הסיוט הישראלי

מאת: ד”ר אברהם בן-עזרא

נקרה לי השבוע לשמוע/לקרוא בכלי התקשורת, פעמיים, כי לכמה ישראלים יש סיוט, והסיוט דומה – פלישת המוני פלשתינים לתחום מדינת ישראל במטרה ליישם את “זכות השיבה”, ופלישה כזו באה בחשבון כיום מרצועת עזה בגלל מלחמות כנופיות החמס נגד “גדודי” הפתח שם, ולאור העובדה שמראש ברור כי לחצי האי סיני ההמונים לא יוכלו לחדור, מחמת הרובים של הצבא המצרי.

והחולמים סיוטים אלה, “מבינים” כי במצב כזה ישראל ההומנית לא תוכל למנוע את הפלישה.

טעות בסיסית בידי חולמי הבלהות: ישראל יכולה ללא מאמץ רב מדיי למנוע את החדירה הבלתי חוקית לתחומה, לאור היתרון הצבאי של ישראל ביחס לכל אחת משכנותיה ולשוחרי רעתה הקרובים והרחוקים גם במצב בו הם יתאגדו, ישראל מורגלת לבצע טרנספר המונים בהצלחה מוכחת, וכן צפוי כי הפלישה אם וכאשר תתקיים – לא תהיה מאורגנת וממילא הפולשים לא יהיו מזויינים.

לאמור, מדובר במטלה משנית ביותר המצריכה הפעלת אפס קצהו של כוח הלחימה הישראלי.

אז מה לנו לחלום?

שמא מדינת ישראל, בהנהגה לא מתאימה למשימות העלולות להתממש [כפי שהמשימה שנקרתה למנהיגים אלו, שטרם הוחלפו, במלחמת “בין המצרים” לא התאימה לכישוריהם], אף שיכולה בקלות רבה להתמודד עם בעייה כזו ולסכל כהרף עין כל חלום של  “שיבה” במזרח התיכון – לא תשכיל ליישם את יכולותיה כדי למנוע זאת, ואז, למרות היכולת, הסיוט עלול להפוך לעובדה.

כל מה שיהיה דרוש לעשות במקרה מסוג זה הוא בדיוק מה שתעשה במצב דומה כל מדינה נורמלית חפצת קיום ריבוני, כמצרים הקרובה, אוסטריה או ארה”ב הרחוקות.

מבין כל האפשרויות, ישראל תצטרך לברור לעצמה את הדרך הכי סבירה והכי יעילה כדי למנוע את הפלישה, מתוך הנחת עבודה בסיסית כי הפלישה לא תתאפשר, ואם זה לא ברור לפולשים התולים תקוות בחולשת המענה הישראלי, הרי יהא צריך להבהיר זאת מוקדם ככל האפשר.

הדרכים לכך הן רבות ושונות – ירי מסוג כלשהו [עשן, גז מדמיע, גומי וכיוצא בזה בהתאם לנסיבות ולצורכים שייווצרו], או פינוי פיזי – בד בבד עם החדירה – במתכונת המוצלחת של ההתנתקות, אף מבלי לערוך אימונים ותרגול כי זה כבר נעשה לא מכבר… אמנם לא במתנחלים ידובר, ולכן צפוי קושי כלשהו מבחינת המוטיבציה, אך יש להעריך שאותם חיילים ושוטרים מנוסים לא יסרבו פקודה. נראה שבמקרה של פלישה לא תעזור הידברות, ולא יסייעו שכנועים באמצעות הרצאות, הסברים, האינטרנט או עלונים כתובים.

ועוד שאלה הועלתה באותם סיוטים המטרידים את מנוחתם של כמה ישראלים – מה יהיה על התקשורת שתסקר את הפלישה כמו גם את נסיונות המניעה? ומה יגידו בעולם על היעדר ההומניות של ישראל בטיפול בבעיה?

אכן, ככל הנראה לא יהיה אפשר למנוע פלישה המונית באמצעים הומניים, וכמדינה ריבונית, יהא ביד הממשלה להחליט האם ליצור באזורי האירועים אתרי הקרנות עם כל התפאורה המקובלת בהוליווד, או שטח צבאי סגור כבמלחמה כפי שהיא צריכה להתנהל [לא כפי שהתנהלה בלבנון ב”בין המצרים”].

ומי בדיוק יחליט על הצעדים שיינקטו?

עמיר פרץ, כשר ביטחון?!

האמת ניתנת להיאמר כי הסיוט קשור קשר הדוק לשאלה זו, והתקווה היא שראש הממשלה כבר התעשת מאז מינוי שר הביטחון, הא ראייה, שאת שר המשפטים הוא מינה לפי קריטריונים אחרים, מתוך הנחה כי שר צריך להבין את תפקידו, ואפילו רצוי כי יהיה פרופסור בתחום מינויו.

אמנם לא ברור ולא רצוי כי שר הביטחון ימונה על ידי מי שבעצמו צריך לפנות מקומו, לאור לקחי לבנון ויתר הסתבכויותיו, אך אפילו כך יהיה, יש באופק אור בקצה המנהרה, עם דרך חדשה ומרעננת בנושא המינויים, ועם תקווה כי דרך זו תסלול גם דרכי מילוט של פיטורים…

9 לפבר’ 2007