ברוך שפטרנו: מישאל חשין, המישנה-למלך העירום (א): הטיפש הולך הבייתה
ברוך שפטרנו: מישאל חשין, המישנה-למלך העירום (א): הטיפש הולך הבייתה
|
coloured population
ואהרן ברק, בטקס הפרידה, עוד הגדיר אותו כ”גאון”…
ברוך שפטרנו: מישאל חשין, המישנה-למלך העירום (א):
הטיפש הולך הבייתה
ואהרן ברק, בטקס הפרידה, עוד הגדיר אותו כ”גאון”…
בתקופת מערכת הבחירות הקודמת, בשנת 2002, קיים ראש הממשלה, אריאל שרון, מסיבת עיתונאים בענייני מדיניות הממשלה. מסיבת עיתונאים לגיטימית, אפילו בזמן מערכת הבחירות.
את דבריו באותה מסיבת עיתונאים פתח שרון בנאום-בחירות מובהק ולא-לגיטימי, באותה המסגרת (השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל היו אומרים “נאום בחירות בוטה“…).
השופט מישאל חשין היה אז יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, ובתור שכזה הוא היה מוסמך להוריד לשרון את השאלטר, דהיינו להפסיק מיידית את השידור.
וחשין אכן הפסיק את השידור, אבל לא מיידית: הוא נתן לשרון להשלים את החלק הלא-לגיטימי של נאומו, והוריד את השאלטר דווקא כאשר הוא, שרון, פנה אל החלק הלגיטימי של דבריו.
התוצאה:
א. אריאל שרון השלים את נאום-הבחירות שלו – על חשבון הזמן הציבורי, בשעות השיא של הצפייה, ולא על חשבון מיכסת הזמן שהוקצבה לו בחוק.
ב. מישאל חשין תרם לשרון את מעמד האנדר-דוג הראוי לאהדה, ובכך תרם לשרון ולמפלגתו מנדט, שניים ואולי יותר – בדיוק ההיפך ממה שאמור היה להשיג, ובמלים אחרות: בפועל חשין נתן לשרון פרס על התנהגותו הרעה.
ג. מישאל חשין העמיד את עצמו, ואת שיקול-הדעת השיפוטי שלו, במצב נלעג. במצבו של היהודי אשר גם חטף את המלקות, גם אכל את הדגים הבאושים, גם שילם את מחירם – ובסוף גם גורש מן העיר.
טיפשותו של בעל-שררה אשר השתן עלה לו לראש.
וחברו אהרן ברק, בטקס הפרידה, היום, עוד הגדיר אותו כ”גאון”…
______________
ברוך שפטרנו: מישאל חשין, המלך העירום (ב): התנצלות “באוויר” – לאו התנצלות היא
עוד על המלך העירום:
מישאל חשין: אני לא מכבד גם את המפרסמים בזהותם האמיתית
איפה הבושה: השופט מישאל חשין מתנגד לחייבו בהגשת תצהיר בתביעה אזרחית נגדו
דוד הכהן על פרשת השופטת הילה כהן: חשין וריבלין – הבייתה!
את ההילה איבדתם מזמן, ומה עם חלאות–האדם אשר בקרבכם?
על אמון הציבור במערכת המשפט: סדרת מאמרים
על פרשת השופטת הילה כהן – הבטים כלליים (א): מבוא: על התנהגותו התמוהה של השופט מישאל חשין
“הביקורת ראוי לה שתהיה עניינית ולא אישית. … לגוף הפסק ולא לגוף הפוסק“: האמנם “אלמנטרי“, כבוד הנשיא?!
שבתאי עזריאל לאהרן ברק: הצהרת: “נעשה הכל להגן על השופטים“; שאלתי אליך: ומי יגן על הציבור?
הנמקת–יתר, הנמקת–חסר והנמקת ישרא–בלוף – עו“ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל
אגרות, פסיקת–הוצאות וערבויות – תמריץ וזרז לשחיתות
אבל בהקשר הזה נשאלת השאלה אם הוא לא מכבד גם את זה:
וסביר להניח שלא, הוא לא מכבד, כי היושב במרומים, בשערי משפט 1, לעולם לא יודה שהוא זקוק לעשיית-צדק מידיהם של בני-תמותה.
אבל שאלת ה-64,000 דולר היא מה דעתם של חבריו, שוחרי חופש–הביטוי, אהרן (“כאשר אנחנו יושבים לדין, אנחנו גם עומדים לדין“) ברק ואדמונד (“ביקורת על מערכת המשפט בכלל, הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון–לב ועוגמת נפש“) לוי: מדוע הם לא מקיאים אותו מקרבם?!