שאלו כל דמוקרטיולוג מתחיל מהי במשפט אחד מהות הדמוקרטיה וודאי תקבלו את מירב התשובות בכך כי חופש הביטוי האישי הוא הוא הסמן הימני לזכויות הפרט, מכאן מתחילות חרויות בני אנוש להתפתח ומשום כך חופש הביטוי הוא מהות הדמוקרטיה..

ברור האין זאת? ובכן כתר נא זעיר, לא במדינת ישראל. כלאמר עלינו לדייק, כל זמן שהבעת הדעה הינה תואמת את דעתו של ציבור מסויים הרי היא לגיטימית ואילו דעתו של הציבור בעל הדעה הנוגדת הינה “הסתה“, “גזענות“, “לשון הרע“, “הסתה לרצח” “הסתה לאלימות“, “הפקרות” ועוד כהנה וכהנה פכים קטנים.

ידועה זה מכבר אימרתו של וולטייר “אינני מסכים עם דעותיך אך אלחם עד חורמה על זכותך לבטאן” כאחד מהיסודות החשובים ביותר בכיננונו ותחזוקתו של משטר דמוקרטי, לא במדינת ישראל.

בסוף השבוע האחרון יכולים היינו להיווכח כי עלינו לצעוד עדיין כברת דרך ארוכה עד לכיננונו של משטר דמוקרטי אמיתי במחוזותינו. קומץ מאוהדי בית“ר ירושלים סרבו לכבד את זיכרו של יצחק רבין ז“ל תוך דקת דומיה לכבודו ואף צעקו קריאות גנאי כלפי רבין והטקס הקצר בו נאלצו להשתתף. הרישא למאמר אין כוונתו לקריאות המגעילות של אוהדי בית“ר, כוונת המאמר הינה בכיוון אצבע מאשימה כלפי חלק מהמגנים את מעשה האוהדים. ברי הוא כי כל המעורבים בענין זה יוצאים וידיהם על ראשם, כולם יוצאים רע ביותר מהפרשה המבישה הזו.

גינוי התנהגות האוהדים חמומי המח הינה הולמת וחייבת לבוא נחרצות ובקול רם אך מכן ועד תגובותיהם של האדונים המאד לא ניכבדים כדוגמת לוזון מהתאחדות הכדורגל, איתן כבל ואופיר פינס ממפלגת העבודה ועוד אחרים ונילעגים מכנסת ישראל מעידה כי כל מהות הדמוקרטיה הינה זרה להם. לטעמם של הדמוקרטים הגדולים ממפלגת העבודה והשמאל הקיצוני חסרונה של משטרת מחשבות בישראל הינה תאונת עבודה מצערת בלבד.

התלהמותם של אוהדי בית“ר אינה אפילו מתקרבת לרמת הסתה לרצח ולאלימות. ככל שאנו סולדים ממנה, הינה בסופו של יום הבעת דעה לגיטימית במשטר דמוקרטי ומשכך, עלינו לדאוג כי יהנו הללו מהגנת המערכת על זכותם לבטאה, ללא הפרעה, כל זמן שהסדר הציבורי נישמר והבעת הדעה לא גלשה להסתה לאלימות ולרצח וללשון הרע כהגדרתן בחוק.

מגלגלי העינים ביננו כבר אצים רצים להזמין את המשטרה ולקרצף עילות משפטיות על מנת להגיש תביעות משפטיות כנגד האוהדים. פרשן התרבות בגרוש של גלי צה“ל ממליץ כבר עם קצף על שפתיו לקצוב עונשה של קבוצת בית“ר להרחקה מאוהדיה וכל זאת מדוע? יען כי המחנה השני העז להביע דעתו המנוגדת לדעת המחנה הראשון. ומשום כך בני המחנה השני הינם “פרימיטיבים“, “אלימים“, פורעי חוק“, “גזענים” ושאר ביטויים הבאים לגמד את בני המחנה השני ולהפכו ללא לגיטימי. הציבור שרבים בו לא התעלו לעולם למעלה מדרגת עדר כנוע וחלול מחשבה, גם הוא מהלך כסומא אחר החלילנים מהמלין המרצדים מעל מסכי הטלביזיה ומחרים ומחזיקים באותם המלצות משונות.

באם חושב מישהו כי על הכוונת הם אוהדי בית“ר חמומי המוח, טעות בידו. דה–לגיטימציה של כלל המחנה אליו משתייכים אוהדי בית“ר היא ורק היא על הכוונת של הדו–פרצופיים המשתייכים למחנה המקטרגים. טקטיקת ההכפשה היא ישירה ופשוטה. התנהגותם של אוהדי בית“ר הידועים באגרסיביות ובהתנהגותם הגזענית הבוטה כלפי בני המגזר הערבי כמו גם לקבוצות יריבות מהמגזר היהודי מנוצלת ע“י המקטרגים ממחנה השמאל להטלת דופי כוללני ע“י שכורכים את ארוע קריאות הבוז לזיכרו של יצחק רבין עם התנהגותם השלילית מהעבר של האוהדים המשולהבים לבליל אחד מתוך כוונה לגרום לאסוסיאציה אחידה בית התנהגות שלילית מהעבר עם קריאות הבוז מהשבת האחרונה. טקטיקה יעילה יש להודות אך נכלולית וחסרת עכבות מוסריות ברמות לא יתוארו.

כאשר אבשלום ווילן, עמי איילון ירון לונדון ורבים אחרים הסיתו לרצח מתיישבים יהודים בגדה בגלוי, ללא כחל ושרק, ומעל גלי האתר לא פצה איש את פיו במחאה, המשטרה לא הוזנקה והאורות בפרקליטות המדינה לא דלקו עד אשמורת אחרונה. פתאום אותם המסיתים לרצח משאך זה תואם את דעותיהם הפוליטיות ומשום כך כשר למהדרין, ניזעקים לגנות את מעשי אוהדי בית“ר.

השמאל הישראלי הקיצוני (לא השמאל המתון, נא לא לטעות כאן) פשט זה מכבר את כסותו הרעיונית האידאולוגית מקדמת דנא ומהווה אסופה מגעילה לשונאי ישראל, מתיוונים, אנרכיסטים והוזים. מחנה זה אינו יהודי, אינו דמוקרטי, אינו ציוני ואינו סוציאליסטי כפי שהיה אך מספר עשורים בעבר ומכאן נישאל רטורית, מהו מחנה השמאל הישראלי לבד מנאד נפוח וריק? יותר ויותר מתגבשת התחושה כי מחנה זה מנהל פולחן אלילים וחמור יותר, מאשים מחנה שלם ברצח רבין על מנת ליצור מצג שוא של אידאולוגיה רעיונית, המשוללת כל יסוד. באין בסיס רעיוני למחנה השמאל הופכת “מורשת רבין” לבסיס הרעיוני השמאלני הבלבדי בעוד הכבוד הראוי בזכות, של אדם נעים הליכות, מפקד ומנהיג ראוי מוערך כיצחק רבין ז“ל הופכים להערצת אלילים מתוזמרת ומאורגנת, הזויה ונלעגת אשר הדמיון בינה לבין נשואה הינו מקרי בלבד. ממשיכי דרכו של יצחק רבין בפרוש ובכוונת מכוון רוקדים על דמו השפוך על מנת להאדיר יתרונות פוליטיים על פני יריביהם מהמחנה השני. כבוד לרבין? בבקשה אל תצחיקונו.

אמנם הפרובוקציה של מועדון הפועל חיפה הינו נושא משני בכל התבשיל המגעיל הזה אך אין לפטור את מנהליו מכך. כעת ברור כי מנהלי המועדון היו מודעים להשפעה השלילית של מעשה דקת הדומיה לזכר רבין על אוהדי בית“ר ובכל זאת בחרו לקיימה. אם זו אינה פרובוקציה איננו יודעים פרובוקציה מהי. למה הדבר דומה? לדרוש מאוהדי סכנין לדקת דומיה לזכר הקורבנות היהודים ע“י מחוללי האינתיפדה הפלשתינים…רק תארו לעצמכם את שיתחולל במגרש אז. ללא כל ספק ישנה אחריות תורמת למנהלי קבוצת הפועל חיפה לאשר אירע על המגרש בשבת האחרונה.

ראוי היה כי יינקטו צעדים הכרחיים עקב השתלשלות המיקרים על המיגרש אך אין בינם והתערבות שלטונות החוק ולא דבר. ראוי היה כי האוהדים המתפרעים יאותרו ויכונסו למספר ימי עיון באחריות מנהלי קבוצת בית“ר ירושלים, אשר ייתמקדו בפועלו של יצחק רבין דרך שנות שרותו את העם ומדינת ישראל. גם התנהגות גזענית של אוהדים אלו במקרים אחרים מהעבר תטופל בהזדמנות זו. חינוך (לא אינדוקטרינציה) היא הדרך הנאותה לטפל במצב עדין זה. חייבים להדגיש, להסביר ולחנך לאותם אוהדים כי דעתם לגיטימית אך הדרך בה ביטאו אותה היתה שגוייה ואינה מקובלת במדינה מתוקנת.

“פסטיבל” יצחק רבין במתכונתו הנוכחית חייב להיפסק לפי החלטת ממשלה. יש לקבוע יום זיכרון אחד בשנה אשר בו יהיו חופשים כל הארגונים החפצים בשימור הזיכרון ליצחק רבין להביע הערכתם וצערם בהשתתפות כל הציבור מכל קצווי הקשת הפוליטית. רק כך ישנו סיכוי שימי הזיכרון ליצחק רבין לא יהפכו ללעג וקלס בקרב שכבות נירחבות בציבור כפי שלהוותנו אכן קורה כבר וכתוצאה מכך ישכחו בהדרגה וחבל, זו בפרוש אינה הכוונה.

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/