יתכן מאד, שההתלהמות סביב דו”ח וינוגרד בימים אלה, הדרישות וההפגנות הבלתי פוסקות להתפטרות ראש הממשלה אהוד אולמרט, נובעות בחלקן גם משיקולים פוליטיים. על אף שלא אהיה פופולארי בדעתי זו, שכרגע היא דעת מיעוט, יש להסתכל על דרישות ההתפטרות הנוקבות הללו גם מזווית אחרת ושונה, כאשר כמובן, טובת המדינה לנגד עיננו.

אמנם על פי סקר ידיעות אחרונות וד”ר מינה צמח (2 במאי 2007) 65% מהנסקרים “קבעו כי אולמרט צריך ללכת”, אך זה היה למחרת פרסום הדו”ח וכבר ראינו בעבר שלא תמיד הסקרים משקפים את המצב לאשורו, וביום שבו הבוחר יעמוד לבדו מאחורי פרגוד הקלפי, הוא יחשוב פעמיים למי לתת את קולו.

אֶמנה אחת לאחת את הסיבות מדוע אולמרט לא צריך להתפטר כעת:

1.         ועדת וינוגרד לא פרסמה מסקנות אישיות ובפרט, לא באופן פסקני. על אף שלוועדה מנדט ויכולת לעשות כן – היא בחרה שלא. אפשר ותעשה זאת בדו”ח הסופי ואפשר שלא. ואם כך הוא המקרה, מדוע על אולמרט למהר ולהתפטר? ימתין נא לדו”ח הסופי, ועד אז יעשה עם ממשלתו הכול כדי לתקן את הליקויים שנמצאו בדו”ח הביניים.

2.         גם לדעת מבקרת המדינה המכובדת  לשעבר, מרים בן פורת (כך פורסם), הועדה חרגה מסמכותה בכך שלא שלחה מכתבי אזהרה למופיעים מולה. ולכן, אם הייתה פרשנות כזו או אחרת מדו”ח הביניים שאולמרט צריך להתפטר, אין תוקף משפטי למסקנות אישיות כאלה שנתקבלו בהליך לא תקין (היעדר מכתבי האזהרה).

3.         אולמרט כבר הודה שהוא לוקח אחריות על מישגים שנעשו, אך הוא ולא אחר גם קיבל אור ירוק מהוועדה ליישם את מסקנותיה. ואכן הוא כבר הקים ועדת היגוי ליישום לקחי דו”ח ביניים. אם יתפטר, ועדת ההיגוי תתקשה לתפקד, לפחות זמנית.

4.         משום שבישיבת הממשלה הגורלית על פרוץ המלחמה השתתפו גם שני שרי ביטחון לשעבר וחברי הממשלה כולה, הרי שגם הם נושאים באחריות. ומדוע יתפטר אולמרט אם אין בכוונת שותפיו לעשות כן?

5.         אין מחלוקת על כך שההחלטה על היציאה לתקיפת מעוזי החיזבאללה, נהנתה מקונצנזוס רחב ביותר, הן בממשלה – שההחלטה בה התקבלה פה אחד – והן בכנסת, שקיבלה את הודעת ראש הממשלה להגיב בעוצמה על חטיפת שני החיילים ללא כל התנגדות, כולל מצד רוב סיעות האופוזיציה. התקשורת בזמנו שידרה אהדה להכרעה אף היא. כלומר, תמיכה מלאה בתהליך דמוקרטי בשלמותו. צודק טומי לפיד, שר המשפטים לשעבר, בטענתו, שקיימת בעיה בכך שהועדה מטילה דופי בהחלטה דמוקרטית שנתקבלה כחוק.

5.         אנו צריכים להיות דבקים בעקרון המתנגד לתרבות עריפת הראשים. לא עומדים אצלנו בתור מנהיגים שמתאימים כרגע להיות ראשי ממשלה מושלמים. אנחנו ארץ אוכלת מנהיגיה – החל מבן גוריון וכלה בנתניהו וברק – רבים סיימו את תפקיד ראש הממשלה במפח נפש. צריך לעצור את הסחרחרה. גם כך חסרה לנו מאד יציבות שלטונית.

6.         סוד גלוי הוא, שאם בעקבות מלחמת קדש או מלחמת ששת הימים או מלחמת לבנון הראשונה, הייתה קמה ועדה כדוגמת ועדת וינוגרד, וחוקרת באותה רצינות, חריפות ויסודיות את התנהלות הממשלות במלחמות אלו – אין ספק שזו לא הייתה שעתם היפה (בלשון המעטה) של ראשי הממשלה שהנהיגו את המדינה באותן מערכות, קרי דוד בן גוריון, אשכול ומנחם בגין. ועדה חוקרת תגלה באופן טבעי כשלים ופגמים, ויתכן מאד שפני ההיסטוריה היו שונים לו היו חוקרים מלחמות אלו.

7.         נכונותו של אולמרט ללמוד את דו”ח הביניים של הועדה, להקים ועדת היגוי להפקת לקחים בראשות הרמטכ”ל לשעבר, אמנון ליפקין שחק, אומרת דרשני. רק מי שחווה על בשרו מלחמה בתפקיד ראש ממשלה וחי את ועדת וינוגרד, יכול לתקן את הליקויים טוב יותר מאשר כל ראש ממשלה חדש אחר. והראו לנו מנהיגים שאינם חפים ממשגים.

8.         מורי בחיים למדוני כי, “בפני ניסיון תכרע ברך” ו”אין חכם כבעל ניסיון”. זה נכון גם במקרה של אולמרט. בנוסף לכך אנו יודעים שמי ששגה או כשל פעם אחת, ומי שעושה – קרוב לוודאי גם טועה. בבואו לבצע את המשימה פעם נוספת, סביר מאוד כי יעשה אותה טוב יותר משום שידע ממה להיזהר, כמי שהיה כבר במצב זה. וזאת, בתנאי שהוא רוצה ללמוד ולתקן. מהתנהלותו של אהוד אולמרט נוצר רושם שהוא בהחלט מחזיק בתפיסה זו כעת יותר מתמיד.

9          כלי התקשורת בעולם הערבי העוין הסובב אותנו חוגגים בכל המרץ את דו”ח וינוגרד. התפטרות ראש הממשלה ו/או ממשלת ישראל בעקבות מלחמת לבנון השנייה כמוה כהודאה בכשלון, והיא תספק להם הוכחה לכישלוננו במלחמה וחיזוק תחושת הניצחון אצלם. פסטיבל חגיגות ניצחון המוניות מצד החיזבאללה, בצד האדרת כבודו וכוחו של נסראללה, אותו בכל מאודנו רצינו לחסל, יחזקו את אמונתם של אויבינו, שבמערכה הבאה הם ינצחו. בטחון עצמי כזה אף עלול לגרום להם להקדים את המערכה הבאה לימי חולשתנו אלו.

10.       איתרע מזלו של ראש הממשלה אולמרט, שנקלע למלחמה זו, שאינה בתחום מומחיותו. ולכן, זו טרגדיה אישית שלו. אך יחד עם זאת העולה מדו”ח וינוגרד מעיד עליו, שהוא איש נבון, פיקח ומוכשר, בעל ניסיון פוליטי ממושך יותר מאשר אחרים, בעלת יכולת התבטאות מעולה, אינטליגנט ובקי בהליכות עולם, ויכול היה לקנות את עולמו חרף היותו נרדף על ידי מבקר המדינה, בצדק או שלא בצדק (וזאת נדע מאוחר יותר). אין לנו הרבה מנהיגים כאלה.

11.       התפטרות ראש הממשלה והממשלה כולה תכניס את המדינה לשיתוק ולקלחת בחירות שתוצאותיה אינן ידועות מראש, אשר בסופה תקום ממשלה חדשה שלא בטוח שתהיה טובה יותר, או בעלת ניסיון רב יותר ושתוכל להחזיק מעמד את כל ימיה כקודמותיה. לא זה מה שחסר לנו בתקופה זו נוכח היום האיומים מאיראן, מסוריה ומהחמאס, שנערך לקראת עימות נוסף בדרום.

12.       לא הכל שחור וכשלון, במלחמה הזו יש גם הישגים, החלטת מועצת הביטחון מס’ 1701 טובה לנו, כמו גם הכוח הרב לאומי האפקטיבי היושב בדרום לבנון, יש פיקוח על פעולותיו. החיזבאללה יצא מוכה, חבול ורב ניפגעים כאשר השיג את כוחותיו מצפון לליטני, קו ביצוריו לא נראה על הגבול הצפוני שלנו, קיבלנו תמיכה למאבקינו מרב מדינות העולם – כל אלה לא היו קיימים קודם.

ומה עכשיו?

כאזרח, הייתי משאיר את הממשלה הזו על כנה לפחות עד הגשת הדו”ח הסופי של ועדת וינוגרד. זאת, בד בבד עם שינויים מיניסטריאליים מתבקשים כמו החלפת שר הביטחון, והיערכות לתיקון מהיר ויעיל של הליקויים עליהם מצביע דו”ח הביניים של ועדת וינוגרד. עם קבלת הדו”ח הסופי של הועדה, ראוי לעשות הערכת מצב מחודשת. כל מעשה שלא במחשבה תחילה עשוי “לשפוך את המים עם התינוק”.

אילו הייתי יועצו של אולמרט, הייתי מייעץ לו לפעול בדחיפות ובמרץ להקמת ממשלת אחדות לאומית, כדי לקדם את הסכנות הביטחוניות למדינת ישראל.

הכותב הוא סא”ל בדימוס; כיום סופר ופובליציסט ואינו חבר מפלגת קדימה