אסור לקראדי ולבני מינו לשרת עוד יום אחד

אף אחד לא היה צריך לחכות לדו”ח ועדת זיילר, כדי לדעת, שלמעשה, אין לנו משטרה – למרות שכתוב בתקציב המדינה, שיש גוף כזה, שאוכל בכל פה מממוננו. אנחנו משלמים משכורות עתק לחבורה של קצינים לא-מוכשרים, שחלקם לא-ישרים, שמפקדים בחוסר כישרון בוטה על אנשיהם. כפי שאמר יורם ארבל – “כך לא בונים חומה”.

דו”ח ועדת זיילר הנו רק קצה הקרחון של הריקבון, שפשה במשטרת ישראל – לא מעתה. אני מזכיר, שכבר לפני כמה שנים טענתי, שיש לנו בעיות קשות עם משטרת ישראל (“מה קורה במשטרת ישראל?”, 12 במאי 2004; ו”משטרת ניסו מכה את מתנגדי המשטר”, 2 באוגוסט 2005 – באתר “חדשות מחלקה ראשונה“; ו”בושה וכלימה“, 24 בדצמבר 2006 – באתר האישי שלי). כזכור, המפכ”ל בשנות החמישים הורשע בעדות שקר בהיותו במדים. והוא אינו היחיד מבכירי המשטרה, שיש לו קופה של שרצים, שהייתה הופכת אותו ליקיר המאפיה הסיציליאנית, או לאימת הציבור הישראלי.

הגיע הזמן להקים מחדש את משטרת ישראל. ביצועיה בשטח מלמדים, שאחרי קראדי – ואין זה חשוב אם יתפטר, יפוטר, או ייאחז בקרנות המזבח עד תום כהונתו בתואנות שונות – לא יישארו אפילו עיי חורבות מהארגון הכושל, שהוא פיקד עליו.

מטבע מהדברים, נשאלת השאלה היכן שאר מערכות השלטון? איפה היו שרי המשטרה? היכן היו שרי המשפטים? מה קרה בפרקליטות?

כמו בכל מחדל – גם כאן שתקו כלבי השמירה, שמעלו בתפקידם, או היו שותפים למזימה. תפקידם היה לראות, להתריע, ולמנוע את שמעשים הללו. “מי ישמור על השומרים?” שאלו הרומאים, שידעו היטב, כי בתפקיד יש אפשרויות רבות לחטוא.

אין הדבר מפחית את האשמה, המונחת על המפכ”ל ועל בכיריו – אך בחלק מהפרשיות היו להם שותפים בפרקליטות, במחלקה לחיפוי על שוטרים (מח”ש) ובגורמים שלטוניים אחרים. חלק מהאנשים המעורבים (כמו פרקליט המדינה) נמצאים בצמתים חשובים ביותר; והמחשבה על כך מעוררת פלצות.

הכשל הוא מערכתי., אך עיקרו במשטרה. משטרת קראדי אינה ראויה להתקיים עוד רגע, וצריכים להביא מיד את הרקולס, שינקה את אורוותיה – פן ניחנק בסירחונה.

ברור, שאין בשורות משטרת ישראל מי שראוי להחליף את קראדי. אך האם יש מחוצה לה גורם ראוי לבנותה מחדש?

נראה לי, שהקשר הפגום בין הון לשלטון מכה בכל חלקה – בצבא, במערכת הביטחון ובשירות המדינה. בשנים האחרונות טיפח השלטון את הקשרים הללו. עוד נכונו לנו עתידות בתחום חשיפת קשרים פגומים בין הון (כולל הון של פושעים) לבין מערכות השלטון בארץ.

דו”ח זיילר גרוע מדו”ח אגרנט. הוא חשף בפנינו שוב את הפנים המכוערים של הפיקוד הבכיר במשטרה, שדואג להתחבא מאחורי משימותיה החשובות של המשטרה (שהיא נכשלת, תחת פיקודו, מדי יום בביצוען) ומאחורי אלפי אנשיה, שהוא המיט עליהם כישלון וקלון.

דו”ח זיילר מוכיח היטב, שאסור לקראדי ולבני מינו לשרת בתפקידם עוד יום אחד – וטוב שיבינו זאת בהקדם. אני ספקן, ואיני מאמין לקראדי, עוד מרגע מינויו. לכן, אצפה מהשר דיכטר להדיחו מיד – כדי לטהר את שורות המשטרה.

 למאמר המקורי