ה”גניקולוגים” של המשטרה, בדקו את התיק של עבריין המין משה קצב. אחרי שהיו בטוחים בתוצאה, העבירו את התיק היקר ליועץ המשפטי, וזה יצא לציבור כדי לדווח. “גבעה”, בישר מני מזוז לציבור, “ברחם של ההר(ה), יש גבעה”. ח”כ זהבה גלאון ריכזה מניין נשים, ונתנה קולה בתפילה: “זו הקטנה, גדולה תהיה”. “אמן”, השיבו הנשים.

ח”כ שלי יחימוביץ’, שוחחה ארוכות עם אחת המתלוננות, ואת רשמיה הביאה לאולפן: “היה סקס מלא, ובכוח, בין הנשיא למתלוננת”, אמרה למצלמות, “הנשיא קצב הוא אנס, והתוצאה של מעשהו היא היריון. מבירור שעשיתי, ברחם ההר(ה) יש גבעה. אני קוראת לאנס קצב להכיר באבהותו, להתפטר, ולשלם דמי מזונות”.

ניכר בה, שהיא לקחה את הפרשה קשה, ולא חסכה מילים בוטות, כדי להביע את סלידתה מאנס נשוי שמתכחש לאבהותו. בזמן הפרסומות, שמעו אותה אנשי צוות האולפן מסננת מבין שיניה: “כל חתול יבוא יומו- אפילו הוא חתול פרסי”.

פרקליטו של הנשיא דוד ליבאי שמע ממזוז ש”הגבעה” הזו היא פרי מעשה אונס שביצע מרשו. “אני לא מייצג אנסים כעיקרון”, אמר ליבאי למקורבים, והוציא הודעת התפטרות אלגנטית. במקומו הוכנסו הפרקליטים אביגדור פלדמן ואברהם לביא. יחד עם ציון אמיר, השלימו השלושה סוללת תותחים פלילית, שעיקר התמחותה: זיכויים, ו/או יירוט סעיפים קשים מתוך כתב אישום.

אליהם הצטרפו מומחים בניהול משברים (ספינולוגים) על תקן יועצי תקשורת. אלה התפצלו באולפנים, וביחד עם הפרקליטים תקפו גלים גלים: את א’ ב’ ג’ ד’ ה’ ו’ ח’ ט’, י’ את התקשורת, המשטרה והיועץ המשפטי. המסר היה אחיד: “המתלוננות מפוקפקות, התקשורת מלאה קניבלים, הנשיא משה קצב, צדיק הדור. אנחנו עוד נוכיח את זה”.

החשוד עצמו, כינס עיתונאים, ומול המצלמות חילץ מהבקבוק את השד העדתי, וביחד הסתערו על הפרשנים, והמעלילות. ובפנייה נרגשת לצאן מרעיתו אמר: “הנשיא שלכם נקי”! החשוד היה כל כך מיוחם על המסרים שלו, שניסיון של העיתונאי גדי סוקניק לשאול שאלה, העיפה לו את הפקק: “עכשיו אני מדבר, אתם ערוץ שתיים- אל תפריע לי”… אחת הנאנסות ראתה בטלביזיה ומלמלה לעצמה: “אני מכירה את האנרגיות האלה”…

לפרקליטיו הודיע: אני נילחם על חיי. אסור שהנושא יגיע לביהמ”ש. בדיקת די.אן.איי. עלולה להוכיח שאני האבא של הגבעה. לכו על עסקת טיעון. אני מוכן להודות באבהות על עכבר- לא גבעה. אני רוצה שבעיתונים יהיה כתוב: ההר(ה) הוליד(ה) עכבר. דמי מזונות לעכבר, זה גרושים. אני חייב לצאת בזול מהסיפור.

מזוז ידע, שעיני העולם נעוצות בו, ומיליונים ממתינים למוצא פיו. הסיוטים של ערב ההכרעה בפרשת האי-היווני חזרו. הוא ניסה לשחק אותה “קול”, אבל בתוך תוכו הוא רטט מפחד. פרקליטי החשוד קלטו אותו, ובזמן השימוע, הפשיטו את כתב האישום מהסעיפים העיקריים. “אלוהים”, שאל מזוז, “איך אני יכול?? אחרי שבישרתי לאומה, שברחמה של ההר(ה) יש גבעה- להפוך את קביעתי, ולספר שזה עכבר”?

“תודיע לציבור שהייתה טעות בבדיקת האולטרא-סאונד, ומה שנראה על המסך כגבעה זעירה, זה עכבר. סליחה, פיל”! מיד אחרי זה, החשוד יוציא הודעה שהוא זוכר משהו, ואם היועץ קבע שזה עכבר- הוא מכבד את ההחלטה”.

וזה מה שמזוז עשה. וכל השאר היסטריה…