בפרשת א-דורה הכל כרגיל


בפרשת א-דורה הכל כרגיל



בועז מושקוביץ
01.03.2008 20:30


בפרשת א-דורה הכל כרגיל


אנדרליין מתחמק, “הארץ” מתפתל וממשלת ישראל מזיקה. אבל יש גם חדשות: הפרשה בדרך ל”מבט שני”. וגם המומחה החשוב ביותר לבליסטיקה בצרפת מצהיר: חיילי צה”ל לא הרגו את מוחמד א-דורה.




בפריז התקיימה (27.2.08) ישיבת בית המשפט האחרונה בתיק פיליפ קרסנטי נגד “פראנס-2″. בשבוע הבא פרשת מוחמד א-דורה מגיעה לתכנית “מבט שני” בערוץ הראשון. ביום השני הקרוב (3.2.08) מתוכננת לעלות לשידור כתבת תסקיר שהכין יורם שפר.

לנושא הזה יורם שפר הגיע כשעבד כפרילנסר עבור האתר של הפרופ’ ריצ’רד לנדס. בעקבות הפרשה הגיע לפריז כדי לסקר את המשפט של פיליפ קרסנטי. “הפרשה עמוסה בפרטים וטעונה רגשית ופוליטית”, אמר הוא בשיחה טלפונית. “יש אנשים שמרגישים עייפים מהפרשה ולא רוצים לעסוק בה בגלל העומס הזה”.

יורם שפר שומר על ניטרליות ולא מביע את דעתו האישית בנושא. מטרתו הייתה לעסוק בנתונים ולא בדעות ומטענים רגשיים. אורך הכתבה שתשודר הוא 25 דקות, זהו התסקיר הרציני ביותר בנושא הזה, שנעשתה עד כה בתקשורת העברית המשודרת.

שאלתי אותו אם מצא מישהו שסתר את ממצאיו של נחום שחף ברמה המקצועית. “לא שמעתי על שום איש טכני שעשה את זה”, אמר שפר. “אתמול הוגשה לבית המשפט בפריז חוות דעת של המומחה החשוב ביותר צרפת לבליסטיקה, אדם שאינו יהודי ואינו קשור לישראל. הוא אישר את כל מה שאומר נחום שחף. ההתייחסות הנגדית היחידה שמצאתי הייתה של המומחה לבליסטיקה במשטרת ישראל ברני שכטר, שבמאמר בעיתון ‘הארץ’ נכתב כי אמר על ממצאיו הבליסטיים של שחף ‘עם התוצאות האלה לא הייתי הולך לבית המשפט’, אבל האמירה הזאת לא מספיק חזקה כדי לסתור את המסקנות.”

בנקודה הזאת אני נאלצתי לגלות לו, שברני שכטר עצמו הכחיש בשיחה עם נחום שחף, שהוא אמר את הדברים, שיוחסו לו בהארץ”.

שארל אנדרליין סרב להצטלם לכתבה. עם כל ההקפדה של יורם שפר על העמדה הניטרלית, בנקודה הזאת הוא נשמע כמרים גבה. נגד שארל אנדרליין עומדת עתירה בבג”ץ מטעם הארגון “שורת הדין” בדרישה לפסול את רישיונו. אמנם, היות ובכתבה של שפר לא מדובר בעתירה, עורכת-הדין של אנדרליין אישרה לו להתראיין. למרות זאת, אנדרליין, שאינו משפטן, נתלה באמתלה המשפטית בניגוד לדעת ערוכת דינו, כדי להימנע מההשתתפות בכתבה. שלא למצלמה, הוא אמר לשפר, שיהיה מוכן לשתף פעולה עם ועדת חקירה מקצועית בינלאומית לכשתקום.

עד כאן לגבי דבריו של יורם שפר. בשונה ממנו, לי יש דעה מוצהרת לגבי הפרשה, אך היות והיא מבוססת על הנתונים וראיות מוצקות, עוד לפני שראיתי את הכתבה ואני לא יודע אם היא תמצא חן בעיני, אני יכול רק לברך את עצם הכוונה לחשוף בפני הציבור את הפרטים, אפילו אם העומס עלול לגרום למישהו מעט עייפות.

 

שארל אנדרליין, כרגיל, מסתבך

הבעת הנכונות על ידי אנדרליין לשתף פעולה עם “ועדה בינלאומית” לכשתקום, איננה אלא ניסיון פתטי של פושע שנתפס עם אקדח מעשן ביד לדחות עוד קצת את חשיפתו. לאנדרליין היו די והותר הזדמנויות לשתף פעולה עם החקירה, אך הוא התחמק. במשך 7 השנים שעברו מאז היה לו זמן רב דיו כדי לדרוש הקמתה של כל ועדה שהוא רוצה. לתחנת הטלוויזיה “פראנס-2″ היה די והותר זמן ואמצעים כדי להקים ועדת חקירה, ליזום שיחזור וכד’. מדוע לא עשו זאת? מדוע אנדרליין שיקר במכתב לעיתונאי אמריקאי ג’יימס פלאוז, שיש לו כביכול צילומי גסיסה של מוחמד א-דורה?

לדבריו של אנדרליין אין כיסוי, כמו לדבריו של ג’מאל א-דורה, המתחזה לאב שכול, שהוא מוכן להוציא את גופת בנו מהקבר. ברור, שבעזה הנשלטת על ידי החמאס, איש לא יכול לעשות זאת. אבל אם כן – אדרבא ואדרבא, נחום שחף חוזר ואומר, שהוא מקדם את היזמה בברכה.

האם ג’מאל א-דורה מבין את המשמעות של בדיקה פתולוגית? האם הוא סבור, שלעולם הופעותיו הנרגשות יגברו על הראיות המוכיחות, שבקבר על שם “מוחמד א-דורה” שוכב נער הרוג תאונה שאיננו בנו? או שמא הוא מצפה, שיעברו עוד ארבעים שנה עד שהדבר ייצא לפועל, ועד אז “החמור ימות או אני אמות או האמיר ימות”…

ועדת חקירה בינלאומית היא רעיון טוב, כל אחד מהמעורבים יצטרך להיחקר בפניה בחקירה נגדית. אמנם אפשר לצפות בביטחון, שאנדרליין ימציא תרוץ כדי להתחמק ממנה. יש סיבה מדוע “פראנס-2″ תבעה את פיליפ קרסנטי בצרפת ולא את נחום שחף בישראל; אנדרליין מוכרח להיות מודע לסיבה הזאת. הוא לא יוכל להתמודד מול החקירה הנגדית המתבססת על הממצאים של שחף, זה יהיה סוף הקריירה של שארל אנדרליין.

הוא יכול היה לפתור לעצמו את הבעיה בשלב מוקדם. הרי הוא עצמו לא היה בזירה, כל דבריו בכתבתו הסתמכו על עדותו שלו הצלם טלאל אבו-ראחמה, שכבר החליף גרסאות וטען שהוא כביכול לא האשים מעולם את חיילי צה”ל ברצח הילד. אבו-ראחמה האשים ועוד איך, הוא היה מקור ההאשמה שהתפשטה בכל העולם, אבל כשהוצגו בפניו ממצאי חקירה, לא נותר לו אלא להודות שחיילי צה”ל אינם אשמים.

גם אנדרליין נאלץ להודות בכך, אבל מדוע לא הודה בכל האמת? הוא יכול היה לומר, שאבו-ראחמה הטעה אותו ואז להתנער מהכתבה המפוברקת – מדוע לא עשה זאת? האם תפקידו הסתכם בשידור הכתבה והחיפוי שלאחר המעשה? לשאלות האלה אין עדיין תשובות והוא עוד יתבקש לספק אותן.

 

“הארץ”, כרגיל, מסתיר מידע

אני מודה, שאני חש מעט תענוג סדיסטי כשאני מסתכל על “הארץ” המתפתל כמו כינה על קרחת בכל כתבה על פרשת א-דורה, שהוא נאלץ לפרסם מאז סדרת מאמרי ההשמצה בשנת 2000. סביר להניח, שהם מבינים, שהבלתי נמנע מתרחש והם אינם יכולים לעצור אותו, אבל עושים את הכל כדי לדחות את הקץ.

כעת הם דיווחו על ישיבת בית המשפט בפריז, ככפאם שד, בידיעה קטנה, שבה לא הוזכר כלל הפרט העיקרי: המומחה לבליסטיקה החשוב ביותר בצרפת, נוצרי נטול מחויבות לישראל, הגיש חוות דעת התומכת בבדיקה הבליסטית, שנערכה על ידי נחום שחף: לא ייתכן שחיילי צה”ל פגעו בילד. לגבי השאלה האם הכתבה של אנדרליין פוברקה, דעתו הייתה: “זה יותר מאפשרי”. על התשובה האחרונה אי-אפשר לבוא אליו בטענות, כי לא עמדו נגד עיניו כל הממצאים של שחף, המוכיחים שהפברוק אינו “יותר מאפשרי” אלא ודאי בהחלט.

אמנם תמיכתו של המומחה בבדיקה הבליסטית של שחף חשובה מאד; היא שמה ללעג את כל הררי השקר וההבל, שהתפרסמו  על דפי “הארץ” כשהשמיצו את שחף וחקירתו. כעת, על פי מיטב המסורת הפרבדאיסטית, אנשי “הארץ” השמיטו מהידיעה את המידע החשוב ביותר.

במקום זאת תיארו את מנהלת החדשות של “פראנס-2″, אשר הטריחה את עצמה עד Palais de Justice כדי לומר שדבריו של קרסנטי “זוועתיים”. יופי, גברת ארלט שאבו, חבל שעמיתך לעבודה בתחנת הטלוויזיה דידייה אפלבאום לא עדכן אותך על מה שקרה באוקטובר 2004, כאשר שלשה עיתונאים זכו, לאחר מאמצים עילאיים, לצפות במה שאמור היה להיות הסרט הגולמי המלא של האירוע. באותו מעמד הודה מר אפלבאום, מבכירי התחנה, שמדובר בביום והפלשתינים עושים את זה כל הזמן.

“הארץ” צוטט את עורך הדין של “פראנס-2″ פראנסיס ספינר כאומר בקשר להאשמה בביום: “…אם באמת היה מקום לספק, ממשלות ישראל מאז המקרה בשנת 2000 והצבא הישראלי היו כבר מאשימים את ‘פראנס-2′ אבל הם לא עשו את זה”.

כעיקרון, בהקשר המסוים הזה, אלה דברים לא אינטליגנטיים, מכיוון שהם פותחים פתח לברוח מהראיות החד-משמעיות לעולם הדעות הסובייקטיביות והאינטרסים של כמה בעלי שררה מושחתים; מעין יפוי כוח לאלה המופיעים מדי יום בחדשות, שלא רק יקבלו החלטות אלא גם יחשבו במקומנו.

בכל זאת, העקיצה כלפי כל ממשלות ישראל בשבע השנים האחרונות – מוצדקת, אך “הארץ” עד היום משמיט מדיווחיו, שההשתוללות שלו בימי ועדת החקירה שנוהלה על ידי שחף, היא זאת שהטילה מורא על בעלי התפקידים. דובר צה”ל דאז דן כתרי אמר במלים ברורות: “אני לא משחק בהורדת ידיים עם הארץ”. קשה להבין איך העיתון הקטן הזה מצליח לכופף את כל העולם, אבל העובדות מדברות בעד עצמן.

באותם הימים אהוד ברק היה ראש ממשלה ושר ביטחון, שאול מופז היה רמטכ”ל, אבי דיכטר היה ראש השב”כ ועמי איילין סיים את תפקידו כראש השב”כ באפריל 2000. כל הארבעה לא הבינו מה מבשל ערפאת תחת אפם במשך חודשים רבים. אלה האחראיים העיקריים, הם עדיין בעמדות כוח ויש להם אינטרס אישי מובהק, שהאמת בפרשת א-דורה תצבור אבק מתחת לשטיח, למרות שהסמל מלבה את השנאה והטרור.

 

השאלה, שאין מנוס ממנה: אם כל החבורה הזאת, שכל כך רוצה את מוחמד א-דורה מת ואת חיילי צה”ל כרוצחי ילדים, מרגישה כל כך בטוחה בצדקתה, מדוע הם משקרים כל כך הרבה ודווקא בנקודות המרכזיות?

ב-3 באוקטובר 2000 מסר הצלם טלאל אבו-ראחמה את גרסתו הראשונה להשתלשלות האירועים בעדות בשבועה בפני ערוך-הדין עזתי ראג’י סאורני. התצהיר התפרסם על ידי הוועד הפלשתיני לזכויות האדם (PCHR).

בעדות הזאת סיפר אבו-ראחמה, שהוא הגיע לצומת נצרים כבר בשעה 7 בבוקר. האירוע עם א-דורה היה לטענתו בשעות אחר הצהריים כשהוא עמד לעזוב את המקום כדי להגיע לאולפן השידור. הוא טען שחיילי צה”ל צלפו לעבר מוחמד וג’מאל א-דורה במשך 45 דקות, עד שהצליחו לפגוע (זאת הטענה, שהוא התכחש לה מאוחר יותר) ומתוך כך הוא צילם 27 דקות.

הסרט בן 27 הדקות עמד מאז במרכזם של דיונים, אך מעולם לא נמצא. “פראנס-2″ סרבה בעקשנות להציג את התמונות הגולמיות, עד שבאוקטובר 2004 שלושה עיתונאים בכירים, שאחד מהם ייצג את סוכנות הידיעות Mena, צפו בסרט, שכלל רק כשלוש דקות של צילומי א-דורה, כל השאר היו צילומים של אירועים אחרים (גם הם מבוימים, אבל זה יידון בהזדמנות אחרת), בסך הכל כ- 18 דקות.

בית המשפט הצרפתי חייב את “פראנס-2″ להציג את הצילומים הגולמיים והתחנה הציגה אותו הסרט בן 18 דקות. אם הכוונה הייתה להמציא את כל מה שצילם אבו-ראחמה באותו היום, האם אפשר להבין מזה, שכל מה שהוא צילם באותו יום עמוס, עד האירוע עם א-דורה, מסתכם בכרבע שעה? מה הוא עשה כל היום ועם מה הוא התכוון לחזור לאולפן כדי להכין כתבה?

אבו-ראחמה דיבר במפורש בתצהירו על 27 דקות של צילומים ספציפיים באירוע עם א-דורה. מתגלה בברור, שאבו-ראחמה שיקר לאורך כל הדרך והתחנה הצרפתית רימתה את בית המשפט ולא מילאה אחר הצו. יותר מתמוה, כשמדובר באמינות של תחנת טלוויזיה, אך יותר ממובן מאליו, אחרי שמבינים שהתחנה אינה טועה בתום לב, אלא משקרת ביודעין.

מדוע “הארץ”, למרות יחסו המיוחד לפרשה, מעולם לא עשה את הניתוח הפשוט הזה?

מדוע “הארץ” מעולם לא גילה לקוראיו שהמחקר של נחום שחף עבר בחינה באקדמיה האמריקאית לזיהוי פלילי, שם ממצאיו נתמכו במלואם?

 

ממשלת ישראל, כרגיל, מזיקה

בשיחה טלפונית אמר לי פיליפ קרסנטי, שזהותו של אותו המומחה לבליסטיקה הצרפתי נשמרת בסוד בפני הציבור כדי להגן עליו.

“זה לא נראה טוב כאן בצרפת, שממשלת ישראל אינה תומכת בי”, אמר. “הבעיה הגדולה שלי היא ממשלת ישראל. אני לא ביקשתי מהם כסף, אני מנהל את המשפט על חשבוני, אבל הם צריכים לגבות אותי ולהביע תמיכה. כעת האויב הגדול ביותר שלי הוא שגריר ישראל בצרפת דני שק, שמתראיין בתקשורת נגדי ומכנה אותי ‘חובב קונספירציות’. עם ישראל צריך ללחוץ על מנהיגיו שיעמדו לצדי.”

 

ההמשך יבוא

הביטוי “חובבי קונספירציות” אינו חדש, הוא נשמע תכופות מפי האנשים, שיש להם מה להסתיר. אלה יודעים, שאם לא יעשו רצח אופי למי שמנסה לחשוף את האמת, התוצאה עלולה להיות לא נעימה מבחינתם.

הדרך עודנה ארוכה. בית המשפט בצרפת בעוד שלשה חודשים יקבע אמת משפטית כלשהי. ברם, האירועים החשובים ביותר עוד בדרך. תביעות הנזיקין הענקיות שנחום שחף הגיש נגד “הארץ”, שארל אנדרליין ו-CBS יספקו עוד ברורים, שבהם תיירה התחמושת הכבדה באמת.

בינתיים, בתכנית “מבט שני” ישודר הסרט. ההמשך יבוא.

 

פרשת א-דורה באתרו של נחום שחף

מאמרים על פרשת א-דורה מאת המחבר

 




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר