קימקא מארח את עו”ד שי גלילי: צדק לאמידים בלבד

קימקא מארח את עו”ד שי גלילי: צדק לאמידים בלבד

שי גלילי, עו”ד
שי גלילי, עו”ד 07.10.2005 16:57

חרף הרציונאל בדין, שמטרתו לפתוח את שערי בית המשפט לכלל הציבור, מתפתחת תופעה קשה שיש בה להרתיע את הציבור החלש יותר מלפנות לבתי המשפט.



שי גלילי, עו”ד

צדק לאמידים בלבד

כלל ידוע מקדמת דנא, כי עשיית צדק אינה נחלת בעלי הממון ואף אין במהותה משום התניה למצב הכלכלי שבין המתדיינים. כך אף קיימות מספר הוראות דין שתכליתן להקל עם המתדיינים חסרי היכולת, בדרך של פטור מתשלומי אגרה מחד, ואף פריסת זכאותם לסיוע משפטי בלא תשלום של שכר טרחה מאידך.

ברם, חרף הרציונאל המוכל בדין, שמטרתו כאמור לפתוח את שערי בית המשפט לכלל גווני הציבור, ולאפשר לכל אלו לטעון לצדקתם בגדרי הערכאות השונות, מתפתחת זה זמן תופעה קשה שיש בה לא רק להרתיע את הציבור החלש יותר מלפנות לבתי המשפט, אלא גם להדיר רגלם ולהימנע ככל שאפשר מלהביא סכסוכם בפני הערכאות המוסמכות בחוק.

תופעה זו, המוגדרת כפסיקת הוצאות משפט כנגד הצד שהפסיד במשפטו, היא זו שבימים אלו, מכניסה את המערך השיפוטי הכללי לבחינת “צדק לאמידים בלבד”. לפי שורת הדין, אמנם תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות ומקנות סמכות לבתי המשפט לפסוק הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד כנגד המתדיין שהפסיד במשפטו.

הלוגיקה שמובנת בגדרי סמכות זו, מכילה את העקרון לפיו הצד שהפסיד במשפטו נזקק לשפות את הצד השני אשר נגרר להוצאותיו עקב ההליך המשפטי. עקרון זה מצוי בגדי הסבירות, אולם, השימוש שנעשה בו עלת ידי בתי המשפט הוא בלתי מידתי במקרים רבים, ומפר, הלכה למעשה,  את נקודת האיזון שבין זכותו של צד לפנות לערכאות משפטיות ככלל, לבין חובתו לשיפוי הצד השני שנגרר כאמור להליך המשפטי בעל כורחו.

כך, בהמשלה, במסגרתו של הליך משפטי מסויים, בית המשפט לעניינים מינהליים פסק הוצאות משפט בסך של 57,500 ₪ כנגד מועמדת בבחירות שעתרה בעוון פגמים אשר, לטעמה,  נפלו בהן. סכומים גבוהים מסוג אלו, אינם חריגים במסגרת השימוש של בתי המשפט בסמכותו לפסוק הוצאות, זאת, על אף שסכומים מסוג אלו, יש בהם כדי להביא מתדיין כדי פשיטת רגל, רק משום שביקש להוכיח צדקתו בערכאות המוסמכות של בתי המשפט. כך גם בקירוב, במצב דברים, בו מתדיין שהפסיד במשפטו רק משום מצב משפטי לא ברור ו/או מחלוקת בין בתי המשפט השונים בסוגיית פרשנותו של דין כזה או אחר, עלול למצוא את עצמו בהליכי פשיטת רגל, רק משום שהתגבשה דעתו לפנות לערכאות בתי המשפט.

יוער, בהקשר זה, כי גם זכות הערעור המתייחסת בכללותה לפסיקת הוצאות משפט מצד הערכאה הדיונית, אין בה להועיל, שהרי הלכה פסוקה היא שבתי המשפט לערעורים לא יתערבו בהחלטות מסוג אלה. דהיינו, אף במידה וצד שנפסקו לחובתו הוצאות גבוהות ובלתי צפויות, לכשאין ביכולתו לעמוד בתשלומן, נשללת ממנו, א-פריורית, זכותו לערער על דבר פסיקתן. במצב דברים זה, בו אין כל אחידות ו/או ודאות בסכום ההוצאות שהצד המפסיד עתיד לספוג, הכיצד זה, שבמצב כלכלי רעוע, יעיז להיכנס לטרקלין בית המשפט בטרוניה כזו או אחרת כנגד הצד שעיוול לחובתו. הכיצד ישקול צד באם להגיש תובענתו, לכשאיננו יודע מהו הסכום עליו לחסוך בצידה של תובענתו, לשם כיסויין של הוצאות עתידיות, באם יפסיד בסופו של יום.

בעייתיות זו, השלכתה הדומיננטית הינה הרתעת הציבור הלא-אמיד, מכלל לשקול פנייה כזו או אחרת בפני בית המשפט, ולאור חובת הליכי הצדק שמקורם בבחינת “צדק לכל”,  אין אלא לשרת המשפטים להורות, באופן של תיקון התקנות, על הגבלת סכום ההוצאות המקסימלי שיש לחייב צדדים שונים להליכים המשפטיים השונים. יצויין, כי במידה וזו לא תעשה כן, יוותרו ערכאות בתי המשפט פתוחות אך ובלבד לבעלי הממון ולבעלי ההון, נסיבות שאין להשלים עימן.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר