יהונתן הקשקשן (10): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (4): על הוצאת דברים מהקשרם (3) – ועל הוצאת ההקשר מהדברים
יהונתן הקשקשן (10): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (4): על הוצאת דברים מהקשרם (3) – ועל הוצאת ההקשר מהדברים
|
מי כאן שלוח-הרסן?
כשהוא מנתח את הסוגיה המשפטית, ומתבל את ניתוחו באסמכתאות לרוב, מצטט היהונתן מפסיקה קודמת: “ההבדל בין הצגת דברים כהווייתם … לבין התבטאות שלוחת רסן או פוגענית – הוא רב”, אבל בדיוק בכך כשל הוא-עצמו: הוא לא הציג “דברים כהווייתם” והתבטאותו הייתה גם שלוחת-רסן וגם פוגענית!
יהונתן הקשקשן (10): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (4): על הוצאת דברים מהקשרם (3) – ועל הוצאת ההקשר מהדברים
“ההבדל בין הצגת דברים כהווייתם … לבין התבטאות שלוחת רסן או פוגענית – הוא רב”,
אבל בדיוק בכך כשל הוא-עצמו: הוא לא הציג “דברים כהווייתם” והתבטאותו הייתה גם שלוחת-רסן וגם פוגענית!
מבוא
תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? התחלנו לגלות את פניו האמיתיות של השופט זה – הרואה עצמו כמועמד ראוי לכהונת שופט בבית המשפט העליון – גם במישור היושר והיושרה.
תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (7): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (2): על הוצאת דברים מהקשרם התחלנו לראות כיצד הוא עושה את זה, והמשכנו לראות זאת תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (8): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (3): על הוצאת דברים מהקשרם (2) – הוצאה מהקשר-בתוך-הקשר.
כאן אנו נמשיך ונראה כיצד הוא מוסיף עוד פשעים על החטא הקדמון שלו.
“במקרה נוסף המערער הגיש לבית משפט זה בקשה בה כתב כי (כאן מצוטטת אמירה בה עסקנו במקום אחר); (וכי) ‘המדינה לא מגלה לנו כי… היא הלעיטה את בית משפט נכבד זה בשקרים, ורק בגללם היא זכתה במה שזכתה’, ועוד” (שלוש הנקודות המציינות השמטה – במקור, ולהשמטה הזאת נחזור בהמשך).
לפני שנבדוק מה מפריע לו, ליהונתן, באמירה “המדינה לא מגלה לנו …”, וגו’ – ומה הפסול בכך שבעל-דין מבקר את יריבו על העדר גילוי-נאות, מן הראוי לבדוק את הקשרם של הדברים, בעיקר אחרי שראינו – פעמיים לפחות! – כיצד אותו היהונתן נכשל בהוצאת דברים מהקשרם.
פעמיים לפחות – פעם אחת, כאמור, תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (7): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (2): על הוצאת דברים מהקשרם ופעם נוספת, כאמור, תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (8): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (3): על הוצאת דברים מהקשרם (2) – הוצאה מהקשר-בתוך-הקשר.
תרגיל הכנה
מה ההבדל בין האמירה:
“הוא (הנאשם, העד וכו’) הלעיט את כב’ ביהמ”ש במארג עבה וסמיך של שקרים”,
לבין האמירה:
“הוא (הנאשם, העד וכו’) הלעיט את כב’ ביהמ”ש במארג עבה וסמיך של שקרים, הכל כעולה מהודעתו במשטרה ומהודאתו בבית משפט נכבד זה“?
ההבדל הוא שהאמירה הראשונה יכולה – אולי – להיחשב כ”השמצה” הזרוקה-לחלל-האוויר, או לפחות כדבר הטעון-הוכחה, ואילו האמירה השנייה היא טענה משפטית אשר מתבססת על ראיות שהוגשו בתיק. ודוק: יכול להיות שההודעה וההודאה אינן מאששות את הטענה המשפטית, וממילא היא טענה שגוייה, אבל טענות שגויות הן דבר של יום-ביומו, ולבד מזאת שבתי המשפט דוחים טענות כאלה, אין מעמידין אל הקיר את הטוען אותו, כי “הטעות תכונת-אנוש היא” (errare humanum est).
והוא הדין גם באמירה הדומה:
“הוא (המשיב, הנתבע וכו’) הלעיט את כב’ ביהמ”ש במארג עבה וסמיך של שקרים, הכל כעולה מהתצהיר המצורף לבקשה זו“,
אשר אפשר שתהיה נכונה, ואפשר שתהיה שגוייה, אבל עצם היותה שגוייה אינה הופכת אותה ל”משהו גס”.
הטקסט נשוא ענייננו, הוא הטקסט ה”מרשיע”
זהו, בהקשרו המלא (לענייננו) הטקסט אליו נטפל הקשקשן, עם ההדגשות המקוריות, ואחריו הסבר תמציתי:
2. המדינה עצמה טוענת, בסע’ 14 לתגובתה, את מה שהמבקש טען בביהמ”ש המחוזי: כי דנ”פ בקשי לא עסק בסוגיה העומדת לדיון בתיק זה. המדינה אומרת, שם:
“יצויין כי פסק הדין בדנ”פ בקשי, שהוזכר לעיל, לא עסק בסוגייה העומדת לדיון בתיק זה, כי אם בפרשנותה של תקנה 38 … שאלה זו אינה מתעוררת בענייננו”.
אבל, כפי שנראה בהמשך, היא מבקשת – ע”ס אותו דנ”פ – לשכנע אותנו כי אין צורך בחתימת תובע גם על כתבי-אישום שאינם מוצאים לפי התקנה הזאת.
ויחד עם זאת, באותה הנשימה, המדינה מתעקשת למחזר את שערורית דנ”פ 9263/99 (רמי בקשי), שם היא הלעיטה את כב’ ביהמ”ש במארג עבה וסמיך של שקרים, הכל כעולה מהתצהיר המצורף לבקשה העיקרית דנן, יחד עם נספח ד’, המצורף לבקשה להוספת נספח חדש לנימוקי הבקשה העיקרית – ולהיבנות משקריה שם.
3. הגב’ אתי כהנא, עו”ד, מלעיטה את כב’ ביהמ”ש בפרטים עובדתיים אשר לא בא זכרם בהליכים הקודמים – בדיוק כפי שעשתה בדנ”פ בקשי הנ”ל.
4. המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי ישב בית משפט נכבד זה כערכאה ראשונה בדיון עובדתי, ולא כערכאה רביעית בשאלות משפטיות;
המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי היא הלעיטה את בית משפט נכבד זה בשקרים, ורק בגללם היא זכתה במה שזכתה.
המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי הדיון העובדתי נתקיים על סמך טיעון בהבל-פה, ולא על סמך ראיות קבילות.
המדינה לא מתייחסת לכך שהמבקש דנן לא היה צד לליבון העובדתי בדנ”פ בקשי – ליבון אשר רק הוא הכריע את הכף.
כדי להבין את הדברים לאשורם, מן הראוי להזכיר כי הליך “הדיון הנוסף” הוא הליך בו בית המשפט העליון דן בהרכב מורחב בהלכה משפטית שנפסקה בהליך המקורי, וממילא בהליך הדיון הנוסף לעולם לא מוגשות ראיות חדשות, וגם לא דנים בשאלות עובדתיות.
והנה, לפי הנטען, בדיון הנוסף בפרשת בקשי (הוא דנ”פ 9263/99 (רמי בקשי), או דנ”פ בקשי) התקיים דיון עובדתי, ונקבעו מימצאים עובדתיים, בניגוד למקובל, בלי ראיות, ובלי שבעל-הדין כאן לא היה בעל-דין שם, וכעת המדינה מנסה להיבנות מאותם המימצאים העובדתיים, למרות שהיא-עצמה טוענת כי “פסק הדין בדנ”פ בקשי, שהוזכר לעיל, לא עסק בסוגייה העומדת לדיון בתיק זה”.
ובמלים אחרות, הטענה – המבוססת על תצהיר פלוני ועל נספח פלוני – היא שהמדינה עושה מניפולציה-על-גבי-מניפולציה-על-גבי-מניפולציה, כדי להשיג תוצאה מסויימת, אבל כבר היו דברים מעולם שבעל-דין האשים את יריבו במניפולציות – וגם היו דברים מעולם שבתי המשפט קיבלו טענות כאלה.
ומכאן – לטקסט ה”מרשיע”, עם הדגשת ההקשר
כאשר אתה כותב טקסט עם הדגשות, אתה מדגיש את מה שנראה לך בעת הכתיבה, כי אינך יודע מה יעסיק את הקורא, אבל כעת, כאשר אנחנו יודעים מה עשה יהונתן הקשקשן, אנחנו נדגיש את ההקשר הרלוואנטי – הקשר שיהונתן הוציא את הדברים ממנו, ואותו מהדברים:
2. המדינה עצמה טוענת, בסע’ 14 לתגובתה, את מה שהמבקש טען בביהמ”ש המחוזי: כי דנ”פ בקשי לא עסק בסוגיה העומדת לדיון בתיק זה. המדינה אומרת, שם:
“יצויין כי פסק הדין בדנ”פ בקשי, שהוזכר לעיל, לא עסק בסוגייה העומדת לדיון בתיק זה, כי אם בפרשנותה של תקנה 38 … שאלה זו אינה מתעוררת בענייננו”.
אבל, כפי שנראה בהמשך, היא מבקשת – ע”ס אותו דנ”פ – לשכנע אותנו כי אין צורך בחתימת תובע גם על כתבי-אישום שאינם מוצאים לפי התקנה הזאת.
ויחד עם זאת, באותה הנשימה, המדינה מתעקשת למחזר את שערורית דנ”פ 9263/99 (רמי בקשי), שם היא הלעיטה את כב’ ביהמ”ש במארג עבה וסמיך של שקרים, הכל כעולה מהתצהיר המצורף לבקשה העיקרית דנן, יחד עם נספח ד’, המצורף לבקשה להוספת נספח חדש לנימוקי הבקשה העיקרית – ולהיבנות משקריה שם.
3. הגב’ אתי כהנא, עו”ד, מלעיטה את כב’ ביהמ”ש בפרטים עובדתיים אשר לא בא זכרם בהליכים הקודמים – בדיוק כפי שעשתה בדנ”פ בקשי הנ”ל.
4. המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי ישב בית משפט נכבד זה כערכאה ראשונה בדיון עובדתי, ולא כערכאה רביעית בשאלות משפטיות;
המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי היא הלעיטה את בית משפט נכבד זה בשקרים, ורק בגללם היא זכתה במה שזכתה.
המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי הדיון העובדתי נתקיים על סמך טיעון בהבל-פה, ולא על סמך ראיות קבילות.
המדינה לא מתייחסת לכך שהמבקש דנן לא היה צד לליבון העובדתי בדנ”פ בקשי – ליבון אשר רק הוא הכריע את הכף.
נקרא כעת את המודגש הראשון יחד עם המודגש השני, ועם עריכה-מחדש של התחביר (בלי לשנות מהתוכן):
(המדינה) … (בדנ”פ בקשי) הלעיטה את כב’ ביהמ”ש במארג עבה וסמיך של שקרים, הכל כעולה מהתצהיר המצורף לבקשה העיקרית דנן, יחד עם נספח ד’, המצורף לבקשה להוספת נספח חדש לנימוקי הבקשה העיקרית … (והיא) לא מגלה לנו כי … רק בגלל (אותם השקרים) היא זכתה במה שזכתה.
הנה כי כן, מה שיש לנו עד כאן הוא טענה (המבוססת על תצהיר + נספח) על שקריה של המדינה בהליך קודם, יחד עם טענה בדבר העדר גילוי נאות בהליך הנוכחי.
אבל מכל ה”סיפור” הזה הקשקשן נותן לנו רק את הדבר הזה:
המדינה לא מגלה לנו כי … היא הלעיטה את בית משפט נכבד זה בשקרים, ורק בגללם היא זכתה במה שזכתה.
כאילו הוא משקף אל כל הטקסט ה”מרשיע”, וכאילו שלוש הנקודות באותו לציין השמטה לא-רלוואנטית, אבל אם נחזיר את המושמט, נקבל את המשפט הזה:
המדינה לא מגלה לנו כי בדנ”פ בקשי היא הלעיטה את בית משפט נכבד זה בשקרים, ורק בגללם היא זכתה במה שזכתה.
ומכאן ברור כי ההשמטה באת למנוע מצב בו הקורא ישאל את עצמו: אולי באמת המדינה, בדנ”פ בקשי, הלעיטה את בית משפט נכבד זה בשקרים, אולי באמת רק בגללם היא זכתה במה שזכתה, ואולי באמת היא לא מגלה לנו דברים שחובת הגילוי הנאות חלה עליהם?
בהמשך לדברים האלה, כשהוא מנתח את הסוגיה המשפטית, ומתבל את ניתוחו באסמכתאות לרוב, מצטט היהונתן מפסיקה קודמת את הדברים האלה:
“ההבדל בין הצגת דברים כהווייתם … לבין התבטאות שלוחת רסן או פוגענית – הוא רב”,
אבל בדיוק בכך כשל הוא-עצמו: הוא לא הציג “דברים כהווייתם” והתבטאותו הייתה גם שלוחת-רסן וגם פוגענית!
הפרקים הקודמים, לעניין זה:
תלונה לנציבה על השופט יהונתן עדיאל: גם מושחת, גם טיפש, גם נלעג
עוד על השופט יהונתן עדיאל – פנייה לנתל”ש בעניין הסירוב לברר את התלונה
יהונתן הקשקשן – מה עניין סמל המדינה ודגל הלאום לתלונה על שופט?
יהונתן הקשקשן (2) – איפה ההגיון? על איזו “הפסקה” אדוני מדבר?!
יהונתן הקשקשן (4) – מה זה “מצדיק תחושה”?!
יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר?
יהונתן הקשקשן (6): על ה”לוגיקה” של המועמד-לעליון יהונתן עדיאל
יהונתן הקשקשן (7): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (2): על הוצאת דברים מהקשרם
יהונתן הקשקשן (9) – מר עדיאל, מה הפסול ה”לשוני” ב”עשה מלאכתו רמייה”, או ב”משקר במצח נחושה“?
תלונה לנציבה: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל לא נותנים החלטות
תלונה לנציבת התלונות על שופטים: על התנהגותו הנבזית של שופט ביהמ”ש העליון (היום בדימוס) יעקב טירקל