רחמנות בלי כיוון

רחמנות בלי כיוון


דני רשף 01.08.2007 07:51
רחמנות בלי כיוון


דוברים ערבים בכירים רבים אמרו בעבר מספר פעמים רב, בהתייחסם לישראל, שבמזה”ת אין מחוות חינם. ישראל הייתה חייבת תמורת המחווה שלה לדרוש את שחרורו של גלעד שליט, שמאז חולץ מידי חמולת דורמוש ב 04/07/2007 מצוי בידי החמאס.



מאז השתלט החמאס על עזה, ב -15/06/2007 הצטופפו ברפיח המצרית כ-5000 פלשתינים שברחו מעזה על נפשם מפני מאבק הדמים בעיר. עתה, משנרגעו הרוחות והשקט שב, רוצו הפליטים לחזור לחיק משפחותיהם ברצועה. במשבר היחסים בין חמאסטן בעזה למצרים חסמו המצרים את הגבול לעזה אדישים לגורל הפלשתינים שבשטחם שנותרו ללא מגורים וחלקם גם ללא אוכל ומים. בעולם הנוטה להאשים את ישראל בכל תחלואי המזה”ת איש לא טען שישראל יצרה את הבעיה ושיש לה איזו אחריות או נגיעה לגורל הפלשתינים. בכל זאת קפצה לה הרחמנות, בשעה שהחמאס תובע מחיר אפילו על אות חיים מגלעד שליט, נחלצה ישראל לאפשר לפלשתינים לחזור לרצועה דרך מעבר ארז, במחווה הומניטרית תמוהה חסרת תמורה וכיוון.

לישראל יש עניין עליון שהפלשתינים, בעיקר בחמאסטן, לא ירבצו על צווארינו כרחיים הומניים. שלא נאלץ לדאוג למזונם ולרווחתם בשעה שהם מכריזים מעל כל במה על מטרתם העליונה להשמידנו. המדיניות ארוכת הטווח של ישראל צריכה לחבר, ככל הניתן, את כלכלת עזה וחייה הפוליטיים לעולם הערבי ולא למדינת ישראל. אם אי אפשר לגמול את עזה מהחשמל הישראלי, שעוד נדון בו, היום ועכשיו, יש לפתח מאמץ רב לאומי ורב שנים שיקשר את עזה למצרים ביצוא וביבוא בחשמל ובמים ובאחריות המשותפת להם על גבולם המשותף. המעשה ההומניטרי של ישראל פטר את המצרים ואת הפלשתינים מכל אחריות על גבולם המשותף, שכידוע אינו מצטמצם לפליטים בשמש היוקדת, אלא גם לכל שלל ההברחות ששני הישויות הפוליטיות, מצרים וחמאסטן, מתנערות מאחריות לקיומן.

   דוברים ערבים בכירים רבים אמרו בעבר מספר פעמים רב, בהתייחסם לישראל, שבמזה”ת אין מחוות חינם. ישראל הייתה חייבת תמורת המחווה שלה לדרוש את שחרורו של גלעד שליט, שמאז חולץ מידי חמולת דורמוש ב 04/07/2007 מצוי בידי החמאס. אם לא את שחרור המלא של גלעד שליט לפחות אפשרות להעביר ולקבל ממנו מכתבים ולאפשר בדיקה רפואית מלאה של מצבו. לחילופין או ביחד הייתה ישראל חייבת לדרוש את הפסקת ירי הקסאם לכיוון ישראל בצורה מוחלטת. דרישות שהם סבירות והומניות לחלוטין.

 יש אולי שחשבו אצלנו על היחסים עם מצרים ועל המחוות לאבו מאזן כאשר נחלצו, בפרץ של רחמנות חסרת כיוון, לחלץ את פליטי עזה ממצרים. מה שכנראה מסתבר שהם לא חשבו על אחריותם למדינת ישראל ולמצוקותיה ושליד ימין הישראלית יש, כנראה, רצון שונה מליד שמאל.

כותרות העיתונים מהיום מבשרות על הפסקות חשמל אפשריות בכל הארץ בגל החום הבא מפני שהצריכה עלולה לגבור על היצור והרזרבה בין כושר היצור לצריכה שצריכה להיות 20% עומדת על 4% בלבד. במצב הזה תקלה קטנה באחד מהטורבינות המשניות דיה לחולל קריסת חשמל מערכתית. האמת היא שיש לישראל חשמל אלא שהרזרבה ביצור מופנית לעזה, כדי 6% מסך היצור, ולגדה. במצב הנוכחי אפשר להניח שאם ייווצר צורך להשבית לסירוגין את החשמל במדינה תורם של אשדוד, שדרות וחיפה יבוא לפני עזה. בעיקר מפני החשש שיאשימו אותנו בהתנכלות הומנית לפלשתינים וגם מפני שהלחץ להגדיל את כושר היצור החשמלי בארץ יבוא ממצוקת תושבי ישראל ולא ממצוקות עזה.

אם חשבנו שבואו של אהוד ברק למשרד הביטחון יחולל איזה שינוי בתובנה המערכתית של מדינת ישראל אפשר כבר לומר בצורה חד משמעית – אין חדש בעולם הווירטואלי של ממשלת ישראל.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר