טדי קולק הוא חוליה בשרשרת

טדי קולק הוא חוליה בשרשרת

נרי אבנרי
נרי אבנרי 11.04.2007 22:28
טדי קולק הוא חוליה בשרשרת


גם עכשיו- אחרי שרונן ברגמן גילה לנו שטדי קולק היה מלשן נאלח שהסגיר את אחיו לשלטון הבריטי- גם עכשיו הוא נחשב לאחד מיקירי השמאל. השנאה לימין פנאטית, ומשבשת לשמאל את הרדאר, עד כי הוא מתקשה להבין שהאויב האמיתי מדבר ערבית.

תשאלו את עמי איילון. הוא יספר לכם שבתולדותיה של אומה, יש לפעמים יותר ממלחמת אחים אחת. מישהו מכיר פסיכיאטר פוליטי?



כמה מילים על אכזריות

משחר ימי ההיסטוריה, האכזריות הייתה חלק אינטגראלי מתולדות האנושות. אין דבר כזה, אכזריות על אנושית. רק אכזריותו של האל (אסונות טבע), היא על אנושית. כל אכזריות מעשה ידי אדם, היא אנושית. אפילו השואה, שהיא שיא השיאים של האכזריות, איננה על- אנושית. ביצעו אותה בני אנוש. יש לאכזריות מאפיין: המבצעים אותה משוכנעים, שהם עושים מעשה נכון.

מעשים אכזריים מעוררים תהיות, שמתייחסות לפשר מקור האנרגיה הרעה, שדוחף בני אדם להתאכזר לזולתם. איך זה יכול להיות, אנחנו שואלים את עצמנו, הרי מחר הגלגל יתהפך, והנקמה בא תבוא. הינה לכם התשובה: שנאה!!

כמה מילים על שנאה

השנאה היא תחושה ממשפחת “התחושות העזות”. הלוקה בה חש, שבקרבו מבעבע מקור אנרגיה שלילי, שמשבש את הרציונאל. עוצמתה איננה סטטית, והיא משתנה מאדם לאדם, או מקבוצה לקבוצה. אצל האחד אפשר שתקנן שנאה פסיבית, ואצל האחר(ים) לבה רותחת שעלולה לדחוף לאלימות קיצונית.

השנאה זקוקה להזנה קבועה. אם זו לא תגיע, היא עשויה להתפוגג מעצמה. יש כמה סיבות להיווצרות תחושת השנאה בתודעתם של בני אנוש. חלקן מסיבות מניפולטיביות. רוצה לומר, שישנו גורם רב השפעה, שמעוניין לדחוס אותה לתודעתנו, כדי להניע אותנו לתמוך במשהו. יש כמה סוגים של שנאה. אציין – ולא במקרה!-שני סוגים בולטים. הראשונה: שנאה שהיא תגובה לפגיעה ברמה כזו או אחרת. והסוג השני: שנאת חינם. במקרה הזה, מקור השנאה הוא מצב נפשי של השונא(ים).

כמה מילים על שנאת חינם

 

מדובר בשנאה חסרת פרופורציות, בעוצמות הרסניות. הלוקים בה, מוכנים להוציא שתי עיניים לנשוא שנאתם, תוך ויתור על עין אחת, ולפעמים יותר. שנאת חינם מבטלת את הרציונאליזם, ולעולם ועד איננה מוצדקת, מפני שהיא פוגעת באינטרס חיוני של השונאים והשנואים שהם אחים. 

 

חכמינו הזהירו משנאת חינם, ולא שכחו לצרף תזכורת על חורבן בית שני. מאז, הם מטיפים לאהבת חינם. ההיפך מאהבת חינם, איננה שנאת חינם, אלא מלחמת אחים. רבים מבין אלה שיש להם יראת שמיים, מתייחסים ברצינות לצווי: להרבות באהבת חינם. ולא רק הם.

אהבת חינם מחייבת ויתור, איפוק וריסון. אם הקנאה קשה כשאול, הרי שבנסיבות מסוימות, האיפוק, כתגובה לשנאת חינם אקטיבית- קשה יותר. במיוחד אם יש רושם, שהאיפוק מנוצל להשגת יתרונות. דוגמא: בפרשת “אלטלנה“, מפקד האצ”ל דאז מנחם בגין נהג באיפוק עילאי, כשציווה את פקודיו לא להגיב, לנוכח מעשה הזוועה שעשו יהודים, באחיהם מהאצ”ל.

לסיפור אלטלנה (ול”סזון”) יש שתי גרסאות ותוצאה אחת. התוצאה כל כך מזעזעת, עד כי היא הופכת את גרסאות הצדדים לתפלות! מדובר בסיטואציה שבה יהודים הטביעו ספינה עמוסת (נשק ו-)יהודים, וירו על ניצוליה בעודם מפרפרים במים. לקח אלטלנה, כמו לקח חורבן הבית, לא נלמד ע”י אלה מבין היהודים ששונאים את אחיהם.

צר לי לקבוע: (חלק מ-) השמאל נגוע בשנאת חינם כלפי אחיו מימין. אף אחד מהדוברים הבולטים של השמאל לא יודה בזה, אבל רבים יתמכו בכל מעשה ששולל את הלגיטימיות של היריבים מימין. הדברים אמורים בעיקר כלפי מנהיגי הימין (בגין, ביבי), המתנחלים, והמפלגה שעלולה “לקחת” את השלטון מהידיים השמאליות של השמאל- הליכוד! שלילת הלגיטימיות של הימין, מתאפשרת בזכות “שטיפת מוח”.

כמה מילים על שטיפת מוח

זה מתחיל מהנהגה אידיאולוגית, שיש לה השפעה על התרבות, האקדמיה, הפוליטיקה, צמרת המשפט, והכי חשוב- התקשורת. השליטה בתקשורת פירושה, יכולת לעצב את השקפתם של מיליונים. מדובר בכוח עצום, שברגע המתאים, אפשר לתרגם לתמיכה במעשים נוראים. דוגמאות היסטוריות לא חסרות. השיטה פשוטה: משתלטים על תודעת ההמון באמצעות החדרת מסרים קבועים. 

 

מעשים נפשעים נגד ציבור שלם שלא חטא, מחייבים הכנה פסיכולוגית. הכשרה. בלעדיה, היא לא תתרחש, מפני שהיא נחסמת ע”י הומניזם טבעי הטבוע “בילד-אין”, בתודעתם של רוב בני האדם. מדובר במטחים של מסרים מורעלים שמשוגרים למרכז התודעה, ושתכליתם סילוק מחסומים (רחמנות, הומניזם).

הנאצים לא היו מסוגלים לבצע את פשעיהם, אלמלא דחסו לתודעתם שנאה ליהודים.  ולהבדיל אלף מיליוני הבדלות, חיילי צה”ל ושוטרי ישראל, שביצעו את המלאכה הבזויה הזאת של גירוש משפחות שלמות מביתם- עשו זאת בזכות ההכנה הפסיכולוגית שקדמה לגירוש. גם החיילים, וגם השוטרים שלקחו חלק בעקירת הישובים הפורחים שהיו בגוש-קטיף וצפון השומרון, הינם קורבנות של שטיפת מוח.

ארבעים שנה נחשפים צרכני התקשורת בישראל לטענה, שהמתנחלים גזלני אדמה, ושבגללם יש מחסור בתקציבים המיועדים להרחבת כבישים, הקמת בתי חולים חדשים, השקעות בחינוך, בתעסוקה, וכו’ וכו’, מפני ש- “כול הכסף הולך להתנחלויות”. אז מה הפלא שרבים מהאזרחים – בעיקר באוכלוסיות השבעות- פיתחו שנאה למתנחלים?

כמה מילים על שנאת מתנחלים

עשרות שנים שמעו אזרחי ישראל את הסיסמא מבית היוצר של “שלום-עכשיו” לאמור: “שטחים תמורת שלום“. בהגיע רגע המבחן התברר שהדרישה לשלום הייתה תירוץ. השמאל מוכן לוותר על שניהם: גם על השטחים, וגם על השלום. ואנחנו לא מדברים על שטחים ריקים, אלא על ישובים פורחים. השנאה למתנחלים כל כך חזקה, עד כי הפגיעה בהם מותרת, משמחת, ומומלצת- אפילו תוך חריגה גסה מכללי המשחק הדמוקרטי.

כל שונאי המתנחלים בשמאל יודעים שעקירת הישובים בגוש-קטיף וצפון השומרון, הייתה מעשה בלתי דמוקרטי בעליל, ובעיקר אכזרי מבחינה אנושית. כבוד השופט העליון בדימוס, צבי טל, הגדיר את הגירוש הזה כ”פשע נגד האנושות” (חדשות ערוץ 10 / 19.5.05). הכיפה שעל ראשו, הופכת אותו בעיני השמאל לבלתי נחשב.

“מה יש להם לחפש שם”? השאלה הזאת נפלטת אוטומטית משונאי מתנחלים, כל אימת שטרוריסטים פלשתינים מצליחים לרצוח יהודי תושב אחת ההתנחלויות. בדיון שהתקיים ביולי 2006, בתוכנית  “תיק תקשורת”, בנושא “ההבדל בסיקור התקשורתי בין חטיפת החייל גלעד שליט לרציחתו של הנער אליהו אשרי”, אמרה העיתונאית ד”ר אילנה דיין: “גלעד שליט הוא מלח הארץ, חייל וילד שלנו- אשרי הוא מתנחל”. בתשובה לשאלתו של זיסוביץ’: “האם אשרי איננו ילד שלנו”, השיבה הגברת דיין בקרירות: “לא”!!

זאת אותה אילנה דיין שבראיון שנתנה לרז רזניק ניכר בה שהיא מתפעמת מאישיותו של הרודן המושחת שעקר אלפי יהודים מבייתם. שרון מכיר אותם, וידע עם מי יש לו עסק.  תחת הכותרת (ציטוט מפיה של דיין:) “אריק שרון הוא מנהיג בסדר גודל שלא היה פה שנים“, הודתה ד”ר דיין: “יש סיבות לבוא אלינו התקשורת בטענות על חיבוק אוהב לשרון. לא נתנו לאף אחד לפגוע בו” (ידיעות-אחרונות / 19.12.05).

כתב בעניין הזה, העורך הכלכלי של “הארץ” גיא רולניק: “אריק ובניו הצליחו לאחז את עיני הציבור ולקנות את ליבה של התקשורת. כאשר אי אפשר היה לעצור את זרם גילויי השחיתות, נולדה תוכנית ההינתקות, ועימה התיאוריה “לעזאזל השחיתות”- העיקר שיהיה לנו מנהיג שיעשה את מה שחלק מהפרשנים משוכנעים שצריך לעשות” (6.4.07).

הוא אמר “לעזאזל השחיתות”, אברמוביץ’ אמר “אתרוג“.

לא רק אני הזדעזעתי מההתייחסות להירצחו של אליהו אשרי (הי”ד). תחת הכותרת “אחינו אליהו אשרי”, כתב העיתונאי דן מרגלית: “העובדה שרק חצי מדינה מתאבלת על אליהו אשרי, מפני שהיה מתנחל, היא תמרור אזהרה מפני הדרך המוליכה לשתי מדינות לעם אחד”. (מעריב / 4.7.06).

מה שהשמאל מתעקש לא להבין זה, שמבחינתם של הפלשתינים, אין הבדל בין המתנחלים, לבין חבריה השמאלנים של דיין, שגרים בבתים שהיו פעם של ערבים (עין-הוד). וכשיגיע היום – והוא יגיע!- שבו ארגוני הטרור הפלשתיני יאספו מספיק כוח, כדי להשיב את הכפרים שנגזלו מהם – המתנחלים יהיו הראשונים להגן על אחיהם השמאלנים.

צריך להסב את תשומת ליבה של ד”ר דיין שהיהודי הנאצל ביותר שהתגלה במלחמת לבנון השנייה, היה ללא ספק, רס”ן רועי קליין (הי”ד). מתנחל חובש כיפה. מסתבר שעדיין יש בינינו יהודים שמוכנים להקריב את חייהם למען הצל לוחמים אחים שעסוקים בהגנה על המולדת. מולדת. השמאלנים כבר לא משתמשים במילה הזאת “מולדת”.

למה? אלוהים אדירים, למה השנאה הזאת ליהודים הנפלאים האלה? אהבת העם והארץ אצלם אמיתית. מנקודת מבטם של הפלשתינים שלא ויתרו על פלשתין הגדולה, המתנחלים הם שער פלדה, והשמאל הוא דלת דקיקה מקל-קר. הם היחידים בחברה הנהנתנית שלנו, שמחנכים את הילדים על האתוס של “טוב למות בעד ארצנו”. 

 

הם הראשונים להתנדב ליחידות הלוחמות בצה”ל, ורק על הנוער שלהם אפשר לאיים ב…פטור מהצבא. רק אצל הצעירים שלהם ניתן לראות התלהבות ונכונות להפריח גבעה צחיחה ואסטרטגית. אז למה לעזאזל משקיעים המומחים לשטיפת מוח של השמאל, כל כך הרבה, כדי להבאיש את ריחם? הינה לכם התשובה: הם לא משלנו!!!! לא הם, לא הציבור שתומך בהם, לא הליכוד, ולא נתניהו.

כמה מילים על שנאת נתניהו

כשמדובר בפוליטיקאים, נקודת המוצא שלי היא: הם משרתי ציבור. וכשמדובר בשירות, יש דבר כזה “רמה גבוהה”, ויש “תת רמה”. שירות ברמה גבוהה, משפיע באופן חיובי על הכלל, ושירות ברמה נמוכה גורם נזקים. ביבי נתניהו, הינו משרת ציבור מהרמה הגבוהה ביותר. זאת הסיבה שהם שונאים אותו. כשהם מסתכלים עליו- הם רואים את הכישלון של עצמם.

ספרים שלמים אפשר לכתוב על השנאה הפנאטית לביבי. מבחינתם של שונאי החינם, עד שהוא לא יסתלק מהזירה הפוליטית הם יתמכו בכל חדל אישים שיעמוד מולו. השיטה פשוטה: תופסים אותו במילה חסרת משמעות, ומנפחים אותה עד כי נידמה שאוטוטו השמיים נופלים עלינו. אלמלא הפרשנות המלאכותית והמניפולטיבית, אף אחד מצרכני התקשורת לא היה מבין שצמד המילים: “ה-ם   מ-פ-ח-ד-י-ם”, שווה התייחסות.

דוגמא נוספת: באותו מסע בחירות (ב-99), מישהו תפס אותו לוחש משהו באוזן של הרב כדורי (“השמאל שכח מה זה להיות יהודי”). לחישה חסרת משמעות, מעצם היותה לחישה. אילו היה אומר את המשפט הזה מעל במה, או בראיון, היה מוצדק להתווכח על זה. להתווכח, לא להכפיש, מפני שהמסר הזה שווה דיון ציבורי.

מיד אחרי פרסום הלחישה, הוציאו רוצחי האופי צו חירום לאנשיהם, ותחת הסיסמא “ביבי מפלג את העם”, ביצעו בו לינץ’ תקשורתי. לפי עוצמת ההתקפה על נתניהו, בגין מה שהם הגדירו “מפלג את העם”, אפשר היה לחשוב שהם בעד “עם מאוחד”.  שקרנים, שקרנים, שקרנים! שרון קרע את העם בברוטאליות סטאליניסטית, והם מחאו כפיים.

נתניהו שורד את ההסתה נגדו ואת השנאה כלפיו, רק בזכות דבר אחד: המציאות. היא בועטת בפרצופם של רוצחי האופי, ומורידה את האסימון בתודעתם של רבים מהמצביעים. מה שעשו ועושים לנתניהו, עשו למנחם בגין. באותן עוצמות. המעלילים המציאו ידיעה שהוא פשיסט ומחרחר מלחמה, שכפלו במיליון עותקים- והפיצו. אחרי שנבחר, התברר לנו שמנחם בגין הצנוע, הוא ענק מוסרי, ודמוקרט שוחר שלום. היחס המכוער הזה של השמאל ליריבים מימין, מחייב לשאול מדוע הם עושים זאת? הינה לכם התשובה:

 

הם בטוחים שהמדינה שלהם

את תפיסתם העקרונית מהי דמוקרטיה, הם נוהגים לבטא מדי פעם, באמצעות הקלישאה מבית היוצר של בן-גוריון לאמור: לא מעניין אותי מה העם רוצה, מעניין אותי מה העם צריך”. ובתרגום חופשי: אנחנו מצפצפים על רצון הרוב!!. תוכנית ההינתקות זכתה לתמיכתם האקטיבית, למרות שנכשלה במבחן הקלפי. פעמיים.

כשסופסוף התחלף השלטון ב- 1977, אחרי 29 שנה, אמר אחד מהאידיאולוגים הנחשבים של השמאל, יצחק בן-אהרון: “העם טעה, צריך להחליף אותו”. אחרי רצח רבין, אמר מי שכיהן כמנכ”ל משרד ראש הממשלה (ופוטר), העבריין שמעון שבס: “הלכה לי המדינה”!

כולם יודעים שלמען ביטחון המדינה, הארגונים החשאיים לפעמים משקרים. ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר אמר פעם: “למען ארץ ישראל, מותר לשקר”. השמאל הבולשביקי, לא נגמל מהקוד לפיו למען המפלגה מותר הכול, כולל הכול,  שהרי המפלגה והמדינה חד הם.

בעניין הזה, אמר לרונן ברגמן, מי שכיהן בעבר כראש אגף החקירות של השב”כ, עו”ד אריה הדר: “באותה תקופה (שלטון מפא”י), השירות כולו היה בנוי כדי לסייע למפא”י. טובת המפלגה נחזתה בעיני כולנו – כך חינכו אותנו- לטובת המדינה. הייתה חפיפה מוחלטת בין השתיים” (ידיעות-אחרונות / 23.3.07)

הם בטוחים שהמדינה והשלטון שלהם. כל כך שלהם, שמותר להם לשחק את המשחק הדמוקרטי בצורה מלוכלכת. אין רוב בכנסת להעברת אוסלו ב’? מה הבעיה- קונים שני מנדטים שנגנבו מהימין, והרי לכם רוב. מי שלא משלהם- לא נחשב. את האצ”ל והלחי, הם כינו “פורשים”, את נאמני הליכוד- “מורדים”, בקיצור, יש אידיאולוגיה אחת שאותה חייבים לממש- אפילו שהמצביעים השליכו אותה לפח, ומי שמפריע אחת דינו- הוקעה.

בראיון שנתן למעריב (2.4.07) אחד מגמדי הרוח של השמאל, התמלילן חיים חפר (“המרוקאים הביאו איתם ממרוקו תרבות של קברים ומופלטות”), הוא נדרש לשאלה: אלו ישראלים אתה אוהב? שימו לב לתשובה: “את מי שאכפת להם (והוא מפרט(:, תנועות הנוער, הקיבוצניקים, המושבניקים, את העובדים שקורעים את התחת בבתי חרושת וחוזרים עם 3000 שקל הביתה”.

אין זכר למתנחלים. בעיניו, או שאינם קיימים, או שמדובר בציבור שלא “אכפת לו”. לא הייתי מביא ציטוט מהגמד הזה, אלמלא הוא מגלם באורח חייו את שיא השיאים של הצביעות, המאפיינת את השמאלנים. יש לו לחפר הזה, כמו לרבים מחבריו הצבועים, בית ערבי בכפר האומנים עין הוד. הוא בטוח, שאם יתמוך בעקירת התנחלויות שהוקמו על אדמת טרשים, הערבים שגורשו מעין הוד, יוותרו לו על בייתם. ביהירותו כי רבה, הוא ממאן להבין שאין דין געגועים לבית (לכפר ולמסגד), כדין געגועים לאדמת טרשים.

אבל לא רק הוא. שימו לב, כיצד תיאר העיתונאי אמנון דנקנר בראיון שנתן לארי שביט (אוקטובר 2003) את תחושתו, אחרי שהתברר, שהימין ניצח בבחירות 77: “מי העלה בדעתו שבגין יהיה ראש ממשלה. זה ניראה כמו סיוט. כמו איזה חלום מטורף. ההפתעה הייתה נוראית. הייתה תחושה שהברברים פרצו את החומות של בית המקדש… הם (הימין) נגעו בקודש הקודשים של העוצמה, וקרה פה שינוי סדרי עולם”. ציטוט מילה במילה. אני ממליץ לקרוא את זה עוד פעם…

הם בטוחים שהם דמוקרטים. תגידו להם שאין דבר כזה דמוקרטיה בלי חילופי שלטון, והתשובה שתקבלו: אנחנו קובעים כאן הכול. לפני שנמשיך, הבה ונבדוק מה יש לנו במונולוג הזה שהשמיע עורך מעריב. הרהור על “בגין ראש ממשלה” שווה מבחינתו ל”סיוט”, “חלום מטורף”.  שרי ימין (שמעולם לא נוסו) מסביב שולחן הממשלה, שווה ל”הברברים פרצו את החומות של בית המקדש”.

מישהו צריך ללמד אותם שבדמוקרטיה, השלטון איננו “בית-מקדש“, כמו שאמר דנקנר, אלא “הגה זמני“. “קרה פה”, הוא אמר, “שינוי סדרי עולם”. זה נשמע כמו הגדרה מתאימה ליום הבסטיליה. אין אדם בעולם עם אוריינטציה דמוקרטית אמיתית, שיתייחס אל מצביעי המפלגה היריבה  כ”ברברים” (עומרי אמר “אינדיאנים”, אבל לא על היריבים, אלא על אלה שתמכו באבא שלו.). ואם הבחירה היא בין הנהגה שמאלנית מושחתת לבין נציגי “הברברים”, אין התלבטות- המושחתים עדיפים. ועל ההעדפה הזאת שאל(ו) פעם אמנון דנקנר (ודן מרגלית): “איפה הבושה”.

כמה מילים על אובדן הבושה

על מנת לקיים חיים פחות או יותר מסודרים, מנהיגים מוסריים חינכו לניקיון כפיים. מול פיתויים בלתי מוסריים, חובתנו לעצור. לגלות איפוק. אם לא נעצור, וניתפס- נתבייש.  הבושה היא מעצור תודעתי. בלעדיה, החיים בלתי אפשריים.

חברה מתביישת, היא חברה בריאה. פוליטיקאים שחוששים מצריבתה של הבושה, הם בדיוק מה שמדינה דמוקרטית צריכה. חברה שמקבלת את השחיתות כנורמה, היא חברה שאיבדה את הבושה. פסטיבל השחיתות שאנחנו עדים לו, גורר אחריו אנשי מוסר שמבכים את אובדנה של הבושה. “פעם, אנשים שהיו חשודים בפלילים, התאבדו“. את המשפט הזה אנחנו שומעים בימים האחרונים, חדשות לבקרים. הקינה על מותה של הבושה מפיהם של שמאלנים- מתחסדת. מפני שסלידתם משחיתות, איננה עקרונית, אלא סלקטיבית.

בחברה מתביישת, חשוד בפלילים ששמר על זכות השתיקה מול חוקרי משטרה, לא היה מתמנה לשר. אפילו הוא בן למשפחה מיוחסת. בחברה מתביישת, לא הייתה מחלוקת על שובו של עבריין מין לממשלה.  בחברה מתביישת, תופעת האתרוג- לעולם!!- לא הייתה עוברת. לעולם!

מנהיג שרוצה לשרת את הציבור- חייב להיות נקי כפיים. בחברה מתביישת, מותר להתווכח בנושאים מדיניים. על שמירת החוק, אסור שתהיה מחלוקת. בחברה נעדרת בושה כמו שלנו- השחיתות, הנאמנות, גניבה או קניית מנדטים, הבגידה, הדמוקרטיה- כולם משרתים את האידיאולוגיה האחת והיחידה הלגיטימית. שרון הבין את זה- והתהפך.

איך הפך שרון משנוא לגיבור

הם שנאו אותו, כמו שרק הם יודעים לשנוא. שלושים שנה הם שיגרו לתודעתנו, את שנאתם אליו. כל מסר אודותיו הכיל ארס. שרון מבחינתם, היה “סדין אדום”, ו”רוצח המונים”. עד שבגד. מבחינתם, הסיבות לבגידתו בציבור שנשא אותו על כתפיים בימים שהיה מצורע פוליטי- לא חשובות.

הוא הכיר בעוצמתם. לעולם לא שכח את האונס הקבוצתי שביצעו בו ב-1982. העננה הפלילית שליוותה אותה, הכניסה אותו לפאניקה. בזכות שליטתם בתקשורת, הבגידה הפכה למעשה נאצל, והפאניקה ל-“קור רוח”. אלמלא בגד במצביעיו, היה עלול לבלות בכלא. במקום זה, מחדירים לתודעתנו שהוא “ענק הענקים”. הפופולאריות של הרודן המושחת, היא אות קלון במצחה של תקשורת מופקרת. כשמדובר בריסוק המחנה האידיאולוגי השנוא- כל האמצעים כשרים, גם אלה שלא!

המחיר המלא של בגידת שרון עדיין לא הוגש לאזרחי ישראל. אם נדלג על ההתדרדרות המדינית/ביטחונית- נשארנו עם העמקת חוסר האמון של רבים מהאזרחים בדמוקרטיה הישראלית. על זה צריך להוסיף את אחוז המצביעים הכי נמוך בתולדות המדינה, העמקת הקרע בעם, פציעת אוכלוסיה משובחת, הפניית האוריינטציה של צה”ל לעקירת אחים, תוך הפקרה מוחלטת של הצרכים מול המשימות האחרות. את התוצאה ראינו ביולי 2006. לא אתפלא אם יום אחד יתברר, שבגין ההתעסקות האובססיבית בהכנות לגירוש היהודים, החמיצה ישראל מו”מ מדיני עם הסורים. כל זה באשמת שרון.

הפיכת שרון ממנהיג שנוא לנערץ, הוא בבחינת נייר הלקמוס שמוכיח את שנאת השמאל לימין. השנאה הזאת כל כך עמוקה, שאם יעז הימין להתקרב אידיאולוגית לשמאל- מה שקרה- השמאל יזוז עוד, ועוד, ועוד שמאלה. העיקר שהימין לא ייגע בו. התהום מפחידה ומבעיתה את השמאל, פחות מחיבוק של אחיו מימין.

זה לא ההתנחלויות. מדובר בשנאה עתיקה מראשית המאה הקודמת. גם אחרי שקמה המדינה, הסיסמא “בלי חרות ומק”י”, ליוותה והדריכה אותם בטרם ירכיבו קואליציה. השנאה הזאת דחפה את השמאל, לשרשרת אינסופית של פגיעה, ביטול, ריסוק, הפצת עלילות והלשנות לפריץ- הרבה לפני שקמה ההתנחלות הראשונה, שכל כך מטריפה את יריב אופנהיימר. טדי קולק לא היה הראשון ו/או האחרון.

טדי קולק הוא חוליה בשרשרת

גם עכשיו- אחרי שרונן ברגמן חשף מסמכים מהגנזך הבריטי, שמהם עולה שטדי קולק היה מלשן נאלח שהסגיר את אחיו לשלטון הבריטי (ידיעות-אחרונות 30.3.07) – עדיין הוא נחשב לאחד מיקירי השמאל. הם מבינים משהו בכיבוש התודעה: הזעם המינורי שאנחנו עדים לו, יחלוף. הצ’יוואוות מימין ינבחו, ומוקירי זכרו של קולק, ינציחו אותו בעוד כמה אתרים ציבוריים. התקשורת שולטטטטטטת!!  “המאסה עושה את התודעה”. כל זמן שהמאסה בשליטתם, הימין יחטוף, והמדינה על מסלול מסוכן.

קריסת הקונספציה של אוסלו והנסיגה החד-צדדית מלבנון מול העיניים, לא הורידה את האסימון בתודעתם של רבים בשמאל. הם רוצים “התכנסות”. חזונו המנופץ של שמעון פרס, שעל השטחים שהיו פעם ישובים פורחים בגוש-קטיף, יקימו הפלשתינים ערי תיירות ואתרי נופש- לא העיר אותם מהתרדמת המדינית. בכלל, מאז ינואר 2006, התרדמת הפכה בעיניהם לטרנד. מי שלא בתרדמת- לא “אין”.

השנאה לימין פנאטית, ומשבשת לשמאל את הרדאר, עד כי הוא מתקשה להבין שהאויב האמיתי מדבר ערבית. תשאלו את עמי איילון. הוא יספר לכם שבתולדותיה של אומה, יש לפעמים יותר ממלחמת אחים אחת…מישהו מכיר פסיכיאטר פוליטי?



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר