ב”ה

פשוט מדהים איך דייק המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד, שעלה עם כל משפחתו בעשן המשרפות השמימה, בתיאור השמאל היהודי ושיתוף הפעולה שלו עם הנאצים. כלום לא השתנה מאז. ממש לא כלום! קראו והיווכחו. 

אתה קורא היום את ההסתה משמאל, הנמשכת והולכת, לאחר שכבר הצליחה להביא חורבן על חבל ארץ פורח, ואתה נוכח לדעת, שאין צורך להוסיף גם מלה אחת על דבריו של כצנלסון (וכאן זה רק על קצה המזלג). הם ימשיכו במפעל חייהם הקטלני, עד שיהיה להם סיפוק מלא. וסיפוק מלא, מבחינתם, הוא חורבן הישוב היהודי בארץ ישראל, מבלי להשאיר לו זכר! יהודים חיים זו היהדות, ואין דבר שחלאת האדם הזו שונאת יותר מן היהדות.

אוריאנה פלאצ’י קראה ל”עתונאים” – “צרצרים”, היא לא דייקה, בכל אופן לא בכל הנוגע ב”עתונאים” ישראלים, אלה הם עיטים, העטים על  הפגרים שהפילו.

חלאת המין האנושי

חלאת האדם הגרמנית

22.7.1943

הידרה בת אלף ראשים שאינם אלא ראש עיוועים אחד… העתון! – רק לעתים רחוקות בארבע השנים, שני הכליון, אני מטמא את ידי ועיני בטומאת מחראה זו…

לאחר שעות של דכאון מוחלט. קראתי את העתון “פאריזר צייטונג” מיום זה. זה שנים אחדות שאיני קורא את ה”עתון”. באירופה כולה שהחיה הגרמנית הויה בה, יש בה עתון אחד. כאותו שטן המשחית בן אלף העינים, שאינן אלא עין אחת רעה, הידרה בת אלף ראשים שאינם אלא ראש עיוועים אחד… העתון! – רק לעתים רחוקות בארבע השנים, שני הכליון, אני מטמא את ידי ועיני בטומאת מחראה זו. כל מה שאנו הולכים ומתמעטים,נמסים כשכבת שלג דקה בשמש, הולכת ההסתה בנו בכל עתון באירופה ומתחדשת, הולכת ומתגברת. אחרי שחיטה של מאת האלף האחרונים, יהודים אחרונים, שארית בני עמי – מופיע כתב-פלסתר רצחני בעתון, ב”פאריזר צייטונג”, שצריכים להיפטר מהשפעתם של יהודים אלה. אלה היהודים כבר אינם בחיים…. כבר נרצחו, נחנקו במדורים של הבל, כבר התענגו הרוצחים ונהנו מיציאת נשמתם, ממיתתם. ציוו עדות עדות, כל אחת לבד, לפשוט את בגדיהם, הכניסום עירומים למדור, סגרום, פתחו צנורות ההבל הקודח. הגופות דבקו בעינויים קשים ונוראים גוף לגוף. כל הבשרים של הקדושים, ילדים, מבוגרים וזקנים, היו לבשר אחד, והקברנים, שהוציאו מבין הנידונים להרצח, להשליך את הנרצחים אל החפירות – התקשו להפריד בין ההרוגים והשליכום לבור בלתי-נפרדים.לאחר רצח המונים, מופיע בכל פעם ב”העתון” של אירופה כולה מאמר-שיטנה ליהודים, אחד לכל המדינות ובכל הלשונות, כבעיטה בגוף ההרוג המתבוסס בדמו, כהתעללות בנרצח. מדי פעם בפעם, לאחר ש”מעבירים” מן העולם הזה אל עולם אחר, ס.ס. אך מודיעה זאת להיטלר, הימלר, רוזנברג וגבלס – ויצא צו לעתון מסוף אירופה ועד סופה: לכתוב! לכתוב על היהודים! אחרי כל רבע מליון יהודים נרצחים כותבים כתבים מן החומר המוכן תחת ידם, שצריכים להיפטר מהם, לשלח אותם… היום ראיתי את העתון.

זה ארבע שנים שאני נבוך ונדהם ממה שנעשה בנו לעיני השמש, אך עוד מעט תמלא שנה שאני רצוץ ונכה רוח… מן היום שלקחו את אשתי, כאם וכבת לי, בת אלם וקדושה בחייה ומורתי מתוך אלם, אותה ואת שני בני הנפלאים – נדמה לי שאיני מגיב עוד על כל מה שבא עלינו, איני משיג עוד את ההליכה בסך, את המארש אל המוות… המות שאנו מובלים אליו במליונינו ובמיטב מעמנו, היושב אלף שנים ויותר בארצות אירופה, היכה בה שורשים והעלה העלה פה המשך תנ”כו, שהנץ בארץ ישראל. קהו רגשותי בי – את זה שיראתי, שאני ירא….

חלאת המין האנושי מזרע ישראל

“… ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים עניי רוח ומסכנים בנפש מתוך הכרה בעניותכם זו! הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום, מתוך הכרת דלותכם הרוחנית התעיתם טובים ותמימים מכם, משכתם אותם לעבודות זרות וטמאות, הרעלתם המונים עם שאר רוח ושאר לב…..

“… ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים עניי רוח ומסכנים בנפש מתוך הכרה בעניותכם זו! הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום, מתוך הכרת דלותכם הרוחנית התעיתם טובים ותמימים מכם, משכתם אותם לעבודות זרות וטמאות, הרעלתם המונים עם שאר רוח ושאר לב…..
“לא את תורת השויון ואהבת חופש ודרור לימדתם את המוני עמנו, אלא עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם: הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל, בצורה ישראלית.
“לימדתם את המון עם ישראל אהבה סתם, אהבה שלא ממקורה, אהבה שנתרוקנה מתוכה, אהבה מליצה. טשטשתם את צורתם של המונים בישראל, סתרתם. כל כוחכם בסתירה, לבנות לא ידעתם! ארורים אתם, משכילים מן המין הגרוע, כפשע ביניכם ובין אלה ה”יהודים” שנמכרו לגרמנים לרצוח ולכלות אותנו….. נכנעתם לכל תנועה בטרם שאלוכם, ויתרתם על ערכי עם ותרבותו, מחקתם את עברו, כיחשתם, כפרתם בעיקרים, נכנעתם – ולו גם לפ.פ.ס… ואם הפ.פ.ס. בתור תנועת פועלים סוציאל-דמוקרטית, שלא כפרה בלאומיותם ואתם כפרתם! עמי רוסיה המועצתית אינם כופרים בלאומיותם, באהבה ליצירות עברם הרחוק, לנושנות שאינן מתישנות. לאופי של חיים, לאדמת אבות, לתרבות עתיקה – ואתם עקרתם אהבה זו משורש וכיחשתם בה….
“… אתם לימדתם את לב המוני ישראל שלווה, השקט, שקטו במכונכם! ומכון אין.…”

ועוד

“…. אתם עזבתם את המוניכם לאנחות ולמוות. לולא הנחתם את אבני הנגף, המכשולים על דרך חיי המונים מישראל, לולא שפכתם מי-שופכיכם על כל היקר לנו, על ארץ מולדת, לו היינו שם, בארץ אבות במליונינו, לא רק שלא היה מחננו הרב במקום שרשה וחיותה לפליטה, אלא גם בארצות הגלות לא היתה החיה הרעה, העם הגרמני מרהיב עוז, לא היה מעיז לגעת בנו…. לא האנגלים ולא עמים קטנים ורעים מהם הפריעו בעדנו….. לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים! אתם עבדי עבדים עם מליצות החפש בפיכם, אתם הבוגדים בעם, את חלום חייו ביטלתם במקום לממש אותו, השלכתם עליו שיקוצים, אתם הרוח הרעה, הממרה, ריחפתם על ראשי ההמונים…“

עבדי עבדי-עבדים

לא חרפתנו היא, כמו שרגילים אנשים משלנו לומר, שאין זה אמת. אני אף פעם לא התאוננתי בלשון זו על חלאת המין האנושי הזה. חלאת המין האנושי ולא יהודי…

ומתוך אותה חלאת אדם, יצאה גם זו –

אלה השוטרים מישראל! החרפה עדי עד… לא חרפתנו היא, כמו שרגילים אנשים משלנו לומר, שאין זה אמת. אני אף פעם לא התאוננתי בלשון זו על חלאת המין האנושי הזה. חלאת המין האנושי ולא יהודי… אלה השוטרים – דבר אין להם עם ישראל. גם לפני המלחמה, גם לפני דור, הוריהם של אלה – מה להם עם עם היהודים? לא ידעוהו, מתוך ריקנות שבלב, מתוך רקבון שברוח, לא חפצו דעתו. רוב השוטרים הם “אויך מיר אינטעליגענטן”! אלה שנתחנכו בסביבה זולה וחשודה של פסידו-אינטליגנטיות של גויים. ביקרו כמה מחלקות של בתי ספר נכרים, הראשים שבהם גמרו חוק לימודי-המשפטים, הנדסה וכדומה, וכדאי לציין, כל מה שגדלו במעלה הדיפלום, קלקולם גדול יותר….

אלה השוטרים – כמעט בלי יוצא מן הכלל, הפחותים שבפחותים, מזוהמים מתוכם, מזוהמי הנפש. הטוב בשוטרים הרוג! להריגה, לכליה, שחרפת הנברא הם, רקב החלודה העולה במי בצה. אם אתה נתקל בם, אתה בא לידי הקאה…. הם המה החומר הרצוי ביותר לגרמנים, במין “אנושי” זה שמחו כמוצאים שלל רב. מצא מין את מינו. הגרמנים, חיתו-טרף אלה, לשו בהם, עיסו את השאר המסריח הזה, שמוהו בתנורם ויצא הטומטום המכוער והנעוה הזה – השוטר ה”יהודי”, כביכול, שאין בו אף משהו מן היהודים ואף משהו מן האדם. פרי גרמנים ורוח העם הרוצח הזה.