דורית ביניש: עולם “חדש”, עולם “ישן”

דורית ביניש: עולם “חדש”, עולם “ישן”

דורית ביניש
13.07.2007 09:52
דורית ביניש: עולם "חדש", עולם "ישן"


נאום נשיאת בית המשפט העליון בטקס הבוגרים של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה [כ”ו בתמוז תשס”ז, 12.7.2007]




דיקאן הפקולטה למשפטים, הסגל האקדמי, בוגרי
ומוסמכי הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, משפחות יקרות,

טקס הענקת התואר האקדמי הוא חגכם. לאחר שנים של מאמץ והשקעה הינכם קוצרים היום את פרי עמלכם. יש להניח כי בשלב זה כבר עלה כל אחד מכם על מסלול ההמשך, בהתמחות, בעריכת הדין או במסלול האקדמי. הענקת התעודות הוא ציון דרך משמעותי בדרככם, הוא בבחינת פתיחת השער ומעתה נכנסתם לטרקלין, לתחום המרתק והמשמעותי בחברה בכלל ובחברה בישראל בפרט – נכנסתם לעולם המשפט, הינכם שותפים לתפקיד שהמשפט והפועלים בתחומו ממלאים בחברה; תפקיד שתרומתו כה חיונית לקיומה של חברה ערכית ודמוקרטית.

אינני מבקשת חלילה להשבית שמחות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאתם באים בשערי המשפט בעיצומם של ימים קשים לחברה בישראל. היום הוא היום בו אנו מציינים שנה לחטיפת החיילים שטרם חזרו לביתם ושנה למלחמה שכל אחד מכם בחיפה ובצפון חווה על בשרו. בימים אלה אנו מצויים בגדרה של טלטלה חברתית, של סכנות ומתיחות ביטחונית מחוץ ושל סכנות רבות מבית. אנו חווים כשלים ממשליים, פערים חברתיים בין חלקי האוכלוסיה שהולכים ומתרחבים. חשים באובדן האמון של הציבור בכל המוסדות השלטוניים; אנו מתמודדים עם אלימות משתוללת ופשיעה חמורה; עם זילות בקדושת חיי אדם ועם גילויים רבים של תופעות שחיתות מבחינה חברתית ומוסרית.

אלה הימים בהם נדרשים אנשי המשפט להושיט ידם לשיתוף פעולה בין כל האמונים על אכיפת החוק, בין כל המופקדים על שמירה על זכויות האדם וכל המופקדים הן על זכויות נאשמים והן על זכויות נפגעי עבירה. אנשי המשפט הם גם הפוטנציאל המקצועי והחברתי לחיזוק מעמדם של בתי המשפט ובית המשפט העליון בראשם כחלק מההגנה על המשטר הדמוקרטי בישראל.

מבחינה מוסדית שיטת הממשל הדמוקרטית שהתפתחה בישראל, מעוגנת במבנה החוקתי שלנו, בו לכל אחת משלוש הרשויות השלטוניות במדינה – המחוקקת, המבצעת והשופטת – תפקיד של איזון ובלימה כלפי הרשויות האחרות, מבנה שהתפתח אצלנו, בדרכנו המיוחדת, על-רקע המציאות התרבותית והחברתית שלנו. מסגרת המשטר הדמוקרטי שלנו, היונקת מערכים אוניברסליים של הומניזם ומערכי היהדות כאחד, היא המסגרת שעומדת ביסוד קיומנו כמדינה, ומוצאת ביטויה בהכרזת העצמאות ובחוקי היסוד אשר חוקקה הכנסת. היא הבסיס לכינונם של מוסדות המדינה, לעבודת החקיקה של הכנסת ולקיומו של בית המשפט כמוסד עצמאי; מוסד העומד על משמר שלטון החוק, ונותן ביטוי לעקרונות ולערכים שנועדו לשמר את המסגרת המשותפת לחברה בישראל. לבית המשפט תפקיד משמעותי במימוש השאיפה לבנות ולקיים כאן חברה טובה יותר, חברה צודקת יותר, חברה החותרת לשוויון, חברה שמאמינה באדם, שמכבדת את זכויותיו וחרויותיו, חברה השואפת לשמירת חוק ולטוהר מידות בקרב יחידיה ובמוסדות השלטון שלה.

לשם כך, יש להוציא את בית המשפט מהמחלוקת המתחוללת בזירה הפוליטית. בית המשפט העליון אינו חלק ממאבקי הכוח בזירה הפוליטית ואינו נוטל חלק במאבקיה. אסור לגרור אותו לכך. אכן, בדונו בעניינים רבים ובמיוחד בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק עשויות להיות להכרעותיו תוצאות גם במישור הציבורי-פוליטי. הכרעות אלה נובעות משיקולים בלב ליבו של תפקידו השיפוטי – ההגנה על החוק ועל זכויות האדם. כשזכויות אדם מונחות על הכף האחת של המאזניים ועל הכף השניה מונח האינטרס הציבורי, מחובתו של בית המשפט למצוא את האיזון הראוי ביניהם.

בימים אלה ישנה חשיבות מיוחדת להגנה על מעמדו ותפקידו המרכזי של בית המשפט העליון במערכת השלטונית-משטרית שלנו. בעיצומם של הימים הללו מתנהל מסע להחלשת כוחה של המערכת השיפוטית. התקשורת משתמשת בטרמינולוגיה של “קרבות“, “ניצחון”, נערכים סקרים ומשאלי דעת קהל כאילו ניצבים כאן שני מחנות ניצים, והציבור נשאל מי תומך בכל צד, כאילו יש כאן מתמודדים בתחרות – נציג הממשלה ונציג מערכת המשפט. נטען למשל, כי האחד מוביל רפורמה שינויים וחידושים לשמם ואילו מערכת השיפוט לכאורה מתכנסת להגן על העולם הישן. אין סילוף גדול מדברים אלה המושמעים השכם והערב באמצעות יועצי תקשורת ומוגשים לציבור הרחב באמצעות כלי התקשורת. בעיניי אין מלחמה ואסור להשתמש בעולם הדימויים הצבאי. מי שמבקש לטפח ולשפר מערכת משפט באמצעות רפורמות חוקתיות הנוגעות לסמכויות של בית המשפט העליון, לכהונת נשיא בית המשפט העליון, לשיטת בחירת השופטים המעוגנים בחוק יסוד, צריך לקיים דיאלוג, צריך לקיים סיעור מוחות, להחליף רעיונות ולקיים דיונים ומחקרים מעמיקים כיאה לכובד הנושא ורצינותו.

יש חשיבות עצומה לכך שדיון ציבורי בכל הקשור לבית המשפט יהיה דיון אמיתי שיתקיים תוך אחריות ומחוייבות לשמירה על שיטת המשטר הדמוקרטי ועל המערכת המשפטית המפוארת שנבנתה כאן משך קרוב ל-60 שנות מדינה. מערכת עצמאית מבחינה מקצועית, א-פוליטית, נטועה בערכי הדמוקרטיה ומחוייבת לערכי היסוד שלה. חילוקי דעות הם לגיטימיים, מתן ביטוי להשקפות שונות ראוי הוא. ניתן ורצוי גם לבחון אם יש מקום להנהיג שינויים ורפורמות. אלא שכיום אין מתנהל שיח לגיטימי רציני ומעמיק הבוחן מהם השינויים הרצויים לייעול המערכת ולשיפור דרכי עבודתה. בעיותיה של המערכת אינן במקצועיותה ובאי תלותה המהותית. אלה נשמרים בה בהצלחה רבה וזוכים להערכה וליוקרה בארץ ובעולם. הבעיות נעוצות בצורך לשפר ולהקל על השירות שבית המשפט נותן לציבור ואלה טעונות פתרון.

כל שיטת משפט נטועה בשורשים העמוקים של מקורותיה, שומרת על יציבות, אך בה בעת מתפתחת ומגלה דינמיות מתמדת – נעה מתקדים לתקדים. המיזוג בין שתי המגמות בין היציבות להתפתחות הוא שמקיים את השיטה, וזוהי מלאכת השיפוט שכולה על כתפי השופטים בלבד ואין להתערב בה. העומס הרב המוטל על בתי המשפט, הצורך לקדם שמיעת משפטים, הצורך לזרז הליכים ולתת מענה לציפיות הציבור, הוא בגדר מטרה שעלינו לפעול בנמרצות לקידומה; אלא שהשגת מטרה זו מחייבת הקצאת משאבים, מצדיקה שקילת רפורמות מבניות, וחשיבה מערכתית קונסטרוקטיבית לטווח ארוך. אין לכל אלה שום ביטוי רציני בהצעות החוק הצצות מדי יום ואינן תורמות תרומה ממשית לקידומה וייעולה של המערכת. בשיטות משפט אחרות המוכרות לנו, באנגליה, בארצות-הברית, מוקמות ועדות מקצועיות, שבראשן שופטים ובהן אנשי משפט הבוחנים דרכי שיפור והצעות שונות להתמודד עם החידושים והצרכים המשתנים של מערכת המשפט עקב שינויי העיתים. בשיטתנו עבודתן של ועדות מייעצות אינה זוכה להכרה. המלצותיהן מושלכות לקרן זוית ואילו חקיקה חטופה הפוגעת במערכת השיפוטית זוכה לעדיפות ראשונה במעלה. כך, במקום לקיים את הרפורמה שהוצעה על-ידי ועדת אור לשינוי מבנה בתי המשפט, היא נזנחה. במקום לבחון רפורמה אחרת נוכח חלוף למעלה מעשור מאז סיימה ועדת אור את עבודתה; במקום לבחון אפשרות של תוספת ערכאת ערעור שתשחרר מהעומס את המערכות הקיימות ואת בית המשפט העליון; במקום לבחון העברת סמכויות מבית המשפט העליון לערכאות אחרות, קיבל האצה מיוחדת דווקא החוק למינוי ותקופת כהונה של נשיא וסגן נשיא, חוק שתכליתו בלתי ברורה, חוק שאיננו מביא בחשבון את המבנה הקיים של מערכת בתי המשפט, את האפשרויות המעשיות לממשו; ומעל לכל חוק שהפר מוסכמה קונסטיטוציונית הנוהגת מאז קום המדינה ביחס לתקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון; חוקק חוק שאין דומה לו בשום שיטת משפט אחרת המוכרת לנו. נשיא בית המשפט העליון, העומד בראש המערכת השיפוטית, נבחר על-ידי הוועדה לבחירת שופטים לתקופה שאינה מוגבלת. על-פי הוראות שונות בחוק הוא נושא באחריות ביחד עם שר המשפטים לשורה של מינויים של נשיאי בתי משפט שלום ומחוזי, ושל סגניהם. הנשיאים וסגני הנשיאים מתמנים מזה שנים באופן מינהלי ולשם מילוי תפקיד ניהולי, ותמיד היו מינוייהם לתקופה מוגבלת אף כי נהגו להאריכה. אין אח ורע לפי החוק החדש לרעיון ששופט, נשיא בית המשפט העליון, שנבחר לכהונה עד לפרישה ישוב ויכהן כשופט מן המניין בתום הקדנציה. זהו מודל הלקוח מעולם זר לבית המשפט, ועומד בניגוד לתפיסת התפקיד השיפוטי ואי התלות המתחייבת ממנו. למרבה האירוניה נטען כי צעד זה נעשה כדי לשמר את אי התלות. על איזה אי תלות מדובר כאשר מדובר בתפקידים האדמיניסטרטיביים של נשיאי בתי משפט השלום והמחוזי. האם הם יהיו עצמאיים מינהלית כשהם יבחרו על-ידי שר או על-ידי ועדת איתור?

נעשה כיום שימוש רב במושג הפרדת הרשויות, אך בשם השמירה על הפרדת הרשויות ובשם השמירה לכאורה על הרשויות הנבחרות, מתפתחת מגמה של התערבות בעצמאות הרשות השופטת, מגמה הפוגעת במהותה ובאופייה הבלתי תלוי של הרשות השופטת. העברת סמכויות מהרשות השופטת לרשות המבצעת אינה שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות אלא היפוכה הגמור. כך, הותרת סמכויות המינוי של נשיאים וסגני נשיאים בידי שר או גורמים ממשלתיים וציבוריים אחרים, פוגעת בעצמאות מערכת השיפוט, מן הטעם שיש בה כדי להכפיף את בתי המשפט לגופי השלטון אותם הם אמורים לבקר במסגרת הביקורת השיפוטית.

במצב דברים זה יש צורך בחשיבה מחודשת ומואצת לקידום הרעיון של עצמאותה הארגונית של מערכת בתי המשפט, כדי לבצר את אי תלותה המוסדית ולהפכה למערכת שאינה תלויה ברשות המבצעת, וזאת כחלק מעיקרון הפרדת הרשויות, אשר כה מרבים לעשות בו שימוש זר למהותו בעת האחרונה. הקריאה לכך יצאה בעבר מפי הנשיאים שמגר וברק, הוקמה ועדה לבחינת הנושא אך גם המלצותיה נגנזו בלי להיבחן.

לאחרונה, מבשרים לנו על סקרים ומחקרים לפיהם ירד האמון במערכת בתי המשפט. האמנם כך הדבר? ראשית אציין כי גם לפי הסקר האחרון שפורסם בתקשורת עדיין זוכה מערכת המשפט לאמון ציבורי רב יותר באופן משמעותי ביחס למערכות השלטון האחרות. שנית, אם אומנם קיימת תופעה של ירידת אמון בבתי המשפט, יש לקיים מחקר מעמיק באשר לסיבותיה. עצם ירידת אמון הציבור בכל מוסדות השלטון משפיעה בוודאי ויוצרת גישה ספקנית וחשדנית שהרי הציבור אומר אם הכל קלוקל והכל מושחת – זוהי האווירה הכללית גם אם לא באמת הכל מושחת – כאשר יש אובדן ערכים ואובדן דרך – הרי בוודאי גם במערכת המשפט כך. לזאת יש להוסיף כי מתקיים מזה שנים מסע מתמשך של דיסקרדיטציה של המערכת שלא כאן המקום לעמוד על סיבותיו. הפרסומים המתמידים התוקפים שופטים, מוסדית ואישית, ללא ספק מחלחלים לתודעה ועושים פעולתם אם לא באופן מיידי, הרי מדובר בנזק מצטבר. זאת ועוד, אנו עדים ליותר ויותר איומים על שופטים, ויש מקום להרהר אם הפגיעה במעמד בתי המשפט אינה משפיעה גם על כך.

מוסכם עלינו שככל מערכת – אף מערכת בתי המשפט – אינה מושלמת. היא מתקשה להתמודד עם העומס הרב ועם המטלות המתרבות ומתווספות וכולן מונחות על כתפיו של ציבור קטן יחסית של שופטים. הפתרונות הדרושים הם דיוניים ולא מהותיים; הם מצויים באמצעים הלוגיסטיים, בתיקונים פרוצדורליים. בתוספת משאבים מתאימים בשילוב עם תיקוני חקיקה, ואף בשינוי מבני והעברת סמכויות. אם ינקטו צעדים אלה ניתן יהיה לשפר בצורה משמעותית ביותר את השירות שמערכת בתי המשפט נותנת לציבור.

כאן המקום לציין כי לצד הקשיים ועל אף החוסר בעשרות תקני שופטים אשר אויישו רק לאחרונה, לקראת סוף שנת העבודה הנוכחית, כתוצאה ממאמץ רב שהשקיעו השופטים, השגנו הישגים. הצלחנו לגרום לכך שמלאי התיקים העיקריים שנצברו בבתי המשפט ירד ב-8% בקירוב בשנת העבודה החולפת, על אף שכמות התיקים שנכנסו למערכת גדלה בכ-2%. נערכנו לקראת שנת העבודה הבאה לשיפור שיטות ניהוליות ושינוי שיטות עבודה על-מנת לייעל את המערכת מבפנים.

אין ספק כי על אף הבעיות הטעונות פתרון מעשי ומיידי לבתי המשפט היה ונותר תפקיד מרכזי בהגנה על חוסנה של החברה בישראל באמצעות עשיית משפט צדק, הגנה על זכויות אדם והגנה על חוסנה של הדמוקרטיה המהותית שעל יסודותיה הוקמה שיטת המשפט שלנו. בתי המשפט היו ונותרו מעוזו של כל אדם בישראל; בית המשפט הוא הכתובת לכל מי שמבקש לממש את זכויותיו האישיות כלפי השלטון, לכל מי שמבקש זכות להליך הוגן, למי שנדרש להגנה על שלומו וביטחונו, למי שמבקש הכרעה בסכסוך בינו לחברו, ומי שמבקש הגנה מפני שרירותן של הרשויות.

כדי להשיג את תכליות המשפט האמורות אנו זקוקים לכם אנשי המשפט צעירים, נמרצים וחדורים ברוח המשפט. לאלה החוששים מפני מספרם הרב של המשפטנים בישראל אומר כי ריבוי אנשי משפט הוא מקור תקווה לכך כי אלה יתפסו את מקומם הראוי במכלול התפקידים שהחברה נזקקת להם ויתרמו לביצור שלטון החוק, לתקינות המינהל ולאורח חיים בו מוגן ביטחון הציבור ושלומו. בידכם לסייע בקידומם של ערכים אלה – כל אחד על-פי דרכו ובמקום הימצאו במפת המקצוע, בתחומים משפטיים ובתחומים לבר-משפטיים. אין לי אלא לאחל לכם בוגרים יקרים, איחולי הצלחה רבים, לכו בדרככם החדשה, עשו חיל, היו נאמנים לידע שרכשתם, לחוק, למשפט ולצו מצפונכם. אהבו אדם והיו איש לרעהו אדם טוב יותר, למען נחיה בחברה טובה יותר.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר