עו”ד דב אבן אור על שר המשפטים דניאל פרידמן: האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון

עו”ד דב אבן אור על שר המשפטים דניאל פרידמן: האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון


דב אבן אור, עו”ד 08.02.2007 05:57
מה יש לדבר

מה יש לדבר


האם שר המשפטים אמור להיות תואם סיאמי של נשיאת ביהמ”ש העליון? ולהיות בתמימות דעים עם היועץ המשפטי לממשלה?!



7 לפברואר 2007

לכבוד

ח”כ, אישים ושועים אחרים

שלום רב!

הנדון: מינוי פרופ’ ד’ פרידמן לשר המשפטים

1.     זהו מינוי של האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון (לגבי האחרון – חבל שלא קודם לכן)! זאת אני אומר ע”ס עיסוקי בעריכת דין מזה 32 שנה (מתוכן 12 אב”ד משמעתי בלשכת עוה”ד); ואני מצהיר כי אין לי קשר למועמד הנ”ל, למעט היותי תלמידו באונ’ ת”א, בשנים 74-70.

2.     פרופ’ פרידמן אינו נזקק להגנתי, אך אני נדרש להביעה – לא כדי להגן על המועמד, אלא כדי להציג את “העומק” של טענות הנגד והריח הפוליטי העולה מהן!

מהם הטיעונים הנשמעים כנגד המועמד:

א.     הוא לעומתי כנגד מערכת המשפט.

ב.    עד למועד אי-המינוי של פרופ’ נילי כהן לביהמ”ש העליון, לא נשמעה ממנו ביקורת כנגד “מערכת המשפט”; ומכאן שבסיס ההתנגדות שלו, הינו אישי ולא מקצועי!

ג.    אין לו ניסיון פוליטי והידע המקצועי שלו – הינו אקדמי בלבד.

3.     להלן תשובותיי לטיעונים הנ”ל:

א.     מדוע שר משפטים (או שר כל שהוא – בתחום אחר) אמור להחזיק בדעה דומה, לאלו הכפופים לו? או לאלו הפועלים לצידו?!

האם שר המשפטים אמור להיות תואם סיאמי של נשיאת ביהמ”ש העליון? ולהיות בתמימות דעים עם היוע”מ לממשלה?!

האם שר הבטחון אמור להחזיק בדעות הנשמעות ע”י רמטכ”ל?; האם שר הבריאות אמור לחשוב כפי שחושבים מנהלי בתי החולים הגדולים במדינה?; התשובה ברורה מאליה, ולפיכך מדוע פרופ’ פרידמן נדרש לפתע להיות “האח הגדול” של חברי “המערכת המשפטית”?

ב.     איך יתכן כי שופטים בדימוס ומרצים למשפטים, אומרים כי יש בעיה בכך, שהשר המיועד מתנגד לאקטיביזם השיפוטי; תומך בכינון בימ”ש לחוקה, וכי לדעתו חלק מהשופטים שמונו בשנים האחרונות מעיד על בינוניות!

מי קבע כי דעתם של התומכים ברעיונות הנ”ל (קרי: נגד בימ”ש לחוקה, ובעד השיטה הנוכחית לבחירת שופטים) היא הנכונה?

ג.    באיזו מדינה מתוקנת, השופטים הם שמחליטים אם יקום בימ”ש לחוקה או לא? ומי יהיו השופטים החדשים ומי יקודמו?!

בכל מדינה נאורה (שלאורה נוהרים תומכי “הקידמה”), השופטים מנועים מלהתבטא בפומבי בשאלות פוליטיות (ואין חולק כי השאלה אם צריך בימ”ש לחוקה, הינה פוליטית), ולשופטים אין יד ורגל במינוי שופטים חדשים ו/או בקידומם של המכהנים!

ד.    דהיינו – בשם הליברליות והפתיחות, המתנגדים למינוי, קוראים לבחירת שר משפטים, רק מי שמחזיק בדעות דומות לנשיאת ביהמ”ש העליון והיוע”מ לממשלה!

ה.    לעניין “ספירת” מועד תחילת הביקורת מצד פרופ’ פרידמן; דומני כי אף אחד לא יודע ולא זוכר את כל מאמריו של הנ”ל (לא את תוכנם ולא את מועדם): לפיכך העובדה שהשופט בדימוס א. מצא, טוען כי אינו זוכר ביקורת מצד פרופ’ פרידמן, לפני אי-המינוי של פרופ’ נילי כהן, אינה ראייה כי אכן לא הייתה ביקורת לפני כן!

הבה נניח, כי תחילת הביקורת הפומבית כנגד “מערכת המשפט” החלה רק בעקבות פרשת פרופ’ נילי כהן, האם הדבר עושה את הביקורת ללא נכונה? ודאי שלא!!

ואולי, פרשת פרופ’ נילי כהן, היא הקש ששבר את גב הגמל? (קרי, עד אז פרופ’ פרידמן שמר את ביקורתו בחוגים סגורים, כדי לשמור על כבוד “המערכת”; אך כאשר המועמדות של פרופ’ כהן נדחתה מנימוקים צורמים ומוזרים ומאידך מונו לביהמ”ש העליון, שופטים שאינם “מאורות המשפט”, אזי אז – הקיטור פרץ החוצה ובבת אחת!)

ו.      הבה ונשאל גלויות: האם כל המינויים שנעשו לאחרונה בביהמ”ש העליון, הנם היותר טובים מבין יתר הראויים? לדעתי לא ולא!! האם כל המינויים לבתימ”ש השלום והמחוזי הינם נכונים?; רחוק מכך!!

משמע, שיטת הבחירה של שופטים בישראל אינה כליל השלמות, כפי שמנסים להציגה, אלא שיטה שהייתה נכונה לתקופת קום המדינה ושיקפה איזונים פוליטיים ולא מקצועיים גרידא!

ז.     לעניין הטיעון כי פרופ’ פרידמן חסר ניסיון פוליטי וגם מקצועי (קרי – הוא חי עד כה במגדל שן אקדמי)!

איזה ניסיון היה לפרופ’ אהרון ברק לפני שמונה להיות היוע”מ לממשלה? רק היותו דיקאן של הפקולטה למשפטים בירושלים. איזה ניסיון היה לפרופ’ יצחק זמיר לפני מינויו ליוע”מ לממשלה? זהה לזה של פרופ’ ברק!

האם התפקיד של יוע”מ לממשלה פחות חשוב מאשר שר המשפטים? ברור שלא!

איזה ניסיון משפטי היה לשניים הנ”ל, לפני שנבחרו לכהן כשופטים בביהמ”ש העליון? רק הניסיון האקדמי והיותם יועצים משפטיים לממשלה! (דהיינו, הם לעולם לא ייצגו לקוח בדיון משפטי, מעולם לא “הופיעו” בין כותלי בימ”ש, ולמרות זאת נבחרו – ישר לביהמ”ש העליון).

ח.    מדוע שר המשפטים נדרש לפתע, להיות איש מקצוע פר-אקסלנס?; האם ליוסי ביילין, צחי הנגבי, מאיר שטרית, היה ניסיון משפטי כל שהוא?, לא! אך הדבר לא מנע מהם להתמנות כשרי משפטים.

האם שר הבטחון נדרש להיות איש צבא לשעבר, האם שר הבריאות נדרש להיות בעל הכשרה רפואית? ברור שלא, אך כעת, “נזכרים” המתנגדים כי לפרופ’ פרידמן אין ניסיון בפני בתיהמ”ש, וכל מטענו המקצועי – הינו כתיבת ספרים והיותו דיקאן בי”ס למשפטים!

4.     לא דיי בכך שאין כל בסיס להתנגדות למינוי הנ”ל, אלא האופן והנימוקים הנשמעים – מורים על תיזמון הביקורת ועל יד מכוונת!

טעות גדולה עושים אלו הנותנים יד להתנגדות למינוי הנ”ל, שכן זו פועלת ותפעל כבומרנג – נגדם! קרי, במקום לטעון לגופו של עניין, הם מצטיירים כשותפים למסדר חשאי הדואג רק לחבריו ולאינטרסים, הנוגדים את רצונו האמיתי של העם היהודי – בישראל.

 

בכבוד,

 

דב אבן אור, עו”ד



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר