אולי תקום, כי אין כמוך לנחישות, אריק, כי ימינך אחזה בחרב ושמאלך נהגה בדחפורים מחריבי ימית גוש קטיף וצפון השומרון. קום, כי כאל היית לנו, אריק: ברצונך בונה, ברצונך לוחם, וברצונך מחריב. קום וראה את קללת הכלים השבורים שהרסת לעמנו.

 כי מי יכול לך, אריק מלכנו, חוננו ומחריבנו !? הנה השבוע נכנס בנך הבכור למאסר מתוקשר מאין כמותו – בבחינת אבא אכל בוסר ושיני בנו יקהו בחמת זעמם של מגורשי גוש קטיף, שליווהו בקריאות גנאי אל בית האסורים.

קום וראה את סיני שנטשת, חבל ימית, רפיח, נווה דקלים, ונצרים שהרסת! כולם הפכו להר געש שוצף אש וקאסם, פצצות מרגמה וקטיושות, להן קוראת התשקורת-האתרוגית שלך: טילי “גראד” בניסיון נואל להחביא את השם הנכון: קטיושות, כי הוא מחזיר את התודעה של הציבור מוכה וינוגראד לגבול לבנון וקריית שמונה…

הנה רק לפני מספר ימים ספר לנו הרב הראשי לשעבר של צה”ל, הרב וייס, דברים שהשבת על שאלה ששאל אותך זמן קצר לפני ההתנתקות: “ומה יקרה, אריק, אם לאחר ההתנתקות, הרס הבתים ועקירת קברי הבנים, יגרום המעשה דווקא למלחמה במקום לשלום”. ואתה השבת לדבריו: “ההתנתקות לא תגרום למלחמה – להיפך היא תאפשר שלום על ישראל למשך ארבעים שנה”.

אז מוטב שתקום אריק, די ישנת! קום וראה מה עוללת לנו! הנה, יצחק רבין אי שם במרומים משקיף על הנגב, שהיה שלוו ושקט מרבית שנות המדינה, ומתבונן בקטיושות המחריבות את בתי שדרות, זיקים, כרמיה ואשקלון. הוא רואה כי ההתנתקות שבה התחלת לא רק שאיננה מביאה שלום לארבעים שנה, היא אף לא הביאה רגיעה לארבעים יום ואף לא לארבעים דקות. ההתנתקות שלך אריק, ממשיכה לנתק לנו גם את שדרות, והיא עוקרת את נחל עוז ועד אשקלון תגיע.

והוא שותק רבין, שותק. כי מה יאמר לזעקת המתנחלים (הפרופלורים הללו) שהתריעו עוד בימי אוסלו העליזים: כי “קטיושות יעופו על אשקלון”? והוא השיב אז בקולו המחוספס: “לא היו קטיושות על אשקלון ולא יהיו”.

אז קום אריק קום, וראה איך שמי הנגב נגלים לתושבי אשקלון מבעד לגגות המנופצים של בתיהם, מתחננים לקדוש ברוך הוא במרומים: אנא ה’ הושיעה נא, כי אין מלך לנו בישראל; כי קצרה ידיהם של ממשיכי דרכך, הרעים, החלולים, המושחתים והזחוחים לעשות למען העם, אותו אתה וקודמיך לתפקיד, הפקרתם למרצחים, והבאתם ברשעותכם לשאול תחתיות!

אז קום אריק, קום! לך לאשקלון ובוא לשדרות ולמכללת ספיר. ובאת ומיששת את הקירות והכתלים עליהם מרוח דם קרוש של ילדים שנרצחו בדמי חייהם, וראית מוח שפוך על מרצפות מכללת ספיר, קום לך, כי נקמת דם ילד קטן, כך אמר משוררנו הלאומי – עוד לא ברא השטן.

אז קום אריק! קום לך מתרדמתך, ולך לך אל ממלא מקומך, ואמרת לו – לך לעזה אולמרט! לך ובכה על קברות עמך ושברי ארצך אם מצפון לך!