תקינות פוליטית במרעה

תקינות פוליטית במרעה

אהרן רול
16.04.2008 13:04
שחצנית בעליל

שחצנית בעליל


מזה זמן חוזים אנו בשופטים אשר שבועתם לצדק התמסמסה יחד עם גבור נטייתם לתקינות פוליטית בזויה, כל אלו חוברים לכשל אפשרי של משפט צדקו של מר משה קצב כמו גם אחרים. האם אמורים אנו לחזות בטריבונל משפטי נוסח משפטי הטיהור הסטליניסטים, אך משופץ בנוסח מדינת ישראל של המאה ה-21?



12 אפריל 2008

“במדינת הגמדים רעש ומהומה, הצבא (האנטי-דמוקרטי) לבוש מדים יוצא למלחמה”. כך מבטא שיר ילדים פופולארי את המתחולל במדינת ישראל לפני ועקב השינוי בדעתו של מר משה קצב מעסקת טיעון להופעה בבית משפט ככל נאשם באשמות הטרדה מינית ואולי אינוס לכאורה כנגדו. יובהר כאן ברישא כי אין הכותב לוקח צד בוויכוח המשפטי העובדתי מהטעם הפשוט כי אינו יודע דבר לאשורו ואין בכוונתו לשים עצמו במקום בית המשפט. הדברים להלן יובאו מהאספקט הציבורי-דמוקרטי בלבד.

ראשית יש לציין, ללא תלות במניעיו האמיתיים של מר קצב, כי מעשהו זה, על פניו, ראוי לכל הערכה וברכה. הנשיא לשעבר לוקח על כתפיו סיכון רב וסיכוי קלוש משהו לצאת טוב ממשפט מעין זה. יחד עם זאת ראוי אף לציין כי המסר המתלהם של פיתפותי-הביצים של התקשורת מכסה הלכה ולמעשה על ההתרחשויות האמיתיות בפרשה ואפשר כי עורכי דינו של מר קצב אשר אינן קוטלי קנים כלל וכלל יודעים את אשר הם עושים.

גם התלהמותם של סנגורי המתלוננות אשר הפכו לקטגורים כנגד מר קצב באדיבותה של ‘תקשורת בית מטבחים’ מעוררת תהייה. כה סמוכים ובטוחים הם בהרשעה תוך משפט. מה יודעים הם שאין אנו ההדיוטות יודעים? ראו גם ראו את תגובת הפרקליטות השחצנית בעליל כפי שפורסמה בעיתונות, מה אלו יודעים שאין אנו יודעים? ובכן מיד נבהיר מדוע כה סמוכים ובטוחים הם בניצחונם. נבהיר גם כי לביטחונם של אלו אין ולו דבר עם האירועים בין הנשיא לשעבר למתלוננות אך יש רבות כאן באשר להתנהלות בתי המשפט בכל האמור בעברות מין מצד בוזגלו ו/או מר קצב.

הרי בבסיסו של עניין עוסקים אנו כאן בטיעונים נסיבתיים. היחידים אשר יכולים להעיד על שאכן התרחש בחדרי החדרים בין א’, ב’, ג’, ד’ ואחרות לבין מר קצב, כפי הקורה בין מרבית בעלי העניין במקרי האשמות לאונס, הם בעלי הדבר עצמם ואין בלתם. להלכה ואף למעשה, במדינות דמוקרטיות מתוקנות, אדם הינו חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. לא ייכון משטר דמוקרטי בחלד אשר לא ישמור באדיקות דתית פנאטית, קיצונית על עקרון זה. ברור לא? לא ולא, לא במדינת ישראל.

בכל האמור בנושא עברות מין במדינת ישראל, אדם הינו אשם עד שלא יוכח ההפך מכך. כיצד יודעים אנו? פשוט למדי, העובדה כי 98% מכלל האישומים במדינת ישראל מסתיימים בהרשעה מלמדת כי הרוב המוחלט של אישומי האינוס ועברות המין מסתיימים בהרשעה, עובדה. ההבדל בין אישומים “רגילים” לאישומי אינוס הוא מהותי. ברגיל בדיוני המשפט הפלילי יש להביא הוכחות מוצקות בעלות סימוכין צולבים, בעוד אשר במקרים רבים הוכחות נסיבתיות דרכן להיכשל מהבחינה המשפטית. לא בנושא עברות מין. באישומים אלו כאשר עומדת מלה מול מילה ואין קיימת הוכחה תומכת ומסיעת מסייעת, עדיין, ברובם המכריע של המקרים, ירשיע בית המשפט את הנאשם בקבלו למצער או באורח גורף את טיעוני המתלוננת אף באם אין כל סימוכין אחרים למעט מילתה של זו.

אך מדוע יקבל הקורא את הכתוב כאן כתורה מסיני? אכן אינו חייב בכך. אך מה באשר למילתו של שופט ביהמ”ש המחוזי שלי טימן בעל וותק בלתי ניתן לערעור של 27 שנים במערכת המשפט אשר אך לפני שבועות ספורים יצא בהצהרה שאינה משתמעת לשתי פנים. השופט שלי טימן הוא יחיד בדורו, סליחה, בין הבודדים מזה דורות רבים (קדמו לו נורה לידסקי, חנה אבנור ואחרים, ראה גם כאן) אשר העיז לצאת לציבור ולשטוח את האמת כפי שהתנסה בה משך שנים ארוכות בכל הנוגע למשפטים על עבירות מין.

הבה וניבחן מספר מהתבטאויותיו של השופט מר שלי טימן כפי שנמסרו בראיון לעיתון הארץ מ-14 במרץ 2008:

1.       “מי שגדל רוב חייו בתביעה, קשה לו להיות סניגוריאלי”.

2.       “המצב הזה בולט במיוחד בעבירות מין. זה קורה בעקבות לחץ חברתי, תקשורתי, של שדולות הנשים. הרי רוב האינוסים אינם אינוס רחוב, אלא אינוס היכרות. השאלה שעומדת לדיון היא ‘הסכימה’, או לא ‘הסכימה’. לא צריך להוכיח שימוש בכוח. הפסיקה כיום היא כזאת שמי שטוענת לאונס לא צריכה לזוז, כי היא כנראה מאובנת ולא יכולה להשמיע קול. לא נותנים לשופט כלים נוספים מלבד מתן אמון באחד הצדדים – במתלוננת או בנאשם”.

3.       “אני חושש מתלונות כזב. שים לב שלא מעמידים לדין את מי שהגישה תלונת כזב, בנימוק שצריך לעודד מתלוננות”.

4.       “יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה”.

5.       “אם המתלוננת צריכה. יש את מלוא האמפתיה, אבל זה לא בא על חשבון חקר האמת. אני לא רוצה להרשיע אדם חף מפשע”.

6.       “אם אין סחר בנשים, למה יש רושם כאילו יש סחר בנשים? כי יש כאלה שעל זה הם מרצים, כאלה שמתפרנסים מלדבר על סחר בנשים”.

7.      “אם הפרקליטות לא מצאה שמדובר בקשר של ילדות עם האמא כדי לסלק את האבא מהבית, או שהיא לא חושפת את השקר, כי אסור להעליב את הקורבן ולחקור אותו בפוליגרף, אז לא. יש אוסף אדיר של תלונות שווא שחשפתי. ברור לי שאם תלונת שווא כזאת לא היתה נחשפת, האיש היה עומד לדין ומורשע”.

לאור התבטאויות מר שלי טימן (יש לשים לב גם למה שלא נאמר בינות הקשרי הדברים) האם ישנו סיכוי כי מר משה קצב יזכה למשפט הוגן? האם מסוגל אזרח ישראלי לשים ידו על לוח ליבו ולומר כי מתקיים משפט צדק במקומותינו או שמא כולו פיקציה, אחיזת עיניים הבאה מתוך תקינות פוליטית על מנת לרצות אירגון לוביסטי זה או אחר? האם כבר שכחנו את דברי עו”ד אביגדור פלדמן (מטובי עורכי הדין הפליליים בישראל) מלפני כחודשיים בעיתונות בהקשר זה בדיוק אודות הפיקציה הגדולה של משפט “הצדק” הישראלי?

יחד עם זאת, כל המתבלבלים לחשוב שנמצאים הם בזירת לודרים ברומי העתיקה ובצרדת בוהן יכולים הם להרשיע את מר קצב, תירגעו, אפילו ‘ספרטקוס’ כבר עבר מן העולם יחד עם טקס הצליבה הרומי. גם נשות הבסטיליה של המהפכה הצרפתית השואבות הנאה צרופה למראה ראשי אצילים מתגלגלים בסלים כבר אינן סורגות יותר ועברו מהעולם. נשאלת השאלה, האם ימצאו שופטים ישרים כמר טימן המסוגלים לחרוץ משפט צדק אובייקטיבי? נחיה ונראה.

בערוץ 2 פורסמו תוצאות משאל הנוגע לפרשת קצב לאור ביטול עסקת הטיעון על ידו. הרוב המכריע של המשיבים חייבו הרשעתו. למה, מי מת? הכיצד זה כה סמוך ובטוח ההמון הנבער באשמתו של מר קצב. שמא שהו מתחת למיטתו בזמן האירוע? או שהפכו לרואים ואינם נראים בחדר? או שמא מתקשרים הם עם האורקל מדלפי? אולי קיבלו לעיון את חומר החקירה השלם מהפרקליטות אפילו לפני סנגוריו של מר קצב? ואולי קראו יותר מדי מאמרי עיתונות אשר נכתבו ע”י עיתונאים-מטעם שטופי תקינות פוליטית אשר שלמונים נאים בצידה? כל שעיניו בראשו חייב להיות גאה כי חלקו אינו עם ההמון הנבער והמוסת, בעודו מעדיף להמתין בסבלנות ולראות את שילד יום ומשפט. אם תרצו, זהו מותר ההומו-ספיאנס מהבהמה ונטייתה לעדריות.

במדינה דמוקרטית מנועים אלו העוסקים בפוליטיקה ומיצגים ציבור מצביעים בכנסת, קל וחומר שרים בממשלת ישראל מלהתערב בהליך השיפוטי באשר התערבות זו הכוללת אפילו למצער הבעת דעה לטובת צד זה או אחר, פירושה הטיה בוטה של המשפט והצדק. לא בישראל. ברוכים הבאים לממלכתן של הפטפטניות הפליליות (לכאורה, לכאורה) שלי יחימוביץ’, יוליה תמיר, וזהבה גלאון . האם אלו אינן יודעות כי התערבותן בהליך השיפוטי כנגד מר קצב מהווה עברה פלילית לפי ספר החוקים הישראלי? כמובן שיודעות. ואם כך מדוע עוברות הן על החוק? פשוט למדי, יודעות הן בוודאות של 100% כי כל רע לא יאונה להן, התקינות הפוליטית של אנשי/נשות הפרקליטות תפטור אותן מכל תביעה ופגע. ובאם כך הדבר, נישאל שנית: “האם ישנו סיכוי כי מר קצב יזכה למשפט הוגן”? ומכאן לשאלה טורדת ורטורית: “באם היו אלו נתקלות באי צדק (אבסולוטי) כלפי נאשם גבר האם היו יוצאות מגדרן כפי שעשו במקרה זה”? לא אין צורך לענות, השאלה הינה כאמור רטורית בלבד והתשובה ידועה גם ידועה עוד לפני שנשאלה. מכאן שהצדק אינו עניין הטורד מנוחתן של הגבירות הללו. אכן דו-פרצופיות מחרידה. האם לא נימצא בכל מדינת ישראל אי מי אשר ירים את הכפפה ויתבע את הפטפטניות הפליליות (לכאורה…) הללו בפני בית המשפט? האם התקינות הפוליטית תרדוף את מדינת ישראל לקבר?

שולחיהן / בוחריהן של הגבירות הללו חייבים להחליט באם שלחון לכנסת על מנת לייצג בלעדית מגזר מסוים אחד או שהינן משרתות ציבור על כל גווניו ומגדריו. מדוע זה מלינות הן על ייצוג נמוך לנשים בכנסת בעוד הן הסיבה המרכזית לכך, בשרתן אג’נדה צרה, אנוכית בלבד, סובייקטיבית בבסיסה, ובמעלן באמון וכוונת שולחיהן? הרי ברי הוא כי עוולות הן עניין של יום ביומו משני צידי המתרס, כלפי נשים וגברים כאחת. וכך יוצא כי נציגי הציבור הגברים מגינים על זכויות הנשים כגברים במידה שווה ונציגי הציבור הנשים לוקחות צד בוטה לכיוון הנשי. אם תרצו זהו כל הסיפור באשר לחוסר האיזון המשפטי לטובת מגדר אחד על פני השני בישראל.

חייבים אנו להפנים כי התנהלות דלעיל הינה חרב פיפיות מחריבת אומה? הרי מחר אפשר ויאלץ כל אזרח במדינת ישראל לעבור את עניין ההתלהמות, התקינות הפוליטית הבזויה, לרעתו. היום זה מר קצב, מחר זה אתה אדוני האזרח. האם מוכן אתה לעמוד בפני הרולטה הרוסית של התלהמות עדרית והשפעתה על מערכת משפט מוטת משפח?

או שמא, ישנו קשר אמיץ וגורדי בין נטייה פוליטית מהגוון השמאלני בולשביקי ושלילתה של הדמוקרטיה? משהו בסגנון “הרי אני נאור ולכן רשאי אני את שבני התמותה אינם רשאים לו”? מדוע זה קיימת תמיד התחושה כי ממלכתיות ושמאלנות קיצונית (כמו גם קיצוניות ימנית) אינם שלובים כהלכה, משהו כמו מים ושמן?

ישנם המעוניינים באמת ובתמים כי האמת תצא לאור. בידי השופטים אשר ישבו על המדוכה להתעלות מעל מי האפסיים המשפטיים המתערבלים דלוחות בביצת המשפט. אפשר ומשפט זה יהווה סימן דרך תקדימי להתנהלות משפטית ישרת דרך בה ראיות הינן ראיות מוצקות, אשם הוא אשם למעלה מכל ספק ובאם קיים הספק באשמתו הרי יתבטא זה בפסק הדין. שני העשורים שחלפו אינם מחמיאים למערכת המשפט, הלא כבר התנסינו בשופטים רדופי אג’נדה של המיעוט כמו גם שופטים היוצאים מגדרם לפסוק פסוקם בהתאם לגחמותיו של הציבור המוסת ולא בהתאם להליך השיפוטי התקין.

מזה זמן חוזים אנו בשופטים אשר שבועתם לצדק התמסמסה יחד עם גבור נטייתם לתקינות פוליטית בזויה, כל אלו חוברים לכשל אפשרי של משפט צדקו של מר משה קצב כמו גם אחרים. האם אמורים אנו לחזות בטריבונל משפטי נוסך משפטי הטיהור הסטליניסטים, אך משופץ בנוסח מדינת ישראל של המאה ה-21?

נראה כי אנו כולנו מערבים קלון בקלון. התנהלותו של מר קצב, עדיין לפני שהורשע, הינה מוכתמת קלון מוסרי-ציבורי ללא כל ספק ולו רק משום כך עליו היה להתפטר מתפקידו וללכת לביתו. אין האמור כאן זהה לקלון המשפטי אשר עונשו בצידו (במידה ויורשע, חשוב להדגיש זאת). אפשר בהחלט כי הקלון המוסרי כבר דבק בו ויישאר ככזה אך הוא לא יורשע בצורה המחייבת קלון משפטי-פלילי. גם משום כך, לנוכח האפשרות זו, עלינו להתאזר בסבלנות ולהמתין לתוצאות המשפט וגזר דינו בתקווה כי עדיין ימצאו שופטים ראויים בישראל אשר שבועתם למשפט צדק הינה דרכם.

____________

המחבר הינו יועץ ארגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות וארגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר