מושחתים, נמאסתם! ערעור פסלות על השופטים דבורה ברלינר, זאב המר, תחיה שפירא. שמחה ניר נ’ מדינת ישראל

מושחתים, נמאסתם! ערעור פסלות על השופטים דבורה ברלינר, זאב המר, תחיה שפירא. שמחה ניר נ’ מדינת ישראל

שמחה ניר, עו”ד
03.04.2008 08:31
מושחתים, נמאסתם! ערעור פסלות על השופטים דבורה ברלינר, זאב המר, תחיה שפירא. שמחה ניר נ' מדינת ישראל


ומה עוד צריך לקרות כדי שתבינו, שופטי ישראל, שאבדנו של אמון הציבור בכם אינו רובץ לפתחו של דניאל פרידמן הגדול, ולא לפתחו של שמחה ניר הקטן, אלא לפתחכם בלבד? *** האם זאת אותה השחיתות עליה אומר הפרופסור יצחק זמיר, לפנים שופט ביהמ”ש העליון, שהיא כבר “שחיתות קשה ומתפשטת”, או שהיא רק שחיתות “רכה”, אשר “דווקא היא מסכנת את החברה בישראל”?!



הבקשה לפסילת השופטים, נשוא הערעור:

שיקרתם במצח נחושה!

ע”פ 08/………………..

בבית המשפט העליון בירושלים

המערער: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,

טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873

נ        ג        ד

המשיבה: מדינת ישראל

הודעת ערעור

על החלטת כב’ השופטים ד’ ברלינר (ס”נ), ז’ המר (ס”נ) ות’ שפירא מביהמ”ש המחוזי, ת”א-יפו מיום 24.3.2008, שלא לפסול את עצמם מלדון בתיק ע”פ 71506/07.

ההחלטה ניתנה בהעדר המערער, והגיעה לידיעתו רק ביום 30.3.2008.

 

נימוקי הערעור

א.         הקדמה

1.             שופט ביהמ”ש המחוזי בדימוס שלי טימן אמר לאחרונה (הארץ, 14.3.2008), עם פרישתו מכס השיפוט לאחר 27 שנים:

“יש שופטים שלא מכירים את המלה זיכוי. ברגע שהם רואים כתב אישום הם יכולים כבר לכתוב את גזר הדין …

“אני מכיר שופט שהיה מקבל את התיק, ועוד לפני הקראת כתב האישום כבר התחיל לנסח את פרטי כתב האישום בהכרעת הדין, כשברור לו שמדובר בהרשעה. פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי, והוא אמר לי, ‘אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה?'”.

ובאשר לשאלה עד כמה דעת הקהל משפיעה על החלטה שיפוטית ענה השופט הפורש:

“יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. …”.

2.             כאשר הנושא חורג מההשפעה של דעת הקהל, ומה”מה יעשו לנו”, וברקע כבר עומדים אינטרסים ממשיים (כגון קידום במערכת) מתעוררת השאלה אם זאת אותה השחיתות עליה אומר הפרופסור יצחק זמיר, לפנים שופט ביהמ”ש העליון, שהיא כבר “שחיתות קשה ומתפשטת“, או שהיא רק שחיתות “רכה”, אשר “דווקא היא מסכנת את החברה בישראל”.

3.             אם ה”מה יעשו לנו” עשוי להטות משפט – מקל-וחומר הוא לגבי אינטרסים ממשיים, כאמור.

4.             הוסף לכך את כל ההמצאות ההזויות, הסתירות הפנימיות וכו’ של השופטת קמא (פרטים – בעת הדיון בערעור זה), ואת ההתנהגות הנלוזה (אותה הם לא מכחישים) של השופטים שפסילתם מבוקשת בערעור הזה, ומצאת כי ההלכה לפיה “כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה” הייתה נאיבית מלכתחילה, ופשטה את הרגל בדיעבד (אם בכלל היו לה אי-פעם רגליים לפשוט!).

5.             אכן, השפעת הקידום על הצדייה של השופטים אינה עילה ישירה במסגרת הליך-הפסלות הזה, אבל כ”עובדת רקע”, או “שחקן חיזוק”, כוחה רב לה, רב לה מאוד.

ב.         מה עוד צריך לקרות?

6.             השופטים הנכבדים לא מכחישים את האמור בסעיף 20 לבקשה (ההדגשות במקור, ושגיאת-הכתיב, לבושתי, גם):

20.          ממגבלות-הזמן אליהן הכנסתם אותי, ומשאר הנסיבות כפי שתיארתין, עולל בבירור כי לא העניין המקצועי-פרופר הוא שהביא לדבקותכם בתיק הזה, ואם לא העניין המקצועי, ממילא נשאר העניין הפרסונאלי: לחבור אל ה”עליהום” על עו”ד שמחה ניר, בין לשם ההנאה-כשלעצמה, בין בבחינת “שלח לחמך …”, וגו’.

ואם כל דבקות בתיק פלוני מהווה ניגוד-עניינים פסול, דבקות בתיק פלוני משם העניין הפרסונאלי – לא כל שכן.

ואת האמור בסעיף 22 לבקשה (ההדגשות לא במקור):

22.        לסיכום: ההרכב הזה נקבע במניפולציות לא-לגיטימיות, וההרכב הגן על עצמו משיקולים לא-לגיטימיים, ועשה זאת בשקרים-במצח-נחושה – “מכאן ועד להודעה חדשה”.

7.             נשאלת איפה מה עוד צריכים שופטים לעשות כדי שניתן יהיה להחיל עליהם את הקריאה:

מושחתים, נמאסתם!!!

מה עוד צריכים שופטים לעשות לצורך שידרוג הביטוי אבי אבות הטומאה, והחלתו גם עליהם.

ומה עוד צריך לקרות כדי שנדע כי גלתה בושה ממערכת המשפט.

8.             ומה עוד צריך לקרות כדי שתבינו, שופטי ישראל, שאבדנו של אמון הציבור בכם אינו רובץ לפתחו של דניאל פרידמן הגדול, ולא לפתחו של שמחה ניר הקטן, אלא לפתחכם בלבד!

ג.           מה זה “אינה מגלה עילה”?

9.             כל מה שיש לשופטים הנכבדים לומר על הבקשה לפסילתם מסתכם בחמש (!) מלים בלבד: “אינה מגלה כל עילת פסלות”.

אכן, עמקות אינטלקטואלית לתפארה.

10.         “מבחן העילה”, כידוע, משמעותו היא שגם אם כל העובדות הנטענות הן נכונות, הן לא מזכות את הטוען להן לסעד המבוקש על ידו.

11.         כאמור לעיל, השופטים הנכבדים לא מכחישים את האמור בסעיף 20 לבקשה (ההדגשות במקור):

20.        ממגבלות-הזמן אליהן הכנסתם אותי, ומשאר הנסיבות כפי שתיארתין, עולל בבירור כי לא העניין המקצועי-פרופר הוא שהביא לדבקותכם בתיק הזה, ואם לא העניין המקצועי, ממילא נשאר העניין הפרסונאלי: לחבור אל ה”עליהום” על עו”ד שמחה ניר, בין לשם ההנאה-כשלעצמה, בין בבחינת “שלח לחמך …”, וגו’.

ואם כל דבקות בתיק פלוני מהווה ניגוד-עניינים פסול, דבקות בתיק פלוני משם העניין הפרסונאלי – לא כל שכן.

ואת האמור בסעיף 22 לבקשה (ההדגשות לא במקור):

22.    לסיכום: ההרכב הזה נקבע במניפולציות לא-לגיטימיות, וההרכב הגן על עצמו משיקולים לא-לגיטימיים, ועשה זאת בשקרים-במצח-נחושה – “מכאן ועד להודעה חדשה”.

12.         לקרוא, ולקרוא, ולקרוא, ולא להאמין: דבקותם של שופטים בתיק מתוך עניין פרסונאלי (לחבור אל ה”עליהום” על עו”ד שמחה ניר, בין לשם ההנאה-כשלעצמה, בין בבחינת “שלח לחמך …”, וגו’), במניפולציות לא-לגיטימיות, משיקולים לא-לגיטימיים, בשקרים-במצח-נחושה וכל אלה “אינם יוצרים עילת פסלות” …

האם, לאור זאת, צריכים אנחנו לצחוק או לבכות?!

13.         יש לציין עוד כי השופטים הנכבדים כבר לא העזו להתריס באיזה סגנון אדוני מדבר, בידעם כי ההתרסה הזאת כבר מזמן פשטה את הרגל (אם בכלל היו לה אי-פעם רגליים לפשוט!).

ד.          הערות נוספות להחלטה נשוא ערעור זה

14.         עם כל הכבוד, בהעדר הוראת-דין מפורשת שופט אינו יכול, אינו מוסמך ואינו רשאי, ליטול תיק מהמדף וליתן “פסק דין” בלי לזמן את הצדדים לדיון בפניו, וממילא אין לומר על הערעור הקודם כי הוא “נדון … ונדחה”, כי הוא כלל לא “נדון” (מצג שגוי).

15.         עם כל הכבוד, גם אם הערעור “נדון … ונדחה” – מהחלטתו של ביהמ”ש העליון לא עולה ולא יכול לעלות כי “ההתייחסות היא למותב כולו”, משום שהערעור הקודם כלל לא התייחס לכב’ השופטת שפירא, וגם לשופטי המותב האחרים הוא התייחס רק באופן חלקי (מצג שקרי, במצח נחושה).

16.         עם כל הכבוד, אין בבקשה הנוכחים שום “חזרה על הטענות שנדונו והוכרעו” (מצג שקרי, במצח נחושה).

17.         עם כל הכבוד, האמירה “את דברנו אמרנו בהחלטתנו מתאריך 28.1.08” אינה אלא “ספין” – תרגיל של הסחת-דעת הבא להכשיר את ההמשך (“ואיננו רואים מקום לדיון נוסף”) – במקום בו הטענות שבבקשה החדשה מחייבות גם מחייבות דיון נוסף, שהוא, למעשה, דיון חדש, מקורי.

18.         אכן, אפשר לראות “השקה” מסויימת בין הבקשה הנוכחית לבקשה הקודמת, וזה רק משום שהנימוקים השקריים שבהחלטה הקודמת יצרו עילת-פסלות חדשה.

19.         הנה כי כן, גם בהחלטה נשוא ערעור זה השופטים המשיכו בשקרים ובמניפולציות הבלתי-כשרות.

20.         גם הזלזול של השופטים בחובת ההנמקה – מדבר בעד עצמו.

21.         לאור האמור מבוקש להורות על פסלותם של כל השופטים בהרכב מלדון בתיק ע”פ ת”א 71506/07.

22.         ואסיים, כמו בבקשה נשוא ערעור זה, בהערה, לעניין ה”סגנון”: אופנה היא, אצל שופטים רבים, להגיב על ביקורת קשה בהשתלחות על ה”סגנון” של המבקר.

מודע לכך הקפדתי שכל אמירה בבקשה זו – קשה, מרגיזה ומקוממת ככל שתהיה – תנוסח בלשון התקנית ביותר, אבל אם, בכל זאת, יש את נפשכם לתקוף אותי על הסגנון, אתם מוזמנים לגלות את מינימום ההגינות, ולצטט את מה שנאמר על ידי בסגנון “פסול”, לטעמכם, ולא להסתפק באמירה כללית, שאין בה ולא-כלום.

 

שמחה ניר, עו”ד

      המערער

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר