התרגיל המסריח 2


התרגיל המסריח 2



אלון לוין
03.04.2006 08:09


התרגיל המסריח 2


בניגוד לכל הפרשנויות והציפיות שעלו במהלך מערכת הבחירות ולאחר היוודע התוצאות, מפלגת העבודה והעומד בראשה לא סבורים כי אולמרט הוא הבחירה הטבעית לתפקיד ראש הממשלה וכי יש מועמד ראוי ממנו – עמיר פרץ עצמו.




בניגוד לכל הפרשנויות והציפיות שעלו במהלך מערכת הבחירות ולאחר היוודע התוצאות, מפלגת העבודה והעומד בראשה לא סבורים כי אולמרט הוא הבחירה הטבעית לתפקיד ראש הממשלה וכי יש מועמד ראוי ממנו- עמיר פרץ עצמו.  

 

אהוד אולמרט, שהצהיר במהלך מערכת הבחירות כי ניצחונה של קדימה מובטח, כבר נענש על בשרו בשל חטא היוהרה באובדן מנדטים. לאור התפתחות הימים האחרונים נשאלת השאלה – האם נדבק גם עמיר פרץ בחטא ההיבריס?

 

16 שנים לפני

 

השנה היא 1990, ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר, בשיתוף עם מפלגת העבודה, מושלת בישראל. בשטחים עוד סוערת האינתיפאדה הראשונה, העלייה מחבר העמים בעיצומה והתנחלויות רבות עולות לשטח.

 

הממשלה האמריקנית, זאת של הנשיא האמריקני ג’ורג’ בוש האב, שולחת את מזכיר המדינה ג’יימס בייקר, מבקר ידוע של מפעל ההתנחלויות, על מנת לבדוק אפשרות להניע תהליך מדיני עם הפלשתינים. בבסיס ההצעה, שיחות עם הפלשתינים החיים ביש”ע, מזרח ירושלים וגם עם נציגות הפזורה הפלשתינית. יצחק שמיר מסרב להצעה האמריקנית ושמעון פרס בודק האם ניתן לעשות זאת בלעדיו.

 

פרס, ביחד עם רמון וביילין הוציאו את המחשבון והגיעו למסקנה כי 39 הח”כים שלהם, ביחד עם סיעות השמאל, רצ, מפ”ם ושינוי שמנו 10 ח”כים, ועוד 11 ח”כים חרדים מש”ס ומאגודת ישראל, בתמיכה של 6 ח”כים מהמפלגות הערביות, יביאו להפלת הממשלה בהצעת אי אמון.

 

העסקה אכן יצאה לפועל ובפעם היחידה בהיסטוריה הישראלית נפלה ממשלה בהצבעת אי אמון. נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, הטיל את הרכבת הממשלה על פרס, אך מכאן אירעה סערה פוליטית שהותירה את פרס קירח מכאן ומכאן והוא נזכר מאז כאבי ה”תרגיל המסריח”.

 

מנהיג דגל התורה הרב אליעזר ש”ך, שאסר מלכתחילה על סיעתו להצטרף למפלגת העבודה, סחף בנאום ה”שפנים” המפורסם שלו ביד אליהו, גם את ש”ס, שלא הייתה מעוניינת לחבור לפרס לאחר שנפסל בצורה כזו. הרב ש”ך אף הטיל קפידה על אריה דרעי, שהאמין כי בשל כך רדף אותו מזל רע מאז למרות שביקש סליחה מהרב ש”ך. אחרונים חביבים, היו אלה הח”כים באגודת ישראל החסידית, אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, אשר זוהו עם חב”ד והרבי מלובביץ’. ורדיגר ומזרחי קיבלו הוראה מפורשת מהרבי לא להיכנס לממשלה הנושאת ונותנת עם הפלשתינים.

 

בסיכומו של דבר, נכשל המהלך וקמה ממשלת ימין צרה בראשותו של שמיר, שהחזיקה מעמד עד המהפך ב-1992.

 

ממשלת חרום חברתית?

 

לאחר שפורסמו תוצאות הבחירות במערכת הבחירות שהסתיימה זה עתה, עולה התהייה האם אנו צופים בתרגיל המסריח מספר שתיים, כשהפעם, למרבה האירוניה ההיסטורית, מי שהתרגיל נעשה נגדם הם שמעון פרס וחיים רמון, בכירי מפלגת קדימה דהיום.

 

עמיר פרץ, יו”ר מפלגת העבודה מאמין בסיכויו להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. על פי חישוביו, הוא יכול להקים קואליציה בעלת סדר יום חברתי בסיוע המפלגות החרדיות, הליכוד, האיחוד הלאומי, מרצ ואולי גם הגמלאים.

 

בכדי שהמהלך יצליח, עליו למצוא קווי יסוד משותפים שיאפשרו להושיב באותה קואליציה את אנשי האיחוד הלאומי, כדוגמת אפי איתם ואריה אלדד הניציים, עם היונים הצחורות ממרצ- יוסי ביילין וזהבה גלאון, את יעקב ליצמן ואלי ישי החרדים, עם אבשלום וילן החילוני- הקיבוצניק.

 

באם יצליח בכך עמיר פרץ, הוא ייזכר בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל כאשף התחבולות, מין טאלרייאן שכזה, היודע להפיק את המיטב גם במצבים בלתי אפשריים. בקואליציה שכזו יבסס פרץ את מעמדו כמנהיג מדיני ולא רק כפי שהוא הצטייר עד היום בעיני הציבור כמנהיג הפועלים ושר השביתות. הוא יוכל לשנות את המדיניות החברתית של מדינת ישראל ואולי אף לקרב בין האוכלוסיות השונות – המתנחלים, החרדים, אנשי השכונות והקיבוצים.

 

וגר איתם עם ביילין?

 

נראה כי הדבר היחיד המשחק לטובתו של פרץ היא דווקא תוכנית ההתכנסות של מ”מ רה”מ, אהוד אולמרט – מפלגות הימין יעדיפו להצטרף לממשלה שתומכת במפת הדרכים אך מתנגדת לצעדים חד-צדדים (ולא מן הנמנע, שלמען הקמת קואליציה, יסכים פרץ להכריז בקווי היסוד כי כל ויתור טריטוריאלי, בין אם בהסכם ובין אם לאו, יובא למשאל עם). מפלגת העבודה תעשה הכל על מנת לא לאבד את ההזדמנות לשוב לשלטון ומרצ, כמו מרצ, תאלץ שוב לבלוע את הגלולה המרה בדמות מפלגות הימין, בתמורה לויתורים מצידן על חוקים אזרחיים.

 

אותה תוכנית ההתכנסות של אולמרט, שעמדה לפרקים במרכז הקמפיין של מפלגת קדימה, שנתפסת בפני תומכיה כאמצעי המהיר ביותר (ואולי היחיד) לקביעת גבולות קבע למדינת ישראל, דווקא היא מהווה ותוסיף להוות, לכל אורך חייה של הכנסת ה-17, דגל אדום למפלגות הימין, שיעשו הכל על מנת למנוע מהגזרה להתגשם.

 

אולם, אם ייכשל עמיר פרץ במהלך שהוא מנסה כעת לבצע, הוא עשוי להפוך לשמעון פרס הצעיר, לאבי התרגיל המסריח השני, לתככן והחתרן שהביא לחוסר יציבות פוליטית בישראל ואולי אף להקדמת הבחירות באופן משמעותי, דווקא לאחר ניצחון לדרך השמאל בבחירות, לראשונה מזה שנים.

 

כרגע כבר ברור, כי היחסים בין יו”ר קדימה אהוד אולמרט ובין עמיר פרץ יהיו מבוססים על יריבות אישית, שבכל הזדמנות הם יתקפו אחד את השני, כשהם נאלצים לפקוח שבע עיניים בכל שיחה שינהלו ביניהם, מאחר ורף החשדות הגיע לשיאו כבר ימים ספורים לאחר תום הבחירות.

 

כשלון הוא אסון

 

כשלון התרגיל של פרץ יותיר שתי אלטרנטיבות, שתיהן גרועות ביותר מבחינתו: האלטרנטיבה הראשונה היא שהנשיא יטיל בכל זאת את משימת הרכבת הקואליציה על כתפיו של אהוד אולמרט. במצב כזה, מחירו של עמיר פרץ להצטרף לקואליציה יהיה נמוך מאשר מחירו כעת, והוא יעבור השפלה פומבית מבית היוצר של יועצי ופרסומאי אולמרט (אולמרט, כתלמידו של שרון, אם למד דבר אחד מפטרונו הפוליטי, הוא ששרון היה בעל זיכרון ארוך ביותר לכל מקרה של פגיעה בו והוא מצא תמיד דרך לנקום על כך).

 

אולמרט גם יוכל להקים ממשלה עם החרדים וליברמן, שישמח להיכנס לקואליציה עם אולמרט, במיוחד לאחר שפרץ פסל אותו מלהשתתף בקואליציה שכזו.

 

האלטרנטיבה השנייה, משמעותה ששתי המפלגות הגדולות לא הצליחו להקים קואליציה ומדינת ישראל תלך שוב לבחירות בתוך זמן קצר. במקרה זה, תיפול האשמה על כתפיו של עמיר פרץ ומפלגת העבודה. כשהתרסקות הליכוד, שהפך ממפלגה בת 40 מנדטים לצל חיוור בן 12 מנדטים בתוך 3 שנים, עדיין מהדהדת באוזני כל, בהחלט ייתכן כי מפלגת העבודה, בת 19 המנדטים (12 מהם, על פי ניתוחו של מכון סמית, הצביעו לראשונה למפלגת העבודה), עשויה להפוך למפלגה קטנה ואולי אף להימחק מן המפה הפוליטית.

 

הסיכון שנטל על עצמו עמיר פרץ הוא עצום – אמנם האיחוד הלאומי כבר הרים את הכפפה והודיע על תמיכה בפרץ, אך הדרך עוד ארוכה – מפלגת קדימה ומפלגת הגמלאים תומכות באולמרט, הליכוד טרם החליט, החרדים מחויבים אך ורק לרבנים שלהם, המפלגות הערביות תמנענה לפחות בחלקן ואפילו מרצ יצאה בהצהרה חריפה נגד רעיון הקואליציה הימנית של מפלגת העבודה.

 

הכל יתברר בימים הקרובים

 

לפני 16 שנה, היו בטוחים שמעון פרס, חיים רמון ויוסי ביילין, כי תמיכת המפלגות החרדיות נמצאת בכיסם. הם היו בטוחים כי אם רק יתקצבו אותם כפי שהם דורשים, תהיה הקואליציה יציבה. מאז, חלק מהדמויות הרבניות שכיכבו ב-1990 כבר אינן נמצאות עמנו וגם אריה דרעי אינו חלק מהפוליטיקה.

 

בימים הקרובים יתברר האם עמיר פרץ עשה את מהלך חייו ופתח את הדרך להשיב למפלגת העבודה את המעמד שהיה לה בעבר, או שמא הוא ביצע עמיר שגיאה כה גסה, עד כי תהפוך מפלגת העבודה בתוך פרק זמן קצר יחסית, לערך היסטורי באנציקלופדיה העברית ותו לא.

 

 

אלון לוין עורך המאמרים בסיקור ממוקד

www.sikurmemukad.com

 

מקור המאמר: http://www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר