על נפילתו של אילן בומבך: שיר שמח, או עצוב?

על נפילתו של אילן בומבך: שיר שמח, או עצוב?

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 23.07.2007 14:38
לא הייתי קונה ממנו אפילו כרטיס קולנוע משומש

לא הייתי קונה ממנו אפילו כרטיס קולנוע משומש


מדוע קיבלתי ברגשות מעורבים את כשלונו של בומבך להעפיל אל ראשות לשכת עורכי-הדין.



שלום לך, מר אילן בומבך.

קיבלתי ברגשות מעורבים את כשלונך להעפיל אל ראשות לשכת עורכי-הדין.

להזכירך: לפני ארבע שנים, עם היוודע תוצאות הבחירות הקודמות למוסדות הלשכה, פרסמתי את התחזית הזאת:

כפי שכבר כתבתי, כל המועמדים הציעו פחות או יותר את אותם הדברים: מאבק במשמרת השנייה, “העלאת קרנו של המקצוע”, וכרטיסי קולנוע בהנחה.

האם למישהו מהמועמדים הייתה בשורה כלשהי? לא.

האם מישהו התייחס לתפקידיה הסטטוטוריים של הלשכה? אף לא אחד מהם.

הצעתי גם ליראון וגם לשי להעלות את ענייני האתיקה והדין המשמעתי על ראש שמחתם, אך הם לא אבו שמוע.

האם נהגו כך משום שגם הם רואים בנושא הזה חלק מעוגת-השררה, אשר אין לוותר עליה?

האם נהגו כך משום רצונם להתחבק בפומבי עם אילן בומבך, ראש משטרת המחנה התל אביבי, בניסיון לרכב על הפופולאריות הגואה שלו?

אבל גם לבומבך, אשר הוכיח את עצמו כשועל פוליטי לא קטן, היה אינטרס להתחכך ביראון ושי, ולרכב על הפופולאריות האנטי-שלמה-כהן שלהם.

והתוצאה היא שהם בנו לעצמם את היריב הקשוח ביותר לבחירות הבאות. את אילן בומבך כמועמד 2007 לראשות הלשכה.

ובמלים אחרות – הם הקריבו את העתיד הרחוק-יותר שלהם על מזבח ההווה, אבל ההימור לא עלה יפה, והם גם אכלו את הדגים, גם חטפו את המכה, וגם עשויים לשלם את המחיר, בבחירות הבאות.

כך שריצת-האמוק שלך לראשות הלשכה, אחרי קדנציה אחת בלבד כראש הוועד המחוזי, הפתיעה רבים, אך לא אותי.

אמרתי שקיבלתי את כשלונך “ברגשות מעורבים”, כי היו לי סיבות לשמוח על כך, וסיבות טובות לא פחות להצטער על כך.

לשמוח: כי מקובלים עלי דבריו של שלמה כהן, ראש הלשכה היוצא, שאתה אדם מושחת.

מקובל עלי שעשית את ענייני האתיקה קרדום לחפור בו שררה.

אתה נכנסת לפעילות בלשכה, כך אמרת לאחרונה בתכנית רדיו, משום שענייני האתיקה היו קרובים לליבך … אבל כך אמר עליך שלמה כהן, בהקשר ל”ציפור נפשך” זו:

“עוד כשכיהן כיו”ר ועדת האתיקה במחוז, ובמיוחד בשנים האחרונות כשהוא יו”ר ועד המחוז, מערך האתיקה במחוז איננו מתפקד כיאות. מערך האתיקה במחוזו נוצל לצורך סגירת חשבונות אישיים, תוך מעורבות של בעלי עניין בפעילות ועדת האתיקה” (ההדגשה – במקור).

האם עורך-הדין התל-אביבי המצוי, היום, הוא “אתי” יותר ממה שהיה לפני שמונה שנים, עת עלית על קרש-הקפיצה הזה?

האם נאמנותו של עורך-הדין הזה לערכים הינה רבה יותר מאשר הייתה לפני שמונה שנים?

האם ארגנת הרצאה אחת על חובתו האתית של עורך-הדין לעמוד בקומה זקופה מול בית המשפט, ולהעדיף את העניין שלשמו נשכר על הקפריזות הפרטיות של השופטים?

לא רק שלא עשית זאת, אלא ששמת עצמך עבד נרצע ומתרפס אשר מקריב את בוחריו כדי לשאת חן בפני השופטים שאתה מופיע בפניהם, או שתופיע בפניהם.

זה לא “אתיקה”. זה משטרת המחנה.

אתה הבאת לידי הזנייה טוטאלית את המושג “אתיקה”.

אתה רץ תחת הסיסמה “הפרקליט במרכז”, וזה נכון:

..

בבלוג שלך אתה אומר (ההדגשה שלך):

“ב-4 השנים האחרונות, בהן כיהנתי כיו”ר ועד מחוז תל אביב והמרכז הוכחתי כי ניתן לשנות את פני הדברים ולהוביל את הלשכה למחוזות אחרים. במשך ארבע השנים האחרונות, הוכחתי כי  אני יודע לעשות ולא רק לדבר!”.

ואכן, אתה לא מדבר, אתה רק מבטיח:

“טיפול ביחסי שופטים ועורכי דין – הובלת רפורמה בדרך בחירת השופטים, קביעת תקופת ניסיון לכהונת שופט, הקמת מנגנון להדחת שופטים בלתי ראויים…”.

אבל, כמי ש”יודע לעשות”, לדבריו, אשאל אותך מה עשית בתחום הזה?

הרי מה שאני עושה לעניין זה בכל חצי שעה קלנדארית אתה לא עשית בכל ימי שני חייך!

וה”הבטחה” הזאת – אפילו התואר “ספין” גדול עליה.

אילו “רפורמות” אתה מציע? אתה לא מגלה.

“תקופת נסיון לכל שופט” – אתה יודע שזה נכשל אצל שופטי התעבורה, כי זה מרגיל את השופט “לפזול” אל השלטונות, ושנדרשו כחמישים שנה כדי למחוק את הקלון הזה.

אתה מציע “הקמת מנגנון להדחת שופטים בלתי ראויים”, אבל אתה יודע היטב כי מנגנונים כאלה קיימים, ומה שנחוץ הוא מנהיגות של עורכי-הדין אשר תקרא “אחרי” ותצעיד את עורכי-הדין אל חומות הבסטיליה.

כמה שופטים “לא ראויים” הודחו בזכות פועלך במשך שמונה השנים האלה, חציין כחבר-הוועד, וחציין כיו”ד הוועד? אף לא אחד, ותקן אותו אם אני טועה.

אתה מציע “הקמת מועדון לקוחות צרכני חזק, שינצל את כוח הקנייה של 36,000 עורכי דין”, אבל אתה יודע שהדבר הזה חורג מסמכויותיה של הלשכה, ואם אתה רוצה להקים “מועדון” כזה, אין לך אלא לעשות אלא במסגרת וולונטארית.

אבל “וולונטאריזציה” של הפעילות הצרכנית – אפילו (ואף במיוחד) אם תעלה יפה – תוכיח עד כמה מיותרת החברות הכפוייה בלשכת עורכי-הדין, ואתה – כשאר חבריך/מתחריך לעסקונה הרי לא תוותרו על מקור הכוח והשררה הזה.

אתה מבטיח כרטיסי קולנוע בהנחה, אבל אידיוט מי שיקנה ממך אפילו כרטיס קולנוע משומש.

ובהזדמנות זאת אולי תמסור ד”ש חמה לחברך איתן ארז, אשר, בהסכם-החבירה שלו אל יורי גיא-רון, כבר שריין לעצמו את “ראשות מועדון/פורום/ארגון/ועדת הצרכנות של עורכי הדין במסגרת לשכת עורכי הדין … (‘כך שרוב עורכי הדין ככולם ייהנו מתנאים צרכניים מועדפים, כפי שטרם נעשה במסגרת לשכת עורכי הדין מאז קיומה’)”.

הנה, אנחנו יודעים מה לא תעשה.

ומה כן תעשה? אם בוועד המחוזי שעמדת בראשו תקציבו של “מערך האתיקה” היה שליש מהתקציב הכללי, בתור ראש הלשכה אתה היית מוציא – לפי אותה הפרופורציה – 15 (חמישה עשר מיליון) ש”ח לשנה על רדיפתם של עורכי-הדין על ידי משטרת המחנה.

מזל שאתה לא רץ לראשות הממשלה, כי אז היינו מוציאים שליש מתקציב המדינה על המשטרה, הפרקליטות הפלילית, השופטים הפליליים ובתי הסוהר.

עד כאן מדוע אני שמח שלא נבחרת לראשות הלשכה.

ומדוע אני מצר על כך?

משום שעם ראש לשכה כמו אילן בומבך, ועם משנה לראש הלשכה כמו משה וינברג, לא היה נשאר אחד בלשכת עורכי-הדין, מראשון העסקנים ועד אחרון החברים-מן-השורה, שלא היה מבין שאת הביב הזה יש לרוקן ולסתום.

________________

שאון התותחים נדם: הבחירות בלשכת עורכי-הדין, 2007 – סיכום חלקי, תחזית זהירה

לשכת עורכי-הדין – משטרת המחנה

הבלוף הגדול!!! איך הצליחו עסקניה של לשכת עורכי-הדין להונות את הבג”ץ?

הרוחות הרעות בלשכת עורכי הדין

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר