על הצורך בביקורת על הפרקליטות – בעקבות דוח גולדברג [5 – מדוע אני תומך בפרקליטים בריב-הסמכויות עם הילה גרסטל?

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45406
 
שמחה ניר, עו”ד 17.03.2016 19:50
על הצורך בביקורת על הפרקליטות – בעקבות דוח גולדברג [5 – מדוע אני תומך בפרקליטים בריב-הסמכויות עם הילה גרסטל?

 

הילה גרסטל לא רוצה שיפגעו לה בבייבי, בחלקת-האלוהים שלה, הפרקליטים רוצים לקצץ בכנפיה *** אני אתן להם כנפיים ואחנוק אותם באהבה – עד שיקללו את יומם!

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הילה גרסטל הקימה מאפס את ביהמ”ש המחוזי, מרכז, וכיהנה כנשיאתו עד פרישתה, עטורת-הילה, בטרם גיל הפרישה הקבוע בחוק (70 שנה + 3 חודשי האקסטרה).

היא עשתה זאת על מנת להתחיל במפעל-חייה השני: נציבת הביקורת על התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת”ם).

למוסד הנבת”מ ישנן שתי פונקציות: האחת – ביקורת מערכתית על תיפקודה של התביעה ועל כל המייצגים, והשנייה – טיפול בתלונות אישיות נגד הפרקליטים ושאר התובעים והמייצגים.

כבר במכתבי מיום 15.6.2015 (על הצורך בביקורת על הפרקליטות – ואיזו ביקורת נחוצה) אל יו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת, אשר דנה בנושא, עמדתי על כך שהביקורת ה”מערכתית” המבוצעת ע”י הנבת”ם היא דלה ביותר – הן לאור המשאבים הדלים העומדים לרשותה והן לאור זאת שגרסטל עצמה הצהירה שהיא “לא מבקרת-פנים”, כך שהנבת”ם הוא, למעשה, הוא פונקציה של מבקר-אקראי, בדומה למבקר-המדינה, ולא מוסד מפקח, אשר נמצא “בכל מקום, כל הזמן”.

כמוכן עמדתי במכתבי זה על רפיסותה של הילה גרסטל, ועל כך שהביקורת ה”פרסונאלית”, דהיינו בירור התלונות נגד פרקליטים ומייצגים אחרים, בא לידי ביטוי אצל גרסטל רק בכ-2% של תלונות שנמצאות מוצדקות, כרבע בלבד משיעור התלונות הזעום שנמצאות מוצדקות ע”י הנתל”ש (נציב תלונות הציבור על שופטים) – דהיינו זעום-שבזעומים.

מיעוט התלונות אשר נמצאות מוצדקות אינו נובע מהעדר משאבים, אלא ממדיניות מכוונת, אשר, מחד, מונעת מהצורך להצדיק את עצם קיומו של בעל התפקיד, אבל, מאידך, נבלמת ע”י החשש מ”הצפה” ומתדמית של “מתמסר בקלות”. עמדתי על כך לא פעם:

מהם סיכוייך, האזרח, בפנייתך אל גוף ציבורי? או: על המשותף למשרד הרישוי ולמערכת המשפט – ולכל מה שביניהם;

“תשובת אפסנאי” ותשובה “אוטיסטית”.

במקרה של הנבת”ם, ולאור ההתנגדות העזה של הפרקליטים לעצם הקמתו, אין לשלול גם את האפשרות שגרסטל ממעיטה בהצדקתן של תלונות, כדי לזכות בהסכמתם של הפרקליטים לקיומו של הנבת”ם, לאמור אם לא תקבלו אותי, תקבלו משהו גרוע ביותר.

הפרקליטים לא רוצים, מן הסתם, בנבת”ם חזק מדי, ואולי הם סתם מחפשים עילה ל”הפגנת שרירים”, ולכן הם התנגדו לכך שהנבת”ם ימלא את שתי הפונקציות. בגבור המחלוקת, לאחר שהפרקליטים פתחו בשביתה/עיצומים, התבקש השופט/מבקר המדינה/נתל”ש (הכל בדימוס) אליעזר גולדברג לשמש מעין בורר בין הנצים, או, למען האמת, מעין “ועדה מייעצת” בת חבר אחד, כך שהוא היה – איך לא – גם היו”ר של עצמו.

המלצותיו של גולדברג התגלגלו בינתיים לתזכיר הצעת-חוק, ועל כך אתייחס בנפרד, אולם בדבר אחד ניתן לגעת כבר עכשיו: המלצתו של גולדברג להפריד בין הדבקים – הביקורת ה”מערכתית” (שתוכפף לחוק הביקורת הפנימית) והטיפול בתלונות אישיות, אשר יועבר לגוף עצמאי.

גרסטל עצמה מתנגדת לפיצול הפונקציות האלה:

מחד, להשאיר אותה רק עם הביקורת המערכתית, זו עבודה אפורה, נטולת הילה ושררה, עם סיכון שכל מה שתפיק יעלה אבק על המדפים – כמו דוחות מבקר המדינה.

אבל, מאידך, אם נשאיר אותה רק עם הביקורת האישית – עם “הספק” של 2% תלונות מוצדקות היא לא תצדיק את קיומה, והציבור ישרוק לה שריקות-בוז.

לא בשביל זה ולא בשביל זה עזבה הילה גרסטל את מפעל-חייה – ביהמ”ש המחוזי, מרכז. היא עזבה כדי להקים משהו חדש – מפעל-חיים חדש – משהו בצלמה ובדמותה, והיא לא תיתן להרוג לה את הבייבי הזה.

על כך המחלוקת והמהומה: גרסטל לא תוותר על חלקת-אלוהים שלה, ואילו הפרקליטים, ככל הנראה, יעשו הכל כדי להוריד אותה מעל גבם – כולל לירות לעצמם ברגל.

עמדתי על כך במאמר על הצורך בביקורת על הפרקליטות איך האידיוטים בראשות שי ניצן השקרן ירו לעצמם בכל הרגליים, שהיה הערות ראשוניות לדוח אליעזר גולדברג.

כך אמרתי:

האידיוטים שניצחו – הם שהפסידו

הפרקליטים לא אוהבים ביקורת פרסונלית עליהם. אף אחד לא אוהב ביקורת פרסונלית, אבל הפרקליטים, שמבקרים את כל העולם, ומגישים נגד כל העולם כתבי-אישום “פרסונליים” – החל ברצח וכלה בחנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז-כיבוי (הידרנט) – הם רוצים פטור מביקורת עליהם, באמתלא של “עצמאותם המקצועית”.

עורך-דין פרטי האומר לשופט ארי אבן-ארי, זכרונו לא לברכה, “אדוני עושה צחוק מהעבודה”, בסברו כי הדבר ישרת את לקוחו – זה פסול, ויש לערוף את ראשו, ולפגוע בעצמאותו המקצועית, אבל פרקליט האומר כי “התובע אך הרוויח ממותה של אשתו, ונזקו לכל היותר אפס” – על כך הוא צריך להיות חסין מכל ביקורת. נו, טוףףף.

אגב, האבן-ארי הזה לא היה היחיד שעשה צחוק מהעבודה.

אז כאשר הוקמה הנבת”ם הפרקליטים זעקו חמס, הכריזו שביתה, ובסוף השרה שקד נכנעה ללחציהם, ומינתה את גולדברג לבחון את הנושא.

זה, בין השאר, מה שאמרתי במכתבי:

הפרקליטים בשירות המדינה מקוננים על הביקורת ה”פרטנית” של הנציבות שהוקמה לשם כך, אבל לדעתי הם נוהגים בטיפשות – אפילו מבחינת האינטרס האגואיסטי של עצמם.

הם נוהגים בטיפשות, משום שהנציבה, הילה גרסטל, מוצאת רק כ-2% מהתלונות כמוצדקות. לדעתי הם צריכים “לאתרג” אותה, משום שכל הסדר אחר יהיה גרוע בהרבה, מבחינתם.

ואכן, האידיוטים האלה חיסלו את הנבת”ם, ועכשיו הם יקבלו מוסד ביקורת חיצוני, שיוקם על פי החוק, עם שיניים  חדות, ומי שיכפור בסמכותו ולא יתייצב בפניו – יעוף על הטיל הסמוך ביותר למקום מגוריו (ולמען הדיוק: יעוף למקום מגוריו על הטיל הקרוב ביותר).

אני עדיין לא רואה אם באמת האידיוטים האלה הצליחו לחסל את הנבת”ם, ועדיין לא למדתי את תזכיר הצעת החוק ששרת המשפטים, איילת שקד, כבר פרסמה, אבל מה שבטוח הוא שבנושא הזה אני אתמוך בפרקליטים – בין בוויכוח הציבורי הנוכחי, בין בכהונתי כשר המשפטים וזכויות האזרח הבא.

אני אספק להם את הסחורה שהם מבקשים. אני אחנוק אותם באהבה.

________

למאמרים הקודמים בסדרה:

·         על הצורך בביקורת על הפרקליטות – ואיזו ביקורת נחוצה: הערות בעקבות ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת, אשר דנה בנושא

·         על הצורך בביקורת על הפרקליטות – איך האידיוטים בראשות שי ניצן השקרן ירו לעצמם בכל הרגליים: הערות ראשוניות לדוח אליעזר גולדברג *** ראו מה אמרתי לכם כאשר גולדברג מונה לבחון את נושא הביקורת על הפרקליטים – אמרתי והתגשם

·         על הצורך בביקורת על הפרקליטות, בעקבות דוח גולדברג (2): על שי ניצן השקרן כמנהל כושל: פרקליט המדינה לא מכיר באפשרות שיקרו בממלכתו אלא רק “דברים חריגים, נדירים” *** במקום להודות לבורא עולם על שנתן לו, בחינם, מנגנון-ביקורת שהוא “עדיף על לא-כלום” – הוא רב עם הילה גרסטל, כמו ילד קטן *** שי ניצן, הכישלון כבר כאן!

·         על הצורך בביקורת על הפרקליטות – בעקבות דוח גולדברג (3): טמטום ושמו “לא ביקורת אישית”: מה ייעשה לפרקליט רשלן, אשר בגלל רשלנותו זוכה נאשם בעבירה חמורה? *** וגם: שי ניצן השקרן נוקש באמרי פיו.

·         על הצורך בביקורת על הפרקליטות – בעקבות דוח גולדברג (4): נאום-תשובה לפרופ’ עמנואל גרוס: פרופסור למשפטים, מומחה למשפט פלילי, תומך בפרקליטים, אבל הולך סחור-סחור במשפטים רב-מפרקיים, ולא בדיוק יודע במה הוא תומך, ועל מה.

______________

למאמר באתר חופש הביטוי על שם אשר יגורתי-גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

www.grunis.con

__________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר