סמרטוט אדום – טור שבועי, 11 בפברואר, 2007: הברית בין אולמרט לשייך ראאד

סמרטוט אדום – טור שבועי, 11 בפברואר, 2007: הברית בין אולמרט לשייך ראאד


גדעון ספירו 23.02.2007 17:11
סמרטוט אדום – טור שבועי, 11 בפברואר, 2007: הברית בין אולמרט לשייך ראאד


וגם: כי פרידמן הוא פרידמן … * ועוד מלה על חיים רמון



סמרטוט אדום – טור שבועי, 11 בפברואר, 2007:

הברית בין אולמרט לשייך ראאד

וגם:

·       כי פרידמן הוא פרידמן …

·       עוד מלה על חיים רמון

גדעון ספירו

הברית בין אולמרט לשייח ראאד

מי שהיו להם אשליות באשר לאהוד אולמרט, כאילו המעבר מהליכוד לקדימה, הביא לנו אולמרט חדש, קיבל אגרוף בפרצוף בדמות העבודות באזור שער המוגרבים שגובל עם רחבת המסגדים. זהו אותו אולמרט מתקופת כהונתו כראש עיריית ירושלים,  שיחד עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו הצית בספטמבר 1996 את האש עם פתיחת מנהרת הכותל לביקורי תיירים שגבתה חייהם של עשרות בני אדם.

שוב חוזרים הטעונים, החל מ”האסטרטג” הימני קיצוני השר ליברמן ועד למי שסרב להיות שר הרווחה, שר התיירות הרצוג ממפלגת העבודה,  כי מדובר “בשטח ריבוני של ישראל” והכל תקין וחוקי למהדרין.

אלא שלא כך. שער המוגרבים הוא שטח כבוש, שישראל סיפחה חד צדדית.  אין מדינה בעולם שמכירה בסיפוח, ועל פי החוק הבינלאומי שמדינות בנות תרבות כפופות לו, ישראל אינה הריבון שם אלא כוח כיבוש. המדינה הכובשת צריכה לדאוג לצרכי האוכלוסייה הכבושה, אבל דאגה זו איננה כוללת את הזכות להיות פרובוקטור, להבעיר בעירות ולהצית את אש הקנאות הדתית.

הפונדמנטליזם הדתי הוא אויב האנושות הנאורה. האיסלאם הקנאי, כמוהו כיהדות הקנאית, הם אויבי המדינה החילונית והדמוקרטית. השייח ראאד סלאח מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלאמית הוא קנאי דתי שעבודות החפירה בשער המוגרבים הם עבורו מתנה מהשמיים, עילה להתססת מאמינים, לגיוס אללה לשרותו. ממולו ניצבים תאומיו היהודים, קנאים אף הם, שמוכנים למלחמת גוג ומגוג בשם אלוהי ישראל, והציבור החילוני הנאור עומד בשלב זה חסר מעש ואין בכוחו לצנן את רוחות הקנאות הנוראה.

אבל גם אם נצא לרגע מתוך הנחה שמדובר באזור שהוא בריבונות ישראל, עדיין אין זה פוטר את הממשלה משיקול דעת תבוני.

לאור העובדה שישראל נימצאת בעימות עם הפלסטינים, ושטח המריבה באזור המסגדים הוא בעל רגישות דתית ואתר אמונה למיליארד מוסלמים, והבה נניח שאין מנוס מעבודות בניה או תחזוקה, ראוי היה לעשות זאת בעצה אחת עם המנהיגות הדתית המוסלמית; להיוועץ במופתי של ירושלים, לשתף מהנדסים וארכיאולוגים ערבים בתכנון, לבקש את הסכמתו  של המלך עבדאללה שהוא בעל מניות בהר, ולא לעשות צעדים חד צדדיים שמהווים קרקע פורייה להתקוממות.

אבל התבונה, מצרך נדיר הנמצא מחוץ להישג ידה של ממשלת ישראל.

 

כי פרידמן הוא פרידמן…..

לפני שנים, כאשר אורי זוהר היה עוד חילוני כשר, הוא שר את הפזמון “כי פרידמן הוא פרידמן מה יש לדבר, כי פרידמן הוא תמיד הטוב ביותר”. זו הייתה תקופה בה כמעט ולא היה חימום מרכזי, והשימוש הנפוץ לחימום בחורף היה בתנורי פרידמן.

עתה, כאשר נכנס לתפקידו שר המשפטים החדש פרופסור דניאל פרידמן, נוצרה מחלוקת קשה בישראל בין אלה הסבורים כי “פרידמן הוא הטוב ביותר” למערכת המשפט, יטלטל אותה ויכניס בה שיפורים, לבין אלה שמתלוננים כי  מדובר במינוי לעומתי של אולמרט שביקש בדרך זאת להתנקם בשופטים שהרשיעו את חברו הטוב חיים רמון במעשה מגונה.

הלעומתיות בשמה טוענים, הן התומכים במינוי והן המתנגדים לפרידמן, היא בתחומים זניחים ובלתי משמעותיים,  לעתים גובלים  בתחום הרכילות. תמיכתו של פרידמן במינוין של פרופסור נילי כהן מאוניברסיטת תל-אביב ופרופסור רות גביזון מאוניברסיטת ירושלים כשופטות בבית המשפט העליון, אף על פי שאינן מקובלות על הנשיאה דורית ביניש, היא לעומתיות מאד לא מהותית כפי שאני מבין אותה. גביזון וכהן, היו קרוב לוודאי ממשיכות בקו של ביניש וחבריה בגיבוי כוחות הכיבוש, במתן היתר להרג ולבניית חומת האפרטהייד, באישור ענישה קולקטיבית ושאר הפרות זכויות אדם שצבא הכיבוש והמתנחלים מבצעים מדי יום.

הנה צרור עצות (שאינן כתובות לפי סדר החשיבות) לפרופסור פרידמן בכדי שהלעומתיות תהיה בעלת ערך של ממש:

·              להפסיק את המעבר של שופטים צבאיים שכיהנו בבתי דין צבאיים בשטחים הכבושים למערכת המשפט האזרחית בישראל.

·              להוציא מחוץ לחוק ענישה קולקטיבית כמו הריסת בתים, גירוש תושבים משני צידי הקו הירוק.

·              להוציא מחוץ לחוק ירי על אוכלוסיה אזרחית.

·              חוק האוסר מעצר מינהלי.

·              להעמיד לדין שופטים שנתנו ידם לפשעי מלחמה.

·              ליזום חקיקה שעולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי שאוסר העברת אזרחי המדינה הכובשת לשטח הכבוש,  ולהתחיל בהחזרת  מתנחלים משטחי הכיבוש לתחומי מדינת ישראל.

·              לחוקק חוק שכל מתנחל השב לישראל לא יזכה לפיצויים אלא לכל היותר יקבל מגורים חלופיים אם אין ברשותו דירה בתחומי ישראל.

·              לחוקק חוק לפיו אין התיישנות על פשעי מלחמה. למרבה הבושה אין חוק כזה בישראל.

·              להעמיד לדין את כל תואמי פינושה שגדלו בערוגות הכיבוש הישראלי.

·              לחוקק חוק המכיר בזכותו של אזרח לסרב לשרת בצבא ושל חייל לסרב להשתתף במלחמה שמצפונו לא שלם עימה.

·              ביטול כל החוקים המפלים בין יהודים ללא יהודים. (שמכוחם יופסק הנוהג המגונה לפיו יהודי מקבל אזרחות וזכות בחירה למחרת הגעתו לישראל, והוא אפילו לא יודע את השפה).

·              לפעול למען חקיקה שתחליף את ההימנון והדגל כך שישקפו את המיגוון התרבותי, הלאומי והדתי בישראל.

·              חקיקת חוק המבטיח  תושבות קבע עם אופציית התאזרחות לכל מהגרי העבודה המעוניינים בכך, הנמצאים בישראל מעל שלוש שנים, ובכך יושם הקץ לביזיון לפיו עשרות אלפי עובדים חיים בישראל בתנאי עבדות.

·              חקיקת חוקה שתכלול כחלק ממנה את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.

·              חוק המגדיר את ישראל כמדינה רב לאומית, רב תרבותית ורב דתית, מדינת כל אזרחיה.

·              חוק האוסר ייצור נשק אטומי, ביולוגי וכימי בישראל ופתיחת כל האתרים, כמו הכור בדימונה והמכון הביולוגי בנס ציונה לפיקוח בינלאומי.

·              חקיקה הרבה יותר אגרסיבית בתחום הגנת הסביבה ושמירת מקורות המים.

·              חוק המכיר בעוול שעשתה ישראל לפלסטינים ב-1948 וב-40 שנות כיבוש ותשלום פיצויים או החזרת הרכוש תוך אימוץ כמה מהעקרונות המצויים בהסכמים של ארגונים יהודים עם הבנקים השוייצרים ועם ממשלת גרמניה.

·              חוק הקובע כי הלוחמים הפלסטינים בבתי כלא ישראלים יוגדרו כשבויי מלחמה עם כל הזכויות הנלוות. שיחרורם במסגרת החלפת שבויים או הסכם שלום.

·              הפסקת עבודתם של שופטים שפסיקתם נגועה באפליה או גזענות על רקע לאומי, דתי או מגדרי.

·              חקיקה לפיה חלקם של הערבים אזרחי ישראל  בכל הגופים הציבוריים יהיה כמשקלם באוכלוסייה. כך גם באשר לנשים.

·              חוק האוסר הפרטה של מוסדות או גופים שנותנים שירות ציבורי חיוני, כמו הבנקים. החזרת הבנקים שהופרטו לציבור.

·              חוק האוסר יצוא נשק בכלל ולמשטרי עריצות בפרט.

·              חוק האוסר עינויים באופן מוחלט, ובמסגרתו סעיף לפיו יועמד לדין כל ישראלי שהפעיל עינויים על נחקרים.

·              מאבק הרבה יותר נחרץ בסחר בנשים, ותיקון החוק כך שכל מי שיורשע בסחר בבני אדם יישלח למאסר עולם.

·              חוק הקובע כי מפעל הנתון בסכנת פשיטת רגל תעמוד לעובדים הזכות להבריאו ולהפעילו תוך מתן אותן הקלות שקיבלו הבעלים הפרטיים.

·              חוק המבטיח את חופש הביטוי.

·              חוק זכויות חברתיות וכלכליות. (נושא שהבג”צ סירב לדון בו).

·              העלאת שכר המינימום. חוק המגדיל את המיסוי על העשירונים הגבוהים במסגרת מאבק לצמצום הפערים הבלתי נסבלים בחברה הישראלית.

·              חוק האוסר על שופטים לכתוב פסקי דין ארוכים כאורך הגלות, שממילא כמעט איש לא קורא במלואם. פסקי הדין יהיו בהירים ומנומקים אבל בקצרה.

·              חוק האוסר עינוי דין הקובע ככלל כי כל תובע יקבל פסק דין תוך שנה מיום הגשת התביעה, וכל מה שמעבר לכך יהיה יוצא מן הכלל שיצטרכו לנמקו.

·              שופטים עצלנים יוצאו לגמלאות.

·              חוק הקובע כי הנגישות לבית משפט היא זכות יסוד של אזרח ועל כן יבוטלו אגרות בית משפט. זהו שירות שהמדינה חייבת לממנו.

·              חוק הקובע כי שליטה על עם אחר היא בלתי חוקית בעליל.

·              תיקון לחוק הבריאות לפיו יוגדל באחוז מוסכם מדי שנה  תקציב התרופות במסגרת הביטוח הרפואי .

·              להחזיר למקורו את חוק חינוך חינם. לחוקק חוק האוסר תשלום הורים לבתי ספר. הכל ימומן מתקציב החינוך.

·              חוק המחייב את המדינה לבנות דיור להשכרה במחירים שלא יעשקו את השכירים.

·              חוק העדפה מתקנת לאוכלוסיה הבדואית, הקבוצה המופלית ביותר בישראל, שיחזיר לה את הקרקעות שנגזלו ממנה, שיותר לה לבנות כפרים חקלאיים או ישובים קהילתיים המותאמים לאורח החיים שלה, הפנייה מסיבית של תקציבי חינוך, שיכון ובריאות, חוק המפסיק את המדיניות הגזענית של “מתיישבים בודדים” יהודים המקבלים ממינהל מקרקעי ישראל אלפי דונמים כדי למנוע “השתלטות ערבים”, (שפת הכיבוש) שהם למעשה בעלי הקרקע המקוריים.

·              חוק המקטין את התקציב הצבאי המנופח ב-10 מיליארד שקלים, שמהם ימומנו סעיפי תקציב אחרים בתחומי הבריאות הכלכלה, והשיכון. לאחר ההורדה לא יועלה התקציב הצבאי לתקופה של 10 שנים.

·              חוק המחייב לפרסם את התקציבים של הכור בדימונה, המכון הביולוגי בנס ציונה, השב”כ והמוסד. הנחת העבודה היא ששם מוסתר בזבוז עתק, שכבות שומן עבות  שניתן להפכן לכספים מועילים באמצעות הפנייה לתחומי רווחה וכלכלה.

·              חוק המפריד בין דת למדינה.

·              חוק האוסר את גיוס מוסד “יד ושם” והשואה למדיניות ממשלתית המפרה זכויות אדם. אין להתעלם משואות של עמים אחרים, כמו הצוענים, חיוב “יד ושם” להקדיש חלק מהתערוכה המתמדת לצוענים וקורבנות אחרים של המשטר הנאצי במטרה ללמוד את השואה בהקשרה האוניבסלי. להפוך את “יד ושם” למרכז לחינוך אנטי פשיסטי ושמירה על זכויות אדם.

זהו חלק קטן מחוקים שאם שר המשפטים יחל ליישמם, הוא יצדיק את התואר לעומתי.

אם פרידמן ימשיך במדיניות שאיפיינה את מרבית קודמיו, אותה עצימת עיניים לפשעי ועוולות הכיבוש, הרי שמינויו לא יבשר שום לעומתיות, אלא שיגרה מבישה של הליכה בתלם שגם תואר הפרופסור לא יצליח לטשטשה.

 

עוד מלה על חיים רמון

אני מסכים עם חלק מהביקורת על פסק הדין שהרשיע את ח”כ חיים רמון. הוא מוטה, חד צדדי, מעגל את כל הפינות לטובת המתלוננת, אבל אני מסכים עם התוצאה הסופית.

מי שמכניס את הלשון לפיה של אשה בניגוד לרצונה ומבלי לשאול להסכמתה, מבצע חדירה כפויה לגופה, ועל כן הוא עושה מעשה מגונה. על כך נענשים. ההרשעה צודקת.

 

..

מאמרים: גדעון ספירו  



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר