



על חלוקת-העבודה בין בעל-הסמכות לבין עוזריו ויועציו

עם כניסתו לתפקיד שר המשפטים הבטיח חיים רמון – כן, היה פעם שר משפטים כזה – לשים קץ לשלטון הפקידים במשרד הזה, והוא ידע מה הוא אומר.

הוא ידע מה הוא אומר, כי במשרד המשפטים – המשרד שאמור יותר מכל משרד אחר להקפיד על קיום החוק, התקנות והנהלים – הפקידים לא מסתפקים בהכנת החומר עבור בעלי הסמכות על פי הדין (השר בעצמו, היועץ המשפטי לממשלה, ואחרים אשר הוקנו להם סמכויות על פי הדין), והם נכנסים לנעליהם של בעלי הסמכות, ולא יוצאים מהן.

כאשר החוק מעניק סמכות לאדם מסויים, הוא לא יכול לגלגל לפתחם של אחרים את סמכותו זו – כולל שיקול-הדעת הכרוך בהפעלתה. הוא יכול, כמובן, להיעזר באחרים, ולפעמים הוא אף חייב לעשות כן. כך, למשל, כאשר כמות העבודה אינה מאפשרת לו להשתלט עליה בעצמו, או כאשר הפעלת הסמכות כרוכה במומחיות שאין לו.

דוגמה ידועה ביותר לחלוקת התפקידים בין בעל הסמכות לבין יועציו היא קביעת כשירותו הרפואית של אדם להחזיק ברשיון נהיגה: מי שמוסמך כ”רשות רישוי” אינו רופא, ולכן יש לו יועצים בדמות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב”ד), אשר בודק את מי שצריך לבדוק, וממציא לרשות הרישוי חוות-דעת רפואית. המרב”ד ורופאיו, מצידם, אינם “רשות רישוי”, וממילא הם אינם מוסמכים לקבוע אם פלוני יקבל רשיון נהיגה, ואלמוני יאבד את זכותו זו.

מכאן ברור שהמרב”ד אינו מוסמך להזמין נהגים לבדיקות, או לשלול רשיונות, ואם רשות הרישוי “מסמיכה” אותו לכך, היא מתנערת שלא כדין מסמכותה החוקית. מאידך, אם רשות הרישוי מתעלמת מחוות דעתם המקצועית של הרופאים, היא חוטאת באי-הפעלתם של השיקולים הרלוואנטיים.

עד כאן מושכלת-יסוד ללא-עוררין בתחום המשפט המנהלי.

האם במשרד המשפטים לא שמעו על כך?

על מושכלת-היסוד המשפטית האמורה לא שמעו, מן הסתם במשרד המשפטים, או ששמעו עליה, אבל מתעלמים ממנה במצח נחושה. אתה יכול לפנות אל השר, או אל היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפעלו על פי סמכותם, אבל הטייס האוטומטי יעביר את פנייתך לאחד הפקידים (אשר לפעמים יכונו, “הדרגים המקצועיים”), ואלה, במקום להכין חוות-דעת ולהניח אותה על שולחנו של בעל-הסמכות, יענו לך על דעת עצמם, והתיק לעולם לא יגיע אל אותו השולחן.

באשר ל”חלוקת העבודה” בין בעל הסמכות לבין ה”דרגים” יש להוסיף עוד הערה על הנאמר לעיל. מי שהוענקה לו סמכות על פי הדין, ממלא גם פונקציה ציבורית אשר בצידה גם שיקולים ציבוריים, בנוסף לשיקולים המקצועיים.

כך, למשל, אם היועץ המשפטי לממשלה צריך להחליט על העמדה לדין, או על עיכוב-ההליכים, הוא שוקל לא רק את מספיקותן של הראיות, אלא גם את “העניין הציבורי”  שבמיצוי ההליכים המשפטיים בכל מקרה ומקרה, וכאשר השר צריך להחליט אם לאפשר, בתקנות, לנאשמים בבית המשפט לתעבורה להגיש כפירה-בכתב, הוא ישקול גם את השאלה אם יש הצדקה לטרטר את הנאשם לישיבה מיוחדת של בית המשפט, רק על מנת לשמוע מפיו את המלים “כופר אני”. ההחלטה בשאלה כזאת אינה שאלה מקצועית, אלא שאלה של מדיניות. שאלה “פוליטית”, אם תרצו. שאלה פוליטית לגיטימית.

כיצד אפשר לדעת אם השר בכלל ראה את פנייתך?

על הבעייתות של הנושא הזה, של יחסי-הגומלין בין “הגורם המוסמך” לבין “הדרגים המקצועיים” עמדתי במאמר הקודם בסדרה, אשר כותרתו היא מי מנהל את משרד המשפטים: הדרג המדיני, או הדרג המקצועי? אבל מסתבר שאנחנו מדברים אל הקיר, כי למכתב אשר עמד במרכז המאמר מלאו כמעט שלושה חודשים, ואפילו תשובת “הנושא בבדיקה” לא קיבלתי.

כאשר אתה מקבל תשובה מ”הדרג המקצועי”, אפילו שנאמר בה שהיא “על דעת השר”, אינך יכול לדעת אם השר אכן היה מעורב – ועד כמה – בגיבושה של התשובה, ואם האמירה “על דעת השר” משמעותה היא שהשר עצמו נכנס לעובי הקורה, או שישנן במשרד “הנחיות מיניסטריאליות” כלליות, הקיימות במשרד מימים-ימימה, וה”דרגים” המקצועיים פועלים על פיהן.

כדי לדעת אם השר אכן היה מעורב אישית בטיפול והפעיל את שיקול-דעתו אתה זקוק ל”נקודה ארכימדית” להביט ממנה אל אותו הטיפול, וסביר להניח שהדרג ה”מקצועי” לא ישוש לנדב לך מידע אשר יפגע ב”שלטון הפקידים” שלו. במיוחד אמורים הדברים במשרד כמו משרד המשפטים, המחליף שרים כמו גרביים, ובמהלך הטיפול בפנייתך אמורה כורסת השר לראות מעליה שלושה ישבנים, או אפילו יותר. יתר על כן, במשרד המשפטים של היום, ה”דרגים”, כידוע, נחלקים בנאמנותם בין “נאמני ביניש” לבין “נאמני פרידמן”, ואם אתה מבקש “להניח את זה על שולחנו של השר”, אתה לא יכול לדעת לידיו של מי תיפול פנייתך, ואיך הנאמנות שלו תשפיע על קיום משאלתך.

הנחת-העבודה שלי הייתה שדובר המשרד, קרי: דובר השר, הוא ראש-וראשון לנאמני השר, מעצם תפקידו, שהרי לא יעלה על הדעת שדוברו של השר יהיה מנאמני ביניש, וכך כתבתי אל הדובר:

From: שמחה [mailto:quimka@quimka.com]
Sent: Tuesday, August 14, 2007
To: Dover Mail
Subject: יישר כוח לשר המשפטים  
+++

לדובר משרד המשפטים שלום,

 

אני מקווה שהמייל הזה נכון.

 

אני מבקש לשלוח יישר-כוח אישי לשר המשפטים, אבל, כמובן, יחד עם הצעות/משאלות לגבי המחלוקת עם מערכת המשפט.

 

הבעייה שלי היא שבמקרים רבים – אולי ברוב המקרים – פניות שלי אל הדרג המדיני מיורטות ע”י “הדרג המקצועי”, וגם כשזה האחרון עונה לי, לעולם אי אפשר לדעת אם השר עצמו ראה את פנייתי ואת התשובה שניתנה לי בשמו – וזאת אפילו אם נאמר בה שהיא “על דעת השר”, וגם אם היא “על דעת השר” – לעולם אי אפשר לדעת עד לאיזו עמקות הכניס אותו הדרג המקצועי.

 

ההתרשמות שלי היא שהדרג המקצועי “יודע” מה דעתו של השר, וכיוון שהשרים מתחלפים והפקידים נשארים, “דעתם” של הפקידים נשארת גם כאשר השר מתחלף.

 

הבעייה חמורה במיוחד כעת, כאשר אי אפשר לדעת לאיזה “צד” במחלוקת נאמן כל אחד מיחידי הדרג המקצועי, ואין לי שום ספק שישנם בדרג המקצועי לא מעט גורמים אשר מחכים בכליון עיניים לחזרה-לקדמותו של המצב הקודם.

 

אותה הבעייה קיימת, להתרשמותי, גם בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, למרות שהתחלופה שם פחות תדירה.

 

אודה לך אם תמציא לי ערוץ-תקשורת אשר יבטיח שהשר עצמו יראה את מה שאני כותב לו. רצוי בדואר אלקטרוני, בגלל הלינקים.

 

בעבר הייתי פונה אל השר דרך sar@justice.gov.il, אבל לימים נמסר לי שהם לא מתייחסים למה שמגיע לשם, ועלי לשלוח בפקס או בדואר רגיל.

 

אבל כשאני שולח בדרך האמורה, מתעוררת בעיית ה”יירוט” ע”י הדרג המקצועי.

 

כמובן שאי אפשר ליצור מצב בו כל אזרח יכול להגיע ישירות אל כל שר, ואני לא מבקש יחס מיוחד, אלא רק לוודא שפנייתי אל השר תעבור דרך גורם הנאמן לשר הנוכחי.

 

אני מניח שדובר המשרד הוא “איש אמון” כזה, ולכן אני פונה אליך, אבל אם אתה סבור שמישהו אחר במשרד ייטיב ממך לענות על המצופה – גם זה טוב.

 

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

 

בו ביום קיבלתי מלשכת הדובר את התשובה הזאת:

 

 

—– Original Message —–

From: Dover Mail

To: שמחה

Sent:

Subject: RE: : יישר כוח לשר המשפטים +++

 

עו”ד שמחה ניר שלום,

 

פנייתך הועברה למחלקה לפניות הציבור אשר תשיב לך ישירות.

טל’: 02-6466340.

 

תודה,

לשכת הדובר

 

ואני עניתי:

 

—– Original Message —–

From: שמחה

To: Dover Mail

Sent:

Subject: Re: : יישר כוח לשר המשפטים +++

 

תודה לכם!

 

ואכן, אחרי חודש ושלושה ימים קיבלתי תשובה “עניינית”:

—– Original Message —–

From: Pniyot.Tzibur

To: quimka@quimka.com

Sent:

Subject: RE: מלשכת הדובר

 

שלום רב,

 

שר המשפטים הסמיכני להשיב לפנייתך.

 

מכתבך הונח על שולחנו של השר והוא מודה לך על מכתבך.

 

למען הסר ספק, אין באמור לעיל משום הבעת עמדה או חיווי דעה לגופם של דברים.

 

בברכה,

 

דפנה סעד

מרכזת בכירה

פניות הציבור

02-6466439

 

את ה”תשובה” הזאת לא יכולתי לעכל, כי היא לקחה מפנייתי המקורית את ה”יישר כוח”, והתעלמה מה “+++” שבצידו, כמי שבוחר לעצמו אילו צימוקים לקחת מהעוגה. לכן, “למען הסר ספק”, “ריססתי” למרכזת הבכירה “דגימת אקראי” של מה שהיה לי בבטן:

 

—– Original Message —–

From: שמחה

To: Pniyot.Tzibur

Sent:

Subject: Re: מלשכת הדובר

 

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 18.9.2007

לכבוד

הגב’ דפנה סעד

מרכזת בכירה

פניות הציבור

משרד המשפטים

ירושלים

 

שלום רב לך,

 

חוששני שלא הובנתי נכונה.

 

מכתבי אל הדובר, אשר הועבר לטיפולכם, לא היה מיועד להיות מונח על שולחנו של השר, ואני גם לא רואה שום רבותא בכך ש”הדרג המקצועי” לא מיירט “יישר כוח” אל השר, אשר אין בו שום משאלה המצריכה הפעולה אשר יש בה שיקול-דעת.

 

מה שאני ביקשתי היה “לשלוח יישר-כוח אישי לשר המשפטים, אבל, כמובן, יחד עם הצעות/משאלות לגבי המחלוקת עם מערכת המשפט”, ומהיעדרן של אותן “הצעות/משאלות” ברור שלא את מכתבי זה ביקשתי להניח על שולחנו של השר.

 

מה שאני ביקשתי, אחרי שהסברתי היטב את בעיית ה”יירוט” ע”י “הדרגים המקצועיים”, היה “ערוץ-תקשורת אשר יבטיח שהשר עצמו יראה את מה שאני כותב לו”, ואת זה לא קיבלתי, וגם לא תשובה שלילית, לאמור גם אם אתה כותב אל השר, וגם אם מדובר בעניינים שבסמכותו הסטאטוטורית, או בעניינים שמצריכים את טיפולו של השר כ”דרג פוליטי” – אנחנו, הפקידים, מחליטים מה יונח על שולחנו, ומה ייורט בדרך אליו.

 

כדי להבהיר את חומרת הבעייה (הנוגעת באותה המידה, גם ליועץ המשפטי לממשלה) אביא מספר דוגמאות קונקרטיות:

 

ביום 4.7.2007 פניתי אל השר בהזמנה לחוקק חוק נגד “תפירת תיקים”, ובו הזכרתי גם את פנייתי אליו מיום 16.6.2007,  להדיח לאלתר את פרקליט המדינה, ערן שנדר, למרות שהוא כבר “עם רגל אחת בחוץ”;

 

ביום 7.2.2007 פניתי אל השר בהצעה להכין תיקון בחוק לשכת עורכי הדין, אשר יבטיח את חופש הביטוי של עורכי-הדין, וביום 10.6.2007, לאחר שקיבלתי תשובה מ”דרג מקצועי” המתיימרת להיום מאומצת כעמדתו של השר עצמו, פניתי אל הכותב, מר ערן זיני, יועץ לשר המשפטים, וביקשתיו, במכתב ארוך, מנומק ומפורט, להחזיר את הנושא אל שולחנו של השר, בתור “דרג מדיני”, על מנת שישקול את ההיבטים הציבוריים של הנושא;

 

ביום 17.5.2007 פניתי אל השר והזמנתיו – בהסתמכי על מאמרו-הוא – להסיק “מסקנות סטאטוטוריות” נגד שופטיו של חיים רמון;

 

ביום 3.7.2006 פניתי אל השר דאז (חיים רמון), והזמנתיו להביא להדחתה של השופטת גיליה רביד, משום בורותה המקצועית, לטעמי. הטייס האוטומטי בלשכת השר לא הפעיל שום שיקול-דעת, והעביר את פנייתי אל נציבת תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג-כהן, וזו החזירה תשובה אותה אני מפרש כסטירת-לחי לשר, הפרופסור-למשפטים אשר לא קרא את החוק, וטחו עיניו מראות כי הנציבה אינה מוסמכת לדון בכישוריהם המקצועיים של השופטים.

 

זה מה שקורה כאשר נותנים ל”דרגים המקצועיים” חבל ארוך מדי.

 

כיוון שבנקודה הזאת מקובלת עמדתה של הנציבה כי אין לה סמכות, חזרתי, ביום 23.10.2006, אל לשכת השר (מרדכי כהן, יועץ השר), במכתב אשר גם בו ביקשתי להחזיר את הנושא אל שולחנו של השר, ושורתו התחתונה היא שר המשפטים רשאי להתייעץ עם מי שהוא רוצה, אבל בסוף הוא צריך להפעיל את שיקול-דעתו שלו.

 

הנה כי כן, שבע פניות בחמישה נושאים שונים תוך תקופה של כשנה (ולא בטוח שהרשימה הזאת משקפת את כל פניותי) אשר, ככל הנראה, “יורטו” על ידי “הדרגים המקצועיים”, ולא נראה שיש איזו כוונה להביא אותם אל שולחנו של השר, או אפילו להתייחס אליהן בצורה כלשהי.

 

וכעת, כאשר אני מבקש “ערוץ-תקשורת אשר יבטיח שהשר עצמו יראה את מה שאני כותב לו”, אני מקבל תשובה שלא אומרת דבר באשר לבקשתי, לגופה.

 

הרשי נא לי לשאות שאלת-תם: לכמה זמן זקוק השר דניאל פרידמן כדי להחליט אם ליישם – או לא ליישם – את אשר אשר כתב הפרופסור דניאל פרידמן ערב כניסתו לתפקיד השר? האם שני הפרידמנים האלה זקוקים לתיווכם של “הדרגים המקצועיים”?!

 

ועוד שאלת-תם: האם ההימנעות מתגובה במשך חודשים ארוכים היא פרי החלטה פוזיטיבית של השר עצמו שלא להגיב, או שאיש בכלל לא הניח את פניותי על שולחנו של השר?

 

אני מבקש, איפוא, לגלות לי איכן עומדות פניותי הנ”ל ומתי צפויה תשובת השר לכל אחת מהן, וגם חוזר על משאלתי המקורית ל”ערוץ-תקשורת אשר יבטיח שהשר עצמו יראה את מה שאני כותב לו”.

 

ובשלב הזה אני מוציא “עיכוב-ביצוע” ל”יישר-כוח” לשר. נא להניח גם את השורה הזאת על שולחנו. תודה.

 

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

 

כעת נראה איך הם ייצאו מזה.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר