הממלכה ההאשמית באסטרטגיית המערב


הממלכה ההאשמית באסטרטגיית המערב



שאול אבידור
03.04.2008 20:54


כלכלת המערב

כלכלת המערב


ניסיון לסקור במבט מקיף את ששים השנים האחרונות בארץ ישראל, זמן קצר לצורך ניתוח אירועים. תהליכים שעדיין לא הגיעו לקיצם והנמשכים לאורך שנים רבות.




מאמר זה אינו מתייחס לנקודת זמן ספציפית, אלא ניסיון לסקור במבט מקיף את ששים השנים האחרונות בארץ ישראל, שהן אכן זמן קצר לצורך ניתוח אירועים. כל הנכתב כאן אין לראות כאירועים נקודתיים אלא כתהליכים שעדיין לא הגיעו לקיצם והנמשכים לאורך שנים רבות. 

כלכלת המערב נשענת, בעיקרה, על הנפט מהמזרח התיכון שמרכזו הוא בחצי האי הערבי. פוליטיקאים במערב, בעיקר הבריטים והאמריקנים, מעורבים עמוקות באזור. הם מתכננים מדיניות גלובאלית לטווח של עשרות שנים לתוך העתיד.  

קריסת כלכלת המערב תביא לתוהו ובוהו בכלכלת העולם. לכן, המערב מנהל מדיניות הנשענת והשומרת על הנפט בחצי האי הערבי עם מעגלי אבטחה בכל אזור הסהר הפורה.

מרכז הסהר הפורה נשען על הקו המחבר בין כווית לארץ ישראל. מרכז זה נבחר כמרחב ביטחון המהווה טריז-חוסם, שממנו ניתן להגן על חצי האי הערבי, לא רק צבאית. ארץ ישראל היא חלק חשוב במרכז הסהר הפורה. הצהרת בלפור מדברת על חלק זה כ”בית לאומי” ליהודים על שתי גדות לירדן.

בארץ ישראל, הבריטים והאמריקנים עמדו בפני בעיות וגורמי סיכון, שהחשובות בהן, התפשטות מצרים צפונה, זליגה סורית דרומה, שאיפות לאומיות של היהודים, פוטנציאל עלייה עצום של יהודים, חשש מהיהודים עקב נטייתם הסוציאליסטית קומוניסטית ויריבות קשה בין יהודים לערבים.

כדי לבסס הגנה במרכז הסהר הפורה, ומבלי להיראות קולוניאליסטים, הבריטים, בגיבוי האמריקנים, סימנו את ארץ ישראל המזרחית כקו אדום והקימו עליה, תוך פגיעה חמורה בהצהרת בלפור,

ממלכה האשמית הנאמנה למערב. ממלכה זו שומרת על פרופיל נמוך ומנהלת מדיניות שקטה.

כדי להרחיק סכנות מהממלכה ההאשמית ומחצי האי הערבי, מנוהלת בארץ ישראל המערבית, עד עצם היום הזה “פוליטיקת התנגשות”, שהיא מלכודת שנפלנו לתוכה, דהיינו, חלוקה, בלתי מוסרית בעליל, בין היהודים לערבים.  ליהודים ניתנה, לא “מדינה” אלא “בית לאומי” על קרעי חתיכות של אדמה. במקביל, עודדו את ערביי ארץ ישראל ל”זכויות בעלות” על הארץ. החלוקה באה גם כדי למנוע שאיפות התפשטות של המצרים והסורים.

מדיניות סכסכנית זו מופעלת עד עצם היום הזה בתעתועי רעיונות והסדרים הזויים של “שלום” כביכול, כדי להגן על הממלכה ההאשמית ועל חצי האי הערבי וכמובן על כלכלת המערב.

מנהיגי היישוב היהודי אמורים היו למחות על קריעת ארץ ישראל המזרחית ולסרב לחלוקת ארץ ישראל המערבית, ולהתנגד למסירת חלקי מולדת למדינות ערביות, ששלחו צבאותיהן על מנת להשמידנו. אך תחת זאת, בעצם הסכמתם למהלכים אלה, מנהיגי היישוב מיסדו במזיד את הסכסוך היהודי-ערבי, ויצרו בכך עיוותים היסטוריים מכוננים, שהן בכייה לדורות ואין עליהם סליחה וכפרה. עשרות ומאות אלפים מסרו את חייהם לשווא. פתרון אין. עדיף ומוסרי היה להישאר עוד אלפיים שנה בגלות.

במלחמת העצמאות, במקום להשמיד את צבאות ערב ולמחוק התנגדות  ערביי ארץ ישראל, ויכולנו לעשות זאת, יצרנו לעצמנו במכוון “גבולות אושוויץ”, העדפנו לשבת ספונים תחת חרם ואיומים, נמנענו מניצחון מוחץ כדי לקבע  נוכחות ערבים בארץ ישראל המערבית על מנת להסיטם מלחץ על הממלכה ההאשמית ע”י עיסוק בהתנגדות אלינו. הכול למען כלכלת המערב, המשלם לנו דמים.

הסכמנו ל”קו ירוק” המדמם בליבה של ארץ ישראל כשירושלים שלנו מחולקת. הר הבית לא בידינו. אין לנו גבולות מוכרים. אין לנו עיר בירה מוכרת. בירושלים אין אפילו שגרירות זרה אחת. כל זאת על מנת לקבע סכסוך מתמשך, כשאנו משתמשים בסיסמה ההזויה של “שתי מדינות לשני עמים”. הכול כדי ל”הרחיק” את ערביי ארץ ישראל מהממלכה ההאשמית ולחסום את המצרים והסורים.

כבר ששים שנה, אנו פועלים בשיטות שאין בהן הכרעה ופתרון, אך מניבות רווחי עתק לכלכלת המערב, ולא רק במכירות נשק ותחמושת, ואנו בתמורה מקבלים פרוטות.           

בלמנו את המצרים מדרום ע”י טריז-חוסם לאורך כל הנגב עד אילת-אום-רשרש, ואת הסורים מצפון ע”י עמידה איתנה מול הטרדות ארטילריה ואח”כ, כטריז חוסם, ע”י שליטה והתיישבות יהודית ברמת הגולן.

כדי לעמוד מול ערביי ארץ ישראל, מול מצרים ומול סוריה, הוקם, בסיוע המערב צבא יהודי חזק, לא מתוך סנטימנטים כביכול לעם היהודי אחרי השואה, לא על מנת להגן על שאיפות לאומיות וציוניות, ולא על מנת לעקור מן השורש את היכולות של האויב, ולא על מנת להכריע ולנצח במלחמות, אלא כדי להגן, בדרך עקלקלה, על הממלכה ההאשמית, ע”י העסקת ערביי ארץ ישראל בהתנגדות ובלימת המצרים והסורים. יש לכך ראיות והוכחות אינספור. קצרה היריעה מלפרטן. להזכיר, אחוז היהודים הוא כמעט אפסי ביחס למיליוני הערבים.

בתמורה להיותנו “חברת אבטחה” אנו מקבלים תמיכה במוסדות בינלאומיים ו”בקשישים” כשרובם של שלמונים ותשלומי פירורים אלה מחלחלים לשחיתות, ולכן הכלכלה, החינוך, הבריאות, הרווחה, החברה, משק המים, תשתיות תחבורה ועוד ועוד נפגעים מכך. למה אנו וחיי בחורינו הצעירים והיקרים נבחרנו למלאכת דמים זו. “עם נבחר”.

ערביי ארץ ישראל הם גורם תוסס ומתסיס. מעולם הם לא קיבלו את החלוקה, ורואים בארץ ישראל כולה כאדמה ערבית ה”כבושה” ע”י היהודים. הם מפולגים לשבטים ולחמולות, ולא ניתן לאחדם. מדביקים להם זכויות בעלות כביכול על ארץ ישראל, על מנת, כאמור, ל”שמר” את ההתנגדות אלינו, ולהסיטם מהממלכה ההאשמית, או על מנת ליצור אצלם מערכת מדינית מאורגנת, דמוקרטית ומודרנית, כדי שיישבו רגועים ב”נחלתם הריבונית”. זה לא מצליח. לא תיתכן דמוקרטיה ללא שחרור האישה הערבייה מדיכויה ובכך לשבור את שלטון המסגדים והמדראסות. בינתיים, טובי בחורינו משלמים בחייהם.

הוזרמו במכוון תקציבים זעומים להתיישבות יהודית דלה ומפוזרת ביש”ע, “המושכת אש” התנגדות. התיישבות מאסיבית וענקית, של מיליוני יהודים ביש”ע, ע”י פינוי שפלת החוף הצפופה, הייתה מביאה להגירה של ערביי ארץ ישראל גם לממלכה ההאשמית ומסכנת אותה. יש כאלה בתוכנו, שראייתם שטחית, הטוענים שהכספים שהוזרמו להתיישבות, היו רבים מאד ובאו כביכול על חשבון צרכים אחרים.   

על מנת להתנגד לערבים אנו מפעילים “כוחות צבאיים”. הערבים מפעילים “כוחות עוינים”, בכמות שופעת וחסרת גבולות ומעצורים. כל זאת, לשמר את הסכסוך בגובה להבות מבוקר ולהרחיק סכנת התערבות ופגיעה בממלכה ההאשמית.

המצרים והסורים יושבים בטריבונה וצופים על תוצאות “ההתגוששות” בזירת ארץ ישראל המערבית. הם לוטשים עיניים לממלכה ההאשמית וכשלב ראשון הם מבקשים שליטה על השטח שבין הים לנהר. ערביי ארץ ישראל עושים עבורם את העבודה השחורה. בעידוד המערב הם משחקים איתנו פוקר של “שלום” מזויף או משאים ומתנים חסרי תוחלת.

כדי לעקוף את שני הטריזים החוסמים בנגב וברמת הגולן, המצרים והסורים פועלים בתהליך ארוך שנים. מצרים מפעילה נגדנו עד עצם היום הזה, את ערביי חבל עזה, את הבדואים בסיני מבחוץ ואת הבדואים בנגב מבפנים, בפעולות איבה, בהברחות, בגניבות, טרור, סחר נשים, סבוטאג’, נשק, סמים, עובדים זרים, פליטים מאפריקה ועוד.

מצרים לא מרפה מיצירת פרוזדור בין חבל עזה להר חברון, ברוחב של ק”מ רבים, על מנת לנתק את הנגב. נשמע הזוי. הם לא מצליחים משום שאנו עומדים בפרץ. איך אפשר אחרת להסביר את הגבול הפרוץ, העילי והתת-קרקעי בציר פילדלפי למרות הסכם איתנו, ואת הגבול הפרוץ בין סיני לנגב למרות ה”שלום” המזויף.

המערב סילק אותנו מסיני ומחבל עזה ע”י הסכם “שלום על הנייר”, עקב החשש מעליית כוחם של “האחים המוסלמים” במצרים. להזכיר, רצח הנשיא אנואר סאדאת. שליטה יהודית ריבונית, רשמית  ומוכרת בסיני ובחבל עזה תביא להגירה של ערביי ארץ ישראל בעיקר לממלכה ההאשמית, ותעמיד ממלכה זו בסכנה.

סוריה השתמשה בארטילריה לעבר יישובינו, ומאז שליטתנו ברמת הגולן, היא מציקה לנו ככל יכולתה דרך הלבנון באמצעות “שליחים” מבחוץ, וערביי הגליל מבפנים. 

סוריה יודעת שפגיעה ברמת הגולן תגרור מלחמה הרסנית בתחומה, לא רק איתנו. סוריה תשמח על כל סוג של הסכם (מזויף), שיחזיר לידיה את רמת הגולן כדי שתהיה לה “נגישות” לגליל הערבי, בדיוק כמו שמצרים הצליחה לקבל את כל סיני כדי “להישען” על הנגב. מצרים וסוריה זקוקות לסיני ולרמת הגולן כקרשי קפיצה לממלכה ההאשמית. הנגב והגליל מקבלים משמעות של “פריפריה” בגלל התושבים הערבים ועקב לחצן של מצרים וסוריה.       

החלק המזרחי של הסהר הפורה מורכב מעיראק ומאיראן. כחסימה מפני התפשטות והשפעה דרומה של ברית המועצות לשעבר ורוסיה כיום, הציב המערב בסיסים צבאיים בטורקיה ובאיראן. לימים, משיקולים שונים, המערב הפקיר את איראן, נטש את השאח הפרסי ובאיראן עלה שלטון אסלאמי קיצוני המאיים על הממלכה ההאשמית ועל חצי האי הערבי ועל הכלכלה המערבית.

עיראק, כמדינה לא יציבה פוליטית, פסקה להיות מדינה אחות לממלכה ההאשמית. לאחר שהועסקה בסכסוך דמים עם איראן שהסתיים בלא כלום, היא פלשה לכווית וסיכנה את חצי האי הערבי. זה נתן את האות לכניסת כוחות צבא של המערב לתוך עיראק כדי להגן על הממלכה ההאשמית ממזרח וכמובן גם על חצי האי הערבי וגם לשמש חיץ כלפי איראן שמעמדה במזרח התיכון הולך ומשתנה.

איראן מדינה אסלאמית קיצונית המתנגדת למערב ומבקשת הגמוניה במזרח התיכון. היא מעודדת מיחסי מסחר גוברים, בעיקר נפט, עם סין והודו ומתמיכה רוסית. כיום יש לה שתי עמדות עורפיות, בלבנון ובחבל עזה, עם שיתוף פעולה סורי ו”אחים מוסלמים” במצרים. התקרבותה לבגדד ולריאד תביא לקריסת כל האסטרטגיה המערבית באזור ולנטישתו. אנו נשאר לבד מול דמון אסלאמי קיצוני. גם נשק לא קונבנציונאלי לא יעזור לנו. אנו מהווים מכשול קשה לאיראן ולכן היא מאיימת עלינו בריש גלי. בל נטעה, היא מסוגלת לממש את איומיה, ולא איכפת לה מה המחיר שהיא תשלם.

אותה מדיניות הדומינו של המערב במזרח הרחוק, בווייטנאם, שננטשה, היא חיה ובועטת במזרח התיכון. יציבותה של הממלכה ההאשמית מונעת את תופעת הדומינו. כיום איראן היא מדינה עוינת למערב. היא מצליחה, בכרסום איטי וזוחל ל”הקיף” את הממלכה ההאשמית בטבעת חנק המתהדקת דרך סוריה, לבנון, חבל עזה, סיני, “האחים המוסלמים”, טרור בעיראק ומגעים אוהדים עם בגדד וריאד.

אם הממלכה ההאשמית תיפול לידיים איראניות, המערב ייכנס למדיניות התבדלות עמוקה. באופן פרדוכסאלי, התבדלות תוביל למלחמת עולם קשה ואכזרית עם מוטיבים דתיים אסלאמיים קיצוניים. מכאן מובנת הסכנה האיראנית החמורה לעולם כולו.

כמה הערות והארות :

החלטת החלוקה מ 1947 המיטה חורבן וקברה את הציונות והשאיפות הלאומיות שלנו עוד בטרם קמה המדינה. התרגלנו לכך שהישות היהודית חיה תחת איומים קיומיים בלתי פוסקים.

כל הדיבורים, הדיונים, ההסדרים, ההסכמים, הוויכוחים, הנאומים, אוסלו, הנסיגות, הפגישות, הועידות, הכינוסים ועוד, משמשים, לא לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי, אלא כתמרונים טקטיים חמקניים  כדי להגן על הממלכה ההאשמית ועל כלכלת המערב.

חלפו מאה שנה ואנו מסרבים להבין את המנטאליות של הערבים. גם המשכילים והאקדמאים הערבים מסתירים את ניכורם אלינו. אנו חברה מתאבדת בעבור בצע כסף.

כל ערביי המזרח התיכון מאמינים באמונה שלמה וללא עוררין, שישות יהודית ריבונית היא תופעה חולפת וזמנית, הנשענת על כידונים ותמיכה מהמערב. להבנתם, היהודים הם טיפה באוקיאנוס הערבי.           

במקום לעסוק בבניית חברה עם ערכים יהודיים ציוניים ומדינה למופת ולתהילת עולם אנו דואגים ל”זכויות הבעלות” של הערבים ושואבים מהעולם האנטישמי, האנטי ציוני והאנטי יהודי של השמאל והאקדמיה במערב דעות וסיסמאות הזויות הדוחפות את הערבים ליותר ויותר התנגדות. 

המשטרים בחצי האי הערבי ובממלכה ההאשמית רחוקים מדמוקרטיה, אך המערב הליברלי והדמוקרטי מגן עליהן בנחישות בתקיפות. זה כוחם של אינטרסים כלכליים.

זה מובן בהחלט, שהממלכה ההאשמית והמערב דורשים, שבכל הסדר עם ערביי ארץ ישראל, או מצב נתון אחר, הצבא שלנו ישלוט לאורך כל בקעת הירדן.

חלפו למעלה מ 60 שנה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. המציאות השתנתה. סין, הודו ורוסיה מתעצמות כלכלית. מערב אירופה צועדת בדרך חדשה (לאיסלאם?). אפריקה ודרום אמריקה זקוקות לעזרה.

האם לא הגיעה השעה שהמערב ימצא חלופה לנפט הערבי. האם לא הגיעה השעה לפתור באמת ובתמים את הסכסוך היהודי-ערבי. האם לא הגיע הזמן להשתחרר מהתפיסה שיהודים וערבים יכולים לחיות על אותה פיסת אדמה. כל עוד רעיון החלוקה קיים, הסכסוך לא יסתיים.

בחילופי שטחים ואוכלוסיות בתוך ארץ ישראל הסכסוך יימשך ולא יהיה פתרון. לכן, לאורך זמן, יש לבצע העברה מסודרת ומכובדת של כל ערביי מערב ארץ ישראל, במתן מגורים, עבודה ופיצוי כספי הוגן. להזכיר, אנו היהודים קיבלנו את יהודי ארצות ערב, השקענו בהם מיליארדים. הם לא פליטים.

נכון, ההשקעה בהעברת הערבים היא ענקית, אך המשך מצב הסכסוך הקיים ידרוש השקעה גדולה עשרות מונים יותר, ולא רק בנשק, תחמושת, דם ומלחמות.

לחלופין יש אולי להעביר את כל היהודים לאזור אחר בעולם, אך מה נעשה עם סמלי ההישרדות וההיסטוריה היהודית הנטועים עמוקות כאן בארץ ישראל. לערבים יש מקום אחר, ליהודים אין.




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר