סגני שרים – הזניית הפוליטיקה? “שברי מניות” בבורסה הפוליטית?

סגני שרים – הזניית הפוליטיקה?

“שברי מניות” בבורסה הפוליטית?

 

במקום לערוך את הרוויזיה הדרושה ביחס המספרי שבין השרים לסגני-השרים – מבטלים בכלל את מוסד סגן-השר, גם במקום בוא הוא דרוש כאוויר-לנשימה.

 

על ההזנייה של אחד התפקידים החשובים ביותר בניהול המדינה.

 

תארו לעצמכם שבצה”ל יש 27 אלופים, ורק 6 תתי-אלופים.

 

לא צריך להיות גנראל בחצי-מיל, או מומחה-ניהול בעל שם עולמי כדי להבין שזה מצב אבסורדי.

 

כאשר מנהלו של גוף כלשהו – ציבורי, פרטי, עסקי וכו’ – אינו מסוגל לשאת לבדו את הפרוייקט על כתפיו, הוא ממנה לעצמו, או ש”בעלי הבית” ממנים לו, סגן אחד, או מספר סגנים – הכל לפי הצרכים.

 

ומה ייעשה אם ענייני הניהול של המפעל מצריכים מנהל-ורבע, למשל? ייקחו אחד מעובדי המפעל, יתנו לו רבע-משרה של סגן-מנהל, ויורידו לו רבע מהמשרה ה”רגילה” שלו? לא, כי את הרבע הנגרע מאותה המשרה יצטרכו למלא ברבע אחר, ממשרה אחרת, וכו …

 

האם ישכרו סגן-מנהל ברבע משרה? לא, כי בדרך-כלל לא מוצאים דברים כאלה, ואם לא מוצאים – האם יתאחדו ארבעה מפעלים וישכרו לעצמם מנהל “שלם” אשר יחלק את עיתותיו בין ארבעת המפעלים?

 

ואם נחזור לדוגמה הצבאית – האם יעלה על הדעת שימנו סגן-מפקד אחד לחיל האוויר, חיל הקשר, חיל החימוש והמשטרה הצבאית? ולפי אותו ההיגיון – האם ייתכן שבגלל מחסור בתקנים ימונה סגן אחד לתובע הצבאי הראשי ולסניגור הצבאי הראשי?!

 

בקיצור – כל זה אינו הגיוני, והדעת נותנת שמספר סגני-המנהלים בכל מערכת יהיה רב ממספר המנהלים. זה חשוב לא רק מבחינת ההיגיון הניהולי, אלא גם מבחינת העלות הכספית, שהרי העסקתו של סגן-מנהל עולה, מטבע הדברים, פחות מהעסקתו של מנהל.

 

לכן יש בצה”ל 20 – 30 אלופים, וכנראה 100 – 200 תתי-אלופים.

 

ולפי אותו ההיגיון – אם הממשלה זקוקה ל-27 שרים, הדעת נותנת שיהיו בה 30 עד 50 סגני-שרים, ואם ניהול משרדי הממשלה מצריך רק, נאמר, 30 שרים וסגני-שרים, הדעת נותנת שעבודת הממשלה תחולק בין כ-10 מיניסטריונים, אשר בראשם יעמדו 10 שרים, ויהיו להם 20 סגנים.

 

אבל אצלנו סגנות-שר הפכה ל”סחורה” בשוק הפוליטי: אם “מגיעים” לנו, לפי ה”מפתח” הקואליציוני, 2.5 שרים, אנחנו נקבל 2 שרים, ועוד “חצי שר” – דהיינו סגן שר. אם, לפי המפתח, מגיעים לנו 2.64 שרים, נקבל סגנות במשרד חשוב יותר, ואם מגיעים לנו 2.86 שרים – נקבל שני שרים ועוד “סגן שר במעמד שר”.

 

ומהקורה אם דעת-הקהל – אשר הורגלה למצב הזה ולא מסוגלת להבין אתך האבסורד שבו – זועקת חמס על “ריבוי השרים וסגני השרים”? במקום לערוך את הרוויזיה הדרושה ביחס המספרי שבין השרים לסגני-השרים – מבטלים בכלל את מוסד סגן-השר, גם במקום בוא הוא דרוש כאוויר-לנשימה.

 

תארו לעצמכם, למשל – רק למשל – כמובן, שלמשרד האוצר נכנס שר שאינו מבין בכלכלה וכספים – וזה לגיטימי, כי השר הוא מינוי פוליטי אשר נבחר בבחירות פוליטיות (רוב הבחירות הן פוליטיות), ועיקר תפקידו הוא לחלק את העוגה הלאומית לפי העדפות פוליטיות (כך, למשל, השאלה אם לשים את “הלירה השולית” בסל-התרופות או במטוסי-קרב, אינה שאלה כלכלית-מקצועית, אלא שאלה פוליטית מובהקת), אבל כדי שהדרג הפקידותי במשרד לא “יעבוד” עליו, הוא זקוק לסגן-שר “פוליטי” אשר מבין היטב-היטב את רזי הכלכלה.

 

והתוצאה היא שאותם השיקולים הפוליטיים הפסולים אשר הולידו את מוסד סגן-השר – הם גם אלה אשר ביצעו את ההפלה הבלתי-חוקית הזאת.

 

הפכו את סגני-השרים ל”שברי מניות” בבורסה הפוליטית, ואם זה לא ברור – גרמו להזנייה של אחד התפקידים החשובים ביותר בניהול המדינה. תפקיד-המפתח ב”תפר” שבין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי.

 

המלצות היום:

 

על הצביעות והאידיוטיות בהתרסות על ה”סגנון”

 

האם “הזנייה” היא “מילה גסה”?