ושלחתי אש בחומת עזה

ושלחתי אש בחומת עזה

חנה אייזנמן
27.02.2008 10:09
ושלחתי אש בחומת עזה


במקום להשמיד את מדמנת עזה, השמידה את גן העדן הפורח של גוש-קטיף, כיד דוקטורינת ההשתלבות במרחב החזקה עליה, הערבים דרכם להחריב, להרוס ולאבד, גם אנחנו יכולים, ואפילו טוב יותר.



ב”ה


 

 

(ז)

וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:

(ח)

וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל עֶקְרוֹן וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים אָמַר אֲדֹנָי יְדֹוִד: עמוס פרק א

 

 

וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה 

 

 

                                            

למצרים יש יאור ולא חסרים מים. יש לשער שגם ה”חידוש”, הנקרא בלשוננו, חשמל, הגיע למצרים במאה העשרים, ובוודאי במאה העשרים ואחת, וקישואים ואבטיחים במצרים ידועים כבר מאז יציאת בני ישראל משיעבוד מצרים.

 

 

ישראל אינה מצליחה, לנער מעליה את העלוקה העזתית. וליתר דיוק, אינה עושה דבר מעשי, כדי להיפטר מן הרעה החולה הזו. במקום להשמיד את מדמנת עזה, השמידה את גן העדן הפורח של גוש-קטיף, כיד דוקטורינת ההשתלבות במרחב החזקה עליה, הערבים דרכם להחריב, להרוס ולאבד, גם אנחנו יכולים, ואפילו טוב יותר.

 

לילות בדולח, שם וכאן

 

הערבים רוצחים, אנחנו ניתן להם רובים, למה רק למדינות ערב יש הזכות לחמש אותם מכף רגל ועד ראש, גם אנחנו יכולים, ואפילו טוב יותר. גם את שדות הצייד אנו מספקים להם בשפע!!

בכל דור ודור יוצאת “ישראל” מעזה, ובכל דור ודור, היא נאלצת לשוב ולהיכנס, כי כשישראל מיניקה את הצפע הזה, הוא מכיש אותה. והיא בשלה…. מטפחת את הצפע בחיקה, בתוקף ה”מוסר היהודי” – “אני מעדיף להיהרג ולא להרוג…”.

 

אם היה אי פעם משהו טוב בעזה, הרי היו אלה היהודים שישבו בה, אבל הקהילה היהודית הוכחדה בפרעות תרפ”ט, כמו קהילת חברון – חלקם נטבחו והאחרים, ל”טובתם” הם, כמובן, “פונו” על-ידי שלטונות המנדט, כמו בחברון.

כך זה עובד –  הערבים מתפרעים והיהודים נענשים!!!

 

     

רחוב בעזה                                             רחוב בשדרות 

 

ליהודים אסור לעלות להר הבית, כי הדבר עלול לגרום לאי-שקט, כלומר, להתפרעות ערבים ברשיון מדינת ישראל. כי לו ידעו שההתפרעות תיתקל בירי מאסיבי, הם לא היו מתפרעים. אך מדינת ישראל והתיקשורת בראשה, רומזים להם רמיזה, שאינה משתמעת לשתי פנים, שהם צריכים להתפרע.

כשהיהודים נאלצים, על ידי ממשלת “ישראל” להסתפק במרגלות ההר הקדוש להם, מתפללים ליד שריד החומה, ונסקלים באבנים, ממהרים לסלק אותם. ל”הגנתם”, כמובן.

עם ישראל התרגל כל כך ל”מה היה להם לחפש שם”, שאפילו אינו קולט את גודל הזוועה –

 

– הערבים יכולים להתעלל חפשי חפשי ביהודים, בארץ ישראל, תחת ממשל “יהודי”!

– יהודים צריכים להתחבא מתחת לשולחנות ולסתום את פיהם של תינוקות שלא יבכו, בדיוק                                            

כמו תחת המשטר הנאצי!!

– יהודים בארץ ישראל אינם עם חפשי בארצם, אלא, הגלות הממאירה נמשכת.

 

                                      

                                פשע נגד האנושות

 

ואני שואלת את כל שונאי ישראל, בלשון המעטה, ה”דואגים” לזכויות האדם בעזה, כיצד התכלכלו צפעוני עזה טרם ה”כיבוש”? ואיך זה שנשק זורם כמים לעזה, אך המים, החשמל והמזון אינם זורמים? למצרים יש יאור ולא חסרים מים. יש לשער שגם ה”חידוש”, הנקרא בלשוננו, חשמל, הגיע למצרים במאה העשרים, ובוודאי במאה העשרים ואחת, וקישואים ואבטיחים במצרים ידועים כבר מאז יציאת בני ישראל משיעבוד מצרים. וגם המליארדים זורמים לשם, לקניית נשק ולהתפחת חשבונות הבנק של “הנהגה חזקה” זו או אחרת. אז מה ל”ישראל” ולהם? אתם יודעים מה? את זה תשאלו, דווקא, את “מדינת ישראל”, היא אחראית להלוך המחשבה המעוות והמזוויע הזה – “ישראל” צריכה להחזיק בחיים, בשארית כוחותיה, את מוצצי דמה. למה? בגלל האינטרס המשותף – עולם יהודי ישן עד היסוד נחריבה – …

מה אנו חייבים למשמידינו? מישהו יכל להסביר בהגיון? מה אנו חייבים למי שרוצחים את בנינו ואז רוקדים על גגות עזה, תימח מתחת לשמים, ומחלקים סוכריות? איך אפשר להסביר ששדרות מומטרת במוות ועזה עומדת עדיין על תילה. יתר על כן, עזה היא ה”מסכנה”, תשאלו את אחוות הנאצים הבינלאומית בראשות היודונאצים.

 

 

עזה כפי שהיא כיום, חייבת להימחק מתחת השמים, והיהודים חייבים ליישם את בעלותם עליה. כל יום שחולף ועזה עומדת, הופך לכתם שחור ענק בגליון האישומים של “מדינת ישראל”.

 

להלן קטע מתוך אנציקלופדיה דעת 

 

על חוזקו של היישוב היהודי בעזה ניתן ללמוד מהניסיון הכושל של קונסטנטינוס הגדול להשליט על עזה את הנצרות. בשנת ד’ פ”ד 324 לספירה, היה קונסטנטינוס לקיסר הנוצרי הראשון שעלה למלוכה ברומא. עם עלייתו לשלטון החלו מיד אנשי הדת ואנשי החצר הנוצרים בהשלטת הנצרות בכל ארצות שלטונו. כדי להרבות את השפעתה של הנצרות על אומות העולם, ובעיקר על היהודים, ניגש קונסטנטינוס לבניית כנסיות רבות ככל האפשר בכל הארץ. אחד המקומות הללו היה עזה. קונסטנטינוס ניסה להקים כנסיה בעזה, אבל הודות לקהילה היהודית החזקה במקום – נכשל במשימתו. קונסטנטינוס ויתר, ובמקום להשליט את הנצרות על עזה, החליט לשקם את חורבות עזה-מיומס – “עזה ים”, ולהקים על חוף הים עיר עצמאית נקייה מיהודים.

 

                             

 

תוכניתו של קונסטנטינוס לא התקיימה. לאחר פרק זמן קצר התיישבו היהודים גם בעזה-ים. לא קשה להבין מדוע: עזה הייתה באותן שנים עיר הנמל העיקרית של דרום הארץ, וכשיש מסחר יש סוחרים, וכשיש סוחרים יש יהודים. כך קמה בעזה-ים קהילה יהודית גדולה שעסקה במסחר בנמלה הסואן.

בית הכנסת העתיק בעזה-מיומס

 

אחת המזכרות מהיישוב היהודי באותה תקופה היא שרידי בתי-הכנסת העתיק של הקהילה היהודית בעזה-מיומס, בו נתגלתה רצפת פסיפס גדולה ונאה. הרצפה נתגלתה על חוף-הים, סמוך למזח של נמל עזה. בפסיפס מצויירים בעלי חיים מאפריקה שכולם עטורים מדליונים. בכניסה לאולם המרכזי נתגלתה דמות פורטת בנבל ומקסימה את חיות הפרא. מעליו מופיע באותיות עבריות השם “דויד”. בכתובת המרכזית שבפסיפס כתוב ביוונית:

 

“אנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים, כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר, תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569”.

 

שנת 569 היא לפי הספירה המיותרת של עזה שנקבעה כזכור בימי הנציב גאביניוס. בית-הכנסת נבנה אם כן בשנת 508 או 509 לספירה-הנוצרית – כלומר בשלהי הכיבוש הביזאנטי….

 קשה שלא לראות כאן את חוש ההומור המיוחד של יהודי עזה: הם בנו את אחד מבתי הכנסת הגדולים שנמצאו אי פעם בשטח ארץ-ישראל, דווקא במקום בו קבע קונסטנטינוס שהוא יהיה נקי מיהודים. ולא זאת בלבד, אלא שבכתובת באותו בית-כנסת הם ציינו את השנה לפי הלוח שקבע גאביניוס, מי שהוציא את עזה מידי היהודים, כאילו ביקשו לומר: גאביניוס לא רצה אותנו – ואנחנו פה. קונסטנטינוס ביקש לעקור אותנו מעזה – ואנחנו פה.

 

בית-הכנסת חרב כנראה בימי הכיבוש הערבי, במאה השביעית, כאשר חרבה עזה-מיומס.

 

ועוד קטע:

 

וכך מתאר ר’ משולם את עזה:

 

עזה קורין אותה הישמעאלים גאזה, והיא ארץ טובה ושמנה, ופירותיה משובחים מאד. ולשם נמצא לחם ויין טוב, אף כי היינות אינם עושים אלא היהודים. בעזה יש כמו נ’ (חמישים) בעלי בתים, בעלי מלאכות וגם בהם נכבדים. ויש להם בית-כנסת יפה וקטן וכרמים ושדות ובתים, וכבר התחילו לעשות היין חדש. וכבדו אותי ביותר ובפרט רמשה ב”ר יהודה ספרדי, והוא כבד-פה מעט, ור’ מאיר ספרדי צורף. והיהודים יושבים ברום הארץ ירומם ה’: ובית דלילה ברום הארץ, בראש היודייקה“.

 

משולם מוולטורא מזכיר כבדרך אגב את בית-הכנסת של יהודי עזה, ואת “ראש היודייקה” – התל.  השכונה הגבוהה בעזה היא זו שהערבים קוראים לה עד היום “חארת אל-יהוד” – שכונת היהודים.

 

על מומחיות הערבים בחורבן מעיד גם הצייר-התייר רוברטס (1838):

 

“…. התושבים עניים מרודים, ואין זכר לשרידי המבנים המפוארים שהיו בה. הבתים והמסגד נבנו, כנראה, מאבני הריסות של בנינים קודמים. בכל בית מוצאים חלק של עמוד, או כותרת של עמוד עתיק, או חלקו של פסל שיש, שהערבים השתמשו בהם עכשו כאבני בנין….”

 

  

 

יהושע פרק טו

 

(כ) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר:

(כב) וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה:

(כג) וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן:

(כד) זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת:

(כה) וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר:

(כו) אֲמָם וּשְׁמַע וּמוֹלָדָה:

(כז) וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֶט:

(כח) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה:

(כט) בַּעֲלָה וְעִיִּים וָעָצֶם:

(ל) וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה:

(לא) וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה:

(לב) וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמּוֹן כָּל עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע וְחַצְרֵיהֶן: ס

(לג) בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה:

(לד) וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם:

(לה) יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה:

(לו) וְשַׁעֲרַיִם וַעֲדִיתַיִם וְהַגְּדֵרָה וּגְדֵרֹתָיִם עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

(לז) צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד:

(לח) וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל:

(לט) לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן:

(מ) וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ:

(מא) וּגְדֵרוֹת בֵּית דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן: ס

(מב) לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן:

(מג) וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב:

(מד) וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן:

(מה) עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ:

(מו) מֵעֶקְרוֹן וָיָמָּה כֹּל אֲשֶׁר עַל יַד אַשְׁדּוֹד וְחַצְרֵיהֶן:

(מז) אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם <הגבול> הַגָּדוֹל וּגְבוּל: ס

(מח) וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה:

(מט) וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר:

(נ) וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים:

(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

(נב) אֲרַב וְרוּמָה וְאֶשְׁעָן:

(נג) <וינים> וְיָנוּם וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה:

(נד) וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן: ס

(נה) מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה:

(נו) וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ:

(נז) הַקַּיִן גִּבְעָה וְתִמְנָה עָרִים עֶשֶׂר וְחַצְרֵיהֶן:

(נח) חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר:

(נט) וּמַעֲרָת וּבֵית עֲנוֹת וְאֶלְתְּקֹן עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן:

(ס) קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָרַבָּה עָרִים שְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן: ס

(סא) בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה:

(סב) וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן:

(סג) וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא <יוכלו> יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר