פרשת הרבצ”ר המיועד, אייל קרים, ה”פינאלה”: מרים נאור וזהבה גלאון הולכות בלי, ומרגישות עם

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36217
 
שמחה ניר, עו”ד 02.12.2016 22:22

שאמר בהזדמנויות קודמות

שאמר בהזדמנויות קודמות

פרשת הרבצ”ר המיועד, אייל קרים, ה”פינאלה”: מרים נאור וזהבה גלאון הולכות בלי, ומרגישות עם

הבג”ץ אכן עשה חסד, הן עם הרמטכ”ל והן עם הרבצ”ר המיועד, בכך שהזמין אותם להשיב, ונתן להם סולם לרדת מהעץ, וגם הכשיר את המינוי *** איך היו מגיבים נפתלי בנט ואיילת שקד אם הרב לא היה מודה בטעותו?

שמחה ניר, עו”ד

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה

במאמר הקודםפרשת הרבצ”ר המיועד, אייל קרים: גם לשופטים מגיע צדק! – התייחסתי להתקפות מקיר-אל-קיר להן “זכה” הבג”ץ על כך שדרש מהרמטכ”ל ומהרבצ”ר המיועד הסברים ולדברים שאמר הרב בהזדמנויות קודמות.

בהגיני על השופטים הסברתי מדוע טועים הטוענים כי הבג”ץ פולש לתחום לא-לו, והראיתי כי הבירור בעניין הזה נעשה במקום הנכון, והוא על מגרשו של הבג”ץ, ובתשובה לאחד המגיבים בפייסבוק אמרתי כי “לדעתי הבג”ץ עשה חסד, הן עם הרמטכ”ל והן עם אייל קרים, בכך שהזמין אותם להשיב, ונתן להם סולם לרדת מהעץ, ולהכשיר את המינוי”. בהמשך נראה כי אכן צדקתי.

ההמשך

אחרי שהרמטכ”ל והרב השיבו לעתירה, בצירוף תצהירים, ניתנה לעותרות (חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג) זכות התגובה. מה היו האפשרויות שעמדו להן?

אפשרות אחת: להודיע לבג”ץ שזה לא מספק אותן, שזה “מן השפה ולחוץ”, ושזה בכלל “לחוץ מאוד”. הן לא בחרו באפשרות הזאת, כי הן ידעו שהבג”ץ יזרוק אותן מכל המדרגות (“לא על נקלה נתערב בשיקוליה שלך הרשות המוסמכת”).

אפשרות שנייה: לזקוף לזכותן (ובצדק) את העובדה שהרב הודה בטעויותיו וגם הבהיר את מה שהבהיר, אבל לדרוש הוצאות: שילמנו אגרה, שכרנו שלושה עורכי דין, ובזכותנו הובאו דברים על תיקונם.

אכן, במקרים כאלה יש והבג”ץ פוסק הוצאות לטובת העותרים במקרים כאלה, אפילו כשהוא “מוחק” את העתירה מהטעם שהיא “התייתרה”, אבל זהבה גלאון כבר הייתה בסרט הזה, ממש לאחרונה, ויצאה ממנו במסר שמשמעותו:

חברת-כנסת נכבדה, את באה אלינו כנושאת-דגל פוליטי, ויש לך תקציבים להגיש עתירות כל שני וחמישי.

אם נזכה אותך בהוצאות, את תבואי אלינו כל יום, וכל חברי הכנסת יבואו אלינו כל יום, וכל מי שיש לו עניין ציבורי – צודק או לא צודק – יבואו אלינו כל יום, ואנה אנחנו באים.

השגת את מבוקשך – הסכמה מצד המדינה שאת צדקת בעתירתך, תסתפקי בכך, ובפעם הבאה תחשבי פעמיים לפני שאת באה אלינו עם עתירה נוספת, אפילו צודקת.

אז היא וחברותיה אכן הפנימו את המסר, חשבו פעמיים, ובחרו באפשרות שלישית: כיוון שהן שהשיגו את מטרתן הפוליטית הן הודיעו לבית המשפט כי הן “מברכות על הדברים הברורים שנכתבו ועל המסר הערכי החשוב לכלל חיילי וחיילות צה”ל”, כי הן “סבורות שהעתירה השיגה את מטרתה” וכי בנסיבות אלה הן לא תעמודנה על המשך בירור ההליך.

ושלא כמקובל, הן לא העזו לבקש הוצאות המשפט.

וכך הציגה גלאון את הדברים:

“העתירה שלנו הביאה להתנערות מעמדות חשוכות ולהבהרת העמדה הראויה לכל חייל וחיילת בצה”ל. המטרה הושגה והמסר נקלט”.

זה נכון, אבל מי שמגיש לבג”ץ עתירה אשר “מביאה להתנערות מעמדות חשוכות” זכאי ליותר מאשר להרגשה טובה וכותרת בתקשורת. למשל: צו מוחלט המצהיר שבזכותו באו דברים על תיקונם; למשל: כיסוי הוצאותיו המשפטיות.

אבל בתשובה לשאלה האם ימשכו את העתירה השיבה גלאון:

“ניצחנו הרב קרים התנער מעמדותיו הקודמות אז מה הטעם להמשיך בהליך?”

גלאון אכן צדקה, אבל לא מהנימוק הנכון: אין טעם להמשיך בהליך, כי זה כרוך בהתייצבות נוספת בבית המשפט, בתשלום שכ”ט נוסף ללא תמורה עבור האגרה.

השופטים קופצים על המציאה

ומה עושה בית המשפט כאשר העותרים מוותרים על המשך הדיון בעתירה? קחו לדוגמה את פסה”ד בתיק בג”ץ  8394/16:

פסק-דין

לבקשת העותר העתירה נמחקת והדיון הקבוע בה ליום 30.11.2016 – מבוטל.

ניתן היום, ‏כ”ח בחשון התשע”ז (‏29.11.2016).

 אבל כאשר בתיקים “מתוקשרים” קא עסקינן, הטיפול שונה לגמרי, וכך הווה גם במקרה דנן:

פסק-דין

הנשיאה מ’ נאור:

1.        ביום 11.7.2016 החליט ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט (המשיב 2, להלן: הרמטכ”ל), למנות את המשיב 1, אל”מ הרב אייל קרים (להלן: המשיב) לתפקיד הרב הצבאי הראשי. משנודע דבר המינוי החלו להתפרסם בכלי התקשורת תשובות שונות שניתנו על ידי המשיב לפני למעלה מעשור שנים באתר האינטרנט “כיפה”. התשובות עסקו בין השאר בסוגיות הנוגעות לשירותם הצבאי של נשים, למעמדם של בני מיעוטים בצבא ולהתייחסות ההלכתית לבני זוג מאותו מין. תשובה נוספת עסקה בשאלה אם מותר לחיילי צה”ל בימינו לאנוס נשים בתקופת לחימה.

2.        חלק מתשובותיו של המשיב עוררו סערה ציבורית. הרמטכ”ל, אשר לא היה ער לתשובות בעת ההחלטה על המינוי, החליט לבחון את המינוי מחדש. בעקבות שיחה שנערכה בין הרמטכ”ל לבין המשיב החליט הרמטכ”ל ביום 14.7.2016 שלא לשנות מהחלטתו המקורית ולאשרר את המינוי. בהמשך לכך אושר המינוי על ידי המשיב 3, שר הביטחון.

3.        העתירה שלפנינו הופנתה נגד מינויו של המשיב לתפקיד הרב הצבאי הראשי. בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה לא הייתה התייחסות קונקרטית לטענות שהועלו נגד המינוי. ביום 21.11.2016 קיימנו דיון בעתירה ובתום הדיון ניתן צו-על-תנאי. בנוסף הורינו על צו ביניים המונע את כניסתו של המשיב לתפקיד הרב הצבאי הראשי עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה.

4.        לכתב התשובה מטעם המשיבים שהוגש ביום 23.11.2016 צורף תצהירו של המשיב. את תצהירו פתח המשיב בדברים הבאים:

“במקומות שונים בתלמוד, העידו על עצמם גדולי חכמינו ז”ל: ‘דברים שאמרתי לפניכם – טעות הם בידי’. כל רב, מחנך או איש ציבור נדרש להיות בעל יכולת לחזור בו, ולהודות בטעות ובשגיאה. אף אני אינני נרתע לומר טעיתי: טעיתי בכך שהשבתי בקצרה ובתמצית על שאלות מורכבות, שיש בהן יותר מעמדה הלכתית אחת; וטעיתי בכך שלעיתים לא ניסחתי את דבריי באופן מדויק, והיו מי שנפגעו מהם. על פגיעה זו כבר כתבתי ואמרתי שהנני מתנצל בפה מלא.”

           בהמשך לדברים האמורים הוסיף המשיב והתייחס באופן פרטני ומנומק לכל אחת מהתשובות שעמדו בבסיס העתירה והבהיר את דבריו. הוא חתם את התצהיר באלו הדברים:

“עם בחירתי לתפקיד הרב הראשי לצה”ל, עלתה לנגד עיניי דמותו הייחודית של הרב הראשי הצבאי הראשון, האלוף הרב שלמה גורן זצ”ל. ספר היסוד בהלכות צבא הוא הספר ‘משיב מלחמה’, פרי עטו של הרב גורן. את שלושת הכרכים של ‘משיב מלחמה’ פותח הרב גורן בדברים הבאים:

‘אין ספק שחיי האדם הם הערך העליון בתורת ישראל בהלכה, ולפי מוסר הנביאים, והמדובר לא רק בחיי ישראל אלא בחיי כל אדם שנברא בצלם א-לוהים… התכלית הסופית היא האחווה של כלל האנושות’.

כך כתב הרב גורן, ואף אני הולך בעקבותיו ולרוחו.

זוהי עמדתי והשקפתי – יש לנהוג כלפי כל אדם באשר הוא אדם באופן שוויוני, מכבד ומקרב, ללא קשר לדתו, מוצאו, מינו או נטייתו המינית.”

[ההדגשה במקור – מ’ נ’].

5.        ביום 24.11.2016 קבעתי כי על העותרות להתייחס לאמור בתצהיר ובכתב התשובה מטעם המשיבים. בהודעתן מיום 27.11.2016 ציינו העותרות, בין היתר, כי הן “מברכות על הדברים הברורים שנכתבו ועל המסר הערכי החשוב לכלל חיילי וחיילות צה”ל”. אשר על כן ציינו העותרות – ובצדק ציינו זאת – כי הן סבורות שהעתירה השיגה את מטרתה וכי בנסיבות אלה הן לא יעמדו על המשך בירור ההליך.

6.        אף אנו סבורים כי אין עוד מקום להמשך הדיון בעתירה זו לאור האמור בתצהירו המפורט של המשיב. חבל שדבריו הברורים של המשיב בתצהירו לא קיבלו את ביטויים קודם לכן, בין במסמכים השונים שצורפו לכתב התשובה, בין בדרך של תיאור השיחה שהתקיימה בין הרמטכ”ל לבין המשיב, ובין באמצעות תצהיר מפורט שהיה מוגש טרם הוצאת הצו-על-תנאי. ואולם מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. דבריו הברורים של המשיב בתצהיר שהוגש לאחר הוצאת הצו-על-תנאי עולים בקנה אחד עם ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

7.        סיכומו של דבר –  העתירה נמחקת. הדיון הקבוע ליום 1.12.2016 מבוטל. צו הביניים מיום 21.11.2016 מבוטל אף הוא.

           לא נותר לנו אלא לאחל לאל”מ הרב אייל קרים הצלחה רבה במילוי תפקידו החשוב, לתפארת צה”ל ולתפארת מדינת ישראל.

מה זה אומר?

זה אומר שהשופטים יוצאים להגן על עצמם מפני הביקורת הציבורית עליהם, עם הוצאתו של הצו-על-תנאי: אתם תקפתם  אותנו על כך שאנחנו מתערבים בהחלטותיו של הרמטכ”ל, ונוטלים לעצמנו את הסמכות למנות את הרב הצבאי הראשי, את הרב הצבאי המשני ואת מפקד היאחזות הנח”ל בזרנוגה גימ”ל, והינה, יצא שעשינו את הדבר הנכון, הסרנו מעל הרבצ”ר המיועד את העננה שרבצה עליו – ולא נגענו כהוא-זה בהחלטת הרמטכ”ל!

ובאמירה כי העותרות ציינו – “ובצדק ציינו זאת” – כי הן סבורות שהעתירה השיגה את מטרתה וכי בנסיבות אלה הן לא יעמדו על המשך בירור ההליך, השופטים אומרים לעותרות תודה שחסכתם לנו כתיבה של פסק-דין!

וכתיבה של פסק-דין בהעדר הסכמה מצריכה, כידוע, לאמץ את התאים האפורים ולהסתכן בביקורת ציבורית – בין אם יקבלו את העתירה, בין אם ידחו אותה. ראו: מדוע באים עותרים לבג”ץ בחזה נפוח, ויוצאים משם בזנב מקופל בין הרגליים?

ולסיכום: מרים נאור וזהבה גלאון הולכות בלי, ומרגישות עם!

אמרתי לכם!

כפי שציינתי לעיל, אחר הוצאת הצו-על-תנאי, ובניגוד לביקורת הציבורית הרחבה, אמרתי כי “לדעתי הבג”ץ עשה חסד, הן עם הרמטכ”ל והן עם אייל קרים, בכך שהזמין אותם להשיב, ונתן להם סולם לרדת מהעץ, ולהכשיר את המינוי”.

ואכן, כמה מפתיע – זה בדיוק מה שקרה.

כעת נשאלת השאלה ההיפותטית (עם סבירות שהיא “לכל היותר אפס”): נניח שהרבצ”ר המיועד היה משיב: הדברים שאמרתי בימים ההם משקפים גם את עמדתי בזמן וזה, ואלה הערכים שאני מביא עמי לכהונת הרב הצבאי הראשי לצבא ההגנה לישראל!

אם כך היו פני הדברים, לא רק שהבג”ץ היה זוכה למחיאות-כפיים מקיר-אל-קיר, אלא שנפתלי (“שופטי בג”ץ החליטו שהם מבינים טוב יותר מהרמטכ”ל במינויי מפקדים”) בנט וחברתו איילת (“רמטכ”ל ששולח חיילים לקרב גם יכול למנות רב ראשי”) שקד היו נאלצים להשפיל מבטם, במבוכה רבה.

והשורה התחתונה: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר