הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל

קימקא שמחה ניר, עו”ד 28.12.2006 17:18
גזירה שווה

גזירה שווה

פסק דינו של הבג”ץ בעניין הסיכולים הממוקדים לא היה “מאסטרפיס” בראי המקצוע המשפטי, אבל הוא הצליח להפוך את כיוונם הפוליטי של גלי האהדה/מחאה אשר גאו אחרי בג”ץ ההתנתקות.


הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב):

 

הפעם זה בשמאל

 

(והימין רוקד על הגגות)

 

תחת הכותרת הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים ראינו כיצד משפטני הימין מתבכיינים על נטייתו-שמאלה של בית המשפט העליון, ונראה היה לי כי הסיבה היחידה שהם לא מגדירים אותו כ”סמולני” היא שמא יתריסו בפניהם “באיזה סגנון אדוני מדבר”.

 

וכעת זה בא מהכיוון ההפוך: הימין והשמאל “החליפו צד”.

 

·        לא, הם לא שיבחו – או גינו – את איכותו המקצועית של פסק-הדין;

 

·        לא, הם לא אמרו “אמנם הבג”ץ פסק שלא לטעמי, אבל השופטים עשו מלאכתם נאמנה” (וגם לא ההיפך, כמובן);

 

·        לא, הם לא התייחסו לכך שהשופטים נזקקו לחמש (!) שנים כדי לתת פסק-דין חסר יצירתיות, אשר כולו “מים”.

 

לא, ממש לא. כל אלה אשר קוננו בפעם הקודמת, כאשר פסק-הדין לא תאם את עמדתם הפוליטית, רקדו הפעם על כל הגגות, ואילו אלה אשר פיזזו אז, מקוננים היום.

 

ראו “חבילה” מקרית, אותה מביאה לנו אטילה שומפלבי (Ynet, 14.12.2006):

 

משמאל:

 

ח”כ גלאון (מרצ-יחד): “חבל שבג”ץ לא פסל לחלוטין את השימוש בחיסולים כהוצאה להורג ללא משפט, אך טוב שבכל-זאת בג”ץ שם סייגים למגבלות לשימוש בכוח. המבחן יהיה האם ההחלטה תאכף בשטח. הניסיון מוכיח שזה לא הגיוני שכל מקרה יבחן לגופו כפי שהציעו השופטים, כי צה”ל מזמן לא מחסל פצצות מתקתקות והפך את מדיניות החיסולים למדיניות של טרור כנגד טרור”.

 

יו”ר חד”ש, ח”כ מוחמד ברכה, אמר: “אינני מתפלא שכן החלטה זו מצטרפת לשרשרת ההחלטות בשבוע האחרון שמנסות לתת לגיטימציה שקרית לכיבוש הישראלי ופשעיו. פעולות הרצח והחיסול שמבצעים כוחות הכיבוש הם פצע. שום אליבי לא יכול לעזור ולכסות על האמת, שמדובר בפשע נגד האנושות. פעולות הצבא הורגות עשרות בני אדם בלי שום חשבון”.

 

ח”כ אחמד טיבי (רע”מ-תע”ל): “ההחלטה להתיר חיסולים היא המשך הכיוון הביטחוניסטי של בג”ץ שמאז 67′ הכשיר הפקעות, גירושים, עקירות, חיסולים ושאר עוולות הכיבוש בניגוד לחוק הבינלאומי”.

 

ח”כ ג’מאל זחאלקה (בל”ד) אמר כי “בג”ץ נתן את חסותו להוצאה להורג ללא משפט ופשעי מלחמה. העניין צריך לעבור לדיון בבית-דין בינלאומי, שכן אין מדובר בנושא ישראלי פנימי וצריך לטפל בו במסגרת בינלאומית”.

 

ומימין:

 

חבר הכנסת יובל שטייניץ (ליכוד): מברך על הפסיקה: “בג”ץ חזר לעשתונותיו ולתובנה שחובת המדינה להגן על אזרחיה גוברת על כל חובה אחרת. יחד עם זאת, הגיע הזמן שכנסת ישראל תגביל בחקיקה את מעורבותו של בג”ץ בענייני מלחמה ושלום, הגירה וטרור”.

 

 ח”כ אריה אלדד (איחוד לאומי – מפד”ל) שיגר מסר פרידה זועף לעבר הנשיא הפורש של בית המשפט העליון: “במפתיע, אהרון ברק לא תרם היום תרומה משמעותית לארגוני הטרור. יחד עם זאת, אנחת רווחה גדולה צריכה להישמע היום במדינה על זה שהוא הלך סוף-סוף”.

 

ח”כ אפי איתם (איחוד לאומי – מפד”ל) טוען ש”בעידן של טרור הרואה באוכלוסייה אזרחית מטרה, הסיכול הממוקד הוא כלי מבצעי יעיל ומוסרי, המאפשר למדינה להתגונן נגד אלו החפצים לזרוע בה הרס והרג”.

 

תסלחו לי מאוד!

 

בית המשפט העליון שפסק בעניין החיסולים הוא אותו בית המשפט העליון אשר פסק בעניין ההתנתקות, והבג”ץ הזה הוא אותו הבג”ץ, ומי שמיילל על “בג”ץ פוליטי” כאשר הוא לא מספק לו את הסחורה הפוליטית הרצוייה לו, הוא-הוא אשר מבקש להכניס את הפוליטיקה אל היכלות המשפט.

 

בעניין הזה יש לציין את החריג, הנאמן לשיטתו (על פי אותו המקור): 

 

 ח”כ בני אלון (איחוד לאומי – מפד”ל) אומר ש”הבג”ץ ממשיך בחיסול הממוקד של המערכות הדמוקרטיות. על פי הפסיקה מהיום, רק בית המשפט ישפוט מהי פעולה מלחמתית כשרה, מהו סיכול ממוקד כשר. ככה אי אפשר להילחם”.

 

הדברים האלה, כשלעצמם, הם דברי איוולת אשר אינם מתאימים לבנו של מי שישב בביהמ”ש העליון קרוב לעשרים שנה.

 

מקצוע המשפט הוא, אולי, המקצוע היחיד שהחברה האנושית המציא כדי שיתחב את אפו לתחומים מקצועיים לא-לו. כך, למשל, במשפטים על רשלנות רפואית, או על נזקים רפואיים, הצדדים היריבים מביאים מומחים רפואיים המעידים זה בכה וזה בכה, ומי שמכריע ביניהם הוא השופט, אשר לא מבין דבר ברפואה.

 

ולכן, כאשר יש צורך לקבוע אם פעולה מסויימת היא פעולה “מלחמתית” או “משטרתית” – השופטים הם שיחליטו, ולא הפוליטיקאים, או אנשי הצבא, והוא הדין גם באשר לשאלה אם פעולה מסויימת היא “כשרה” או “לא כשרה”.

 

ואל תבינו אותי לא נכון. כמו שאתם מכירים אותי, אני האחרון לשיר לשופטים שירי-הלל, אבל כאשרהשופטים מקדיחים את תבשיליהם, זה עדיין לא אומר שהם חרגו מהמגרש שהחברה הקצתה להם.

 

ובעניין הזה יש לשבח את חה”כ בני אלון, אשר מבין כי השופטים הם אותם השופטים, וגם זה אולי משום שאביו “היה שם”.

 

סגיר

 

הרשו לי, איפוא, לסיים בדיוק באותם המלים בהן סיימתי את המאמר הקודם:

 

כן, המשיכו להתבכיין. המשיכו לסגוד לבג”ץ, ובאותה הנשימה לבוא עימו חשבון על היותו מוטה-פוליטית. אתם לא נגד בג”ץ פוליטי, אלא נגד בג”ץ שנטייתו הפוליטית אינה לטעמכם. אתם הרי משבחים את דעת-היחיד של אדמונד לוי, אשר אינה אלא מניפסט פוליטי ממרומי המקפצה, לעומת דעת הרוב, אשר, ככל הנראה, עושה את מה שאדמונד עושה – אבל בתוך המים.

 

לא על כך תהא תפארתכם.

 

אז היום אתם משבחים את השופטים משום שהם פסקו לטעמכם, ומחר שוב תגדירו אותם כ”מאפיה סמולנית”, והשמאל, כמובן, ינהג אותו הדבר, אבל להיפך …

לא על כך תהא תפארתכם.

 

 



 
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר