ב”ה

 

מה הוא קופץ?

 

 

השקר הראשון – “ירדן” היא “פלסטין”.

השקר השני    –   “בעיית הפליטים”.

השקר השלישי – פתרון “בעיית הפליטים” יביא שלום.

 

בני אלון מניע את שלושת גלגלי השניים המרכזיים במנגנון התעמולה לקידום תכנית השלבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל ולהצדקת ההשמדה!! שלושה שקרים מרכזיים, המתפלגים, כל אחד, לקופות שקרים נוספות, המשרתים את מהרסינו ומחריבינו מבית, כל אחד על פי צרכי כל דור ודור של הערב-רב, העומד עלינו לכלותנו, רוחנית ופיזית.

 

השקר הראשון – “ירדן” היא “פלסטין.

השקר השני    –   “בעיית הפליטים”.

השקר השלישי – פתרון “בעיית הפליטים” יביא שלום.

 

ואני מרשה לעצמי לנחש, שבני משקר ביודעין! לא הייתי מתפלאת ללמוד שמעיין הכספים המושקעים ב”יזמה הישראלית”, נובע מאותו מקור ממנו נובעת “יזמת השלום הסעודית”. לא נראה לי שהכספים למימון הקמפיין של בני נתרמים לשם שמים, או על ידי יראי שמים, ובוודאי לא לקידום שלום. לי אין ספק שה”נשמות הטובות”, המשתתפות ביזמה השטנית, שמטרתה לקַבֵּעַ שקרים שפלים, הם שונאי ישראל לפני ולפנים. ואולי חלקם אפילו מאמינים, בנשמתם האנטישמית, כי הם עושים מעשה רב. למעשה זהו מעשה שטן.

עוד אני מאמינה, כי ה”הומור” בקמפיין והבדיחות על חשבון סוהא ערפאת ויוסי ביילין זו אחיזת עינים…

 

השקר הראשון, משמעותו –

– ארץ ישראל, בעבר הירדן המזרחי, איננה ארץ ישראל.

– יש “עם פלשתינאי”.

     – “ירדן” היא מדינה לגיטימית.

ההידרה הזו, נחה בבסיס הקמתה של מדינה הרשע והפשע של בן גוריון.

 

השקר השני הוא עיקרו של מנוע מנגנון תעמולת “מחנה השלום” לקידום מדיניות הדמים והזדון שלו, ששוכלל במהלך שנות מלחמת החרמה שמנהלים נגדנו המוסרים והרודפים מבית, לאבי כל שקרי האנושות מאז  ומקדם –  “העם הערבי הפלשתינאי”, גלגול של “בעיית הפליטים”, שלא היתה כלל בעיה, על כן הפכה, לנוחיות משמידינו, ל“זכויות הלגיטימיות” של ה”עם הערבי הפלשתינאי”. מה “צודק” יותר ממלחמה על זכויות לגיטימיות של עם כבוש ומדוכא?

 

והשלישי הוא הנדבך העליון בבנין-הקלפים המזוייפים, בהם משחקים נגדנו, העומדים עלינו לכלותנו, מבית ומחוץ, ומסכם את כולם – אין מוצדקת יותר מהשמדת הישוב היהודי ב”פלסטין”, שאותה גזלו היהודים מידי העם ה”מדוכא עלי אדמות”. כשתוחזרנה ל”עם הפלשתינאי”, “זכויותיו”, יבוא שלום על “פלסטין”.

 

על השלד הוירטואלי הזה, מתאמצים שונאי ישראל להעלות בשר, עור וגידים. אך הם לא יצליחו, גם לא ה”רב” בני אלון, כי יש אלוקים! והוא יקום בהם את נקמת דם עבדיו השפוך ויחדש ימינו כקדם.

נושא משני הוא, על ידי מי, תמורת מה, או תחת איזה איום או לחץ מורץ בני אלון.

האם רדיפת האחיינית, מרגלית הר-שפי, הוצגה לו כדוגמית למה שמצפה לו אם לא ישרת את שונאי ישראל?

האם הצטרפות בנו לגרעין בנגב ולא ביש”ע, רומז לכך, שמשפחת אלון ידעה כבר אז, שההתיישבות ביש”ע תושלך לנגב, כפי שהושלכו שמה ע”י מדינת בן-גוריון, ימ”ש, עולי ארצות הכיבוש הערבי?

האם אלו סתם ספקולציות? אולי. אם כן, מי או מה מריץ את בני, וממתי?

זוכרים שהיה זה בני שחשף את אבישי רביב, סוכנן של עדנה, דורית וטליה, המכונה “שמפניה”?

ואולי, סתם, רעב לתשומת לב…

 

אבל כאן, אעסוק רק בשקר השלישי והמרכזי, באחרים אטפל, בעז”ה, בעתיד.

 

להלן, קטעים מספרה של ג’ואן פיטרס, “מאז ומקדם” –

 

“… כאשר בדקתי נתונים של האו”ם מ-1948 והלאה, הסב את תשומת לבי שינוי קל ערך לכאורה בהגדרת מהותו של ‘פליט’ ערבי מארץ ישראל…. ההגדרה הכללית של מי שראוי להיקרא פליט, על פי הנוהג, פחות או יותר, בכל מקום, מתייחס לאנשים שנאלצו לעזוב בתים “תמידיים” או “רגילים”. אולם, אשר לפליטים הערבים, הורחבה ההגדרה וכללה במושג ‘פליטים’ אנשים שישבו ב’ארץ ישראל’ במשך שנתיים בלבד לפני הקמתה של מדינת-ישראל, ב-1948.

“… מדוע צריך היה לתקן את ההגדרה של פליט ערבי? ראשית – העובדה שאותו שינוי חשוב היה עד כדי להיכלל בהגדרה הרשמית של ‘פליט’, הצביע על קיומו של מצב רב משמעות – האו”ם לא היה נדרש להגדרה כזו, אילו היה מדובר אך בקומץ של פליטים שהגיעו זה מקרוב לשטח שהפך לישראלי. הואיל וזה היה ההיקש ההגיוני, התעוררה סקרנותי לראשונה, אשר לטענה, שה’פליטים הפלשתינאים’, ישבו על אדמתם ‘אלפי שנים’… מן השינוי בהגדרתו של ‘פליט ערבי’, נשתמעה סתירה מפורשת למוסכמות, כאילו, הסטוריות, המשמשות את המסד לטענה הערבית המקובלת על ה’זכויות הלגיטימיות של הפלשתינאים’, על מולדתם, במשך ‘אלף או אלפיים שנה’….

 

“הזכרונות על ציחצוח החרבות של העולם הערבי נגד עצמאותה של ישראל ב-1948, קהו והועמו…. בשנים האחרונות לא יצא שבוע, כמעט, שבו לא היו מומחים למזרח התיכון, מחלקת המדינה של ארצות הברית, משרד החוץ הבריטי, מרכזים אסטרטגיים אזוטריים, סמינריונים אוניברסיטאיים, מפגשים בינלאומיים, בעלי טורים בכלי התקשורת ופרחי כתבים בשטח שוקדים, כולם כאחד, על משנתה של בעיית המזרח התיכון, כפי שהיא עכשו – ‘הזכויות הלגיטימיות של הפלשתינאים’. האפיפיור ונשיאי ארצות הברית, קארטר ורייגן, ענו כהד זה אחר זה, בשינויים קלים בלבד, אחר דוברו של הארגון לשחרור פלשתינא – כלשונו של מנהיג אש”ף, יאסר ערפאת: ‘הסוגייה העיקרית’ בסכסוך הערבי-ישראלי, היא ‘המדינה הפלשתינאית’…

“אותה טענה מקופלות בה מספר הנחות יסוד מדאיגות, שחוזרים עליהן לעיתים קרובות כל כך, עד שהן נחשבות הנחות שאין לערער אחריהן: ‘הערבים – פלשתינאים וזולתם – אין להם כנגד היהודים ולא כלום – בשופי ונחת חיו ערבים ויהודים בארצות הערביות לפני 1948, קמים הם רק נגד ה’ציונים’ האירופים הזרים, ש’חזרו אחרי אלפיים שנה לחמוס את רכושם של המוני הפלשתינאים ילידי הארץ’…

“משעברו המנהיגים הערבים מזעקות החמס, שבהן נדרו להשמיד את ישראל לדאגה-שבאהדה ל’זכויות’ הפלשתינאים, טישטשה הגישה המתוקנת את ההבנה הכללית לגבי תפקידו של העולם הערבי בסכסוך. באחרונה נחשב הסכסוך ‘הערבי ישראלי’ טפל. ‘לב הענין’ האמיתי, הלוא היא בעיית ה’פלשתינאים’. ‘ברגע שיבוא פתרון לצרתם של הפלשתינאים, אפשר יהיה ליישב את המחלוקת הערבית ישראלית’..”

ג’ואן פיטרס לא כללה את בני אלון ברשימת השקרנים המציגים את ה”בעייה הפלשתינאית”, או את בעיית ה”פליטים” הערבים, כ”לב הסכסוך”, כי כשכתבה את ספרה, היה בני עב”ם.

כלום לא השתנה, להוציא פה ושם כמה שמות חדשים, יורשיהם הרוחניים של קודמיהם, השמן על גלגלי מנגנון התעמולה להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל.

ספרה של פיטרס, ללא הקדמה ובלא רשימת המקורות, מחקר-נטו, מחזיק 375 עמודים, רובם הגדול תיעוד וציטוטים.

פיטרס, כמו מקורות רבים אחרים, גם מפרטת מי הם ה”פליטים” המרכיבים, כיום, את אוכלוסיית מחנות ה”פליטים”. אלו הם חלכאים ונדכאים מכל מדינות ערב, שבאו להתפרנס חינם על ידי הארגון הארכי-אנטישמי, אונר”א, שעיקר מימונו מגיע מארה”ב.

 

אך גם מלכתחילה לא היו אלה פליטים. פיטרס, היא הסוגרת את המונח “פליטים” במרכאות. מדובר באנשים ש”נפלטו” לבתיהם, אותם עזבו זה לא כבר ובחזרה למשפחותיהם, עקב תוקפנותם, שלהם!

מתוך מאה מליוני פליטים שנתהוו בשנות מלחמת העולם השניה, באירופה, במזרח התיכון ובמזרח הרחוק, שוקמו כולם בארצות מקלטם, להוציא ה”פליטים” הערבים הפיקטיביים בארץ ישראל. דווקא הם, נשארו במרחב המחיה של ארצות הכיבוש הערבי, הם, שלא היתה שום בעיה לשקם אותם, היו ל”פליטים” הנצחיים… לא היו להם בעיות שפה, לא בעיות תרבות ודת, ובקיצור, לא הם הבעיה, אלא רצונם להשמידנו!!!

העובדה שמאה מליוני פליטים ברחבי העולם שוקמו, ורק קומץ ה”פליטים” הערבים, שנשארו במרחב מחייתם, לא שוקמו, מעידה יותר מכל כי לא מדובר כאן בבעייה, אלא בתכסיס, באמצעי להשגת מטרה. והמטרה זהה למטרת הנאצים ועוזריהם…

 

ובכלל, כמה מאותם “פליטים” מדומים חיים היום?

הפליטים האמיתיים במזרח התיכון היו היהודים, שנאלצו לברוח, בכותנתם לעורם, כשכל רכושם נשאר בידי הג’יהאד הארכי-נאצי! היהודים הם שהשאירו מאחוריהם בתים בני כמה דורות. כל היהודים, במה שנקרא היום מדינות ערב, ישבו בארצות אלה דורות לפני הכיבוש הערבי, עד אלפיים שנים בקירוב, ותמיד היו קרבן לפוגרומים ולשוד.

 

וכולנו שיקמנו את כולנו. עם שרידי אלפיים שנות שואה, שיקמנו את עצמנו. לא קבענו פליטוּת לדורות.

 

היהודים בארצות ערב, לשיטתם של הערבים, לא יכלו להיחשב “ציונים”. הם היו אזרחי הארצות בהן ישבו, הם היו שם ולא בארץ ישראל, אך נרדפו, בגלל ה”ציונים” כמובן, גם טרם היות “ציונים” בארץ… וזה נורא נורא נורא ברור. היהודים תמיד אחראים אלה לאלה, הם תמיד בני מוות, מה שאין כן המרצחים הערבים, בתוכם, אליבא מהרסינו ומחריבינו, יש תמיד חפים מפשע.

 

במגילת העצמאות נמצאות הפיסקאות הבאות:

יולי 1951

“אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

 

היזמה לפרסי ילודה היתה עקב חיסול יהדות אירופה….

1950

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו”. (“מגילת העצמאות”)

 

בהבל “מגילת עצמאות” מוחקים שנות טבח, למפרע, ומעניקים רשות, מראש, להתקפות דמים, כי יד ה”שלום” לא תלאה ותבערת ה”שלום” לא תחסר, עד אשר יבוא “שלום” על פני האדמה…

והבלוף נמשך ונמשך ונמשך, ונהרות הדם נמשכים והולכים ונספגים באדמת ארץ ישראל, ותודה לבני אלון.