אהרן ברק נרצח פעם שלישית (תמצית המחזה)
|
לנוחיותך, הקורא.
אהרן ברק נרצח פעם שלישית
תמצית
מערכה ראשונה
באחד המושבים של כנס לשכת עורכי הדין באילת נדונה השאלה: האם חייב בית המשפט להתייחס לכל טענותיהם וראיותיהם של בעלי הדין?
כדי לחדד את השאלה נותן המנחה דוגמה קיצונית, ואולי אבסורדית: אדם נאשם ברצח, והוא טוען שה”נרצח” כלל לא נרצח, וכלל לא מת, וכראייה לכך הוא מביא את ה”נרצח” אל דוכן-העדים. האם רשאי בית המשפט להתעלם מהעדות הזאת, ומה”מוצג” הזה, ולהרשיע את הנאשם?
ראשון הדוברים הוא נשיא ביהמ”ש העליון, אהרן ברק, אשר עונה בחיוב על השאלה אם בית המשפט חייב להתייחס לכל הטענות והראיות, ובשלילה על השאלה אם בית המשפט רשאי להתעלם ממה שמניחים לפניו.
אחריו מחרים-מחזיקים כל הדוברים, למעט מרים נאור, אשר זה עתה מונתה כשופטת של ביהמ”ש העליון. לשיטתה, אם בפני השופט טוענים אלף טענות, הוא רשאי לבסס את פסק הדין על שלוש, על ארבע, על חמש מתוכן, ולא להתייחס לכל האלף, “וזה לגיטימי, וזה לא בלתי חוקי, וזה לא התנהגות שלא כראוי, וזה לא דרך ניהול משפט לא נכונה”.
הדוגמה שהביא מנחה הדיון, מקוממת את מרים נאור. דוגמה זו, לטעמה, הינה “אבסורדית, הזוייה לחלוטין, וטוב היה לה שלא הובאה משהובאה, אפילו כדוגמה היפותטית”, וזאת משום ש”אצלנו, במערכת משפט מקצועית מהטובות בעולם, אם לא הטובה שבהן, בוודאי שלא יכול לקרות כדבר הזה, ועצם העלאתה של הדוגמה הזאת יש בה כדי להטיל דופי על מערכת המשפט כולה”.
תמונה ראשונה
ביהמ”ש המחוזי בירושלים, סגן-הנשיא, ארי אבן ארי, הקראת כתב אישום.
הנאשמת: מרים נאור, האשמה: רצח נשיא ביהמ”ש העליון, אהרן ברק (“להלן – המנוח”), כדי לרשת את מקומו כנשיאת בית המשפט העליון.
מקום העבירה: מטולה, מועד העבירה: 1.12.2003, שעה 1200.
אופן הביצוע: 87 דקירות, בכל חלקי גופו של המנוח.
הסניגור, אביגדור פלדמן, מודה בחלק מהעובדות, אבל כופר באשמת הרצח.
בנוסף לטענת ה”אליבי” ולשאר טענות-ההגנה השגרתיות טוען הסניגור כי ה”נרצח” על ידה, אהרן ברק, כבר נרצח פעמיים לפני כן ולא ייתכן לרצוח אדם מת.
התיק נדחה להוכחות, והנאשמת מוזהרת שאם לא תתייצב היא תישפט בהיעדרה.
תמונה ראשונה
ישיבת ההוכחות במשפטה של מרים נאור.
עד התביעה מס’ 1, שמחה ניר, “משפטן, כעת בפנסיה, תושב מטולה”, מעיד כי “באותו יום, בצהרים, הלכתי לפי תומי ברחובה של מטולה, ליד ביתי, ופתאום אני שומע משאית ענק, סמי-טריילר, עוצרת בחריקת-בלמים. הסתובבתי לאחור, וראיתי שהנהג, בחור צעיר, מזנק מתא הנהג, מתנפל על הבחורה, נותן לה אגרוף בבטן, ומפיל אותה על הארץ, מתפתלת בכאבים. … כשהמשטרה הגיעה, הבחורה כבר לא הייתה שם, כי כבר פינו אותה, ואני מסרתי את העדות בו-במקום”.
בתשובה לשאלות הסניגור מצביע העד על בחור צעיר אשר יושב בירכתי האולם (“אני בטוח שזה הוא”), ושולל את האפשרות שהנאשמת (“הזקנה הזאת?”) הייתה נהגת הסמי-טריילר.
עד התביעה מס’ 2 הוא הפרופ’ יהודה היס, “רופא פתולוג, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו-כביר”. העד מאשר את חתימתו על חוות-הדעת שערך במכון הפתולוגי, וכי כל האמור בחוות-הדעת הזאת הוא אמת ונכון.
בתגובה לשאלות הסניגור מאשר העד כי הוא אחראי רק לצד המקצועי של התעודה, ואילו זיהוייה של הגופה הוא “באחריות המשטרה”.
עוד משיב העד כי, להערכתו המקצועית, גילו של המנוח היה “20 – 25 שנים לכל היותר”, וכי סיבת המוות היא “שאיפת עשן וגזים רעילים”, ולא דקירות.
כאשר הסניגור מבקש לעמת את חוות הדעת הנוכחית של העד, לפיה אהרן ברק נרצח ביום 1.12.2003, עם שתי חוות דעת קודמות שלו, אשר לפי האחת אהרן ברק נרצח ביום 1.12.2001, ולפי השנייה הוא נרצח ביום 1.12.2002, ושואל אותו “כמה פעמים אפשר לרצוח את אותו האיש”, בית המשפט פוסל את השאלה, וגם לא מתיר לסניגור לחקור את העד על השחיתויות שהתגלו במכון הפתולוגי שבניהולו, כולל עובדת הרשעתו של העד בסחר באברים של נפטרים, אשר גופותיהם הובאו למכון הפתולוגי.
הנאשמת, מרים נאור, מעידה ואומרת כי הטענה שהיא רצתה לחסל את חברי הטוב והיקר, אהרן ברק, כדי לרשת את מקומו כנשיא בית המשפט העליון הינה שטות גמורה, משום שלפי ה”סניוריטי”, היא הייתה צריכה לרצוח גם את כל שלושה עשר השופטים האחרים, אשר כולם לפניה בתור, בלי להיתפס אפילו פעם אחת.
בנוסף לכך היא מעידה כי ביום האירוע, 1.12.2003, היא הייתה יחד עם אהרן בכנס לשכת עורכי הדין באילת, ובשעה 12.00 שניהם ישבו על במת הכבוד בכנס לשכת עורכי הדין.
עוד מעידה הנאשמת כי האירוע המתואר על ידי עד התביעה מס’ 1 לא יכול היה להתבצע על ידה, משום שהיא משותקת מילדות, נעה בעזרת כיסא גלגלים, וממילא היא לא הייתה יכולה לקפוץ מהקבינה של הסמי-טריילר, ובחזרה אליה, באותה קלילות, כפי שתיאר העד. מעולם היא לא הצליחה לקבל רישיון נהיגה, ומעולם גם לא היה בבעלותה כל רכב.
הנאשמת מציגה תיעוד התומך בדבריה, וכן סרט וידאו של האירוע, ופרוטוקול רשמי של אותו המושב.
עדי ההגנה מס’ 1 ו-2 הם מנכ”ל הלשכה וראש הלשכה, אשר, על סמך מסמכים שנחתמו עכל ידם בזמן-אמת, מאשרים את דבריה של הנאשמת.
עד ההגנה מס’ 3 הוא ניר שמחה. הוא לא קרוב של עד התביעה מס’ 1, ואצלו שמחה זה שם המשפחה. העד הוא נהגה האישי של הנאשמת, וגם הוא מאמת את גירסתה באמצעות מסמכים שערך בזמן-אמת.
עדת ההגנה מס’ 4 היא סגנית מנהל האגף למערכות מחשוב במשרד התחבורה, והיא מעידה כי מרים נאור מעולם לא קיבלה רשיון נהיגה, ומעולם לא היה בבעלותה כל רכב.
כאשר היא מתבקשת לומר על שם מי רשום הרכב מספר 34-567-89, היא עונה כי “אין רכב כזה”, וגם מתרעמת: “כבר העדתי על כך לפני שנתיים וגם בשנה שעברה, ואני לא מבינה מדוע מזמינים אותי שלוש פעמים להעיד את אותו הדבר”.
עד ההגנה מס’ 5 הוא “המנוח” עצמו, אהרן ברק, אשר מאמת את עדותה של הנאשמת ומעיד כי הוא “חי ברציפות מגמר לידתו ועד לרגע הזה”, וכי העובדה שהוא “עומד כאן, חי ונושם”, מעידה כי דבר רציחתו “לא הוכח למעלה מכל ספק סביר”.
כאשר הסניגור מציג בפניו את התמונה שבדוח הנתיחה, ושואל “האם זו גופתו של אדוני”, העד משיב בשלילה מוחלטת, ובתשובה לשאלה אם הגופה מוכרת לו, הוא עונה “בהחלט. זה דניאל פרידמן”.
מערכה רביעית
בית המשפט המחוזי בירושלים.
סיכומי התביעה וההגנה, אחרי שאלת-תם שמציג השופט דוד בר-אופיר לתובע.
סגן הנשיא, ארי אבן ארי, קורא את הכרעת הדין המרשיעה את הנאשמת.
השופט דוד בר-אופיר מסכים.
השופט אדמונד מסכים, ומוסיף הערה.
תמונה שלישית
תמונה רביעית
סגן הנשיא אבן ארי קורא את גזר הדין: “עונש מוות, לביצוע מיידי, למען יראו וייראו”.
הסניגור מבקש לעכב את הביצוע, לצורך הערעור על ההרשעה ועל גזר-הדין.
אבן ארי מכתיב החלטה: הבקשה תידון ביום 1.6.2004, בשעה 0800.
הסניגור מבקש עיכוב-ביצוע ארעי עד לדיון בבקשה לעיכוב הביצוע, בהזכירו לשופטים כי עונש המוות הוא בלתי-הפיך, ואם הביצוע לא יעוכב, לא ניתן יהיה להחזיר את הנאשמת לחיים.
אבן ארי: החלטה: הבקשה נדחית.
הסניגור: אדוני עושה צחוק מהעבודה.
הקהל מתפרע, משליך לעבר השופט עגבניות רקובות וביצים סרוחות, השופט לא מצליח להשליט סדר, ומסתתר מאחורי הדוכן).
מערכה חמישית
רחבת בית המשפט המחוזי, טקס ההוצאה להורג.
בנה של הנידונה מתחנן על נפשה ומבקש לעכב את הביצוע, אבל זה לא עוזר לו.
קצין המשטרה הממונה על הטקס מציע לנידונה את זכות המילה האחרונה, והיא מתחננת על נפשה: “אתם מוציאים להורג אישה חפה-מפשע, על רצח של אדם שהוא עדיין חי, והוא גם העיד בבית המשפט שהוא עדיין חי, ובית המשפט התעלם מזה במכוון”, אבל הקהל לועג לה, ומזכיר לה את כל חטאותיה כשופטת.
מילותיה האחרונות, לתליין: “די, עייפה נפשי להורגים. תעשה מה שאתה צריך לעשות, ונגמור עם זה“!
מערכה שישית
בית העלמין הר המנוחות, ירושלים, טקס הלווייה.
מערכה שביעית
דיון בבקשה לעיכוב-הביצוע של התלייה.
הסניגור לא מופיע.
אבן-ארי דוחה את הבקשה, ושולח ללשכה תלונה נגד הסניגור, על הפסקת-הייצוג ללא רשות בית המשפט.
מערכה שמינית
בית המשפט העליון בירושלים.
כיוון שהערעור לבית המשפט העליון נקבע לדיון בפני הרכב בראשות הנשיא אהרן ברק, אשר העיד בפני הערכאה דלמטה, מבקשת ההגנה מברק שיפסול את עצמו.
ברק דוחה את הבקשה, ההגנה מערערת, וברק דן בערעור על החלטתו שלו.
הערעור נדחה.
מערכה תשיעית
תמונה ראשונה
בית המשפט העליון.
טיעון בערעור על פסק-הדין שהרשיע את מרים נאור, ודן אותה למוות.
בית המשפט פוטר את המדינה מלהשיב לערעור.
תמונה שנייה
הערעור נדחה, הנשיא (א’ ברק) קורא את פסק הדין, ומזכיר, בין השאר, את טענותיה של המנוחה בכנס לשכת עורכי הדין, לפיהן בית המשפט לא חייב להתייחס לכל הטענות והראיות.
אחד הבנים קורא את החלטתו של נציב תלונות הציבור על שופטים, הדוחה את תלונתה של המשפחה.
מ ס ך