בנימין נתניהו – ראש הממשלה לשעבר, בכהנו כשר האוצר, הוא היחיד מבין שרי האוצר במדינת ישראל שצבר תאוצה מדינית אישית כהמשך לתפקידו [בבחירות האחרונות הציבור טרם עיכל את הצלחת נתניהו בתפקידו כשר האוצר והיה נתון למניפולציות בעקבות ההתנתקות ולהשמצות אישיות שאפילו המשמיצים עצמם נסוגו מהן לאחר הבחירות] וראוי היה לצבור פופולריות, אשר משיקולים זרים לא הגיעה לפתחו במידה הראויה.  

צריך להבין כי התפקיד הקשה של שר אוצר במדינת ישראל, הוא אחד מהתפקידים המורכבים והמסובכים בעולם בתחום הכלכלי;

מעבר לעובדה שישראל חייבת להפקיד הון עתק למען קיומה וביטחונה, בשיעור שאין לו אח ורע במדינות העולם – נתון בעל השפעה מכרעת על הכלכלה הישראלית – נתניהו קיבל את התפקיד במצב לא כל כך מזהיר, אם נשתמש בלשון המעטה. אף על פי כן, כיום כבר אין עוררין בחוגי הכלכלה לגבי תרומתו לצמיחת הכלכלה הישראלית, ורבים מצטערים על כי בגלל שיקולים פוליטיים מפלגתיים לא התאפשר לו להמשיך בתפקידו, בין כראש ממשלה ובין – למצער – כשר האוצר. 

להצלחה זו יש גם הד בינלאומי בעולם. 

על פי “מדד התחרויות הבינלאומי” GCI- Global Competitiveness Report 2006-2006

מסמך המפורסם על ידי הפורום הבינלאומי לכלכלה [World Economic Forum] מדינת ישראל מדורגת כיום במקום מכובד, ה- 15, בדרוג הכללי, [במקומות הראשונים – לפי סדר – שוויץ, פינלנד, שוודיה, דנמרק, סינגפור, ארה”ב], ומיקומה של ישראל הוא לפני מדינות מערביות מובילות כגון – אוסטריה, קנדה, אוסטרליה, צרפת, בלגיה, ספרד, וכמובן לפני איטליה, יוון ועוד. 

צריך להבין כי כדי להתמקם במקום כה מכובד, חובה סטטיסטית להיות מובילים בעולם – ממש בפסגה – בכמה תחומים חשובים, ומן הסתם ברור וגלוי כי ישראל מובילה [בין 5 המדינות הראשונות בעולם – ללא קשר לדו”ח הפורום] בייצוא הנשק, דבר המשליך על רמת ייצורו, וביעילות השוק. 

דווקא מבחן התחרותיות בו עסק הפורום מעיד על אטרקטיביות עסקית שאינה יכולה להתקיים ללא יעילות המשק הישראלי. 

וישאל השואל: 

“יעילות?!

ומה עם השחיתות?!

והיכן תחלואי הבירוקרטיה?!” 

נכון. השאלות במקומן.  

וזו התשובה: באופן פרדוכסלי, הביקורת לא מתקיימת חופשית מרסן השלטון במדינות חשוכות, ודווקא בהן, שחיתות השלטון גואה. ככל שהמדינה הנבדקת יותר נאורה וככל שהדמוקרטיה בה יותר מפותחת, יש בה פתחון פה יותר גדול והד יותר חזק לביקורת, הכוללת מן הסתם חשיפת עוולות ושחיתויות וגורמת לטיפול משפטי בכל מי שמעוול ומשחית.  

לפיכך יש להביט אל מדינת ישראל והתנהלותה במבט פרספקטיבי אובייקטיבי; המבט הצר והסובייקטיבי עלול להטעות. 

עוד יובהר כי במבחן הפורום הנ”ל, עלתה מדינת ישראל מהמקום ה-23 אשתקד למקום המכובד העכשווי ה-15, וצפוי כי מדובר בעלייה מתמשכת שתיתן אותותיה בכל תחומי החיים, כולל הרחבת מעגל המשקיעים בתעשייה הישראלית, דבר שיביא גם לידי תעסוקה מוגברת והעלאת רמת החיים.  

נראה כי כשלון ההתנתקות, שהותיר אחריו אזרחים ללא בית, פירוק עסקים משגשגים בגוש קטיף, הוצאות שווא בסכומי עתק [ההערכות כיום הן כ- 20 מיליארד דולר], והוצאות ביטחוניות [בפוטנציה יותר גבוהות בגלל נגיסה בכוח ההרתעה והצורך בשיקום מורלי בצה”ל], לא תרם לעליית ישראל בסולם האטרקטיביות הכלכלית בעולם, אך ברור כי הגורמים החיוביים איתנים יותר.