דברים על דיוקם במזרח התיכון
דברים על דיוקם במזרח התיכון
אני מכירה את הדיבוק הזה – את להט המלחמה על האמת והצדק, אי היכולת לשתוק אל מול העוול. לפני כשנה הצהיר ג’וזף פארח, שהוא מיואש מישראל המניחה לרוע המוחלט להתעלל בה. אך, גם לאחר ייאוש, הוא ממשיך לתקוף את העוול. מה שהוא מתקשה לקלוט, כי הדבר נשגב מהבנת אנוש שפוי, היא העובדה, שישראל הצטרפה, מזמן, לאומות המאוחדות בשנאת ישראל והגשימה את חלומה להיות ככל עמים – אנטישמית (די בהצהרתה של ציפי לבני בדבר “הפשרה ההסטורית הצודקת”, להוכיח עובדה זו), וכי הנרדף הוא העם היהודי, לבדו.
כבר לפני שנים רבות אמרתי, שיותר מן הרוע עצמו, מעצם ההתעללות ומן החרדה לעצם הקיום, מטרפים את הדעת העוול המשווע, השקרים והצביעות, לקידום המטרה – השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל.
אין זו הפעם הראשונה שפארח נדרש למדיניות העוול המוחלט והרשע של ארגון “האומות המאוחדות” בשנאת ישראל. אין מדינה בעולם, כישראל הננסית, שזכתה בגינויים רבים כל כך, מצד עצרת האו”ם, המדינה היחידה בעולם העומדת בפני איום השמדה מתמיד, מצד חברות מן המנין בארגון האנטישמי הזה. גינויים הבאים בגלגלי מנגנון התעמולה של האויב – ה”תיקשורת הישראלית” – כשמן הטוב; “אתם רואים, גם האו”ם אומר…”. עצרת האו”ם, שקבלה בחמימות “חסרת תקדים” את ראש ממשלת ישראל, ערב ביצוע מדיניות היודן-ריין בגוש קטיף ובצפון השומרון.
דברים על דיוקם במזרח התיכון
Middle East Reality Check
ג’וזף פארח
תרגום: חנה אייזנמן
איני מרבה לבזבז את זמני על קריאת הצהרות של האומות המאוחדות.
אלה מעלות את לחץ הדם שלי.
אחת כזו נקרתה על דרכי בימים אלה. מובן מאליו שה”תקיעה” הזו הפיקה ממני בתגובה את מתקפת 650 המלים הבאות.
הרשו לי לומר לכם מה הייתי אני עושה בבכירי חמאס אלה, אילו שלטתי בישראל – הייתי יורה בהם למוות מניה וביה!
נראה שנציג הממלכה הבריטית, שנבחר לאחרונה על ידי מזכיר האו”ם, בן קי-מון, להחזיק בתפקיד הרם ונישא – “המתאם המיוחד לתהליך השלום במזרח התיכון” – “מודאג” ממאסר בכירי החמאס על ידי מדינת ישראל.
מייקל וויליאמס מציין שברוב המקרים לא הצליחה ישראל להציג האשמות כלשהן נגד נאסרי יום אתמול. בין העצורים היו המכונה “שר החינוך הפלשתינאי” וחברי פרלמנט.
למה עצרה ישראל מספר בכירי חמאס?
משום שהחמאס המטיר טילים על אזרחים ישראלים במשך שבוע שלם ללא כל הפרעה.
הרשו לי לומר לכם מה הייתי אני עושה בבכירי חמאס אלה, אילו שלטתי בישראל – הייתי יורה בהם למוות מניה וביה!
המנהיגים האלה, המניחים למיליציות שלהם לבצע ירי טילים על אזרחים ישראליים, הם בני מוות! למעשה, ואת זאת חובתי לומר, על ההנהגה הישראלית חלה החובה להגן על אזרחיה על ידי השמדת התוקפים.
העובדה שבכירי החמאס רק נעצרים, כאשר האלימות, שלא קדמה לה שום פרובוקציה ישראלית, נמשכת, היא למעלה מהשגתי. איפוק כזה רק מעודד את המשך מתקפת האלימות על אזרחים חפים מפשע.
אם יש אשמה בישראל, הרי היא רובצת לפתחם של מאמציה לפייס את הטרוריסטים האיסלאמו-פאשיסטים.
האם מנהיגים בבריטניה היו מסתפקים במעצרם של טרוריסטים המבצעים ירי טילים באזרחים בריטיים? איני סבור כך!
למען ההגינות, עלי לציין שהאומות המאוחדות הפצירו בחמאס להפסיק את ירי הטילים, כדי “לסלול את הדרך להפסקת אש”. חמאס השיב שהוא “בוחן” את ההצעה.
העובדה שהחמאס בוחן את ההצעה, מעידה, מעל לכל ספק, שהוא האחראי להתקפות אלו.
אילולא היו התקפות אלה יזמה של הנהגת החמאס, יש לשער כי זו היתה מבהירה שאין לה שליטה על הירי. אך היא לא טענה זאת. נכלוליות כזו אפילו לחמאס אינה מתאימה, להבדיל מן האומות-המאוחדות, שאין להן שום עכבות לעשות בנכליהן. כך, בשתיקה, מצהיר החמאס שמלחמת חרמה לו בישראל – ואכן כך הוא. וכך יהיה תמיד.
על כן חייבת ישראל להילחם עד לנצחון המוחלט, או, להחליט שהיא מתקפלת כאומה. בראיית ישראל את עצמה כ”צד” עויין בדיוק כמו ה”צד השני” ב”סכסוך”, ולא כאומה בעלת זכויות המגינה על אזרחיה, היא מזינה את חוסר ההגיון הזה, את אי השפיות הזו ואת הרוע הזה.
אכן, קופי ענאן איננו עוד, אך הצגת תיאטרון האבסורד המושחת של האו”ם נמשכת כקדם.
נראה שבן קי-מון, חי על הירח. ואין לו המושג הראשוני על התנהלות הדברים בכוכב הזה.
לעולם לא יפתרו ישראל והחמאס את ה”סכסוך” ביניהם בשיחות, כהמלצת האו”ם. לסכסוך ביניהם יש פתרון אחד ויחיד – השמדת האחד מהם בידי מישנהו.
חמאס נחוש להשמיד את ישראל. לרוע המזל, לישראל, אשר בידיה הכח להשמיד את החמאס, אין כל רצון לעשות זאת. אין לה העוז להגן על אזרחיה מפני התקפות בלתי פוסקות.
אם תמשיך ישראל בויתורים טריטוריאליים חד צדדיים למפלצות האלה, ישקע הציבור הישראלי, יותר ויותר, בדיכאון ורפיון רוח, ערים רבות יותר תבאנה במצור, חורבן ומוות יהיו נחלתם של יותר ויותר יהודים חפים מפשע.
ברור לי מדוע האו”ם אינו רואה זאת. ארגון האומות המאוחדות מנוהל בידי צבועים אנטישמיים, אנטי-מערביים ושונאי חופש. מה שלא ברור לי הוא – מספרם הזעום של הפרשנים והעתונאים הרואים זאת.
נראה כאילו טחו עיניהם מראות. כאילו נפרש מסך על עיניהם. נראה כאילו אינם מסוגלים להבחין בין צדק לעוול, בין טוב ורע.
לפני העולם עומדת הבחירה: יותר משטרים איסלאמו-פאשיסטיים רצחניים, המונהגים בתואמי חמאס, או יותר מדינות שומרות חוק, אוהבות שלום וחפש, כמו ישראל (כאן הטעות של פארח – מדיניותה של “ישראל” אינה מודרכת על ידי אהבת השלום, אלא על ידי שנאת ישראל, וכמובן, אין בה שום חופש. ח”א).
לי הברירה נהירה.
הבא להרגך השכם להרגו! אין דרך אחרת.