האם מרי אזרחי

האם מרי אזרחי

אהרון רול
04.01.2008 15:02
האם מרי אזרחי


לאחרונה אנו עדים למלחמת כתבות הצהרות והצהרות נגד בכל הנוגע למושג “מרי אזרחי” ולעידוד יזמותו ע”י מספר גורמים אשר נקעה נפשם מהתנהלות הממשלה ואינם חוזים בשביב של קרן תיקוה בייצוב המצב הלאומי.
ניראה כי קיימת אי בהירות באשר למושג זה ויש לפזר מעט ערפל לפני שנוכל להעריך באם יש מקום לפעילות זו במשטר דמוקרטי מלכתחילה או פעילות זו לא יכירנה מקומה במקומותינו.



בבואנו ללמוד את תקפות המושג “מרי אזרחי” מקובל להסתמך על משנתו של הפילוסוף החביב וחד המחשבה ג’והן רולס (אמריקאי, 1921-2002) אשר היגדירה כפעולה ציבורית, בילתי אלימה, מצפונית אך פוליטית ומנוגדת לחוק. יש לנו וויכוח מה עם הגדרה זו בכל הנוגע למיתוגה כנוגדת לחוק. מאידך, ההגדרות האחרות ניראות כנכונות כאשר פעולה אלימה מלכתחילה מנוגדת לסדר הציבורי כך שפסולה היא מעיקרה. נישאלת כעת השאלה הבסיסית, האם החוק הוא מעל לכל שיקול? השיטחיים ביננו ימהרו לענות בחיוב אך בחינה לעומקו של הנושא תגלה כי כמו רוב הנושאים הקשורים בחיינו השחור והלבן, הקטבים המנוגדים באורח מוחלט אינם תקפים תמיד גם ובייחוד בכל האמור לשלטון החוק.

שאלה? האם ההתנגדות למשטר הנאצי הפשיסטי הדורסני בהתאם להגדרה לעיל היתה נחשבת כמרי אזרחי ובאם כן באם מוצדקת היא? בהתאמה, האם ההתנגדות למשטר הסטליניסטי הקומוניסטי, הפשיסטי והדורסני בצורתה כמרי אזרחי היתה מוצדקת? האם פעולותיו של מרתין לותר קינג למתן זכויות אזרח זהות לשחורים באמריקה הנחשבות למרי אזרחי היו מוצדקות? האם פעולותיו של גנדי לעצמאות הודו הנחשבות למרי אזרחי היו מוצדקות? האם תנועת ההמונים האמריקאית אשר היוותה מרי אזרחי כנגד מלחמת וויטנאם היתה מוצדקת? האם תנועת ההמונים המוגדרת כמרי אזרחי באוקראינה בשנת 2006 אשר שינתה את השילטון שם היתה מוצדקת? ובכן לאחר שיקלול כל הפרמטרים הרי תשובתנו תהייה חד משמעית, אכן כן מוצדקת היא.

ובכן מדוע מותרת מחאה אזרחית המנוגדת לחוק? מהטעם הפשוט והכה נדוש אך חיוני. הצדק האבסולוטי עומד, בעיני מרבית שוכני אומות העולם מעל החוק (היכן שהחוק אינו תואם את הצדק האבסולוטי), ולכן החוק אינו מעל הכל. הפועל היוצא מהגדרה זו הוא כי בעולם אוטופי, באם החוק היה תואם אחד לאחד לצדק האבסולוטי לא היה צורך ולא היו מתקיימות כל פעולות של מרי אזרחי. אך מכיוון שלא זה המצב, מכאן שהגדרת המרי האזרחי כמנוגד לחוק הינה סמנטיקה בילתי תקפה. מכאן ברי הוא כי קיימים מקרים בהם מרי אזרחי הינו מוצדק במדה ואינו כולל אלימות, ומאגד בתוכו תנועות מצפוניות ופוליטיות אשר התאגדו ציבורית לשינוי חוקים או מצבי ממשל מסויימים אשר חוקיהם סותרים את הצדק הטיבעי ומהווים גזרה שהציבור אינו יכול מצפונית ומעשית לעמוד בה.

מהאמור לעיל יוצא כי הצדק האבסולוטי גובר על עקרון המשטר הדמוקרטי האמור לעקוב אחר עקרונותיו של זה בעוד כי יודעים אנו שהצדק האבסולוטי והמשטר הדמוקרטי הינם כשני קווים מקבילים אשר הינם הקרובים ביותר האחד לשני מכל שאר סוגי הממשל המוכרים אך עדיין ייפגשו אלו לעיתים נדירות.

ננסה להקצין. נניח כי בתזוויג מיקרים משונה ניבחר תאומו של קליגולה לראש ממשלת ישראל בבחירות דמוקרטיות כשרות למהדרין, האם ראוי היה כי הציבור יפתח במרי אזרחי לסילוקו? נישמע הזוי? כתר נא זעיר, האם קליגולה (או בשמו המודרני אדולף היטלר) לא ניבחר בבחירות דמוקרטיות גרמניות כשרות למהדרין? ובאם פרושו הוא כי ניתן להסיר ראש ממשלה מכהן במצבים מסויימים תוך נקיטת פעולה פולשנית אך בילתי אלימה, היכן עובר הגבול, היכן הוא הקו האדום אשר אינו מאפשר לציבור להסיר ראש ממשלה מכהן משום שזה לא עבר אותו קו אדום דימיוני המתיר סילוקו ע”י הציבור לפני תום כהונת ממשלתו הרשמית.

להוותנו לא ניתן לכמת ולמצב את מיקומו של אותו הקו אדום ולכן מבחן הלקמוס האמיתי הוא בהתנהלות הציבורית. במדה וימצא ציבור הגדול מספיק (יחסית) והמאוגד תחת רעיון משותף העונה לעקרונות מטריית הצדק האבסולוטי ואינו פועל באלימות הרי יכול הוא לפעול להסרת ראש ממשלה מכהן גם במשטר דמוקרטי שלא בדרך המקובלת-הדמוקרטית באמצעות הקלפי.

על מנת לפעול לשינוי הממשל יכול מרי אזרחי לפעול בשני כיוונים כל אחד לחוד או שניהם במקביל. ניתן לפעול ישירות כנגד ראש ממשלה מכהן וממשלתו על מנת לאלצם להתפטר עקב לחץ ציבורי המאופיין במרי אזרחי. כמו כן ניתן בנוסף לפעול כנגד גזרה ממשלתית אשר ציבור גדול יחסית אינו מסכים לה, אינו תומך בה ואף מתנגד לה נחרצות תוך שהוא מגייס את עקרונות הצדק הטיבעי האבסולוטי לעזרו. ההתנגדות הציבורית למהלך הממשלתי המסויים תאלץ את הממשלה להתפטר או הכנסת “לפטר” את הממשלה בהצבעת אי אמון.

והיכן כל הנ”ל מעמידנו?

נפל דבר בישראל. בראש ממשלת ישראל הוצב האדם המושחת הכישלוני, הנכלולי ורפה השכל ביותר בתולדות ישראל. עדיין לא “הקליגולה” שלנו, עדיין לא היציב סוסו לכסות את העדרויותיו ממשכן הכנסת אך בהחלט קרוב, קרוב מאד לתאור זה.

באיוולתו וגבהות ליבו כי רבתה ירק הוא על כל מאה ותשעהעשר חללי מלחמת לבנון השניה בהתריסו במצח נחושה כי יהיו מסקנות הסופיות של וועדת ווינוגרד אשר יהיו, אין בכוונתו להתפטר עקב כך. באיוולתו ואטימותו שכה רבתה אף לא הימתין לתוצאות הדו”ח על מנת להביא, באם מצויים אלו בידיו, שיקולים עניניים לדחיית מסקנות הדו”ח. חמור מכך, כה בטוח הוא באיולתנו וברפיסותנו הציבורית עד כי אינו חושש כלל לבטא את בוזו בנו.

אנו כבר כשלנו פעם אחת עם פרסום מסקנות דו”ח הבינים לחקירת מלחמת לבנון השניה של וועדת ווינוגרד. אנו קיבלנו את ראשו הנכלולי של הכישלונר הזה על מגש של פלדה באדיבות הוועדה. ומה עשינו אנו? הפכנו את שק תפוחי האדמה בדמותנו על כורסתנו וזיפזפנו לערוץ הבא, זה מה שעשינו. ברי הוא כי עדיין לא היפנמנו את כוחנו הציבורי העצום.

 

בעוד כשבועים יתפרסם הדו”ח הסופי של וועדת ווינוגרד על מלחמת לבנון. לא ניראה כי יהיה שונה מהותית מדו”ח הבינים המחריד על התנהלותו של האולמרט משך המלחמה ואחריה. האם נמשיך באדישותנו? האם האולמרט הזה מרגיש בטוח בכיסאו משום ש”הבהמה יודעת את לב הצדיק”? האם לא נקום ונעשה מעשה? האם לא נישטוף את הרחובות במחאת מרי עממית לסילוקו של זה הזד מחיינו? כמובן שאין הכרח להשתמש באמצעי זה. מאידך, באין חלופות הולמות אחרות, ההכרח לא יגונה.

האם לא ניסגור את בתי העסק ומפעלי החרושת בשביתה כללית ומוחלטת לימים רבים ונצא לרחובות בדרישה לסילוקו לאלתר של הכישלונר והמושחת הסידרתי ? האם ישראל הוא אלמן?

לאותם תומכיו ובוחריו של האולמרט, אל תאלצונו השכם והערב להזכיר כי אנו ראויים לו והוא ראוי לנו. פיזמון קלוקל זה חייב להשתנות עם סילוקו.

 

הערה:

א. בזאת עדיין לא תם דיוננו. ניתן למתוח קו ישר בין תופעת הסרבנות על צורותיה השונות משמאל ומימין לעניין המרי האזרחי והגדרותיו כמו כן אחת מניגזרות המרי האזרחי בצורתו המתונה הוא זכות המחאה והזכויות לשבות, שלשת נושאים אלו יטופלו בניפרד במאמרים עתידיים.

ב. הדיון במהות הצדק הטיבעי והאבסולוטי לא יעשה במסגרת מאמר זה. הדיון בערך זה נעשה בחלקו לפני כחמישה חדשים במאמר אחר מפרי עטי מ- 6 יולי 2007 , ” האמת היחסית מול הצדק המוחלט”.

ג. אם לא היה כה מעציב היה לבטח מצחיק. האולמרט הודיע קבל עם ועדה (2005) כי עייפנו לנצח את אויבינו ולמרבה ההפתעה קרה הבילתי יאמן, הוא קיים, הפסדנו. הפסדנו בלבנון תחת “מנהיגותו” ממש כפי שהתאווה. אכן ניפלאות דרכי הגורל. מה חבל כי בדרכו הפתלתלה של גורל זה שילמו כה רבים וניפלאים בחייהם. האם כה מהר שכחנום?

 

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר