המנגינה המעצבנת הזו מסרבת להפסיק: שוב פעם מפלגה אחת שולפת את פרשיות השחיתות של המפלגה שכנגד, והמפלגה שכנגד שולפת את פרשיות השחיתות של המפלגה שתקפה אותה.

בינינו לבין עצמנו – גם לרצוח תרנגולות ולהשמיד פרות זה לא מוסרי אבל אנחנו עושים את זה כדי לשרוד וזה סדר העדיפויות המוסרי הלגיטימי שלנו. עולם שבו הזאבים שבעים והכיבשות חיות הוא העולם הבא!

בואו ננסה רק לחשוב איזה יסורים אנחנו חייבים, אבל חייבים! לעבור בכל פעם שאנחנו אוכלים מה שאנחנו קוראים חביתה, וזה –כמה נורא- עובר ברחם, תינוק של אמא-תרנגולת שגם לה יש נשמה, רגש אימהות והזכות להוליד ילדים… אבל אי אפשר ולא נכון להיות אוטופי ולעצום עיניים מהכורח של המציאות.

זה לא שאם אולמרט או שרון או פרץ או פרס היו ישרים, אז הם היו נבחרים. הם הרי התמודדו מול עבריינים פליליים ונבלות גדולות מהצד השני שעשו בדיוק את אותם הדברים רק עם קשרים טובים יותר או פחות בפרקליטות, בתקשורת וביתר מנגנוני הסיכול הציבורי הממוקד.  

חייבים להיות מציאותיים!  אי אפשר להתעלם מהמציאות ואי אפשר לחלום על ראש ממשלה שיגשים את האני-מאמין שלך מבלי להסכים שבמציאות המזופתת הזו, הוא חייב, אבל חייב להיות גנב, רמאי, שודד, גזלן, קומבינטור, ובן זונה גדול.  זו המציאות, והבעיה היא בשיטה ולא במועמדים השונים הנאלצים לציית לה כדי לשרוד, להגשים ולהתמודד באמצעים שווים!

גם הפרטיזנים שלנו עשו מעשים לא נחמדים, אבל – כדי להגשים את חלומם הלגיטימי בהחלט. זה טיבה של מלחמת השרידות המתמדת של האנושות: כדי לעשות טוב חייבים לעשות כמה מעשים רעים, בבחינת כורח בל יגונה. גם חוק העונשין מתיר זאת, כלשונו, “ובתנאי שהרעה שמנעת גדולה מהרעה שגרמת”.

הסינים נוהגים לומר שאדם צריך שיהיו לו פרח ופרוסת לחם. לחם כדי שיהיה לו ממה לחיות, ופרח כדי שיהיה לו עבור מה לחיות.

דומני כי כדי להילחם ביעילות בשחיתות אנו חייבים מנהיג מושחת של ממש. בדיוק כמו שאת הנסיוב כנגד הכשת נחש מפיקים מארס של נחש מאותו הסוג.

אותם פנאטים ראדיקלים הצווחים במקצוענות מתוזמרת על השחיתות כשהיא מתגלה בצד של מתנגדיהם האידאולוגיים, ובפרץ של שתקנות מלטפים את האתרוג שבסך הכל כשל ב”להיטות יתר” ופתאום “לא מוצאים עניין לציבור” כשהעבריין המושחת והנבל הגדול משתייך למחנה האידאולוגי שלהם, הם החמאסניקים שלנו. הם הסרטן של המדינה. הם האל-קעידה המתנקש בחיי כולנו יום יום ושעה שעה. הם קברניטי הפשע המאורגן, הטוען שאין פשע מאורגן אלא “רק” פושעים מאורגנים. הם הפושעים והם בהחלט מאורגנים בגילדות, קליקות, מחנות והכל זה בעצם מכבסה למילה פשוטה אחת: כנופיות. 

א.  להודות

כדי להילחם בסרטן של המדינה עלינו להודות כי השחיתות היא לא חריג פסול אלא הינה כורח בל יגונה.

ב.  זיהוי השחיתות כאוייב החברתי המסוכן הרבה יותר מכל טרור מסוג אחר

כדאי לכולנו להבין שהשחיתות הפוליטית, התקשורתית, המשפטית והכלכלית היא טרור הרבה יותר מסוכן והרסני מאיזה ילד מסומם עם חגורת נפץ של החמאס.

ג.  בגרות קולקטיבית והבנת המציאות

מי שמתרשם מהספינים של מושחתים של צד אחד, המייללים בצביעות כשהצד השני בדיוק השתלט לו על איזו חינגת שחיתות תורנית, איננו מבין שזו איננה מלחמה בין טובים ורעים. זו היא בסך הכל מלחמת כנופיות על אזורי שליטה. וכששני פילים מושחתים רבים – הדשא סובל.

לא להתרשם משינוי השם של מפא”י למערך/העבודה/אמת וכולי, ולא להתרגש משאגות הצדק הסלקטיביות של טומי לפיד. לא להאמין שמרטין שלאף שנתן שוחד לשרון היה יותר מטומטם מאדוארד סרוסי שנתן שוחד לעייזר וייצמן, ולא לצפות שהמנכ”ל לשעבר דובי וייסגלס חייב להיות יותר פראייר מהמנכ”ל הקודם היושב כעת על ספסל הנאשמים בגלל הונאת מאות מליונים: המפכ”ל הקודם רפי פלד. לא להתרגש מהנסיון למנות את בראון ליועמ”ש מטעם הנגבי ושות’, כי אלה שצווחו לא צווחו על אובדן שלטון החוק אלא על אובדן השליטה הפרטית שלהם עליו. אותי דווקא מרגש הרבה יותר מינוי עדנה ארבל לעליון מטעם המזוכה הסידרתי שלה, נוני מוזס, או בזמנו הצבת ברבי-בייניש על ידי הנהנה העיקרי מפרשיות קו 300, דרעי ופרשיות אבישי רביב (פרס).  הגיע הזמן שנפסיק לשחק אותה מתרגשים בזעזוע מגוחך מכל כותרת מרוחה מטעם מישהו נגד משהו (ובעצם בעד עצמו). לכל סובב יש מסובב ולכל מסובב יש מן הסתם סיבה, ובמדינה שבה שוכנת העיר סדום, לא נמציא פתאום את גן עדן. מה שהיה, הוא שיהיה.

זהו ג’ונגל. בג’ונגל הצדק הוא דבר חשוב, אבל בג’ונגל -כבכל ג’ונגל- צודק רק מי שחזק. צדק הוא כוח. צדק הוא לא המילים היפות של בעלי הכוונות המכוערות.

כדי לחזק את הישרים ולחסל את המושחתים, אנו חייבים להבין את המציאות שהייתה, ולהכיר בזה שהכחשה וצביעות כאלו, רק הם הרעים והמושחתים שדינם תלייה, ואילו היקירים שלנו – הם בסדר ועשו את זה למען המולדת.  לא תדביר את השחיתות אלא בסך הכל תותיר אותנו כאותו קהל של מטומטמים, המוחא כפיים לקוסם המכייס אותנו בהופעה הזמנית שלו עד שילך לכלא או יפרוש להנאותיו ויפנה את מקומו לקוסם התורן הבא שיכייס מן הסתם גם הוא… אותנו.

ד.  סיוע מהעולם הרחב

אי אפשר לסמוך על מושחתי המדינה שילחמו בשחיתות שבמדינה. נגד עכברים ונחשים צריך חתול, וכדי לשמור על החתול כדאי שיהיה גם איזה כלב נאמן. אנו חייבים לאלץ את מושחתי המדינה לחתום על האמנות הבינלאומיות למלחמה בשחיתות ולעידוד השקיפות, ולהקפיד לשם שינוי לכבד את האמנה שעליה המדינה חתומה.

חובתינו להתעקש שלכל אזרח תהיה גישה ישירה דרך האינטרנט לחשבון ההוצאות המפורט של כל משרד ממשלתי, כל קופה ציבורית וכל תקציב הוצאות אישי של ראש ממשלה, שר, חבר כנסת וכל עובד ציבור. ולהזכיר לכולם למעשה ולא רק בתיאוריה, כי התקציב של כל אחד ואחת מהם, זה חשבון הבנק שלנו, אשר משום מה אותו “אור השמש שהוא חומר החיטוי הטוב ביותר” איננו חלק ממנו. השחיתות מטופחת על ידי עלטה וטחב ואיצטלה של סודיות ופטרונות על הטוב והחוק והערכים והאכיפה, וכל מי שיבקש לחקור את שורשי השחיתות ייתקל במחסום חשוך של הסתרה, הכחשה והצדקה בירוקרטיים.

ה.  עונש מוות למושחתים

אין לדעתי כל ברירה אחרת. אנו חייבים מנהיג מושחת. אבל שיהיה מספיק ישר להגיד שהוא מושחת. שיגיד בגלוי את מה שכולנו ממילא יודעים ואף אחד מהם כולל לא נשיא בית המשפט העליון טורחים להסתיר: “אני מושחת כי בלעדי זה לא הייתי מגיע עד הלום”. ולדרוש מהם לא שייענשו ולא שישלמו אלא שיכריזו: “הגעתי עד הלום וכעת אני מכריז מעתה ואילך על עונש מוות לכל מושחת. אני מתיר לאזרחים לירות בי כמו כלב בכיכר העיר, אם אכשל בשחיתות, ואני מכריז בזאת עונש מוות על כל פקיד ועובד ציבור המקבל שוחד, ועל כל איש עסקים, עיתונאי או עורך דין חוקר פרטי או קבלן המנסה לתת טובת הנאה כלשהי כדי לקדם את ענייניו”.

זה שהעם יכריז שהוא מואס בשחיתות, לא ידגדג כהוא זה למי שנהנה וניזון וחוגג מהשחיתות בזכות זה שהוא שולט בגורמי המשטרה, המשפט, התקשורת והשלטון כולו. אנשים לא נלחמים בחירוף נפש לשלוט על מערכת אכיפת החוק כי הם מתכוונים להפעיל אותו חס וחלילה כלפי המקורבים אליהם, אלא כי הם בסך הכל זיהו שהשליטה על מנגנוני אכיפת החוק מאפשרת חסינות מוחלטת מפניו ומקנה לשולטים בו מכשיר לסיכול ממוקד של כל מתנגד פוליטי, עיסקי ואידאולוגי.

ו.  בקרה חיצונית, עצמאית ובלתי תלוייה

להקציב בסך הכל עשרה מליון דולר בשנה, לנבחרת של עשרה כוכבים מתחלפים, ממדינות שונות בעולם, אשר תפקידם יהיה לקבל תלונות מהציבור ולחקור אותם באופן עצמאי ובסמכויות מלאות כמו של מבקר המדינה, עם הטלת חובה על התקשורת לסקר כל הודעה של אלה לעיתונות בכיסוי מלא ובמקום בולט. המציאות שבה כנופייה של צד אחד נלחמת כנגד הכנופייה של הצד השני למנות לעצמה יועץ משפטי, מפכ”ל, מבקר מדינה או מבקר פנימי או שופט מטעמה שיטפח את האתרוגים שלה וידביר את הפרפרים של הצד שכנגד, הוכיחה לכולנו שבמלחמת הכנופיות הזו השחיתות רק זורחת ופורחת ומשגשגת. כל צד מכריז על שינוי. שינוי בשליטים על ביוב השחיתות התורן. הא ותו לא…

ז.  סעיף המציאות

בפועל זה מה שאנחנו מקבלים. כל המערכות כולן קרסו ללא יוצא מן הכלל: במשטרה, בבית המשפט, בפרקליטות, בממשלה, בכנסת, בבנקים, בצבא ומערכת הבטחון כולה, באצולת הממון העיסקית, בהסתדרות, במערכת החינוך, במערכת הבריאות, במערכת הסעד והביטוח הלאומי, בחברות הטלפונים, בתקשורת, ובמרכזי ושולי המפלגות הפוליטיות כולן ללא שום יוצא מן הכלל – בכולן התגלו ועדיין פועלים ובדרגות בכירות ביותר תאי טרור ממאירים של פשע, תרבות שקר ורמייה, שוחד, קומבינות, הונאה, גזל ועושק.

אין אף גוף אחד במדינה המוסמך למעשה להטיף מוסר לאף אחד אחר. אין אפילו מערכת אחת שלא נתפסה במעשי עבריינות חמורים ביותר ובגידה חמורה ביותר באינטרס הציבורי ובציבור כולו בעצם.

אל תניחו לאלה שטוענים שיש במערכות הללו גם אנשים טובים להטעות אתכם. הטוב תמיד שקט ונדחק לשוליים (אחרת הוא מוגדר כרע על ידי הרעים ומסכלים אותו בממוקד), הרע – מתרבה, משתכפל, דורס, שודד, גוזל והרסני!

כל כלב שמירה נדבק בכלבת, כי אנו אוהבים כלבים. אבל כמו שדייג אוהב דגים.. אנו מכתירים בכל פעם איזה כוכב תורן בתור כלב השמירה של הדמוקרטיה, ומן הסתם הוא נדבק באותה כלבת כי הכנסנו אותו לאותה סביבת עבודה נגועה. פעם היה לנו יועץ משפטי, עד שהבלון הזה התפוצץ וגילינו שגם אותו ניתן לקנות. ואז נהייתה לנו פרקליטת מדינה זוהרת, וגם הבלון הזה הסתבר כמשרתם של יצרים ואינטרסים אפלים. ופתחנו מח”ש וקיבלנו כחש. והמלכנו ראש אגף חקירות מגובה בפרקליטה בעלת תואר שני (מזוייף אבל עצמנו עין) וקיבלנו קומבינות והאזנות סתר וסיכולים פוליטיים ותפירות תיקים. והיה לנו נשיא בית משפט עליון שהפכנו לכוכב זוהר, והמטאור התגלה כמטאוריט: הקומבינות של הבן שלו, ושל הבת שלו, ושל החותן שלו, ושל אישתו “המוכשרת”, ומינויי הקומבינה ופסקי הדין הסלקטיביים… ובין לבין אף הכתרנו את התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה עד שראינו שגם העסק הזה התקרנף… ולאחרונה מאסנו באוליגרכיה הישנה וקיבלנו בקריאות קצובות של “יאללה בית”ר” את האוליגרכיה החדשה, וגם זה התפוצץ לו איפה שהוא בתפר שבין בנק הפועלים סניף רחוב הירקון לאינטרסים של האוליגרכים המסורתיים ופטרוניהם בקרב עברייני שלטון החוק.

בתכלס לסיכום סעיף ז’: השחיתות הצליחה ללכד סביבה את כל שומריה. כל מי שבעמדה ומסוגל להילחם בשחיתות, נכשל בנקודת התורפה האישית שלו ו”נאלץ” לשתף עם מנעמיה פעולה. והבעיה רק הולכת וגדֵלה, כי עם הכסף בא התיאבון לעוד יותר כסף, וככל שמתרחבת השיטה שרשרת המזן נהיית תובענית יותר… אבל שרשרת הייצור הרי רק פוחתת ופוחתת כי כל אוכל חינם חדש זה איש עשייה של פעם. שיטות הגזל, העושק, הדורסנות והשוד רק מחמירות, והרי יש גבול עד כמה ניתן לחסוך במזונו של הסוס ולהמשיך ליהנות ממחרשתו…

למאמר המקורי