ישראל כמדינת אפארטהייד


ישראל כמדינת אפארטהייד



ד”ר יובל ברנדשטטר
11.03.2008 09:31


ישראל כמדינת אפארטהייד


בבסיסה של תבנית האפארטהייד השמאלני היא התובנה שהיהודים הם קולוניאליסטים זרים, ואילו הערבים הם הילידים. זה תובנה של היהודי הנודד, שחושב לעצמו אם לא ילך פה, אז ניסע למקום אחר.





מזה חמש עשרה שנה
שמדינת ישראל היא מדינת אפארטהייד.


לפני שנזדעזע, הבה
ונחשוב מה משמעות “מדינת אפארטהייד”. דרום אפריקה, מדינה שנחצבה מתוך
ערבותיה השוממות של דרומה של אפריקה על ידי מתיישבים ארופאיים, ניסתה לתפוס את
המקל בשני קצותיו. גם לנצל את כוח האדם של השבטים המקומיים על בסיס גזעני, וגם
להפריד אותם ממקורות השלטון והרווחה הכלכלית. כדי לקיים את אותו חזון של ניצול-לעולם-ועד
הקימה דרום אפריקה מדינות פיקטיביות שנקראו
homelands. הכושים היו יוצאים מאותם
“שטחים” לעבודה, ובסוף שבוע שבים אליהם. כך הופרדו מן האוכלוסייה הלבנה
השלטת ונשארו ללא זכויות אזרח. כמובן שלאורך זמן הסדר זה, שהיה נוח מאוד לשכבה
השלטת, לא התקיים. ה”שטחים” היו פיקטיביים, הכושים דרשו שליטה מלאה על
פי המפתח שהלבנים המציאו בעצמם, מפתח שלא היה קיים באפריקה מעולם,
one man, one vote. האפרטהייד התמוטט ומאז
דרום אפריקה מצויה בתהליך ארוך של הידרדרות למצב אפריקני, תוך שהיא מתרועעת עם
יקירי אומות העולם כגון איראן.


עד 1993 שרר בארץ
ישראל מצב שבו אזרחים זרים, לשעבר של ירדן ומצריים, הייתה להם נגישות לכלכלה
הישראלית. עם הסכמי אוסלו בוטל המצב, כל אותם אזרחים הוגדרו כ”פלשתינים”
והוקמו מדינות לאום,
homeland
ב”שטחים” שנתחמו על ידי הסכם חסר משמעות שנקרא “שביתת הנשק 1949″,
הסכם שמעולם לא מומש. על פי הסכם אוסלו יוצאים הזרים הפלשתינים מן
ה”שטחים” עם בוקר, נכנסים לצרכי עבודה לשטח הריבוני של ישראל, ויוצאים
ממנו עם ערב, או בסוף השבוע, או שנשארים בתחומי “ישראל” באופן
“בלתי חוקי”. הפיקטיביות של אותה מדינות לאום מודגשת על ידי העובדה שאין
לה שום אמצעי קיום עצמאיים. יתר על כן, גם מעטפת המכס, וגם הגבולות הפיזיים של
הארץ נשארו בשליטת ישראל, מצב קלסי של אפארטהייד. כמובן שמצב זה לא החזיק מעמד זמן
רב, והפיגועים אשר התבשלו באותם “שטחים” שיצאו משליטת צה”ל ועברו
לשליטת ארגוני הריבונות הפלשתינית החלו לפגוע בכל מקום בארץ. האפארטהייד נכשל,. ובמקומו
החלה להיווצר הפרדה אמיתית. המעבידים היהודיים החלו לוותר על כוח האדם הזול,
ומסביב לרצועת עזה נבנתה גדר אמיתית, המגדירה ישות פוליטית עצמאית שחייבת לעמוד או
ליפול ברשות עצמה. ב”שטח”
A שהיה אמור להיות “homeland” פלשתיני, תוגברה השליטה הישראלית, ורק כך,
כאשר נגמר האפארטהייד, דהיינו יחסי ניצול-מנצל, שב השקט היחסי לארץ. המשמעות היחידה
של הסכם אוסלו היתה יצירת מדינת אפארטהייד, “בלי בגץ ובלי בצלם”, תופעה
שהעולם והעם היהודי אינם סובלים.


מה אם כך הפתרון של
השמאל הישראלי למצב שבו אזרחים זרים האוחזים בזהות ה”פלשתינית” שואפים
למחוק את מדינת ישראל מן המפה? הם דורשים את חידוש משטר האפארטהייד! מחד, ישראל
תהווה את הבסיס הכלכלי ל”שטחים” אותם
homelands , תספק להם עבודה, תקיים
משטר בובות של אבו-מאזן-בלי-בגץ-ובלי-בצלם, תקיים את מעטפת המכס ואת הגבולות עם
מדינות שכנות. מאידך, אותו כוח אדם יהיה מנותק מצמתי ההשפעה של מדינה דמוקרטית. לפי
התיאוריה של האפארטהייד השמאלני, ערבים המצויים כמטחווי קשת ממחוז חפצם אך מאחרי
קו על המפה, או אפילו גדר, בתוך ה”שטחים”, יסתפקו במועט הזה, יסתפקו
בהבעת שאיפותיהם למחיקת ישראל רק מאותם “
homelands “. זה תמצית הגזענות והזלזול
של השליט הלבן באוכלוסיית הילידים. זה האפארטהייד המזוקק. זה חזיון שווא ואלו חלומות
באספמיא שמעולם לא התקיימו, לא לפני 1948 תש”ח (עת חלה מרבית הפלישה הערבית
לארץ ישראל) לא לפני 1967 תשי”ז (עת שמשו השטחים הכבושים כבסיס לפעולות טרור
נגד ישראל) ולא בשום עת זמן ומקום.


בבסיסה של תבנית האפארטהייד
השמאלני היא התובנה שהיהודים הם קולוניאליסטים זרים, ואילו הערבים הם הילידים. זה
מצב של ארעיות, של הפקת הרווח הזמני לטובת ההפסד הסופי. זה תובנה של היהודי הנודד,
שחושב לעצמו אם לא ילך פה, אז ניסע למקום אחר. זו תובנה גלותית, שהיא ההיפך מן
התובנה הציונית-ריבונית. כמו בדרום אפריקה, גם אם אותו קולוניאליסט הוא יליד המקום
מזה שבעה דורות, הוא מיחס לעצמו תכונות של קולוניאליסט רק מכיוון שלא נטמע בסביבה.
פועל יוצא מן הגישה הזו הוא הדרישה לכנעניות, להשתלבות במרחב המוסלמי, או ליומרה
להביא קדמה שלום ושגשוג לילידים. לערבים נוח מאוד לטפח את התובנה הזו בקרב
היהודים, ולרצוח את אלו שיודעים שהכול שקר. באופן שכזה הערבי הוא היליד שרוממות הג’יהאד
בגרונו, וטבח היהודי עניינו העיקרי. כך רצח רחבעם זאבי, כך רצח הנוער בדולפינריום,
כך הטבח בישיבת מרכז הרב בירושלים.


התרופה האמיתית לגזענות
ולאפארטהייד השמאלני היא הכרה בזכות הבלעדית של עם ישראל על ארצו, ושלילת זכות כל
הזרים לריבונות בארץ ישראל. לא אנו הם שצריכים להיטמע במרחב המוסלמי, הם אלו
שצריכים להתרגל לעובדה שאנו מקומנו פה, והם הזר הפולש. הכרה בכך שהיהודים הם
המקומיים, ואילו הערבים, והאנגלים והגרמנים והארמנים בארץ ישראל הם הזרים. הם
מצויים כאן בחסד היהודים, ולא מתוך זכות אבות כלשהי. ההבטחה של ארץ הבחירה לעם
ישראל היא הבסיס לקיום היהודי כאן, ומי שאיננו כאן מתוך אותה הבטחה הוא אכן
קולוניאליסט שזמנו קצוב, גם אם הוא מקרב יפי הבלורית והתואר המזמרים בכיכר רבין.
מתוך ההכרה הזאת תצמח הריבונות היהודית, השתחררות מן הצורך בעבודת זרים, וביטול
ה”שטחים” כמושג בעל משמעות כלשהי. כל עוד הגר, הזר, הפלשתיני, שואף לבטל
את השלטון היהודי כאן, הוא מבטל את החסד היהודי המאפשר לו להישאר בארץ ישראל. אנו,
הישראלים השפויים, קוראים לביטול משטר האפארטהייד השמאלני, לביטול המעמד הגזעני של
השטחים, ליישב את ארץ ישראל כולה ביהודים, ולפעול להשבת הפולש הזר לביתו אשר מעבר
לירדן מזרחה.


 


ד”ר יובל
ברנדשטטר


להבים, דרום הר חברון


 





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר