(הערה: מאמר זה נכתב כשבועיים לפני החלטת היועץ המשפטי מזוז לכפות על הקרן הקיימת לישראל למכור קרקעות לערבים)

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, כלומר העם קובע מה יהיה. אבל אנו רואים שלמרות שעם ישראל התאכזב מדרך אוסלו וזנח את המפלגות שתמכו בה, משום מה כל מוסדות המדינה – הממשלה, משרד החוץ, הצבא, המשטרה, בג”צ – כולם כאחד ממשיכים ללכת בדרך אוסלו, ללא שום שינוי. איך זה?

התשובה פשוטה: כל הדמוקרטיה הזאת היא רמאות. תמיד הייתה. במדינת ישראל לא הרוב קובע, אלא המיעוט – מיעוט שמאלני. היו תקופות שבהן היתה למיעוט הזה תמיכה רבה, אבל תמיד המיעוט היה זה שהחליט, והרוב קיבל (או לא) את ההחלטה כעובדה מוגמרת. הסכם אוסלו הוא דוגמא מובהקת לשיטה זו.

שליטת השמאל במדינה מבוססת על מנגנונים רבים: רשמיים ומעורפלים, גלויים וסמויים. ההסתדרות, מערכת המשפט, הכנסת, המשטרה, התקשורת, הצבא, מוסדות המדינה, תשתיות מולאמות, וכן הלאה. כל הגופים האלה בנויים בצורה שיוצרת אשליה של מקצועיות – אבל תמיד משאירה את הכוח האמיתי בידי קבוצה קטנה.

אבל “לא לעולם חוסן” – השיטה כבר לא עובדת כמו פעם. היו ימים שבלי פנקס אדום של חבר הסתדרות כמעט ולא היה אפשר למצוא עבודה טובה; היום כבר לא זוכרים את זה. היו ימים שאנשים רגילים חיכו עשר שנים לקו טלפון, בזמן שאחרים קיבלו קו תוך שבוע. היום כבר לא. היו ימים שלשמאל הייתה שליטה כמעט מוחלטת בכנסת; מאז “המהפך” של בגין, כבר לא.

אז מה עושים? האם השמאל יוותר על השליטה רק בגלל שהעם לא רוצה בו יותר? זה פשוט מגוחך. הפתרון הוא פשוט: מעבירים את הכוח האמיתי מאותם תחומים שבהם נשמטה השליטה, לאלו שבהם השמאל עדיין שולט. נראה: ההסתדרות היום לא ממש חזקה. בכנסת כבר אין רוב שמאלני, אפילו עם הערבים. גם במשטרה ובצבא המצב כבר לא מה שהיה פעם – קצינים עם כיפות, אפילו למטכ”ל הימנים כבר מתחילים להסתנן. אחרי ממשלות ימין רבות, גם פקידות המדינה כבר לא מורכבת משמאלנים בלבד. אז מה נשאר?

יש שלושה תחומים שבהם שליטת השמאל היא כמעט מוחלטת: מערכת המשפט, התקשורת, והשב”כ. וראה זה פלא: בערך מאותה תקופה שהשמאל ירד והליכוד עלה, איבדה – משום מה – הכנסת את מעמדה כסמכות העליונה במדינה. מעמד זה עבר למערכת המשפט, ובמיוחד לבג”צ. היום כל מוסדות המדינה – כנסת, שלטון מקומי, משטרה, צבא – כולם כפופים לבג”צ. על התקשורת אין צורך להרחיב את הדיבור – הם הפסיקו אפילו להעמיד פנים שאינם שמאלנים. ערוץ 7 הימני נסגר לאחר שבג”צ ביטל(!) חוק שהעבירה הכנסת שהתיר לערוץ לשדר…

לכאורה, נראה ששליטת השמאל היום חזקה מתמיד. אבל זו טעות. פעם היו בידיהם קלפים רבים וחזקים; היום נשארו שנים – שלושה בלבד. הקלף של השב”כ איבד הרבה מכוחו בעקבות אבישי רביב, מחתרת בת עין שלא הייתה, נועם פדרמן, ופרשיות דומות. גם התקשורת נחלשת והולכת: היום יש ערוצי טלויזיה שאינם בשליטת הממשלה, והנסיונות לשלוט באינטרנט נלעגים. וכך קורה שכל הכוח מרוכז היום בידי מערכת המשפט בכלל, ובג”צ בפרט. הכל על קלף אחד אחרון…

היכולת של בג”צ להחזיק הכל אצלם מוגבלת. אין כמעט אדם במדינה שחושב שבג”צ מחליט באופן ענייני. אין כמעט אדם שאינו רואה שבג”צ אינו מאפשר להלחם בערבים. נקודת השבירה קרובה; בקרוב יראו כולם, שעם ישראל נמצא בצד אחד – ובג”צ בצד שני. זה יהיה הסוף של בג”צ, ושל כל השמאל. אבל הם לא יוותרו בקלות. הם ינעצו את הצפורניים חזק יותר ויותר כדי להיאחז בשלטון עד הרגע האחרון ממש. זה כואב כבר היום, וזה יכאב עוד יותר בהמשך. אבל אחרי שנעבור את המשבר יהיה טוב יותר.

כותב המאמר חבר במרכז הליכוד מטעם תנועת “מנהיגות יהודית”, גר במאחז בגוש עציון, מדבר בגילוי דעת ומתהלך בגילוי ראש.