לשקר יש קבים

לשקר יש קבים

חנה אייזנמן
19.03.2007 04:49
לשקר יש קבים


לפני הכל ואחרי הכל, זו ארצנו! אין לזרים בה, לא חלק ולא נחלה! וחובה מוסרית עליונה חלה עלינו, להשיב לידינו את הגזילה. כל העושה לעקירתנו מארצנו, פושע נגד העם היהודי ונגד האנושות. הוא פועל נגד חוקי האל, ואף, להבדיל, נגד המשפט הבינלאומי. וכל מי שטוען אחרת, משקר, וביודעין!



 ב”ה

        אז אמר השטן
        הנצור הזה איך אוכל לו
        אתו האומץ וכשרון המעשה 
        וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.

          ואמר: לא אטול כוחו 
          ולא רסן אשים ומתג

          ולא מורך אביא בתוכו

          ולא
ידיו ארפה כמיקודם
          רק זאת אעשה: אכהה מוחו
 
          ושכח כי איתו הצדק       
                               נתן אלתרמן   

                                       
                                   
לשקר יש קבים

ככל שהשקר כבד יותר, כן נדרשים תיחזוק והתייעלות קפדניים יותר של הקבים. על כן, מנגנון התעמולה, המכונה גם “תיקשורת ישראלית”, הוא המנגנון היעיל, המתוחכם והמתוחזק ביותר בעולם.

אומרים שלשקר אין רגלים. מסתבר שאפשר לסדר לו קבים חזקות ביותר, היכולות להחזיק מעמד לאורך ימים ושנים. ככל שהשקר כבד יותר, כן נדרשים תיחזוק והתייעלות קפדניים יותר של הקבים. על כן, מנגנון התעמולה, המכונה גם “תיקשורת ישראלית”, הוא המנגנון היעיל, המתוחכם והמתוחזק ביותר בעולם. לא היה כמוהו לפניו ואין דומה לו היום, גם במדינות שהיוו דוגמא ותקדים למנגנון הזה. יכולים האבות המייסדים, ברוסיה ובגרמניה, שם למטה, בלב המדורה, לטפוח על חזותיהם, ולהצהיר בסיפוק מוצדק – ניצחונו בנינו. בכל זאת יש נחת, גם בגיהינום…

 

אפילו מנגנוני החושך שלהם לא הצליחו ליצור “עם” –  מפלצת מאין! בוודאי גם לא עלה בדעתם ליצור מפלצת כזו, שתפקידה אחד – להשמידם.

 

הם כן הצליחו, כמו המנגנון הנדון – להפוך את הרעים לטובים ואת הטובים לרעים. אך גם הם לא רשמו הצלחה מרשימה כל כך, כמו מנגנון התעמולה מאסכולת עמוס עוז וחיים יבין. את המנגנון הזה ניתן לרשום בספר השיאים של גינס, ולא נראה שיהיה פעם איזה מנגנון אחר, שישבור את שיאי הצלחתם.

 

והוא השטן, עליו מדבר אלתרמן! מנגנון התעמולה הזה! מנגנון התעמולה שהביא את העם הזה להיגעל מעצמו, מן הסובב אותו ומן החיים. העם הזה חי במדמנה שיצר מנגנון שנאת ישראל של השמאל היהודי. אדי הרעל הקהו את כל חושיו, ואבדה לו דרכו אל הטוב, אל החיובי, אל הצדק, אל המוסר ואל האמת.

 

לשקר במצח נחושה

 

                                                     זו הרואה את חייה מנגד
                                                     תלויים כעלה הנידף.
                                                     היא יראה,
                                                     אבל כמו לא היתה כלל מודאגת
                                                     תמתין עד לתום המרדף.”
(“המרדף” ירון לונדון)

 

כלים חזקים במיוחד בשירותם של השקרנים הן הדרמאטיות והלשון המליצית, למשל הקביעה הפסקנית, שיש לה רק בסיס אחד בעולם – שלטון ה”חוק” והמשפח בישראל, מאסכולת ברק-ששון-ארבל-בייניש, שוליים קיצוניים, עד מטורפים בשנאת ישראל, שהפכו את עצמם למרכז קונצנזואלי    

 

“.. אין בעולם בית משפט המזכה את מחולליהן מאשמת פשע כלפי האוכלוסיה הנכבשת…” (לונדון) 

 

או –  “איך אנחנו נראים. האם העיניים המזוגגות הן עינינו? האם עלם החמודות שהלך בשדות השמין פתאום כמו חזיר? האם השמן הזה, שעשה פימה עלי כסל, הוא ישורון? אכל הרבה מקדונלדס, ישורון, אכל הרבה פיצות, אכל את כל הארץ כמו ארבה ולשכנינו הותיר פירורי שולחן. להסתכל במראה ולהתפלץ” (“שטחים ומלפפונים כבושים” יוסי שריד, ימ”ש).

אין מלים בשפת אנוש להגדיר במדויק את המפלצת שכתבה את הדברים האלה!

 

אנטישמיות

                                         

 

“מה כינוי אחר אפשר להצמיד לפלג מחשבה המייחד את היהודים כעם היחיד בעולם שאיננו זכאי לזכויות המוכרות באופן אוניברסלי ביחס לשאר כל עמים?  כל העמים זכאים להגדרה עצמית לאומית; כאשר היהודים נוטלים לעצמם זכות זו, הם מבצעים פשעי גזענות ואימפריאליזם. שאר כל האומות זכאיות להגן על עצמן מפני התקפות בנשק; כאשר מדינה יהודית מגינה על עצמה, הרי זו תוקפנות…” (ההסטוריון החוקר, נורמן פודהורץ, “לא עוז ולא הדר” לשמואל כץ).

 

די לעיין באופן התנסחותם של לונדון ושריד, כדי להבין שהדברים נשפכים מלב רע חדור שנאה, ולא מתוך רדיפת הצדק. לא טעיה ותעיה יש כאן, אלא שקרים ברישעות וביודעין, ועל-כן משווים השקרנים לדבריהם נופך דרמטי/מליצי, לשכנוע העדר, כי באמת ובצדק עסקינן. 

 

ואנו מממנים את המנוולים!

כמה שנים, יהודים, שילמתם את משכורותיו והיום את גמלת הפרישה של אויב ישראל מובהק שבמובהקים כמו יוסי שריד? כמה שנים ממנתם את חייו הנוחים, חסרי דאגות הפרנסה, כדי שהוא יוכל לקדם בלא הפרעה את חורבנכם? חשבתם על זה?

 

כמה מליונים אתם משלמים כמשכורות למפעילי מנגנון התעמולה לקידום תכנית השלבים הערבית לחיסול ישראל? האם הרהרתם פעם בעובדה, שחוק אגרת הרדיו והטלויזיה נועד להבטיח את פעילות המנגנון הזה לאורך ימים, עד החורבן?

 

על מעשיו של “מחנה השלום” –  מחנה מלאכי החבלה, אין סליחה, אין מחילה ואין כפרה. חיים או מוות ביד הלשון. ולשונם הארסית כבר הביאה מוות על אלפי יהודים וחידלון על יצר הקיום של העם היושב בציון. בחבלה הם רואים את ייעודם.

 

האיש שכתב את השורות שלמעלה (המרדף), הוא הנבל ברשות השנאה, שכתב גם את הדברים הבאים (וזה על קצה הכפית מתשפוכת שנאת ישראל שלו):

 

                                                                               


אמנם כן, מועצת יש”ע שמה ללעג את פקודות הצבא והעסיקה גדודים וחטיבות במרדף אחרי מכולות שנשתלו על גבעות, אבל שומר החוק הנחנחי, הטמבל הטיפוסי, המשיך להסתכן, כדי להגן על ההתנחלויות, אשר אין בעולם בית משפט המזכה את מחולליהן מאשמת פשע כלפי האוכלוסיה הנכבשת…” (ירון לונדון, “קץ עידן התמימות”, ידיעות אחרונות, ט”ז באלול, התשס”ד, 2.9.2004).

 

במלחמת תש”ח היה ירון בן 12, במבצע קדש היה בן עשרים ובמלחמת ששת הימים היה בן 31. בכל המלחמות בוגר, לכל הדעות, המתמצא בזמן ובמקום.

בן תשע היה, כאשר הושלמה השמדת יהודי אירופה. ל”מפעל הציוני” לא נשקפה עוד סכנה מ”אמיגרציה” לא מבוקרת….

 

                                       
ומכיוון, שילוד אשה זה ידע את האמת, כתב בשיר “המרדף” –

 

ארץ אשר מרדפים קורותיה

אלפים דפים ועוד דף

                

זו האמת העירומה הצרופה! העם היהודי נרדף כבר אלפים שנה, ועדיין אין רואים את הסוף, בגלל ירון לונדון וחבר מרעיו.

 

אז בואו נבדוק את “קץ עידן התמימות” של הילד, נער, בוגר, רשע.

 

נחלק את דבריו לשלוש קופות של שקרים –

 

1.      מ’יש”ע.. העסיקה גדודים וחטיבות במרדף אחרי מכולות שנשתלו על הגבעות.

2.      שומר החוק (נחנחי, טמבל) המשיך להסתכן, כדי להגן על ההתנחלויות.

3.      אין בעולם בית משפט המזכה את מחולליהן מאשמת פשע כלפי האוכלוסיה הנכבשת.

 

אז היה עדיין מוקדם מכדי שירון לונדון יכתוב – מתנחלי חבל עזה העסיקו גדודים וחטיבות ולגיונות של רבבות, במרדף אחרי ישובים, חממות, בתי כנסת, בתי ספר, ישיבות, אולפנות, ישיבות הסדר, מכינות צבאיות….. שנשתלו בחולות…

הרוע בהתגלמותו!

לפני כל דיון, חובה לקבוע אבסולוטית – מעולם ובשום צורה ואופן, לא בוצעו פשעים נגד הערבים בכל רחבי ארץ ישראל, לא במישור הפרט ולא על ידי המדינה! לא על פי המשפט האזרחי (במשפט, אין הכוונה לשלטון החוק השמאלני, אויב ישראל) ולא על פי החוק הבינלאומי (ר’ מאמריה של פרופסור למשפט בינלאומי, טליה אינהורן). להיפך, הערבים בתוך הקו הירוק ומעבר לו, נעזרים במדינת ישראל, בביצוע פשעיהם נגדה

 

פוליטיקלי קורקט

                                                 

“הזכרונות על צחצוח החרבות של העולם הערבי נגד עצמאותה של ישראל ב-1948 קהו והועמו….
“… משעברו המנהיגים הערבים מזעקות חמס, שבהן נדרו להשמיד את ישראל לדאגה-שבאהדה ל”זכויות” הפלשתינאים, טישטשה הגישה המתוקנת את ההבנה הכללית לגבי תפקידו של העולם הערבי בסיכסוך. באחרונה נחשב הסיכסוך “הערבי ישראלי” טפל. ‘לב הענין’ האמיתי, הלוא הוא בעיית ה’פלשתינאים'”
(ג’ואן פיטרס, “מאז ומקדם”).

 

מה שקורה בארץ ישראל הוא שוד מתמשך. קרבן התמיד הוא, כרגיל, העם היהודי. השוד הזה, מתחילתו ועד סופו, נתמך ולרוב אף יזום על ידי מהרסינו ומחריבינו.

ב-1922, קרעה בריטניה 77% מאדמות ארץ ישראל, שאפילו הגויים הכירו בהם כמקום הראוי והחוקי להקמת “הבית הלאומי לעם היהודי”. ויצמן, יו”ר ה”הסתדרות הציונית”, שהיה סוכן בריטי, חתם על הסכמתו לקריעה הזו, בשם העם היהודי…

על האדמות הגזולות הקימה האימפריה הבריטית את האמירות ההאשמית, שהיתה ל”ממלכת ירדן”. זה לא הספיק לשודדים הערבים, וב-1948 כבשו גם את חבלי יש”ע ואת ירושלים, באדיבותו של בן גוריון.



כידוע, 20% מן הנשק שרכש האצ”ל והביא על ה”אלטלנה”, נועד, על פי הסכם עם אנשי בן-גוריון, לעבור לגדודי האצ”ל להגנת ירושלים מפני כיבושה על ידי הלגיון הערבי (וכן, לכל חיילי האצ”ל שהצטרפו ל”צה”ל” של בן-גוריון ופורקו מנשקם, כ”נדוניה” של האצ”ל ל”צה”ל).

כשהבין האצ”ל שבן גוריון מפר את ההסכם, הפסיקו את הפריקה בחוף כפר ויתקין, הרימו עוגן, והתרחקו (כש”צה”ל” יורה בהם). הם נתקעו על שרטון מול חוף תל-אביב.

בן גוריון הטביע את האניה על נשקה, וגם רצח, בשביל הצבע, כמה יהודים נפלאים.

                                                              
ואז שלח אולטימטום ליחידות האצ”ל בירושלים (חתום בידי יגאל ידין). כדי לקצר, נצטט רק שני סעיפים מן הדיקטט – 

 

6. אם במשך עשרים וארבע שעות החל מהיום, יום ב’, 20.9.1948 שעה 12.00 הנכם מקבלים את הדין: מפרקים את האצ”ל ואת גדודיו המיוחדים, מוסרים הנשק ומצטרפים לצבא-ההגנה-לישראל – לא יסבול איש מכם על פגיעות שפגעתם עד עכשו בחוק ישראל, היחס אליכם יהיה כיחס לכל יהודי אחר.

7. אם במשך הזמן הנקוב לא תמלאו דרישות הממשלה, הלכה למעשה, יפעל הצבא בכל האמצעים שברשותו.

 

יגאל ידין

ראש אגף המבצעים של המטה הכללי

צבא ההגנה לישראל

 

נקודת החולשה של האצ”ל היתה תמיד – למנוע מלחמת אחים, בכל מחיר. המחיר במקרה הזה היו ירושלים, יהודה, בנימין והשומרון.

                                        

הכיבוש כשר – ה”כיבוש” משחית

מעולם לא קבלנו הסבר, למה הכיבוש ה”ירדני”,  בן 19 שנה, מקנה זכויות נצח לכובש, ו”כיבוש” יהודי, בן ארבעים שנה, הוא “משחית” ולא לגיטימי.

הכיבוש ה”ירדני” לא הוכר מעולם על ידי החוק הבינלאומי, והערבים שישבו בחבלים אלה היו אוכלוסיה כבושה! אוכלוסיה כבושה בתת-תנאי אנוש, על שום האיסור שהטילה הליגה הערבית לשקם את ה”פליטים” הנצחיים, כדי שירון לונדון יוכל להשתמש בהם, בבוא יומו, לרדיפת היהודים.

19 שנה היו חבלים אלה כבושים שלא כחוק, על ידי שודדי העם היהודי. זאת בנוסף ל-77% של ארץ ישראל, שנשדדו ב-1922.

ונציין כאן את העובדה, שאין למצרים זכויות ריבוניות בחצי האי סיני!

אבל, מהרסינו ומחריבינו מבית, יאשררו ויעניקו לגיטימיות לכל גזל ושוד וכיבוש אימפריאליסטי, במקרה שלנו – כיבושי האימפריאליזם הג’יהאדי, אם זה רע ליהודים

מעולם לא קבלנו הסבר, למה הכיבוש ה”ירדני” בן 19 שנה, מקנה זכויות נצח לכובש, ו”כיבוש” יהודי, בעל וותק של 40 שנה, אינו מקנה, לפחות, את אותן הזכויות.



ואם לא די בביזות ושוד 1922 ו-1948, הרי ב-1967 שוב עלו עלינו כל מדינות ערב לכלותנו. הן הובסו, ואיבדו את השטחים, שהיו כבושים בידיהם, שלא כחוק. זה הסיפור! הם תקפו להשמידנו! הם הובסו, ומאז הם ושותפיהם לפשעים נגד העם היהודי, מתבכיינים על ה”כיבוש”, ר”ל

דוגמא מאלפת נותן היוסי שריד:

השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל; השבוע נכנסת ישראל לשנתו ה-40. ההיה או חלמנו רע; היה גם היה – 40 שנות סיוט – ועדיין נמשך. לפעמים נדמה שסימני הקץ נראים באופק, אבל אלה סימנים בלבד. לא יהיה סוף לסיפור הזה אם העתיד טמון במפת הדרכים או בהתכנסות החד-צדדית”.

ההסטוריה מתחילה, אליבא האיש הרע הזה, למחרת מלחמת ששת הימים, ב”כיבוש”.

מלחמת ששת הימים היתה מלחמה הגאולה ליושבי החושות לכל אורך בקעת הירדן, שחיו בבוץ, ממש, תחת שלטונו של הכובש הנאור, הלוא הוא חוסי, שוחר שלום בכל מאודו. כפרס, העניקו לו את הר-הבית, אך הוא לא רצה בתפוח אדמה לוהט זה, וויתר לטובת ה”פלשתינים”. ושונאי ישראל מבית, מאשרים!

                                    
כל אדם עם שמץ מוסר ובעל חושי צדק ואמת מינימאליים, יודע, שאין לערבים שום זכות לדרוך בהר-הבית, לא חוקית ולא מוסרית. זהו חילול הקודש וחילול כל ערכי האנושות, וטירוף מוחלט, הנובע, שוב, משנאת ישראל של השמאל לכל דבר שריח יהדות נודף ממנו. זוהי השלטת דת הסייף במקום אשר לא יעלה עליו ברזל כלי הזין.

                                            
“מיד אחרי הפסקת האש (מלחמת יוה”כ), אשר הממשלה הסכימה לה, בניגוד לכל הגיון וכל צדק ראשוני, ובכך הפכה את הקרבן שהעלה עם ישראל במלחמה זו לקרבן שווא, אמר ד”ר חיים יחיל: ‘אנו מפסידים במלחמה הזאת. עתה ילחצו עלינו לחזור אחורנית, עד שנצטרך להילחם שנית את מלחמת 1967, ואחרי כן את מלחמת 1948′”
(שמואל כץ, “לא עוז ולא הדר”.

צה”ל הגיע ליש”ע בעקבות מלחמת ששת הימים ולא בעקבות ה”מתנחלים”, צה”ל אמור היה עדיין להיות ביש”ע, לא רק משום שאין שום הצדקה ל”השיב” לתוקפן שטחים שנכבשו במלחמת מגן מובהקת, אלא, גם אליבא שמאל נורמלי, עדיין לא הושג שום הסכם עם הערבים.

                                      
זהו מכבש “מחנה השלום”, שמנע כל השנים את הפיכת יש”ע לאזורים נושבים, שהמוות אינו מהלך בהם, וזהו המכבש המוציא את צה”ל מיש”ע, אך ורק מתוך דחף לאו בר ריסון, של עוכרי ישראל, להיפטר מארץ חמדת אבות.

צה”ל אינו מגן על ה”התנחלויות”, אלא על שטחים בריבונות המדינה המחזיקה אותו. להיפך, צה”ל וחוקי המדינה, מונעים מיושבי יש”ע, להגן על עצמם. הגנה עצמית נחשבת ל”לקיחת החוק בידים”. וזה על פי מיטב חוקת סדום ועמורה.

מכל מקום, תפקידו של צה”ל להגן על אזרחי ישראל, וזה בדיוק מה שעושים רבבות תושבי יש”ע המשרתים בצה”ל.

להגן על ירון לונדון, זוהי פעילות של שומרי חוק.

הגנה על שלהבת פס, ה’ יקום דמה, זהו מעשה של נחנחים ובטלנים טיפוסיים….

ירון לונדון וחבר מרעיו, הם האויב הנורא ביותר שקם לעם היהודי בכל דברי ימיו.

                                                              
אבל אנחנו ננצח! כי לשקר אין רגלים, ובקבים, הזמן עושה את שלו, והבלאי אוכל! הקב”ה הבטיח – ושממו עליה כל הגויים – כאשר חזרנו לא מצאנו כאן שום ריבונות זרה, ועל כן לא היינו צריכים להיאבק על זכויותינו, עד אשר ה”מפעל הציוני” החליט אחרת. אבל הוא מתמוטט!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר