אלמגור, ארגון נפגעי טרור: כפפה לרגליכם!

אלמגור, ארגון נפגעי טרור: כפפה לרגליכם!

שמחה ניר, עו”ד
10.07.2008 13:13
והיה אם ישובו

והיה אם ישובו


ארגון אלמגור עושה עבודה חשובה, בין אם אני מסכים לעמדותיו, בין אם לאו. למרות חילוקי-הדיעות אני מזמין את הארגון הזה לאמץ את עמדתי בעניין החנינה ה”נשיאותית” למחבלים – הדבר הכי אידיוטי שאפשר להעלות על הדעת.



שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 10.7.2008

 

לכבוד

אלמגור – ארגון נפגעי טרור

ירושלים

 

שלום רב לכם,

הנדון: שחרור אסירים/מחבלים

למען הגילוי הנאות אציין כי אין לי קרובים המוחזקים בידי האוייב, ואין לי קרובים שנפגעו בפעולות טרור. כמוכן אין לי אג’נדה פוליטית, ואני סתם אזרח אשר חשוב לו מה מתרחש בארצו, כך שכל ניסיון “להציץ לי מתחת לחצאית” נדון מראש לכישלון – ולא רק משום שאיני לובש חצאיות.

עוד אציין כי בעניין שחרור אסירים תמורת אנשינו החיים אני נדיב מהממוצע, ואילו בעניין שחרור אסירים תמורת גופות אני נדיב בהרבה פחות מהממוצע.

אוסיף עוד כי בסחר-הסוסים הזה המונח “דם על הידיים” אין לו שום משמעות, וגם ה”חזרה לחיק הטרור” נראית לי – אולי בטעות – כדחליל-סרק.

אני מניח שבעניינים האמורים דעתכם שונה מדעתי, ואיש באמונתו יחיה, אבל אני לא בא להתווכח אתכם, אלא למצוא נקודת-הסכמה אחת, שהיא, לדעתי, חשובה ביותר גם למאבקכם.

נקודה חשובה בהשקפתי היא שעיסקות החילופים אינן “משהו גס”, כל עוד המחיר הוא סביר (וזה, כמובן, משתנה לפי השקפתו של כל אדם ואדם), אבל את ההתמקחויות האלה אי אפשר לעשות תוך כדי ויכוח ציבורי גלוי, כי זה חושף בפני הצד השני את מחשבותינו ואת נקודות-החולשה שלנו. הדרך היחיד להגיב על עיסקה גרועה הוא בהפלת הממשלה האחראית לה.

ונקודה אחרונה, שהיא המבוא למה שאני מציע לכם בהמשך: אם זה טוב ואם זה רע – מהבג”ץ לא תצמח לכם הישועה. אני מכיר את השופטים האלה כבר למעלה מארבעים שנה, ואני בספק אם תצליחו למנוע שחרור של מחבל אחד – אפילו בשבעים שנה.

הנה כי כן, הרבה משותף לכם ולי כנראה שאין בנושא הזה, אבל בדבר אחד אתם יכולים להסכים אתי, והוא עניין השחרור בדרך של חנינה – בין מנשיא המדינה, בין מאלוף הפיקוד.

החנינה הזאת היא הדבר הכי אידיוטי בכל הנושא של שחרור המחבלים.

היא אידיוטית, משום שהיא בלתי-הפיכה, ואם מחבל ששוחרר חוזר לסורו ונתפס – אפשר להושיבו בכלא על העבירה החדשה, אשר יכולה להיות קלה, יחסית, והוא ישוחרר תוך זמן קצר, “בזכות ולא בחסד”.

מצד שני, אם השחרור נעשה בדרך של “הפסקת ביצוע” על פי החלטת הממשלה, אין צורך בשום מהלך שיפוטי כדי להמשיך את ביצוע המאסר של מחבל אשר שוחרר ונתפס שוב: פשוט תופסים אותו בצוואר, ומשליכים אותו בחזרה לכלא (ושם מחליטים בניחותא מה לעשות איתו בקשר לעבירה החדשה).

משרד המשפטים ענה לי בתחילה שאין לממשלה סכמות להפסיק ביצועו של מאסר, אבל משהסברתי להם, ממש בכפית, כי הם טועים – הם ניתקו מגע, והפסיקו לענות לי. הם לא מוכנים להודות בכך שכל השנים הם נהגו בצורה מטופשת.

כעת קיראו את זה: עוד על שחרור אסירים בדרך מינהלית: הבושות הולכות ורבות, ומשרד המשפטים ממשיך ושותק, יחד עם הקישורים, שם, אל כל ההתכתבות שלי איתם, והביעו את דעתכם.

יכול להיות שאתם מעדיפים להשאיר את המצב כפי שהוא היום, כדי שתהייה לכם עוד כתובת (נשיא המדינה או אלוף הפיקוד) לפנות אליה במאמץ למנוע את שחרורם של אסגירים, אבל גם ניסיונכם-שלכם מראה שהאופציה הזאת היא אופציית-קש אשר אין טעם לדבוק בה.

לדעתי עתירה לבג”ץ בשאלה הזאת יש לה סיכוי רב, כי הדרישה כאן אינה להתערב בשיקול-דעתה הענייני של הרשות המוסמכת, אלא לקבוע שהממשלה מוסמכת לשחרר אסירים בדרך של “הפסקת ביצוע” של מאסרים בהחלטה מינהלית של הממשלה, ושהאופציה בה משתמשת הממשלה היום היא בלתי-סבירה באופן קיצוני.

בעניין הזה, אגב, הבג”ץ לא יכול להגיד “אנחנו לא מבינים בזה, זה עניין מקצועי של הרשות המוסמכת”, כי די בהיגיון של תלמיד כיתה ו’ בחטיבת-הביניים כדי לראות ולהבין את מה שאני אומר, ובכגון דא, כידוע, “אין חולקין כבוד לרב” (המשפטנים שלכם בוודאי זוכרים את בג”ץ יומן סומייל (אולפני הסרטה נ’ לוי גרי, או משהו דומה) משנת 1962, שם נאמר הדבר).

אבל אם נתקלים בהתנגדות כזאת אפשר לבצע “נסיגה טאקטית” ולהציג את הנושא כדרישה “חלבית” עוד יותר: לקבוע שגם האופציה השנייה היא בסמכות הממשלה, ולהורות לממשלה לשקול את שתי האופציות.

אם תגיעו למסקנה שעמדתי בנושא עולה בקנה אחד עם המאבק שלכם, אושיט לכם את כל העזרה אשר לאל-ידי – הכל לשם-שמיים.

בברכה

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר