עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, לשופטים: רוצים פנסיית גישור גדולה? תתקבלו יותר מזה – בתנאי …

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45398
 
שמחה ניר, עו”ד 21.01.2016 22:43
 
לדיראון עולם!

לדיראון עולם!

אני חוזר ומזכיר את הצעת הרפורמה שלי: השופטים יקבלו הרבה יותר, אבל תנאי הקבלה יוחמרו, ותנאי ההדחה יוקלו *** מאיכן יבוא הכסף *** גרוניס לך הבייתה, נמאסת!

שמחה ניר, עו”ד

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

תחת הכותרת אחרי אנשי הקבע: גם השופטים דורשים פנסיית גישור גדולה (שאול אמסטרדמסקי, כלכליסט, 13.01.2016) אנחנו למדים:

השלכות הרוחב של פנסיית הגישור לאנשי הקבע בצה״ל הולכות ומתרחבות. אחרי המשטרה, השב״ס, השב״כ והמוסד, שצמודים לשכר ולתנאי אנשי הקבע, ואחרי שגם המורים זכו לפנסיית גישור, כעת גם השופטים דורשים לקבל מהמדינה פנסיית גישור. דרישה זו של מערכת המשפט באה בעקבות המלצות של ועדה ציבורית בראשות שר המשפטים לשעבר משה נסים, שבחנה את נושא הפנסיה של השופטים. הוועדה הגישה את המלצותיה בדצמבר 2014, שכללו שלושה צעדים עיקריים לשיפור הפנסיה של השופטים: הראשון, הגדלת שיעור החיסכון של השופטים למקסימום האפשרי – 22.8%. השני, מתן מענקים חד פעמיים נדיבים על חשבון המדינה לתוך חסכונות הפנסיה של השופטים, בהיקף של 9 – 12 משכורות. משמעות צעד זה היא הגדלת הפנסיה של השופטים כאילו הם חסכו לפנסיה חמש שנים נוספות.

הצעד השלישי והשנוי ביותר במחלוקת שהוועדה המליצה עליו הוא לתת לשופטים פנסיית גישור, ככלי שיאפשר להוציא לפנסיה מוקדמת “שופטים שחוקים”. למעשה, זהו שם קוד לשופטים שהמערכת לא חפצה שיכהנו כשופטים, על רקע חוסר התאמה או תפקוד לקוי. משום שהשופטים זכאים לקביעות עד לגיל הפרישה של שופטים, גיל 70, אם למערכת לא יהיה כלי שיאפשר פרישה מוקדמת, השופטים האלה יישארו על כס המשפט עד גיל הפנסיה.

הוועדה המליצה כי מערכת המשפט תוכל להוציא לפנסיה מוקדמת עד 10 שופטים בכל שנה, והפנסיה שהם יקבלו מהמדינה תהיה כגובה הפנסיה שהם היו מקבלים מקרן הפנסיה שלהם לו היו פורשים בגיל 70.על פי אומדנים שונים המשמעות היא פנסיית גישור של כ–20־40 אלף שקל בחודש, תלוי בדיוק באיזה דרג השופט, בוותק שלו וכו׳. הסכום הזה נכון תחת הנחות מחמירות מאוד, כאילו השופטים התמנו לתפקידם בגיל 40 מבלי שחסכו עד לאותו רגע אפילו שקל אחד לפנסיה. אם יש להם כבר סכום צבור בחיסכון לפנסיה, וסביר מאוד להניח שיש להם, הסכום החודשי הזה יהיה הרבה יותר גבוה. לכן, מאחר שמדובר בפנסיית גישור למשך כעשור שלם, היא תהיה שווה 2־5 מיליון שקל לכל שופט, עוד לפני שהוא מתחיל לקבל פנסיה מקרן הפנסיה שלו.

שיאני הפנסיה התקציבית

הסיבה שבגללה בכלל היה צורך בהקמת ועדה לבחינת הפנסיה של השופטים היא בגלל הפסקת עולם הפנסיה התקציבית אי שם בתחילת שנות ה־2000 ומעבר לפנסיה רגילה (שקרויה בעגה המקצועית ״פנסיה צוברת״). כל השופטים שהספיקו להתמנות עד אז זכאים לפנסיה תקציבית. מאחר ששופטים נכנסים לתפקידם בגיל מאוחר יחסית (בממוצע בגיל 42), המדינה אפשרה להם לצבור הרבה פנסיה תקציבית בפרק זמן קצר יחסית, עד 7% משכרם בכל שנה.

השופטים הם שיאני הפנסיה התקציבית בישראל. על פי נתוני החשבת הכללית לשנת 2014,הפנסיה התקציבית הממוצעת של השופטים היא 38 אלף שקל בחודש (ברוטו), ומרבית השופטים בפנסיה תקציבית מקבלים 3050 אלף שקל בחודש (ברוטו).

ברגע שהפנסיה התקציבית נסגרה למצטרפים חדשים, מערכת המשפט מצאה את עצמה בבעיה. אם שופטים נכנסים לתפקידם בגיל 40, יש להם מספיק זמן לצבור פנסיה גבוהה מאוד עד לגיל הפרישה לשופטים. מאחר שכיום, על פי חוק, שופט בית משפט השלום שמכהן במשך 15 שנה יכול לפרוש בגיל 55, הוא לא יספיק לצבור פנסיה גבוהה מספיק.

אגב, אם אותו שופט כן חסך לפנסיה לפני כניסתו למערכת המשפט הציבורית (למשל, בתור עורך דין פרטי), והצליח לחסוך ב־ 15 שנה סכום של 200 אלף שקל (הנחה שמרנית מאוד), הפנסיה שלו, במידה ויפרוש בגיל 55, תהיה גבוהה יותר־ 1012 אלף שקל בחודש ברוטו. אבל דו”ח הוועדה מתעלם מכך לחלוטין, ולא מציג כל סימולציות של פנסיה.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס אמר השבוע בפורום סגור בנושא הזה כי “אחרי 15 שנה כשופט, המצב ביזיוני. כשאני פרשתי פרשה איתי שופטת מסוימת, לאחר כהונה של עשור. היא מקבלת בפנסיה 7,000 שקלים ברוטו בחודש. תחשבו על זה, האם אנחנו רוצים ששופט בישראל יצא לפנסיה בגיל 55 או 60 עם פנסיה כזאת? או אפילו עם עשרת אלפים או 15 אלף שקלים? זו פשוט בושה וחרפה!”.

רוצים כמו לאנשי הקבע

אף שההמלצות של הוועדה הוגשו בסוף 2014, הן נמצאות בדיון רק כיום. משרד המשפטים פנה בנושא למשרד האוצר, שככל הידוע מתנגד לעניין. “חרף העובדה שהאוצר הדגיש בפנינו כי אין מקום לקבוע הסדרים מיטיבים לקבוצות נבחרות, הרי שנחתם הסכם מול כוחות הביטחון שבו, כדברי האוצר, אושרה לקבוצה זו פנסיה מוקדמת ותנאי פרישה מיטיבים נוספים בעידן הפנסיה הצוברת, ובהמשך גם לעובדי ההוראה. לא יהיה מופרך לאמר כי גם באשר לשופטים קיימים מאפיינים מיוחדים, למשל כניסה לתפקיד בגיל מאוחר והעדר פוטנציאל תעסוקתי לאחר הפרישה”, נכתב בדו”ח הוועדה.

עד כאן הדיווח.

כשר המשפטים וזכויות האזרח – מה אציע לשופטים?

השופטים רוצים “פנסית גישור”? אני אתן להם הרבה יותר: ראו את הצעת הרפורמה שלי במערכת המשפט, ותבינו הכל.

אלא מאי – לצ’ופרים האלה יש מחיר: תנאי קבלה מחמירים, תנאי הדחה מקלים, הגבלת משך הכהונה, תקופת צינון לפני קידום. גם את אלה אני  מפרט בהצעת-הרפורמה.

ומה עם השופטים המכהנים? גם לכך התייחסתי בהצעת הרפורמה: מי שבתנאים החדשים חפץ הוא – נו פרובלם: יתפטר בתנאים הקיימים, ייקח את מה שנותנים לו לפי התנאים הקיימים, יגיד תודה – ויציג את מועמדותו לבחירה-מחדש, בתנאים שאחרי הרפורמה.

עכשיו יבוא השופטים המכהנים, ויגידו רגע-רגע, משרתי צבא הקבע, המשטרה, שב”כ, שב”ס ומנהל משרד הרישוי בזרנוגה גימ”ל מקבלים פנסית גישור בלי להתפטר ולהתמודד מחדש … גם אנחנו רוצים!

גם לאלה אומר נו פרובלם: תישארו על כסאכם, שלחו את המנהל שלכם, מיכאל על-קצה-השפיצר, להתפלש בעפרם של נערי האוצר – אני בהחלט אפרגן לכם על כל מה שתשיגו!

מה שבטוח: אני לא אקים “ועדות לגרירת-רגליים”

שופטים שנכנסו למערכת אחרי שנות ה-2000 מקבלים “פנסיה צוברת” השווה לעד כ-40% ממשכורתם האחרונה. שופטים שהתמנו קודם לכן זכאים ל”פנסיה תקציבית”, השווה לעד 70% ממשכורתם האחרונה.

מה עושים כאשר נשמעות טענות כנגד ה”אפלייה” הזאת?

ניחשתם נכונה: מקימים ועדה!

ואכן, שר המשפטים בשעתו, יעקב נאמן-לעצמו, הקים ועדה בראשות שר המשפטים (וגם שר האוצר) לשעבר, משה נסים.

הוועדה החלה בעבודתה בשנת 2013, הדוח שלה הוגש לשרי המשפטים והאוצר בדצמבר 2014. הוועדה המליצה, בין היתר, לשפר את תנאי הפנסיה של השופטים החדשים (לא ברור לי אם בהגדרתה את השופטים “החדשים” היא התכוונה לשופטים אשר התמנו בתקופת הפנסיה ה”צוברת”, או רק לשופטים שיתמנו בעתיד, אבל, כפי שנראה בהמשך, לעניננו זה לא משנה).

מה עשתה עם הדוח שרת המשפטים ציפי לבני, שהדוח הוגש לה בסוף 2014? שום דבר, כנראה.

מה עושה איתו שרת המשפטים הנוכחית, איילת שקד, במשך למעלה משמונה חודשים מאז שנכנסה לתפקידה? מלשכתה נמסר לגלובס כי “השרה לומדת את הדוח. כרגע מתנהל דיאלוג בין הנהלת בתי המשפט לבין משרד האוצר בנוגע ליישומו” (קרי: מו”מ בין פקידי משרד המשפטים לבין נערי האוצר).

אצלי, כשר המשפטים וזכויות האזרח הבא של מדינת ישראל, זה לא יקום ולא יהיה.

אני לא אתן לגלגל שאלות פוליטיות אל ועדות-לגרירת-רגלים, ועדות רגע-רגע, ועדות ל”יישום” המלצותיהן של ועדות קודמות, וכל מיני “ועדות” כאלה אשר תפקידן הוא לדחוק את הקץ, או לשכב על הגדר למען הממנים אותן, על מנת לספק להם את הסחורה בה הם חפצים.

אני גם לא אתן לגלגל שאלות פוליטיות אל הדרגים הפקידותיים, ואני לא אשלח את הפקידים להתחנן לפני נערי האוצר.

השאלה מהי איכותם של השופטים בישראל, וכמה מוכן העם בציון לשלם להם היא שאלה פוליטית-למהדרין, ובתור שכזו היא תונח על שולחן הממשלה, ואם יהיה צורך – גם על שולחנה של הכנסת, אבל לא על שולחנם של שר האוצר או נעריו.

איך אשיג את המטרה הזאת?

בוודאי שתנאים טובים יותר לשופטים עולים יותר כסף, ועמדתי על כך גם בהצעת הרפורמה, אבל גם כאן השאלה היא פוליטית: האם להרחיב את “מסגרת התקציב” (ולהעלות מסים, אם יהיה צורך), או לשמור אותה ולקצץ בסעיפי-תקציב אחרים – ואם כן, במה לקצץ?

בעניינים כאלה ישנה ממשלה, ובה לאף אחד מהשרים – כולל שרי האוצר והמשפטים – אין יתרון על פני כל שר אחר: כל שר יביע את עמדתו – והממשלה תחליט.

מה יקרה אם הממשלה תעדיף להסתפק באיכות השופטים הקיימת, ולא “לזעזע” את התקציב? אני אעמוד על קיומו של משאל-עם. רפרנדום, לא פלביסציט.

פלביסציט הוא משאל-עם בו הממשלה, או הפרלמנט, בישלו תכנית מוגמרת, ומביאים לעם כגדי שיאשר, או ידחה, אותה. כאשר מבשלים דבר כזה, בדרך כלל מבשלים אותו כך שדחייתו תהייה הרבה יותר גרועה מקבלתו.

למשל: האם מדינת ישראל צריכה להסכים שהערבים יזרקו אותנו לים: כן/לא? כאן התוצאה מובטחת מראש.

ישנם מקרים בהם קשה יותר לנהל את המדינה באמצעות משאלי-עם: אם, למשל, הממשלה מביאה לאישור העם הסכם עם הפלשתינים, 40% מהעם מצביעים בעדו, 20% נגדו, ו-40% היו מצביעים בעדו אם הוא היה “קצת יותר טוב”, ולכן הם מצביעים נגדו.

התוצאה: 80% מהעם מוכנים להסכם “קצת יותר טוב” כלשהו עם הפלשתינים, אבל כיוון שההסכם שבושל לא מקבל את אישורו של העם, ההסכם חוזר אל שולחן המו”מ, ומתבשל הסכם חדש.

הפעם העם היושב בציון כבר מקבל את ההסכם החדש, ומצביע לטובתו ברוב של 80%, אבל אז הפלשתינים אומרים רגע-רגע, גם אנחנו צריכים משאל-עם, והכל חוזר אל ה-SQUARE ONE  

בפלביסציטים לא מנהלים מדינה. שארל דה-גול ניהל כך את צרפת, עד שהוא חטף כישלון, והלך הבייתה אל כפרו Colombey-les-deux-Églises.

רפרנדום זה משהו אחר לגמרי: מביאים אל העם שאלה ערכית בה לממשלה אין כל יתרון על העם, הפרלמנט מתחלף מדי בחירות, והנושא הוא כזה שלא מן הראוי, או שאי אפשר, להשאירו נתון לרוחות הזמן המשתנות.

כך, למשל, השאלה אם להתיר נישואין חד-מיניים.

או, למשל, אם להצטרף כמדינה החמישים-ואחת לארצות הברית: כאן יכולות להיות שתי אפשרויות: האחת – מביאים למשאל הסדר מוגמר, על כל פרטיו ודקדוקיו (ואז זה פלביסציט), והשנייה – מביאים לעם את השאלה העקרונית, עם הסמכת הממשלה להשלים את התנאים (עם או בלי אישור הכנסת, איך שרוצים): אם העם מסכים – מתחילים במו”מ עם האמריקאים; אם העם לא מסכים – לא מבזבזים זמן על דיוני-סרק (ואז זה רפרנדום).

המשאל שאני אציע, אם יהיה צורך בכך, יהיה, כמובן, רפרנדום: מביאים אל העם את הרעיון הבסיסי: אומרים לו כמה זה עולה, ומציגים לפניו את האפשרויות למימון הפרוייקט: כמה זה יעלה לעם במסים, בקיצוץ רוחבי של תקציב המדינה, או בקיצוץ נקודתי (נניח תקציב הביטחון), ובמשאל העם מבקש העם להביע את דעתו, כאשר למצביעי ה”בעד” יהיה ברור שהם מסמיכים את הממשלה והכנסת לקבוע את “אמצעי המימון” מבין האפשרויות שהועלו.

ירצו – יאכלו, בידעם את המחיר; לא ירצו – יאכלו קש: דמוקרטיה במיטבה.

עכשיו תגידו “פופוליזם זול” …

לא כל דבר שהוא טוב ל-populus הוא גם “פופוליזם זול” (או “פופוליזם” סתם, בלשון העם).

כאשר מבטיחים “פולקסוואגן לכל פועל” – זה בהחלט “פופוליזם”, כי המבטיח לא ממש מתכוון להגשים את הבלתי-אפשרי הזה.

אבל כאשר מבטיחים “מחשב לכל ילד” (או, אם תרצו, 75 דראכמות לכל איש ואיש), והמבטיח מאמין ביכולתו להגשים זאת – זה לא פופוליזם, אלא הבטחה שאולי תקויים, ואולי לא.

מאין יבוא עזרי?

אני מאמין שהצעותי הן בגדר האפשרי, ואתן כמה מספרים:

  • תקציב מערכת המשפט הוא כ-1.5 מיליארד שקל בשנה;
  • תקציב מערכת הביטחון הוא כ-60 מיליארד שקל בשנה;
  • תקציב המדינה כולו הוא כ-410 מיליארד שקל בשנה;
  • הכנסות המדינה ממסים – כ-270 מיליארד שקל בשנה.

כיוון שיש לי עיניים גדולות, אני רוצה להעלות את תקציב מערכת המשפט מ-1.5 ל-5 מיליארד שקל בשנה – תוספת של 3.5 מיליארד שקל בשנה.

אם רוצים לממן את זה ממסים – יש להעלות את נטל המס ב-1.3% – על המס הקיים, לא על “בסיס המס”!

כך, למשל, אם המע”מ הוא 18%, הוא יועלה ל-18.23% – תוספת של 2 פרומיל למחיר המוצר או השירות.

או, למשל, אם מס ההכנסה שלך הוא 20% מההכנסה, הוא יועלה ל-20.26%, והכנסתך הפנוייה תרד מ-80% מהברוטו ל-79.74% מהברוטו – ירידה של 3.25 פרומיל בהכנסה הפנוייה – גם עם זה אפשר לחיות.

ומהעלאת המס – לקיצוץ בתקציב:

3.5 מיליארד שקל תוספת למערכת המשפט – 8.5 פרומיל מתקציב המדינה, או 6% מתקציב מערכת הביטחון (זה בטח שלא יעבור – לא בממשלה, לא בכנסת ולא במשאל-העם).

כעת בואו נעשה “מיקס” לדוגמה:

  • תוספת של 0.5% (5 פרומיל) בלבד על כל המסים (על המסים, לא על בסיסי המס) במקום 1.3% (לפי החישוב דלעיל) – 1.35 מיליארד שקל.
  • קיצוץ רוחבי של 0.5% (5 פרומיל) בתקציב המדינה – 2.05 מיליארד ש”ח
  • קיצוץ נוסף של 0.2% (2 פרומיל) בתקציב הביטחון (בהערכה גסה – פחות משעת טיסה אחת לשנה לכל טייס קרב, אבל אפשר לקצץ גם במקומות אחרים – יש במערכת הביטחון המון שומנים) – 0.12 מיליארד ש”ח

סך-כל התוספת למסים והקיצוצים בתקציב – 3.52 מיליארד (keep the change).

אפשר בהחלט לחיות עם זה!

וכעת להתנגדויות …

ההתנגדויות הצפויות תהיינה משני כיוונים: שר האוצר יגיד שיש לכך “השלכות רוחב”, והשרים האחרים יגידו גם אנחנו רוצים, גם אנחנו רוצים …

לשר האוצר אני אענה: שמעתי משהו על השלכות-רוחב- השלכות-אורך והשלכות-אלכסון, אבל אתה לא תבין על מה אני מדבר, עד שיאשימו אותך ברצח שמחה ניר (“להלן: המנוח), ואתה תורשע למרות שהבאת את “המנוח” להעיד, וזה יעיד שבינתיים הידיעות על מותו הן מוקדמות, מוגזמות ובאופן כללי זה “לא אקטואלי” … ראה את מי רצח את אהרן ברק, ואולי תבין.

לשרים האחרים אומר: כשאתם תביאו לנו רפורמות מרחיקות-לכת כאלה במחיר המגוחך של 3.5 מיליארד ש”ח – נדבר גם אתכם!

הבוז לך, גרוניס!

אי אפשר לסיים את הדיון בנושא הזה בלי כמה מלים על אשר יגורתי לבית גרוניס, אשר מתבכיין בשביל השופטים, ומקונן כי פנסיה של 15,000 בחודש היא “בושה וחרפה”, “מצב בזיוני” (גרוניס, באיזה סגנון אדוני מדבר!!!), ואומר כי הפנסיה הנמוכה היא הסיבה שבגללה “קשה לשחרר שופטים שאינם עושים את עבודתם כראוי לפני גיל הפרישה המצוין בחוק”:

ראשית –       פנסיית ה”רעב” הזאת היא למעלה מפעם-וחצי השכר הממוצע במשק למי שעובד, ולא למי שמקבל פנסיה כזאת, ובנוסף לכך גם חוזר לשוק עריכת-הדין או הבוררויות, עם המוניטין  של שופט-בדימוס.

שנית –         מי שמתייצב בתור על סיפה של הוולב”ש, יודע מה הוא יקבל תמורת עבודתו, ומה הוא יקבל אם הוא “יישחק” וייאלץ לפרוש אחרי 15, 10 או אפילו 5 שנים בלבד. הוא גם יודע היטב שאם הוא ידרוש יותר, יגידו לו לך הבייתה ילד, ישנם 1000 מועמדים אשר ישמחו לקבל את פנסיית ה”רעב” שלך.

שלישית –     אם אתה, גרוניס, מתקשה “לשחרר שופטים שאינם עושים את עבודתם כראוי לפני גיל הפרישה המצוין בחוק”, אז תדע לך שהחיים קשים, שקשה להיות יהודי, שאם אתה מהמתקשים “לשחרר” שופטים כאלה ומעדיף להשאירם כנטל על הציבור – הבוז לך ולמערכת המשפט כולה, וגם המשטמה.

רביעית –      כאשר אתם שוברים את מטה-לחמם של עורכי-דין בגלל שהם מותחים ביקורת עליך ועל שכמותך, ה”חמלה” הזאת מכם והלאה.

וחמישית –    מה אתה עשית ביז’ביל מדינאאאא? לכל היותר אפס!

להזכירך: כשנכנסת ללשכת נשיא בית המשפט העליון הזמנתי אותך ללכת אל שר המשפטים, יעקב נאמן-לעצמו, להסביר לו שהוא מוסמך להוסיף שופטים כמה שהוא רוצה, בלי צורך לקבל את הסכמתם של נערי האוצר.

ומה עשית, כיצד הגבת? סירבת להתייחס לפנייתי אליך כל עוד לא אענה לך אם רשיון העו”ד שלי בתוקף …

אז אולי תגיד לי, כבוד הנשיא בדימוס, מה עניין מחט לתחת?!

ומילה אחרונה: הבוז לך, גרוניס, ולכל חבריך – אין לכם טיפה של בושה, ואתם עוד מעזים לדבר על “בושה וחרפה”.

לך הבייתה, גרוניס, זמנך תם עוד לפני שהתחיל. נמאסת.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר