אסאלה – טרור ארמני

אסאלה – טרור ארמני

אלון לוין
“סיקור ממוקד” 06.06.2006 11:17
אסאלה - טרור ארמני


קבוצות טרור רבות בעלות אוריינטציה מרקסיסטית-לניניסטית פעלו באירופה ובמזה”ת בשנות ה-70 וה-80. רובן דרשו שחרור לאומי כזה או אחר, או שניסו לקדם את המהפכה הקומוניסטית בארצם. שונה במטרותיה הייתה אסאלה הארמנית, שדרשה את תיקון ההיסטוריה, לא פחות.



בזמן האינתיפאדה הנוכחית שוב עלו לכותרות אנשי שמאל אירופים, לעיתים מיליטנטיים, העושים דרכם לישראל בכדי לסייע לפלשתינים בשלל נושאים – מעזרה הומניטרית, דרך השתתפות בהפגנות,ועד סיוע של ממש למחבלים. תופעה זו אינה חדשה, וכבר בסוף שנות ה-60 בלטו תנועות שמאל רדיקליות, שעסקו בהפגנות כנגד המלחמות. אז, כמו היום, חלק מהפעילים לא הסתפקו רק בהפגנות ונטלו חלק פעיל במעשי טרור.

 

28 באפריל 1988

 

האגופ האגופיאן שוטט לו ברחובותיה הסואנים של העיר אתונה, בירת יוון. בעודו צועד על אחת המדרכות, פסע לעברו אדם, ככל הנראה מישהו שהכיר. רגעים מעטים אח”כ, שכב האגופיאן על המדרכה, פצוע פצעי מוות, שעה שהמתנקש שלו נעלם מעל פני האדמה. היה זה אקורד הסיום ל-13 שנות פעילותו הטרוריסטית של האגופיאן, שנקרא על שמו של אחד מגדולי הסופרים של ארמניה במאה ה-19.

 

העם הארמני ידע במרוצת ההיסטוריה רבת השנים שלו מפלות רבות. ארמניה, שהייתה בעבר אימפריה שהשתרעה על חלק גדול בקווקז ובאסיה הקטנה, הצטמקה במהלך השנים בשל כיבושים רבים ונותרה מדינה קטנה. הארמנים, שציינו לפני 5 שנים 1700 שנות נצרות למדינה הראשונה שקיבלה על עצמה את הדת הזו, עברו רדיפות קשות מצד הטורקים במאה ה-19 וה-20, רדיפות שהגיעו לשיאן בשנת 1915, עת נרצחו והורעבו כמיליון וחצי ארמנים, במה שנודע כשואת הארמנים.

 

צירופה של הרפובליקה הארמנית לבריה”מ, בגבולותיה המצומקים, הביא במהלך הזמן להשכחת הרגשות הלאומיים של אחד העמים העתיקים ביותר החיים בעולם כיום.

 

ההתחלה

 

בשנת 1975, הקימו שני חברים, האגופ האגופיאן והאגופ טאראקצ’יאן, ארגון בשם “הצבא הארמני הסודי לשחרורה של ארמניה”, בעל אידיאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית, שנודע במערב על פי ראשי התיבות שלו- אסאלה.

 

קודם להקמת אסאלה, התקיימה פעילות טרוריסטית ארמנית דומה באופן ספוראדי, בין השנים 1975-1973- ב-27 בינואר 1973, הזמין אמריקני ממוצא ארמני בשם גורג’ן יניקיאן את הקונסול הכללי של טורקיה וקונסול נוסף, לארוחת צהריים בסנטה ברברה, קליפורניה. שני הקונסולים נענו להזמנה, ונרצחו בידי יניקיאן במהלך הארוחה. יניקיאן נידון למאסר עולם, ובמספר אירועים לאחר מכן, נעשו ניסיונות בידי חבריו ותומכיו לשחרר אותו באמצעות מעשי טרור.

 

פיצוץ הקונסוליה הכללית של טורקיה בפריס באפריל 1973, ניסיון פיגוע במשרד אינטרסים טורקי בניו-יורק שלווה בדרישה לשחרורו של יניקיאן, ניסיון פיגוע במשרד התיירות הטורקי בביירות (הפצצה התפוצצה בזמן שחבלן ניסה לפרקה והביאה לפציעתו) וכן פיצוץ בפברואר 1975 במשרדי חברת התעופה הטורקית בביירות שגרם לנזק רב ברכוש.

 

קבוצה בשם “קבוצת האסיר גורג’ן יניקיאן” נטלה אחריות ודרשה את שחרורו, ובנוסף לה, טענה גם אסאלה כי היא אחראית לפיגוע. מאז הייתה זו אסאלה ש”ייצגה” את הפעילות הטרוריסטית של הארמנים.

 

אסאלה – השנים היפות

 

שלוש מטרות הוגדרו לארגון. האחת- לגרום לטורקיה להכיר באחריותה לטבח בארמנים ב-1915. השנייה- לגרום לטורקיה לפצות את משפחות הניצולים מאותו טבח והשלישית- לקבל שטח בצפון מזרחה של טורקיה, אזור שהשתייך היסטורית לארמניה וחיו בו ארמנים, בכדי להקים אוטונומיה שתצורף במהלך הזמן לרפובליקה הארמנית של בריה”מ.

 

חשוב לזכור כי העם הארמני היה באותם ימים נטול עצמאות לחלוטין. הרפובליקה הארמנית השתייכה לבריה”מ, אולם הטרור הארמני לא הופנה כלפי הענק הקומוניסטי בדרישה לקבלת עצמאות. במקום זאת, דרשו הארמנים אוטונומיה מהטורקים במזרח אנטוליה שתצורף לבריה”מ. בנוסף, דרשו הארמנים הכרה באסון הלאומי שלהם ופיצויים- דרישה ייחודית ביחס לארגוני טרור אחרים.

 

דרך הפעולה שנבחרה הייתה פגיעה בנציגים דיפלומטיים טורקיים ברחבי העולם: 31 מהם לפחות, ביחד עם 5 מקרים בהם נרצחו גם קרובי משפחותיהם, נרצחו בשנות פעילותו של הארגון, בשנות ה-70 וה-80. בסה”כ ביצע הארגון כ-200 פעולות שגרמו למותם של עשרות בני אדם.

 

במקביל למתקפה על דיפלומטים טורקיים, ביצע הארגון גם פעולות טרור “קלאסיות”- פיגועי תופת כנגד אזרחים. באוגוסט 1982, נהרגו 9 ושבעים נוספים נפצעו בפיגוע בשדה התעופה באנקרה. ביולי 1983 בשדה התעופה אורלי בפריז, נרצחו 8 אנשים וחמישים וחמישה בני אדם נפצעו.

 

הפיגוע באורלי גרם לפיצול הכוחות באסאלה- חלק אחד המשיך בפיגועים, והחלק השני עבר לעסוק במישור הדיפלומטי.

 

ירידת כוחו של הארגון

 

אסאלה עבר לבצע פיגועים באירופה לא מעט בשל מלחמת לבנון, עת נהרסה התשתית הטרוריסטית של מרבית הארגונים שפעלו אז במדינה השסועה. עד לאותה פלישה, במשך שבע שנות מלחמת האזרחים שקדמו לה, ובמידה מסוימת עוד מתחילת שנות ה-70, הייתה לבנון גן עדן אמיתי לכל ארגוני הטרור בעולם.

 

מי שהסתובב ברחובות ביירות בסוף שנות ה-70, יכול היה לשמוע בליל של שפות כתוצאה מ”הגירת” ארגוני טרור שמקורם מחוץ למזה”ת, אל לבנון. לצד אנשי אסאלה התאמנו גם מחבלים מה-IRA, מהצבא האדום היפני ומכנופיית באדר-מיינהוף. מחבלים אלה הסתובבו ברחובות ביירות חמושים מכף רגל ועד ראש, ללא חשש מהמשטרה המקומית.

 

באותן שנים, אחת מדרכי הפעולה הפופולאריות בקרב ארגוני הטרור השונים הייתה חטיפת דיפלומטים ותושבים זרים, בעיקר אירופים ואמריקנים (כפי שמתנהלת בגדד של ימינו).

 

התמיכה הסורית

 

ארגון אסאלה, שעד אז הסתייע בארגונים כדוגמת אש”ף, החזית העממית או ארגונו של אחמד ג’יבריל, מצא תמיכה בדמותה של סוריה, מדינה תומכת טרור מזה שנים, שהייתה בעלת עניין לפגוע בשכנתה הצפונית המאיימת, טורקיה.

 

סוריה תמכה מאז ומעולם גם בארגון השחרור הכורדי, הפ.ק.ק, שפועל במזרח טורקיה למען השגת עצמאות. אסאלה מצא בארגון זה בן ברית ופעל ביחד איתו כנגד הממשלה הטורקית. ממשלת טורקיה, בעלת ניסיון רב שנים בטיפול בטרור, שיסתה את ה-M.I.T (ארגון הביון הלאומי של טורקיה, מעין שב”כ בעל סמכויות נרחבות הרבה יותר) שהצליח לדכא את אסאלה ולפגוע קשות בפ.ק.ק.

 

חיסולו של האגופיאן באתונה בשנת 1988, ככל הנראה בידי הפלג הרדיקלי יותר, היווה שלב נוסף בדרך לסיום פרק הטרור בהיסטוריה הארמנית, לאחר שהארגון כבר נחלש קודם לכן.

 

ב-21 בספטמבר 1991, זכתה ארמניה בעצמאות מבריה”מ, תאריך שנחגג מאז כחג לאומי. השגת העצמאות והבאת השואה הארמנית לתודעה הבינלאומית, הפכו את אסאלה למיותר. מאז, מאבקה של ארמניה, שלאחר קבלת העצמאות שקעה במלחמה קשה עם אזרביג’אן בנוגע לחבל נגורנו-קראבך, התמקד במישור הדיפלומטי.

 

בכל הנוגע לבעיותיה עם טורקיה ודרישתה מהטורקים ומאומות העולם שיכירו בסבל הארמנים (האחרון שעשה זאת, אגב, היה ראש ממשלת קנדה, סטפן הרפר), אלו עודן שרירות וקיימות.

 

אלון לוין עורך המאמרים בסיקור ממוקד

http://www.sikurmemukad.com/sikurim/terrorgroups/asala.html

 

מקור המאמר: http://www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר