אלה שופטיך ישראל

אלה שופטיך ישראל


נרי אבנרי 22.08.2006 03:09
אלה שופטיך ישראל


השופטת הדסה אחיטוב הרמן חלקה על דעתו של השופט דוד בר אופיר שקבע כי “מדובר בסטייה התנהגותית חמורה מאין כמוה”. לדבריה, בקלטת המתעדת את יחסי המין עם הילד ושהוצגה בפני ביהמ”ש “הקטין נראה נהנה” (ילד בן 11!!!). ועוד מתוך גזר הדין: “הילד גילה בקיאות ומיומנות מינית, ולא היה כאן ניצול ציני, ולא היטפלות לילד חלש”.



ואני חשבתי שכבוד השופט אמינוף, המציא את זה. פתאום מתברר שהקביעה לפיה הנאנסת נהנתההונחה על שולחנו של ביהמש עי שני מומחים בעלי שם: פרופזאב בלומנפלד, ופרופאדי קרניאלי. ועוד מתוך חוות הדעת שכתבו שני הפרופסורים: “קשה להאמין כי הילדה לא תספר לאימה על כאביה הגופניים“, וקשה להבין מדוע חיכתה עד לנישואיה כדי להתלונן על אביה החורג” (מעריב / 21.8.06).

למי ששכח, מדובר במשפט פלילי, שבו הואשם פושע מין באונס ביתו החורגת מאז היותה ילדה. כשבגרה, ואחרי שנישאה, התלוננה נגדו. האיש נחקר, הואשם, והובא לדין בביהמש המחוזי בנצרת בפני הרכב של שלושה שופטים: אמינוף, והשופטות נחמה מוניץ וגבריאלה (דהליאו) לוי. ביהמש הרשיע את הנאשם, ודן אותו ל– 16 שנות מאסר (העליון הוסיף עוד ארבע). עד כאן הכול בסדר(?). מה שגרם לסערה ציבורית הייתה הדלפה זדונית מהפרקליטות (מתוך הכרעת דין חסויה), לפיה ביהמש קבע שהנאנסת נהנתה“.

היום אני מבין (גם לי יש הצתה מאוחרת) שהיה מי שרצה לגייס את העוינות של הציבור כלפי אמינוף. בניגוד גמור למה שסברתי תחילה, ברור לי, שלכבוד השופט אמינוף נגרם עוול, ברמה של רצח אופי. ועוד לא אמרנו מילה על ההתכחשות המכוערת של שתי השופטות נחמה מוניץ, וגבריאלה לוי, לחלקן בכתיבת פסהד. אחרי שקראתי במעריב (21.8.06), שביהמש ציטט מחוות דעת, עליה חתמו שני פרופסורים שעומדים מאחורי חוות דעתם, נברתי בעיתונים ישנים וגיליתי שהיו דברים מעולם.

שימו לב לכותרת הבאה: גבר שאנס בן 11, נידון רק לחמש שנות מאסר – כי הילד נהנה” (מעריב / 19.10.01). ומה היה לשופט השלישי דוד בר אופיר לומר בעניין הזה? הוא דווקא היה בדעת מיעוט: “מדובר בסטייה חמורההוא קבע. גם אם יצמידו אקדח לרקתי, לא אשתכנע, שמחול החרבות שרקדו מבקשי דמו של השופט אמינוף נעלם מעיניהן של שתי השופטות החתומות על גזר הדין: נירה לידסקי (שבינתיים פרשה), והדסה אחיטובהרמן.

במקרה ההוא, מדובר בשני גברים, דוד מיכאלי בן 33, ואייל אסרף בן 27, שפגשו ברחוב ילד מוזנח בן 11, ופיתו אותו להגיע לדירתם. שם אנסו אותו תקופה ארוכה, תוך שהם מצלמים את מעשה האונס במצלמת וידאו. בשלב מסוים, צירפו השניים גבר נוסף בשם אמנון רוזן, שנידון לשישה חודשי מאסר.

השופטת אחיטוב הרמן חלקה על דעתו של השופט בר אופיר שקבע כי מדובר בסטייה התנהגותית חמורה מאין כמוה“. לדבריה, בקלטת המתעדת את יחסי המין עם הילד ושהוצגה בפני ביהמש הקטין נראה נהנה” (ילד בן 11!!!!!!!!). ועוד מתוך גזר הדין: “הילד גילה בקיאות ומיומנות מינית, ולא היה כאן ניצול ציני, ולא היטפלות לילד חלש“. סוף ציטוט.

השוואה בין שני המקרים מוכיחה בעליל שני דברים. הראשון: פערים בלתי סבירים על עבירות דומות, והשני: מערכת המשפט בישראל, מתנהלת על פי קודים המקובלים בפוליטיקה. אם בעולם התחתון מקובל לחסל יריבים בירייה מאחור, הרי שבפוליטיקה ובמערכת המשפט, תוקעים בגב, סכין מטפורית.

השופט אמינוף והאזרחים, נפלו קורבן למניפולציה, עי אנשים שאמון הציבור במערכת, לא ממש מעניין אותם. גם אם יש מחלוקת לגבי פסיקתו (זה מותר), אין מחלוקת לגבי העובדה שעשה מלאכתו בתום לב. הזדון היה של אחרים.

בהדלפה מרושעת, הם השליכו אותו לזירה, משל היה גלדיאטורועלו לטריבונה. מדליף/ה אחת, וארבע שופטות: נחמה מוניץ, גבריאלה לוי, נירה לידסקי, והדסה אחיטובהרמן. ההסתערות של הרוטווילירים מהתקשורת, השלימה את מה שהיה חסר להן: שעשועים.

איכסה

המלצת היום: עוד דבראיוולת בפסקהדין המפורסם של אמינוף ושות

(והקישורים משם).



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר