תקפו וכוחו של התקן הישראלי

תקפו וכוחו של התקן הישראלי

ד”ר אברהם בן עזרא
בן עזרא – מתכננים ויועצים 24.01.2007 12:05
תקפו וכוחו של התקן הישראלי


יובהר כי במצב דברים זה מועבר מסר ברור לציבור הבונים, והוא, שאין צורך לשמור על איכות הבנייה ולא קיימת חובה ממש לקיים חובה חקוקה;
לא בסלע היא חקוקה, אלא בחול הנידף ברוח הפסיקה.



תקפו וכוחו של התקן הישראלי
מאת: ד”ר אינג’ אברהם בן עזרא

לכאורה, דרישות התקן הישראלי מחייבות כל מוכר דירה, וזאת לאור הנוסח המחייב של הסכם המכר (המפרט) הקובע לאמור:

“כל המוצרים והמלאכות יהיו לפי דרישות התקן הישראלי, כאשר יש כזה”.

בתקן הישראלי ישנן קביעות ודרישות לגבי טיב המוצר, תכונותיו – לרבות מידות, צורת התקנתו של המוצר במבנה ונתונים אחרים. לא במקרה נתוני התקן מבוטאים בחלקם באמצעות מידות דרושות, וכאשר נתוני התקן הישראלי כוללים מידה נדרשת – הרי בצד המידה מצוי גם המרווח המותר לסטייה מן המידה הנדרשת.

לדוגמא:

לפי תקן 23, גובה האגף של הדלת יהיה במרווח שבין 1990 מ”מ ל- 2020 מ”מ.
לפי ת”י 1142 יהיה גובה המעקה לכל הפחות 105 ס”מ – הווה אומר, המרווח המותר הוא מ- 105 ס”מ ומעלה.
לפי ת”י 1205.3 נדרש שטח גישה מול הכיור כך שהמרחק משפת הכיור אל הקיר שממול, יהיה לכל הפחות 75 ס”מ – הווה אומר, המרווח הוא 75 ס”מ ומעלה.

וכאן עולה השאלה הנוקבת לדיון:

האמנם יש תוקף לתקן הישראלי?
האמנם הדרישות המובאות בדייקנות ובדקדקנות בתקן – הן גם בנות כוח, ועומדות הן לזכות המשתמש?

התשובה לכך זהה לגבי שתי השאלות, והיא דו משמעית:

א] כן.

ב] לא.

להלן הסבר:

א. כן – על פי מה שראוי להיות:

וזאת לאור דבריה של השופטת המחוזית [ת”א] צפורה ברון בת”א 922/95 סלומון שמואל ואח’ נ’ שיכון ופיתוח לישראל בע”מ ואח’, לא פורסם, מובא בספר “ליקויי בנייה” כרך א’ מאת א’ בן עזרא בהוצ’ “בורסי” תשס”ו, עמ’ 96, ולהלן ציטוט:

“…
ב. מידת הפתח כפי שנקבעה בתקנה הנדונה, הינה בבחינת דרישה מחייבת ולא המלצה. אין על פי התקנות איסור לבנות פתח העולה על המינימום הקבוע בתקנה, אולם אסור לבנות פתחים בחדרי שירות ששטחם קטן מהקבוע.
נושא אחר עליו מתלוננים התובעים, הינו גובה המעקה במרפסות הכביסה שבדירותיהם. המהנדס פורת, קבע כי המעקות במרפסות בדירות התובעים נמוכות במספר סנטימטרים מ- 105 ס”מ, הגובה הנדרש על פי התקנות. המומחה מטעם ביהמ”ש סבור כי לדעתו די בגובה 102 ס”מ גובה המעקות בדירותיהם של התובעים. משקבע מחוקק המשנה בתקנות את גובה המעקות, אין זה מתפקידו או מסמכותו של ביהמ”ש לקבוע את הגובה הנדרש משיקולי בטיחותם של המשתמשים במרפסות הכביסה. משום כך אין בכלל רלוונטיות לדעתו, של מומחה ולו גם מומחה מטעם ביהמ”ש.
בחקירתו של המהנדס פריידלין התברר כי הוא מתייחס להוראה שבתקנות, בדבר גובה המעקות, כאילו מדובר בהמלצה ולא היא. המידות הקבועות בתקנות, הינן מידות מינימום מחייבות. האמור לעיל בדבר תוקפן המחייב של התקנות נכון גם לעניין מזקף הראש במהלך המדרגות.
על פי התקנות, נדרש מינימום 210 ס”מ גובה, למזקף הראש. המהנדס פורת מצא שבבניין הנדון גובה מזקף הראש במהלך המדרגות העליון הוא 204 ס”מ, המהנדס פריידלין קבע כי הגובה הוא 205 ס”מ. נאמן לגישתו העקרונית, אין המהנדס פריידלין מתייחס לדרישת התקנות כדרישה מחייבת. לפיכך הוא סבור, שאין דין המהלך העליון כדין המהלכים האחרים. עוד שבכל מהלכי המדרגות משתמשים כל הבאים לבניין, שונה לדעתו המהלך העליון, שבו משתמשים רק אלו העולים לגג.
לדעת המהנדס פריידלין , רק לאנשי תחזוקה עניין להגיע לגג הבית. חזקה על אנשי תחזוקה שהם מודעים לסכנה של מהלך נמוך ולפיכך הוא אינו רואה פגם בכך שהמהלך העליון נמוך מכפי הקבוע בתקנות. אין ממש במסקנתו של המהנדס פריידלין כי רק אנשי תחזוקה עולים לגג הבית. בעניין מודעות אנשי תחזוקה לסכנה בשל נומך התקרה, חזקה על בוניי בניינים שהם מקיימים את דרישות החוק ובונים מהלכי מדרגות בגובה הנדרש בחוק. לפיכך אנשי תחזוקה המבקרים בבניינים רבים אינם רגילים ואינם מודעים לחריגה מדרישת החוק.
המהנדס פריידלין הסכים לדעתו של המהנדס פורת כי בפועל אין אפשרות לתקן את הסטייה הנזכרת, כי בריכת המים המותקנת מעל מהלך המדרגות העליון מונעת אפשרות של ביצוע עבודות הגבהה.
הפגם הזה כמו פתחי החלונות בחדרי השירות, הם בגדר ליקויים שמצדיקים חיוב בפיצוי בשל ירידת ערך.”

לפי פסק דינה של השופטת צ’ ברון, המידות הקבועות בתקן אינן ניתנות לויכוח ואינן עומדות להערכה לא של המומחה הממונה המתמנה על ידי בית המשפט ואפילו לא להערכת בית המשפט עצמו, שכן מדובר בדבר חיקוק מחייב, לטובת הכלל, אשר שומה על בית המשפט לכבדו וליישמו בפסקי דינו.

כך ראוי שיהיה, ולכן – התשובה הראשונה לסוגיה העולה במאמר זה היא: כן מוחלט.

ב. לא, וזאת על פי שגרת הפסיקה.

בקרב ציבור גדול של שופטים בישראל, הקובעים בפסקי דינם המרובים נורמה אחרת, שונה, נחותה, של חקיקת המשנה – התקן הוא במקרה הטוב בגדר המלצה בלבד, ואינו מחייב.
זאת אף זאת, התקן נתון לשרירות לבו של המומחה, שסמכותו לפתע עולה מעל לזו של מחוקק המשנה, והוא – אותו מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט – מחליט האם, מתי ועד כמה, יקוימו הוראות התקן, פרטיו ומידותיו.
להלן פסק דינה של השופטת יעל אחימן בת”א 72879/04 שפיצר גיורא וורד נ’ אוניל בנייה בע”מ ואח’, בימ”ש השלום בתל אביב, לא פורסם, נפסק ביום כ”ז טבת תשס”ז [17 לינואר 2007]:

“דיון בהסתייגויות התובעים

בא- כוח התובעים סבור כי שגה מומחה ביהמ”ש בקביעתו ולפיה לא קיים ליקוי בקיומה של מדרגה בודדה בקומת הקרקע הואיל והתקן המחייב שאסר את התקנתה, שונה.
על פי הפסיקה (ת”א 1860/88) נעשית בחינת התקינות למועד עריכת ההסכם, לכאורה צודק אם כן בא- כוח התובעים בטיעונו זה.
יחד עם זאת, לצד קיומה של הלכה זו יש להפעיל שיקול דעת בכל מקרה לגופו. הואיל ותפקידו של המומחה אינו מתמצה בסריקה טכנית בלבד של התקינה הרלוונטית ושעה שלא סביר כי כיום יעשה שינוי בתכנון המדרגות לאחר שאין כל הפרעה או סיכון במבנה הנוכחי לא מצאתי כי יש לקבל הסתייגות זו. הוא הדין ביחס להסתייגויות התובעים מקביעת המומחה בעניין גובה האמבט והתקנת האגנית במקלחת.”

לאמור, תפקידו של המומחה אינו מצטמצם לכדי קביעת ההתאמה לתקן ולתקנות הבניה, אלא הוא – כמומחה – גם בוחן את מה שעומד מאחורי התקנים, התקנות, חיקוקי המשנה, ובודק מהם הרקע והסיבה להם.

כך בעניין מפגע של מדרגה בודדה, וכך גם בעניין גובה אמבט, ואופן התקנת האגנית במקלחת.
ישבו מחוקקי המשנה על המדוכה וקבעו מה שקבעו – יש לדעת, לפי השופטת י’ אחימן, כי כל מה שקבעו – עוד ייבדק וייבחן מההתחלה, כשיבוא הוד מעלת המומחה, נציג בית המשפט, לבדוק את הנכס על ציודו, מתקניו, חלקיו, מידותיו.

לאור פסיקות רבות מדיי של בתי המשפט בישראל ברוח פסק הדין שפיצר, על אף הפסיקה המנחה בפס”ד סלומון, מתהווה הלכה למעשה מתחת לאפו של המחוקק, חקיקה משנית לחקיקת המשנה, אשר יוצרת סטנדרטים אחרים מאלו שנקבעו בתקנות הבנייה ובתקנים.

מעבר לכך, משבוטלו אי התאמות ברורות בתיק שפיצר בעקבות משיכת קלומוסו של מומחה בית המשפט, אף על פי שאין עוררין בפסק הדין על כי מדובר באותם פריטים, שהפיצוי בגינם אופס – בהפרות ברורות ומוכחות של תקנים ותקנות, התקבל פסק דין מצומק ומצומצם מהבחינה הכספית ביחס לתביעה.

בשל כך – נמנעה מהתובע גם השבת ההוצאות…

יובהר כי במצב דברים זה מועבר מסר ברור לציבור הבונים, והוא, שאין צורך לשמור על איכות הבנייה ולא קיימת חובה ממש לקיים חובה חקוקה;
לא בסלע היא חקוקה, אלא בחול הנידף ברוח הפסיקה.


‏24‏ ‏ינואר‏ ‏2007



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר